רבינו גרשום על הש"ס/מנחות/פרק ט

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רבינו גרשום | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פג עמוד בעריכה


ואפי' מן העלייה. מחיטין ישינים שבעליה:

והאי תביאו מבעי ליה כדאמרי' בפירקין דלעיל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר כזה:

שתהא חדשה. כלומר שיקריב שתי הלחם קודם לכל המנחות שיביא מן החדש אבל שתי הלחם אפילו מן הישן:

עד כאן לא פליגי תנא דמתניתין ותנא דברייתא אלא בחדש:


דף פד עמוד אעריכה


אבל בארץ לא פליגי. דצריך ולא מחוצה לארץ:

דמושבותיכם דכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו בכל מקום שאתם יושבים משמע. וכי תבואו לא ממעיט ליה לחוצה לארץ אלא זמן ביאה היא כלומר דאחר שתיכנסו אפי' בחוצה לארץ אסור חדש קודם הקרבת העומר וכיון דמדאורייתא אסור חדש בחוצה לארץ אקרובי נמי מקרבינן עומר מחוצה לארץ:

נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. לפי שהן הפקר ושומרין לפי שלא ילקטוהו קודם הבאת העומר כדי שיהא העומר בא מהן להקריב קומצו למזבח:

והיכי קרב קומץ והכתיב לאכלה ולא לשרפה:

לייתי מדאשתקד. מתבואה (שנלקטה לכל התבואות) [שגדלו אשתקד]:

בעינא תבואה שבשעת לקיטתה הויא כרמל רך ומלא:

ולייתי מכרמל דאשתקד. מתבואה של אשתקד שנלקטה כשהיא כרמל:

בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא:

איתמר ר' יוחנן אמר משום הכי אין מביאין מכרמל דאשתקד משום דבעינן כרמל תקריב. ר' אלעזר אמר משום דראשית קצירך אמרה תורה דבשעת הבאה ליהוי ראשית לקצירה ואי מביא מדאשתקד לא יביא בראשית הקציר שכבר נקצר הכל וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה:

אלמא משום בכורים הוא והיינו כר' אלעזר דאמר ראשית קצירך ותיובתא לר' יוחנן דאמר משום כרמל דכרמל יכול להיות מדאשתקד:


דף פד עמוד בעריכה


מתמרים של הרים ופירות שבעמקים. כחושים הם:

קרבן ראשי' משמע נמי אשתי הלחם אע"ג דכתיב בעומר משום דאמרי' מה יש לך להביא בכורים מדבש ושתי הלחם מחמץ:

ואין לי אלא חדשה של חיטים. דומיא דשתי הלחם דשל חיטים:

חדשה חדשה. דכתיב והקרבתם מנחה חדשה:

מנין לרבות שתהא קודמת לבכורים של חטים שגדלין בגג ובחורבה:

ת"ל כל אשר בארצם אפי' בגג:

מה להלן באספך את מעשיך משמע הכל. קתני מיהא שבגג ושבחורבה ושבספינה חייבין בבכורים וכ"ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים. וקשיא לעולא:

סיפא דקתני שבגג ושבחורבה למנחות קא מרבי להו ולא לבכורים. והאי דכתיב בכורי בכורי למנחות קא מרבי להו שיהו שתי הלחם קודמין להן:

מנחות לזכרי כהונה הוא דקא מתאכלין‏[1] בכורים כל טהור בביתך יאכל אותו:

אמר רב משרשיא תרי קראי כתיבי האי [ביכורי] כל אשר בארצם דלך יהיה משמע אמנחות. רב אשי אמר כלה ברייתא במנחות וסיפא דגג וחורבה דמרבי מכל אשר בארצ' אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור בביתך ולא קשיא לעולא. נעשה הני תמרים שבהרים (ככחושה בהמה) [כבהמה כחושה] בקדשים דקדשה דאי עבד:

א"ר אלעזר ר' יוחנן חזאי בחלמא משום הכי מתריצנא למילתיה שפיר אמר קרא מראשית ולא כל ראשית למעוטי שאין מביאין חוץ משבעת המינין. מארצך ולא כל ארצך למעוטי פירות שבעמקים ותמרים שבהרים:

ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו' והיינו שבח הארץ‏[2] עקרו מארץ היינו מארצך ממובחר. מגג שבמערה מביא וקורא דדמי לארץ. שגדילה על גגי בית מביא ואינו קורא. חורבה עבודה. חרושה:


דף פה עמוד אעריכה


אלא לר' יוחנן דאמר אם הביא פירות שבעמקים ושבהרים לא קידש והא הכא לדברי‏[3] הכל קידש לדברי הכל מביא:

תנאי היא דאיכא דאמר אין מביא כל עיקר והוא הדין לתמרים שבהרים [ופירות שבעמקי']:

מכמס וזנוחא אלפא לסולת. מן המובחרים מכולם להביא מהן סולת:

אלפא לסולת. כמו האלף שהיא ראש לכל האותיות כך אלו שנים ראש לכל המקומות להביא מהן סולת:

אמרו יוחני וממרא ראשי המכשפים למשה תבן אתה מכניס לעפרים. כלומר עפרים שהוא מקום תבואה הרבה אתה מכניס לה תבן והיא כולה מלאה תבן. כך לארץ מלאה כשפים אתה מביא כשפים:

אמר להו אמרי אנשי למתא ירקא ירקא שקול. למדינה שמוכרין שם ירק הבא ירק ששם מתקבצים הכל לקנות:

לא מבית הזבלים. משדה שצריכה זבל:

ולא מבית השלחים. משדה שצריכה להשקות תדיר:

ולא משדה שיש בה אילנות שהתבואה כחושה:

כיצד הוא עושה לשדה שמביא ממנה סולת בשנה ראשונה נרה ומניחה כן ובשנה שניה זורעה קודם לפסח ע' יום שכבר יש כח בחמה שזורחת עליה:

וכיצד בודק שלא יהא אבק בסולת מכניס ידו וכו':

אילמלי שהן סמוכות הרבה לירושלים והן עומדות בין הרים בעמק כדכתיב ירושלים הרים סביב לה:

היו מביאין מהן. לפי שהן עומדים בדרום:

מן שדות המודרמות. שהן בדרום שהחמה זורחת בהן כל היום:

המנונרות לכך להביא מהן סלת. וזורעה קודם לפסח ע' יום שכבר קרבה היא להנץ בקרן מזרחית דרומית וכשזורחת מושך העמוד מיד לדרום וכל היום נמצא חמה בדרום:

סך ידו שמן ומכניס בסולת דבהכי בודק שפיר אם יש בה אבק מידבק בה:

קתני מיהא ושניה חורש ושונה וזורעה תפשוט מיהא מתני' דבשניה נמי נדה:

ולטעמיך היכי תפשוט‏[4] מתני' ולא קתני שונה:


דף פה עמוד בעריכה


ברייתא דקתני שונה:

לא קשיא מתני' דקתני נרה שנה ראשונה ולא אמר בשניה משום דעבודה היתה כבר קודם שנה ראשונה. וברייתא דקתני חורש ושונה בשניה דלא היתה עבודה קודם שנה ראשונה אבל מתני' אם‏[5] לא היתה עבודה ולא קצינן אם חוזר ושונה ואם לאו דלא קתני בה שונה מאי הוי עלה:

ת"ש דתניא נר חציה וזורע חציה כגון דנרה שנה ראשונה ובשניה נר חציה וזרע חציה ובשנה שלישית זורע מה ששייר ונר מה שזרע בשניה וכן יעשה לאחר מכן בכל שנה נר חציה וזורע חציה ותפשוט מינה דבשניה זורע בלא נרה דזורע מה שלא נר. ואם נפשך אדם לומר [אמאי אינו] זורעה כולה בשנה שניה היינו טעמא לפי שאין כח בארץ לזורעה בכל שנה כולה משום הכי נר חציה וזורע חציה:

לא שנו אלא לח. שנבלע אירסו:

ולא מן הנזרע ביניהן. מן הזיתים שנזרע ביניהן שהזרעים מכחישן:

אין מביאין אינפקינון. שלא נתבשל יפה:

פולמוטוס. ממונה אחד:

במאה רבוא. מנה:

עוזק. חופר:

היה מסקל. משליך האבנים שמצא בדרך:


דף פו עמוד אעריכה


ואם הביא פסול מפני שהוא שרף זיעה בעלמא ובמתניתין משמע דשמן קא חשיב ליה אלא שאינו מן המובחר:

לא קשיא לר' שמעון ב"ר דמטביל ביה שמן הוא:

סטכת אפרסמון תניא רבי יהודה [אומר] שמן‏[6] המור אונפקינון כבוש. במלח:

ג' זיתים. כלומר ג' לקיטות יש בזית ובכל לקיטה יש בה ג' מיני שמנים ומשום כך יש ג' לקיטות שאין זה הזית מתבשל כולו בפעם אחת הזית הראשון הלקיטה הראשונה מגרגרו בראש הזית שהזיתים בראשן קודמין לבשל מפני שהחמה זורחת עליהן תדיר:

וכותש אותן הגרגרים ונותן לתוך הסל כדי שיזוב השמן מן הסל בכלי אחר:

ר' יהודה אומר סביבות אגני הסל למעלה היה נותנן ולא לתוכו כדי שיקלטו דפני הסל השמרים והפסולת והצלול יזוב ממנו זה שמן ראשון לקיטה ראשונה:

חוזר ולוקח מה שכתש. וטוען בקורה. מוציא שמנו:

ר' יהודה אומר לא טוען בקורה עדיין אלא באבנים והיוצא משם זה שמן שני וחוזר וטוחן הגרגרים וטוען זה שלישי [השני] מגרגרו בראש הגג כלומר לוקט הזיתים שבאמצע האילן כלומר אותן שעומד בראש גגו ויכול ליטלן. לסימנא קאמר בראש הגג וזית השלישי לוקט אותן שמתחת הזית לפי שאין השמש זורח עליהן הרבה ואינן מתבשלין יפה משום הכי עוטנו בבית [הבד] כלו' משימן בבית הבד בכלי במעטן עד שילקה עד שירכך קליפתן וישתנה מראיהן:

ומעלן ומנגבן בראש הגג לפי כשהיו ביחד בכלי אגב הדוחק יצא מהן (מוח) [מוהל] ונשרו וכותש ונותן וכו':

מגרגרו תנן שלוקטו או מגלגלו תנן שמניחו בראש הזית עד שמתבשל יפה יפה:

שמן זית מזיתו שיתבשל על האילן יפה יפה ועושה אותו כמין תמרה שמניחו ליבש כדרך שמיבשין התמרים כשרוצין לעשותן גרוגרות:

כותש דקתני מתניתין מני ר' יהודה היא תוך הסל דקתני במתניתין אתאן לרבנן דברייתא:


דף פו עמוד בעריכה


שוין. דקתני והשני שבראשון והראשון שבשני שוין:

והאמרת ראשון למנורה והשאר למנחות דהשני בראשון אינו ראוי למנורה והראשון שבשני ראוי למנורה והיכי הוו שוין:

שוין למנחות שאם רוצה להשים הראשון שבשני למנחות הרי הוא כשני שבראשון וישים:

א"כ מה ת"ל זך כתית למאור מפני החסכון דלמנחות לא בעינן זך כתית דמנחות צריכין יותר שמן מנרות:

שולחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח בינתים לידע שלא לאכילה אני צריך ולא לאורה שדרך בני אדם מנורה עומדת בצד שלחנו:

ממנו היה מדליק האחרות ובה היה מסיים כדתנן שחרית בא ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מכבה האחת שבצד מזרח והאחרת היא נר מערבי מניחה דולקת ודולקת עד הערב והאחרות שכבו לאור הבקר מטיבן זורק מה שנשאר מן הפתילה ופסולת מן השמן לחוץ ונותן בה פתילה חדשה ושמן ולערב מדליקן מנר מערבי שדולק עדיין ואח"כ מטיב נר מערבי ונותן בה שמן ובה היה מסיים להדליק האחרות ואח"כ מכבה ומדליקה לבסוף כדי לקיים בה מצות הדלקה והיינו עדות ששכינה שורה בישראל:

הליסטון. יין מתוק הרבה ל"א מתוק שנקדחו ענבים בחמה:

כדי שיהא ריחו נודף. שכשהוא חסר קמעא נודף ריחו יותר מכשהוא מלא:


דף פז עמוד אעריכה


אמר (רבא) [רבינא] כרוך ותני. אין מביאין הליסטון לפי שאין מביאין לא מתוק כו' ואם הביא פסול:

רב אשי אמר לא תכרוך הליסטון‏[7] הוי חוליא דפירא שכך מינו מתוק ולא מאיס ואם הביא כשר:

אל תרא יין כי יתאדם. ועד שתי שנים יש בו עיקר אדמומית:

דרפיק ליה טפי ריפקא. שחפרו פעמים:

ודארי מיא. ומקבל מים למזיגתו כפלים מיין אחר:

חבית היינו כדיות לודיות בינונית כלומר כדים בינוניות של לוד:

אין מניחין אותן הכדים שתים שתים זו על גב זו:

כיצד בודק. שיודע אם הוא יפה היין:

הגזבר יושב וקנה בידו ורואה כשמוציא זה היין מן נקב החבית זרק הגיר הסילון שנהפך למראה שמרים הקיש הגזבר בקנה על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר הגזבר כשזה מושך היין שהדבור רע ליין כדאמרינן במס' שבת המשתקת לעדשים:

שגבהן כרחבן. כלומר שהיו נראין נמוכין מפני שהיו שמנים ביותר והיינו כר נרחב:

הפקדת שומרים. מלאכים:

תמיד לא יחשו:

מאי אמרי מעיקרא. קודם חרבן כי בחר ה' בציון:

הדרן עלך כל קרבנות הצבור

  1. ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל ובקרא כתיב כל טהור וגו':
  2. ^ הערת המדפיס - אולי צ"ל אף כאן מארצך ממותר שבארצך.
  3. ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל והא הכא לד"ה מביא אלמא דקידש.
  4. ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל היכי תפשוט מהך ברייתא הא במתני' לא קתני שונה.
  5. ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל אבל מתני' דמיירי בהיתה עבודה לא ידעינן אם חוזר וכו' וכן צ"ל ברש"י.
  6. ^ הערת המדפיס - נראה דצ"ל תניא ר"י אומר שמן המור הוא אנפיקינן והוא שמן זית וכו'.
  7. ^ הערת המדפיס - נראה מזה דרבינו גריס להיפך חוליא דשמשא מאיס חוליא דפירי לא מאיס.