עיקר תוי"ט על מנחות ט

משנה מנחות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':

(ב) (על הברטנורא) ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור"מ כו'. גמרא:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) דהכי גמירי דז' מדות של לח היו במקדש. ור"א בר צדוק לית ליה כו' גמרא. ועתוי"ט:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) פי' לכל החלות והרקיקין:

(ה) (על הברטנורא) פירש"י, כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה:

(ו) (על הברטנורא) גם כאן גרס רש"י חוץ הוא. ופירש, שהיה משקה אותה בחוץ בשער ניקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) כך אמר ר"ש ברבי לרבי וקלסו. והתוספ' תמהו, למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:

(ט) (על המשנה) ס' לוג. בגמרא ילפינן לה מקרא:

(י) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר ג"כ שששה לפר כו' ואינו ר"ל שנמוד הנסכים בלוג, אלא בחצי הין ושלישית ורביעית ההין כמו שזכרנו:

(יא) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה מקרא:

(יב) (על הברטנורא) ואם משתייר שמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי, דבקיץ היו עושין פתילה גסה, ובחורף פתילה דקה. ומיהו כששיערו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספ':

(ד)

(יג) (על הברטנורא) הכי פירש רש"י במשנה להסלקא דעתך. ובגמרא, ורמינהו, והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים. ומסיק, דאה"נ שאין מערבין סולת ושמן משום והקטירו, ומתניתין ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א"נ נתערבו. דהשתא ביינות ליכא משום והקטירו. וכן פירש הר"מ:

(יד) (על המשנה) אבל כו'. למה שכתבתי בסמוך, כתב הכ"מ וא"ת מ"ש הני מהני, וי"ל דכיון דאינן שוין מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן:

(טו) (על הברטנורא) מסכים למה שכתבתי פ"ג מ"ב. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן. וע"ש:

(טז) (על הברטנורא) וכ"כ התוספ'. וז"ל הכ"מ אם בללן כו' מלתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דרישא, אלא אסלת ושמן. ע"כ. והיינו אפילו להמסקנא שכתבתי בסמוך. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) לא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

(ה)

(יח) (על הברטנורא) ואע"ג דאפילו לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות, ה"ק, כל המדידות. גמרא:

(יט) (על המשנה) בירוציהן כו'. ואע"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד, גזרה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאים כו'. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) , בגמרא ילפינן להו מקראי:

(ו)

(כא) (על המשנה) קרבנות. שהן זבח. לאפוקי עוף שאינו זבח, והרי הוא אומר בפרשת נסכים או זבח. גמרא:

(כב) (על המשנה) טעונים נסכים: בגמרא יליף ליה מקרא:

(כג) (על הברטנורא) כלומר קרבנותיו אינן באין על חטאו כמו דנזיר. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא איקרי, כדתנן בפ"ה דשקלים מ"ג:

(ז)

(כד) (על המשנה) כל כו'. ה"נ בבהמה. דאלו עוף אין טעון סמיכה:

(כה) (על המשנה) חוץ כו' שנאמר קרבנו. ר"ל הדבר שנתחייב לעשותו קרבן כמותו, לא הבכור כו'. הר"מ:

(כו) (על המשנה) והיורש כו'. בגמרא יליף להו מקרא:

(כז) (על הברטנורא) דאלו חטאת שמתו בעליה תמות. ואשם ירעה כו' ויפלו דמיו לנדבה:

(כח) (על המשנה) ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה:

(ח)

(כט) (על המשנה) הכל. לאתויי יורש. גמרא. ותימה הא תנא ליה רישא. וי"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מיותר ליה בבא בכך רק תיבה אחת. תוספ':

(ל) (על הברטנורא) ותימה לילף כולה מסנהדרין. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) וא"ת ותיפוק ליה דהוי מ"ע שהז"ג דאין סמיכה אלא ביום. תוספ':

(לב) (על המשנה) ותכף. בגמרא, הכי קאמר, במקום שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה. ועתוי"ט: