משנה מנחות ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ט · משנה ה | >>
כל המדות שהיו במקדש, היו נגדשות, חוץ משל כהן גדול, שהיה גודשה לתוכה.
מדות הלח, בירוציהן קדשיט.
ומדות היבש, בירוציהן חול.
רבי עקיבא אומר, מדות הלח קדש, לפיכך בירוציהן קדש.
ומדות היבש חול, לפיכך בירוציהן חול.
רבי יוסי אומר, לא משום זה, אלא שהלח נעכר, והיבש אינו נעכר.
כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁהָיוּ בֶַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ נִגְדָּשׁוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל כֹּהֵן גָּדוֹל,
- שֶׁהָיָה גּוֹדְשָׁהּ לְתוֹכָהּ.
- מִדּוֹת הַלַּח, בֵּרוּצֵיהֶן קֹדֶשׁ;
- וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ, בֵּרוּצֵיהֶן חֹל.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- מִדּוֹת הַלַּח קֹדֶשׁ,
- לְפִיכָךְ בֵּרוּצֵיהֶן קֹדֶשׁ;
- וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ חֹל,
- לְפִיכָךְ בֵּרוּצֵיהֶן חֹל.
- מִדּוֹת הַלַּח קֹדֶשׁ,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא מִשּׁוּם זֶה;
- אֶלָּא שֶׁהַלַּח נֶעְכָּר,
- וְהַיָּבֵשׁ אֵינוֹ נֶעְכָּר:
כל מדות שהיו במקדש - היו נגדשות,
- חוץ משל כוהן גדול - שהיה גודשה לתוכה.
- מדות הלח - בירוציהן קודש.
- ומדות היבש - בירוציהן חול.
- רבי עקיבה אומר:
- מדות הלח קודש - לפיכך בירוציהן קודש,
- ומדות היבש חול - לפיכך בירוציהן חול.
- רבי יוסי אומר: לא משום זה,
- אלא שהלח נעכר - והיבש אינו נעכר.
- רבי עקיבה אומר:
המשנה הזאת לרבי מאיר היא, שנתבאר דעתו בתחילת פרק זה שהוא אומר עשרון ועשרון היה במקדש אחד גדוש ואחד מחוק, כמו שבארנו.
ועניין גודשה לתוכה - שנותנין לתוך אותו עשרון בחוזקה כשהוא מחוק, כשיעור שמחזיק העשרון האחד כשהוא גדוש. וכבר זכרנו ביאור זה, ושאין הלכה כרבי מאיר.
ועניין נעכר - שבשעה שמודדין הדבר הניגר יפוץ ויוצא מן המידה מה שכבר היה בתוכה, ונתקדש בלי ספק. ומחלוקת באלו התנאים אינה אלא בסדר קדושתם איך היתה כשנמשחה בשמן המשחה, והתולדה היוצא מדבריהם אין בה מחלוקת כמו שאתה רואה:
שהיה גודשה בתוכה - כשהיה מחוק היה מחזיק כשאר עשרון גדוש. ומתניתין ר' מאיר היא יח דאמר בריש פרקין עשרון עשרון היה במקדש אחד מחוק ואחד גדוש. ולית הלכתא כותיה:
בירוציהן - גודשן. דלח נמי איכא גודש פורתא:
מדות הלח בירוציהן קודש ומדות היבש בירוציהן חול - בגמרא מפרש דהאי תנא סבר מדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ כ, הלכך שפת הכלי מקדשן לבירוצין. מדות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, הלכך בירוצין שאינן נוגעים מבפנים במקום משיחתן לא קדשי:
ר"ע אומר מדת הלח קודש - דסבר מדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ:
מדות היבש חול - דלא נמשחו כל עיקר. ומיהו מה שמודדים בהן קדוש קדושת הפה, וגברא למאי דצריך מקדש בפה. בירוצין לא מקדש להו דלא צריכי ליה:
רבי יוסי אומר לא משום זה - רבי יוסי סבר אידי ואידי נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. והכא היינו טעמא משום דלח נעכר, מה שבשולי הכלי כשמוסיפין עליו נעכר ומתערב ונבלל ועולה מלמעלה, ונמצא שכבר קדשו הבירוצין בתוך הכלי:
והיבש אינו נעכר - אלא במקומו עומד הלכך מה שבפנים קדוש ומה שבחוץ אינו קדוש:
כל המדות שהיו במקדש היו נגדשות. כ' הר"ב ומתניתין ר"מ היא דאמר בריש פרקין עשרון ועשרון כו'. ואע"ג דאפי' לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות ה"ק כל המדידות. גמרא:
מדות הלח בירוציהן קדש ומדות היבש בירוציהן חול. פי' הר"ב דהאי תנא סבר מדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ ומדות היבש בפנים ולא בחוץ. בגמ' פ"ה ד' נ"ז. ס"ל הכי ר' יאשיה. ומפרש בגמ' דטעמיה דכתיב (במדבר ו') וימשחם ויקדש אותם. אותם למעוטי מדת יבש בחוץ. *) [פירש"י אותם בפנים של כלי משמע ע"כ]. וכתבו התוספות דלהכי ממעט מאותם מדת יבש טפי ממדת לח. דוימשחם גבי כלי המזבח כתיב שהן מדת לח. כך פירש בקונטרס [*ומשמע שהיה בהן רבוי משיחה יותר ממדת יבש]. ע"כ:
בירוציהן. עיין [מ"ש] בשם הערוך בפ"ק משנה ב':
בירוציהן קדש. ואע"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד. גזירה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא פסקה הרמב"ם בפ' ב' מה' הקרבנות ועיין פי"א משנה ח' [*ופירש"י גזירה שמא יאמרו. דמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשו אע"ג דאתו מגויה דמנא [אמרי ה"ה מוציאין מכלי שרת לחול. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא] לא אתו למימר ביה מוציאים וכו']:
רבי עקיבא אומר מדת הלח קדש כו'. פי' הר"ב דסבר במדת הלח כת"ק ומדת היבש לא נמשחו כל עיקר. ולא דריש אותם למיעוטא כלל. אלא דיבש היו חול וליכא למעוטינהו. ורבי יונתן סבר נמי התם דמדת יבש לא נתקדשו ויליף ליה מקרא. דכתיב (ויקרא כ"ג) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו'. חמץ תאפינה בכורים לה'. אימתי הן לה' לאחר שנאפו. וכתב רש"י ור' יאשיה בכורים לה' אקודם אפייה קאי. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה ב' פי"א [*ואלא מיהת מיעוטא דאותם. לרבי יונתן מוקי לה במדת לח שלא נתקדשו בחוץ דהכי ס"ל לרבי יונתן. ופירש"י אותם בפנים של כלי משמע. ע"כ. אבל לר"ע מיעוטא דאותם למאי קאי. כבר מפורש בתוס' שהביאו לסוגיא דפ"ב דשבועות דדרשינן אותם במשיחה. אבל לא לדורות במשיחה. אלא בעבודה. ומסקי דההיא לר"ע אתיא]:
רבי יוסי אומר לא משום זה כו'. פי' הר"ב סבר אידי ואידי נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. נראה דדריש מיעוטא דאותם אכל המדות. בין דלח בין דיבש:
(יח) (על הברטנורא) ואע"ג דאפילו לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות, ה"ק, כל המדידות. גמרא:
(יט) (על המשנה) בירוציהן כו'. ואע"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד, גזרה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאים כו'. רש"י:
(כ) (על הברטנורא) , בגמרא ילפינן להו מקראי:
כל המדות וכו': ספ"א דהלכות כלי המקדש ובפרק שני דהלכות מעשה הקרבנוות סימן ט':
שהיה גורשה בתוכה וכו': לשון רעז"ל עד ומתני' ר"מ היא. אמר המלקט והא דקתני כל המדות היו נגדשות אע"ג דר"מ לית ליה רק דתרי מדות הוו חדא גדושה וחדא מחוקה האי מדות מתרץ ליה רב חסדא כל מדידות פי' כל מדידות שהיו מודדין בה כגון דכבש דפר ואיל היו גדושות אבל כרבנן לא מציא אתיא דאינהו אמרי דחד הוה לבד והוא גופיה מחוק הוה כדאמרינן לעיל בריש פירקין מדר"מ נשמע לרבנן ופי' המפרש שבדפוס דשל כהן גדול אליבא דכ"ע מחוק הוה משום שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו ולחצותו היא מתפזר ע"ג קרקע ע"כ:
ר' יוסי אומר לא משום זה: נסחא אחרינא והיא נסחת רש"י לא מן השם הוא זה כלומר לא זהו טעמו של דבר:
אלא שהלח נעכר וכו': בכא"ף ובגמרא נעקר בקו"ף ושתי הגרסאות הביאם בערוך ובגמרא פריך וכי נעקר מאי הוה גברא למאי דצריך קמכוין לקדושי ומשני רב דימי בר שישנא משמיה דרב זאת אומרת כלי שרת מקדשין שלא מדעת רבינא אמר לעולם אימא לך כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אלא גזרה דמאן דחזי דהנך בירוצין לא קדשי אע"ג דאתו מגויה דמנה אמרי הכי נמי מוציאין מכלי שרת לחול אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתי למימר ביה מוציאין מכלי שרת לחול:
יכין
היו נגדשות: אי כרבנן לעיל [מ"א]. הרי כולן מחוקות היו. אלא על כרחך דר"מ היא. ומאי כל. הרי גם לדידי' רק חד גדוש היה [כסימן ב']. על כרחך ה"ק כל המדידות שבמקדש למנחות היו גדושות. וכר"מ אתי:
חוץ משל כהן גדול: היינו חביתין וכלעיל סי' ב':
שהיה גודשה לתוכה: ר"ל שכשהיא מחוקה היה מחזיק כשאר עשרון גדוש:
מדות הלח בירוציהן: כמו פרוציהן. ור"ל מה שפורץ ונופל לחוץ המותר מן הגודש. זהו נקרא בירוץ. דבלח נמי איכא גודש [כך פירש רש"י וערוך. ולר"ב תמוה שכתב דבירוץ היינו גודש. א"כ ק' למה שני תנא בלישניה. ותו דא"כ סותר לדבריו ברישא דקאמר דמדות שבמקדש נגדשות. דמשמע אף ביבש הגודש קודש]:
קדש: דס"ל דכלי לח נמשח בשמן המשחה בפנים ובחוץ. הלכך מה שיצא לחוץ. נתקדש בדופנות הכלי. והלכך אם יש שם זבח אחר. יקרבו הברוצין עמו במנחה הצריכים לו. או יקייצו בברוצים המזבח. או יפסלום בלינה:
ומדות היבש בירוציהן חול: מדלא נמשחה רק בפנים. הלכך מה שלא נגע רק בדופנתיה בחוץ. לא קדש:
רבי עקיבא אומר מדות הלח קדש: דס"ל דנמשח בפנים ובחוץ:
ומדות היבש חול: דס"ל דלא נמשח כלל. ואפ"ה קדש מה שמודדין בו בקדושת פה. ולהכי רק מה דצריך מקדש בפה. ולא מה שנופל מהגודש. שא"צ לו:
רבי יוסי אומר לא משום זה: דס"ל דשניהן נמשחו רק מבפנים ולא מבחוץ:
אלא שהלח נעכר: ה"ג נעקר ור"ל שבלח הגודש שנכנס לתוך הכלי. חוזר ונעקר ויוצא לחוץ:
והיבש אינו: והרי לא היה הגודש בתוך הכלי. ואם כן לא נתקדש כשנופל לחוץ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת