רש"י על הש"ס/מנחות/פרק ט

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




מאי עביד ליה - דמתניתין אפיק ליה מפסח ור' אליעזר היא ולא ר"ע:

מותר הפסח - כגון שהפריש מעות לפסחו וניתותרו (לשלמים) והיינו מותר פסח. ענין אחר שהפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והוא מותר פסח מנין שקרב שלמים:

לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר - היינו שלמים:

אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים - לא הוה צריך למיכתב משום דהא כתיב (ויקרא ג) אם זבח שלמים קרבנו:

ואמר אבוה דשמואל וכו' דבר הבא מן הצאן - דהיינו פסח:

כשב לרבות פסח לאליה - דמשום דמשמע שיהיה שלם שיהא עמו האליה הוצרך הכתוב זה לרבותו דאילו שאר אימורים נפקי מאך בכור שור או בכור כשב ואמרי' (זבחים דף לז.) דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונים מתן דמים ואימורין אבל אליה איצטריך קרא אחרינא כבש לרבותו משום דפסח בעינן שיהא שלם ואילו הוה שקיל לאליה לא הוה הפסח שלם ולהכי איצטריך האי קרא לרבותו דגבי כבש כתיב אליה:

ושלמים הבאין מחמת הפסח - היינו מותר פסח:

כשהוא אומר ואם עז - ולא כתיב אם הפסיק הענין למעט מאליה לימד על העז ועל פסח הבא מן העז שאינם טעונים אליה:

וצריכי - הני שלשה קראי למילף דמותר פסח הוי שלמים:

חד לעברה זמנו - לאחר י"ד:

לא עברה זמנו ולא שנתו - כגון שאבד קודם חצות והפריש אחר תחתיו ונמצא דאם רצה לשוחטו קודם חצות קרב שלמים ואע"ג דעדיין חזי לפסח:

דחזי לפסח שני - בארבעה עשר באייר:

אימא לא - יהא קרב שלמים:

דאפילו לפסח ראשון נמי חזי - אימא לא יקרב שלמים קא משמע לן:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

למותר הפסח - כגון שהפריש מעות לפסחו ונתותרו יביא מהם שלמים:

לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר - והיינו שלמים ואע"ג דעולה באה ג"כ מן הצאן ומן הבקר אפי' הכי שלמים אתי דהא [לשם] אכילה הפרישה [ולא] לשם כליל:

דבר הבא מן הצאן - פסח אינו בא אלא מן הצאן:

יהא לזבח שלמים - דהאי זבח שלמים קרא יתירא הוא דהא בשלמים איירי לעיל והוי מצי למכתב ואם מן הצאן יביא קרבנו:

כבש לרבות את הפסח לאליה - גבי שלמים כתיב ואם כבש הוא מקריב וגו' וקרא יתירא הוא דהא למעלה נאמר ואם מן הצאן קרבנו כו' ולמטה נאמר ואם מן העז קרבנו ממילא ידענא דעד השתא איירי בכבש הוי ליה כבש קרא יתירא לרבות את הפסח לאליה שתהא אלייתה כולה לגבוה עם שאר האימורים כדין כבש שלמים כדכתיב והקריב מזבח השלמים חלבו האליה תמימה אבל לשאר מילי דשלמים כגון סמיכה ונסכים לא מצינא לרבויי דהא ממעט לה לקמן בפ' שתי מדות:

כשהוא אומר אם כבש - אם הוי יתירא להביא פסח שעברה שנתו והביא אחר דבן שנה בעינן והרי זה הנשאר מותר הפסח וכשיקריב אותו לאחר זמן יהי' שלמים ויטעון סמיכה ונסכים:

ושלמים הבאים מחמת הפסח - היינו חגיגת י"ד בניסן שאז היתה חבורת הפסח מרובה מביאין עמו שלמים כדי שיאכל פסח על השובע במס' פסחים בפ' אלו דברים:

כשהוא אומר - למטה ואם עז:

הפסיק הענין - שאין לעז דין האמור למעלה:

לימד על העז שאינה טעונה אליה - שאם הביא עז לשלמים אין אליתה קריבה עם האימורים שיש לה דין בן בקר שאינה טעונה אליה:

תלתא קראי - למותר הפסח שיקריב שלמים:

לעברה זמנו - שעבר הפסח:

וחד ללא עברה זמנו ולא שנתו - שהפריש שה לפסחו ושחטו קודם לפסח:

משום דאידחי ליה - מפסח לגמרי משום הכי קרב שלמים:

אימא לא - יקריב שלמים הואיל וראוי לפסח:

דאפי' לפסח ראשון נמי חזי אימא לא - להוי שלמים ואם שחטו קודם לפסח יפסל קמ"ל ומהכא נפקא לן בכל דוכתא דאמרי' פסח בשאר ימות השנה שלמים הם:

רש"י הנדפס

פרק תשיעי - כל קרבנות הציבור


מתני' כל הקרבנות - היינו מנחות:

אלפא לסלת - שכשם שהאלף היא ראש לכל האותיות כך סלת של אלו שני מקומות מכניס וזטחא ראש לכל הסלתות. ענין אחר אלפא אלף היינו אחד כך סלת של שני מקומות מיוחדין לכך שסלתן מובחר עיקר מכל הסלתות כך שמעתי:

כל הארצות - שבארץ ישראל כגון יהודה ועבר הירדן והגליל כשרות:

אלא מכאן היו מביאין - משום דמצוה להביא מן המובחר:

גמ' מן העלייה - מחיטין ואפילו ישנים בעלייה:

והא אפיקתיה - ממושבותיכם ולא מחוצה לארץ והיכי דרשת ליה ואפי' מן העלייה:

שמעת מינה תרתי - חד דאפילו מן העלייה וחד לכל ביאות שאתה מביא וכו' כדאמרינן בפירקין דלעיל (דף עז:) תביאו ריבויא הוא לגמרי דלא בעי לגופיה:

והכתיב ראשית - דמשמע מן החדש ולא מן הישן:

שתהא חדשה לכל המנחות - כלומר שיביאו שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש אבל שתי הלחם גופייהו באות אפי' מן הישן:

עד כאן לא פליגי - תנא דמתני' ותנא דבריית' אלא בחדש:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

מן החדש ומן הישן - במנחות אקמר:

מכמיס וזינחא - מקומות הן:

אלפא לסולת - סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות כאלף זו שהוא אלף בלשון יווני:

כופריים - כפר ושתים היו אחד בהר ואחד בבקעה:

כל ארצות - של ארץ ישראל כשרות היו אלא מכאן היו מביאין:

גמ' תקריב - משמע מ"מ:

ואפי' מן העליה - דהיינו ישן ותנא דפסיל יליף טעמא מראשית קצירכם והאי תקריב מפיק ליה תקריב ואפי' בשבת תקריב ואפי' בטומאה כדדרשינן לעיל בפרק ר' ישמעאל:

והא אפיקתיה - להאי דרשא:

שכל שאתה מביא ממקום אחר - חמץ יהא כזה עשרון לחלה להביא לחמי תודה כדדרשינן ליה בפ' התודה (דף עז ע"ב) והכתיב ראשית בתרוייהו בעומר כתיב ראשית קצירכם ובשתי הלחם כתיב קרבן ראשית תקריב אתם לה' ובשתי הלחם משתעי קרא דבאין שאור כדכתיב חמץ תאפנה ומשני למצוה בעינן מן החדש ולעולם אם הביא מן הישן כשר:

והא כתיב חדשה - מנחה חדשה לה' ובשתי הלחם כתיב:

שתהא חדשה לכל המנחות - שאפי מן הישן תהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החדש שלא יביא מנחה מן החדשה קודם לשתי הלחם:

לא פליגי - תנא דידן ותנא ברא:


אבל בארץ לא פליגי - דצריך להביא מן הארץ ולא מן חוצה לארץ:

ומה אני מקיים וכי תבואו - דמשמע דאין בא אלא מן הארץ:

קסבר חדש בחוצה לארץ - קודם לעומר אסור דאורייתא דהא דכתיב (ויקרא כג) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו נוהג אפי' בחוצה לארץ:

דמושבותיכם - דכתיב בההוא קרא כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו לא ממעט חוצה לארץ אלא זמן ביאה הוא לומר שלא נתחייבו בעומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל לאחר שבאו לארץ אסור חדש קודם הקרבת העומר וכיון דמדאורייתא אסור דנוהג איסור חדש בחוצה לארץ ה"נ אקרובי מקרבינן עומר מחוצה לארץ:

נוטלין שכרן מתרומת הלשכה - לפי שהם הפקר וצריך לשומרן מפני החיה ומפני העניים שלא ילקטוהו קודם לעומר כדי שיהא העומר בא מהם:

לאכלה ולא לשריפה - והיכי מקרבינן קומץ לשורפו על גבי המזבח:

רחמנא אמר - בעומר לדורותיכם:

ואת אמרת תיבטל - שאם אינו מביא של שביעית נמצא עומר בטל:

לייתי מדאשתקד - שעורים שגדלו אשתקד:

בעינן כרמל - שתהא כרמל רך למלול בשעת קצירה:

ולייתי מכרמל דאשתקד - מתבואה שנקצרה אשתקד כשהיא כרמל:

איתמר רבי יוחנן אמר - משום הכי אין מביאים מתבואה ישנה משום דבעינן כרמל תקריב:

רבי אלעזר אמר - משום דראשית קצירכם אמר רחמנא דבשעת הבאה ליהוי ראשית קציר דהאי תבואה ואי מייתי משל אשתקד אינו מביא מראשית קציר שהרי נקצר מאשתקד וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת הבאה:

אלמא משום בכורים הוא - דבעי' שיהו בכורים בקציר והיינו כר' אלעזר דאמר ראשית קצירכם ותיובתא דר' יוחנן דאמר כרמל תקריב דמשמע שיכול להקריב כרמל אע"פ שאינו בכורים:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

וקא סבר [חדש בחוץ] לארץ מדאורייתא - [אסור קודם] לעומר דאוריית':

וממושבותיכם - דכתיב בהאי קרא ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו':

כל מקום יושבים משמע וכי תבואו אל הארץ - משום דדרשינן לאתויי אף בארץ ישראל משתבאו אל הארץ דוקא את חייבים בהבאת עומר מ"מ משמע דמדאורייתא חדש בחו"ל אסור:

אקרובי נמי מקרבינן - מינה כמו [מא"י]:

שומרי ספיחין - של שעורין [לפני] העומר שלא [ילקטו] העניים:

לאכלה - והיתה שבת [הארץ] לכם לאכלה:

[ולא] לשריפה - היאך מביאין עומר לשרוף את הקומץ:

כרמל תקריב - רך בשעת הקרבתן:

ר' אלעזר [אומר] - היינו טעמא דאין מביאין מדאשתקד דכתיב ראשית [קצורך] בשעת הבאתה התחלת קצירה אותה תבואה באה ממנה:

[ולא] סוף - ואי מייתי מאשתקד הוי שעת הבאה קצירה דתבואה דאשתקד דהיא ממנה:

אביב - כי השעורה אביב:

יחיד מביא חובתו מן החיטין - מנחת חוטא:

וחובתו מן השעורין - מנחת קנאות:

צבור מביא חובתו מן החיטין - שתי הלחם:

אלמא - דטעמא דשתי הלחם משום בכורים הוי דבכורים בעינא וה"ה לעומר דהא כתיב ביה נמי בכורים והיינו כר' אלעזר וקשיא לר' יוחנן:

משבעת המינין - האמורים בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו' ודבש דקרא היינו דבש תמרים:


מתמרים שבהרים - אע"פ שהם משבעה מינים דדבש היינו דבש תמרים הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין:

וקאמר להא שמעתא - אם הביא לא קדש:

קרבן ראשית - משמע נמי אשתי הלחם אע"ג דכתיב בבכורים כדאמרינן מה יש לך להביא בכורים מן הדבש ושתי הלחם מן החמץ:

אין לי אלא חדשה של חיטין - דומיא דשתי הלחם שהן חיטין שאין יכול להביא קודם שתי הלחם:

חדשה של שעורים - כגון מנחת קנאות:

מנין - שלא יביא קודם לשתי הלחם:

ת"ל חדשה חדשה - שתי פעמים דכתיב בהקריבכם מנחה חדשה והקרבתם מנחה חדשה (ויקרא כג):

מנין שתהא שתי הלחם קודם לבכורים - שלא יביא בכורים קודם לשתי הלחם:

ת"ל בכורי קציר חטים - כלומר שתי הלחם יהא קודם לכל קציר חטין אפילו בכורים ענין אחר חג שבועות בכורי קציר חטים (בחג שבועות שהוא מביא בו שתי הלחם) יהא קודם לכל קציר אפילו לבכורים:

ת"ל חג הקציר בכורי מעשיך - חג שאתה מביא בכורים שתי הלחם יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה אפי' לחדש של שעורים:

מנין שתהא קודם לבכורים - של חטין שגדלו בגג ובחורבה דהאי דתנן מן המובחר היינו למצוה:

ת"ל בכורי כל אשר בארצכם - אפי' בגג דנאמר כאן בכורי כל אשר בארצם ונאמר להלן בכורי קציר חטים מה בכורים האמור להלן שתי הלחם [קודם לכל] אף כאן שתי הלחם [קודם] לכל בכורים שבארצכם:

מנין שתהא קודמת לנסכים ופירות האילן - שלא יביא נסכים מן החדש ובכורים מפירות תמרים וזיתים קודם לשתי הלחם דנסכים לא משמע ליה מבכורי כל אשר בארצם דהאי קרא בבכורים כתיב ואין מביאין נסכים בכורים ואיידי דבעי נסכים בעי פירות האילן:

מה להלן נסכים ופירות האילן - דכתיב מעשיך כל מעשיך ועוד דבאותו זמן מאספין יין ופירות האילן:

אף כאן - חג הקציר אע"ג דכתיב תזרע בשדה נסכים ופירות האילן במשמע דשתי הלחם קודם להם:

קתני מיהא שבגג ושבחורבה מנין - ומדקתני הכי ש"מ דמביא בכורים מהן וכ"ש מתמרים שבהרים ושבעמקים דעדיפי מינייהו דמביאין מהם בכורים וקשיא לעולא:

סיפא - דקתני שבגג ושבחורבה אתאן למנחות שיהו שתי הלחם קודמין נמי למנחות דחיטים שגדלו בגג ושבחורבה וליכא למימר דמביאין מהן בכורים ולא קשיא לעולא. ענין אחר סיפא דקרא אתאן למנחות דהאי בכורי היינו בכורים וכל אשר בארצם היינו מנחות וגמרינן ג"ש נאמר כאן בכורים ונאמר להלן בכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם קודם להם אף כאן בהאי קרא דקמיירי במנחות שתי הלחם קודם להם:

היינו דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו - דמשמע אפי' נשים ועבדים:

כאן בבכורים - כתיב כל טהור בביתך יאכל אותו:

כאן במנחות - כתיב לך יהיו דאין נאכלין אלא לזכרי כהונה והאי סיפא כל אשר בארצם היינו למנחות:

רב אשי אמר כולה למנחות - וסיפא דקרא דכתיב כל טהור בביתך אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור ולא קשה לעולא:

נעשה - הני תמרים שבהרים:

ככחוש שבקדשים - שהמקדיש בהמה כחושה קדשה ואע"ג דלא הוי מצוה מן המובחר:

רבי יוחנן חזאי בחילמא - למתרצא למילתיה שפיר:

מראשית ולא כל ראשית - למעוטי שאר פירות שאינן משבעת המינין:

מארצך ולא כל ארצך - למעוטי שלא מן המובחר דשבעה מינין גופייהו כגון מתמרים שבהרים ושבגג ושבחורבה:

וריש לקיש - כיון דאמר אם הביא קדש האי מארצך מאי עביד ליה:

נאמר כאן ארץ - אשר תביא מארצך (דברים כו) ונאמר להלן (שם ח) ארץ חטה ושעורה:

מה להלן מספר בשבחה של ארץ ישראל - דהני פירות הן משובחין משאר פירות:

אף כאן - אין מביאין בכורים אלא מן המשובח ולעולם מביאין מתמרים שבהרים ובלבד שיהו מן המשובח:

ואידך ארץ מארץ - כלומר רבי יוחנן אמר לך אין הכי נמי מה להלן שבח ארץ וכו' והא מילתא הוה מצי למימר אי כתיב ארץ לחוד אבל השתא דכתיב מארצך ולא כל ארצך להוציא תמרים שבהרים ושבעמקים:

וריש לקיש - האי דרשה דהוי משתמע ליה מארץ לא משמע ליה:

בשלמא ריש לקיש - דאמר קדשה איכא לתרוצי הא דתני מביא וקורא בחורבה עבודה דכיון דנעבדה דטרח בה מארצך קרינא בה:

בספינה של חרס - מביא וקורא משום דשל ארץ היא:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

שבהרים - מתוקים:

מפירות שבעמקים - תבואה: להא שמעתא [אם הביא לא קידש]:

קרבן ראשית - עד אין לי [אלא חדשה] של חטים [שתי הלחם קודם] לכל [המנחות]:

חדשים של שעורים - כגון מנחת קנאות [שלא יביא קודם] שתי הלחם שמעתי ולא [נראה בעיני] שהרי העומר קודם לזה משעורים ל"א אין לי אלא של חיטין מנחת שתי הלחם הבאה מן [החיטין] שתהא קודמת לכל המנחות הבאות מן החיטין חדשים חדשה של שעורים מנין מנחת העזמר הבאה שעורים [מנין] שתהא קודמת לשעורים שלא תהא מנחה משעורים קודם לה:

חדשה חדשה - שתי פעמים והקרבתם מנחה [חדשה] באמור אל הכהנים בהקריבכם [מנחה] חדשה בפנחס:

שתהא - שתי הלחם קודמת לבכורים שלא [יביא] בכורי תבואה [קודם] לה:

וחג השבועות תעשה לך - תחלה ואח"כ מותר להביא בכורי [קציר] חיטים לישנא אחרינא בכורי קציר [חיטים] מה שתעשה [בחג] השבועות יהיו [בכורים] לכל קציר חטין [וחג] הקציר היינו חג השבועות דהא [לעיל] מיניה כתיב המצות:

עלו מאיליהן - שלא יביאו מהן בכורים קודם לשתי הלחם:

ת"ל בכורי כל אשר בארצם - אלמא שנקרא בכורים וכשרים וחג הקציר יהא [קודם] לבכורים ל"א נאמר כאן בכורים ונאמר להלן חג הקציר בכורים מה כאן הכל במשמע אף כאן הכל במשמע:

לנסכים ולפירות האילן - שלא יביא נסכים יין מן החדש ובכורי פירות האילן קודם לשתי הלחם:

באספך את מעשיך - בחג הסוכות כתיב:

מה - מעשה האמור להלן נסכים ופירות האילן בכלל שהרי בחג הסוכות כבר נלקט הכל:

אף כאן נסכים ופירות אילן קתני מיהת שבעציץ שבספינה - לא יביאם קודם שתי הלחם [אלא] לאחר שתי הלחם יביא וכ"ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים ותיובתא לעולא:

סיפא - דקתני מנין לרבות שבגג ושבחורבה במנחות קא מיירי והכי קאמר מנין שלא יביאו מהם מנחה קודם לשתי הלחם ת"ל בכורי כל אשר בארצם ועציץ וספינה בכלל ובמנחות כתיב האי קרא כדמפרש רב משרשיא לקמיה וגמר האי בכורי מבכורי קציר חיטים מה להלן שתי הלחם (אף קודם) אף כאן שתי הלחם:

היינו דכתיב - בהאי קרא דבכורי כל אשר בארצם כל טהור ואפילו נשים: ואי במנחות משתעי קרא לזכרי כהונה הוא דמתאכלו דבמנחות כתיב כל זכר בכהנים יאכלנה:

תרי קראי כתיבי - בהאי קרא גופיה כתיב בכורי כל אשר בארצם וגו' לך יהיה משמע לך ולכיוצא בך דהיינו זכרים וכתיב בה נמי כל טהור רישא דקרא במנחות וסיפא בבכורים והך דרשא דגג וחורבה ארישא דקרא קאי וכדאמרינן:

סיפא - דכתיב כל טהור ללחמי תודה ארבע חלות של תודה נאכלין לנשי כהנים כדאמרי' המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים ולנשיהם ותרומת לחמי תודה כתרומת תודה דהיינו חזה ושוק:

בפלוגתא - עולא ורב אחא בר הונא פליגי נמי ר' יוחנן וריש לקיש בתמרים שבהרים ופירות שבעמקים:

ככחוש - שבקדשים כי היכי דבהמה כחושה קדושה אם הקדישה ה"נ הני קדשי:

ר' יוחנן חזאי בחלמא - וכיון דגברא רבא אתחזאי לי אמינא מילתא מעלייתא אני אומר היום:

אמר קרא מראשית - פרי האדמה ולא כל ראשית פרט לשאינו שבעת המינים ושבעת המינים גופייהו תביא מארצך ולא כל ארצך פרט לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים:

ונאמר להלן ארץ - חטה ושעורה מה להלן בשבחה של א"י הכתוב:

אף כאן - בבכורים משבח א"י הם באים דהיינו שבעת המינין דראשית ולא כל ראשית לא נפקא לן בהדיא איזה מין חייב ואיזה מין פטור ל"א מובחר שבאותו מין הביא [מתמרים שבעמקים] לכתחילה ואעילו מדקלים שבהרים ממובחרים שבהם הביאה: ור' יוחנן הן דרשא נפקא ליה מדמצי למכתב ארץ וכתיב מארצך:

גג דמערה - חשיב כקרקע ומביא וקורא:

בגג דבית - שזרע על הגג דבית מביא ולא קורא:


אלא לרבי יוחנן - דאמר לא קדש והא הכא דלדברי הכל קדש בחורבה עבודה וכל הני אע"פ שאינן מובחרים (דהא) לדברי הכל מביא וקורא:

תנאי היא - דאיכא תנא דאמר שבעציץ ושבספינה אינו מביא והוא הדין לתמרים שבהרים ושבעמקים ורבי יוחנן דאמר כי האי תנא:

א"ל יוחנא וממרא - ראשי מכשפים של מצרים למשה רבינו כשהתחיל לעשות האותות לעיני פרעה שהיו סבורין שהיה עושה אותם על ידי כשוף:

תבן אתה מכניס לעפריים - עפריים שהוא מקום הרבה תבואה אתה מביא לשם תבואה למכור בתמיה כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים:

אמר להם למתא ירקא ירקא שקול - לעיר שגדל שם ירק הרבה הבא ירק שלך למכור לפי שמתקבצין שם הכל לקנות הם אמרו לו דברי ליצנות והוא השיב להם בענינם:

מתני' לא מבית הזבל - משדה הצריכה לזבל:

ולא מבית האילן - משדה שיש בו אילנות לפי שהאילנות עושים לה צל ואין התבואה גדלה יפה:

כיצד הוא עושה - לשדה שמביא ממנה סלת:

נרה שנה ראשונה - ומניחה בורה:

[זורעה] קודם לפסח ע' יום - שכבר יש כח לחמה שזורחת עליה:

כיצד הוא בודק - שלא יהא אבק בסלת:

גמ' כרזיים - של אותו מקום:

אלמלא שהן סמוכות לירושלים - הרבה והן עומדות בין ההרים דכתיב (תהלים קכה) ירושלים הרים סביב לה:

היו מביאין מהן - לפי שהן עומדות בדרום:

המודרמות - שבדרום:

שבהן החמה זורחת - כל היום:

המנונרות - חרושות הרבה לכך:

וזורעה קודם לפסח שבעים יום - שכבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך העמוד מיד לדרום וכל היום היא זורחת לדרום:

סך ידו שמן ומכניס בסלת - וכך בודקה יפה שאם יש בה אבק מידבק בשמן:

קתני מיהא ושניה חורש ושונה - וזורעה ותפשוט מהא מתני' דבשניה נמי נרה:

וליטעמיך - היכי תפשוט הא במתניתין לא קתני שונה

רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"לאלא לר' יוחנן קשיא. [דאמר] פירות [שבעמקים לא קדיש] בבכורים [דהא סבירא] להו להני [תנאי דקדיש בכורים] הבאה [מהגדל] בגג ובחורבה ובספינה: תנאי [היא דאיכא] תנא דאמר [כוותי'] דר' יוחנן:

שבגג - גג המערה שדה מעליא:

שבחורבה - חורבה עבודה שדה מעליא מביא וקורא:

שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר - דרעים נינהו דומיא דתמרים שבהרים דר' יוחנן:

יוחנא וממרא - הם חרטומי מצרים אמרו למשה כשהיו עושה [המופתים] תבן אתה מכניס לעפריים משל הוא שהמביא תבן למכור לעפריים משוגע הוא שיש שם תבן הרבה במחנייתן אף אתה עושה מכשפות [במצרים] ואין מכשפים במצרים כמותינו:

למתא ירקא ירקא שקיל - לעיר שגדל בה הרבה ירק [תביא] ירק לשם למכור שכל הצריך לקנות נפנה לשם כלומר [אנא] נמי שפיר עביד [דאתאי] למתא:

מתני' אין מביאין - עומר [ושתי] הלחם:

לא מבית הזבלים - משדה (שצבורה) [שצריכה] לזבל שמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו כל פירותיה כחושין ל"א שהזבל מבאיש ומקלקל טעם הפירות:

ולא מבית האילן - מתבואה שבין האילנות מפני שהאילנות יונקים הקרקע ומכחישים את הזרעים:

נרה - חורש ואינו זורע:

ובשניה זורעה - דהיינו חרושה פעמים:

קודם לפסח שבעים יום - מפרש בגמרא:

כיצד בודק - את הסולת אם מנופה כל צרכה אם לאו:

עלה בה - בידו:

אבק - קמח דק וגרוע הוא:

גמ' ושניה זורעה בלא נרה - שלא היה נרה בראש השנה לבד מן החרישה שחורש בשעת זריעה:

ברזיים וכפר אחים - [שמות] מקומזת הם:

אלמלי סמוכות לירושלים - שהי' בהרים כדכתיב ירושלים הרים סביב לה ובהרים חמה מקדרת ומשביח את הפירות כדכתיב וממגד תבואות שמש היו מביאין מהן ל"א אלמלי סמוכות לירושלים דאין מעבירין על המצות כדאמרי' בפרק ר' ישמעאל:

המודרמות - שעומדות בדרומה של ארץ ישראל שהחמה כל ימות החורף רוב היום היא עומדת בדרום:

והמנונרות - כמו נירו לכם ניר שנחרש לשם עומר:

ומהם חמה שוקעת - סמוך לשקיעתה זורחת עליהם כדקי"ל הולך דרום וביום תקופת טבת חמה זורחת בקרן דרומית מזרחית ושוקעת במערבית דרומית ומכאן ואילך עומדת (מערב) [חמה] במזרח ומתרחקת מן הדרום ועמוד החמה זורח על הדרום וכל היום כולו נמשכת והולכת לדרום וממתקת את התבואה:

שתהא סמוכה לחמה - לגבורת החמה ביום שכשנמשך לצד [צפון] בימות הקיץ החמה מתגברת והולכת ומש"ה לא הי' זורעה בתחלת התקופה שאין החמה בגבורה:

קנה זרת ושיבולת - ראש השיבולת ששם (החיטים) [הגרעינים] זרתיים:

קתני מיהא - משמע נרה אף בשניה והיינו נמי מתני' וש"מ הכי קתני מתני' נרה ראשונה ושניה:

ולטעמיך - דפשטת למתניתין מיהא קא קשיין אהדדי דהכא שונה דמשמע שתי פעמים נרה בשניה


וברייתא קתני שונה:

הא לא קשיא - מתניתין דקתני נרה שנה ראשונה ולא קתני (ושניה חורש) ושונה היינו שכבר היתה עבודה שנה ראשונה ועכשיו נוחה ליגדל יותר וברייתא דקתני חורש ושונה וזורעה היינו משום שלא היתה עבודה קודם שנה ראשונה אבל מתני' אם היתה עבודה לא ידענא אם חורש ושונה בשניה אם לא דהא לא קתני לא חורש ולא שונה ומאי הוי עלה:

ניר חציה וזורע חציה - כגון שנרה כולה בשנה ראשונה וזרע חציה ובשניה ניר חציה וזורע חציה מה שנר בשנה ראשונה ובשנה שלישית זורע מה שנר בשניה ונר מה שזורע בשניה וכן יעשה מכאן ואילך בכל שנה נר חציה וזורע חציה ותפשוט מינה דבשניה זורעה בלא נרה והאי דאין זורעה כולה (בשנה שלישית) היינו לפי שאין כח בקרקע להיזרע כולה בכל שנה:

כמין שלשה סאין היתה - גדל בשנה כשיעור שצריך לקצור לצורך העומר:

קרנא דארעא - חתיכת שדה:

בעי רבי ירמיה - הא דקתני חיטין שהתליעו רובן פסולין:

ברוב חטה - שאינה פסולה עד שיתליע רוב כל חטה:

הקדישן - לצורך מנחות:

מהו שילקה עליהן משום מקדיש בעל מום - דהכי אמר רבי במסכת תמורה (דף ו:) שהמקדיש בעלי מומין לוקה:

אלא לח - לפי שלח אינו יכול לגרר ממנו מה שהתליע כמו היבש:

הקדיש - לעצים שהתליעו:

מתני' ולא מן מה שנזרע ביניהם - מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם לפי שהזרעים מכחישים לאילנות:

אנפקטן - מה שלא נתבשל יפה:

אין מביאין מן הגרגרין - של זיתים שנפלו ונשרו במים ושהו בהם הרבה או שנכבשו או שנשלקו לפי שאין שומנם יפה יפה ענין אחר מן הגרגרים שנשרו אין מביאין מאותן זיתים שאין מוציאין שמנה אלא א"כ נשרו במים או שצריך לשולקן או לכובשן קודם שיוציאו שומנן:

גמ' פולמוסטוס - שליח עובד כוכבים:

צור - הוא שכונת עיירות שבארץ ישראל:

עוזק - שחופר סביב הזית כעין טבעת כמו עיזקתא:

הפשיל כליו לאחוריו - כמו שכיר עני:

והיה מסקל - השליך האבנים מן הפרדס:

לקלסו - לשבחו על שקנה להם כל כך:

יש מתעשר ואין כל - שנוהג בעצמו כעשיר ואין לו כלום:

מתרושש - ויש נוהג כעני ויש לו הון רב כגון זה שהיה עשיר גדול והוא עושה עבודת שדהו בעצמו כמו עני:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

ובמתניתין [נרה בשניה אינו] מזכיר: בעבודה - [שנרה] אחת בשנה [ראשונה] וברייתא [באינה] עבודה [שלא נרה שנה] ראשונה:

מאי הוי עלה - דבעיא הני שנויי [שנויי] נינהו: ת"ש [דלא נרה] אלא בשנה [ראשונה]:

נר חציה - חציה דשנה [ראשונה] חורשה כולה וזורע חציה [ומניח] חציה ניר וכן [בשנה שניה] חורש כולה וזורע החצי שלא [זרע] אשתקד והחצי [שזרע] אשתקד מניח ניר בכל שנה [זורע] ניר של אשתקד [ופשיט] דאין נרה אלא פעם אחת ולהכי אין זורעה כולה כאחת שאין דרך בני אדם [לזרוע] קרקעותיהם שנה אחר שנה מפני שמתישים את השדות לכך זורעה לחצאים ומרבים פירות בכל שנה:

שלש סאין היתה - השדה:

קרנא דארעא - [אלא] בקרן זויות [בדרומה] עומדת:

לסמידא - סולת למכור למנחות שאינו [בנמצא]:

ברוב חטה - [שרוב] החיטה התליע פסולה:

או ברוב סאה - רוב הסאה מתולעת אפילו יש שם חיטים [שלמים] בלא תולעת:

הקדישן - לאותן חיטין המתולעות:

מהו שילקה עליהם משום בעל מום - דקיי"ל בפ"ק דתמורה המקדיש בעלי מומין למזבח עובר בחמשה לאוין:

לח - אם התליע אין לו תקנה עוד דלח אי אפשר לגרור התולע:

מתני' מבית (השלחין) [הזבלים] - הן מאוסים:

ולא ממה שנזרע ביניהם - שהזרעים מכחישים את הזיתים ואין השמן מעולה:

אנפקינין - מפרש בגמרא:

שנשרו במים - (שהיו המים) [שהמים] מקלקלין את השמן: גמ' חכמה מצוייה בהם שמן זית מפקח את הלב:

פולמוסטוס - עובד כוכבים ממונה:

במאה ריבוא - מנים:

לגוש חלב - שם מקום ובחלקו של אשר:

עוזק - אותו יהודי היה חופר ועודר תחת זיתיו:

מסקל - מפנה אבנים מן השדה ומתוך כך נדמה לו לאותו פולמוסטוס שהוא עני:

קומקום - יורה קטנה:

מתעשר - מראה עצמו כעושר ואין לו כלום. מתרושש. מראה עצמו כרש כגון זה שהיה מסקל וחופר תחת זיתיו:


מפני שהוא מוהל שרף - בעלמא ואינו שומן:

לרבי שמעון דמטביל בי' - הוי שמן ואם הביא פסול:

סטכתא - שקורין בלשמ"א:

תניא רבי יהודה [אומר] אנפיקינון - דתני במתני' היינו שמן זית וכו':

שמשיר את השיער - לפי שהוא בוסר ויש בו כח:

של ריח רע - שמן שריחו רע:

מתני' שלשה - לקיטות יש בזית שלוקטין אותו בשלש פעמים ובכל לקיטה יש בו שלשה שמנים:

הזית הראשון - זיתים שלקטן בראשונה:

מגרגרו בראש זית - מניחו להתבשל דנעשה גרגרין בראש הזית באילן. ענין אחר מלקטן בראש הזית בגובה שבאילן במקום שהזיתים קודמין להתבשל תחילה מפני שהחמה זורחת שם תדיר מ"ר ז"ל:

וכותש - אותן הגרגרים:

ונותנן בתוך הסל - כדי שיזוב הצלול שבשמן מעצמו בלא דוחק חוץ לסל והפסולת והשמרים שבשמן נשארין בסל:

זה היה שמן ראשון - שבליקוט ראשון:

חוזר ולוקח - מה שכתש הגרגרים שנשארו בסל טוענו בקורת בית הבד ומוציא שמנו מה שהוא יוצא עכשיו זהו שמן שני:

רבי יהודה אומר - לא היה טוענו בקורה לפי שהיה נטען ביתר והיו השמרים יוצאין ומתערבין בשמן אלא באבנים טוענו ומה שיוצא עכשיו זה היה שמן שני:

חזר וטחן - הגרגרים וטענן בקורה ומה שיוצא זה שמן שלישי:

מגרגרו בראש הגג - אותם זיתים אין מתבשלין כל צורכן באילן אלא שוטחן בראש הגג בחמה כדי לרככן כך שמעתי. ענין אחר מרבותינו ז"ל מגרגרו בראש הגג כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית והאי דאמר בראש הגג לסימנא קאמר:

הזית השלישי - לוקט זיתים התחתונות לפי שאין החמה זורחת עליהן תדיר אין מתבשלין יפה ומאחר בלקיטתן ומשום הכי עוטנן בבית הבד מניחם במעטן עד שילקו שיתרכך קליפתן וישתנו מראיהן ומנגבן בראש הגג שכשיהיו ביחד במעטן בדוחק יצא מהן מוהל ונושרו:

גמ' מגרגרו תנן - שמניח הזית עד שנתבשלו הגרגרים כל צורכן:

או מגלגלו תנן - דהיינו נמי שמניחו באילן עד שנתבשלו יפה כגון ביצה מגולגלת (עוקצין פ"ב מ"ו):

שמן זית - דכתיב בקרא שמן זית זך כתית (שמות כז):

מזיתו - שיהיו הזיתים באילן עד שיהיה בהן שמן:

תמרה - כשעושין אותו גרוגרות:

רבי יהודה אומר לא היה טוחנו - לזית ראשון אלא כותשו:

כותש - דקתני במתני' מני ר' יהודה היא תוך הסל דקתני במתני' אתאן לרבנן דברייתא ת"ק דר' יהודה:

האי תנא - דמתני' סבר לה כר' יהודה בחדא בכותש ופליג עליה בחדא בתוך הסל:

מתני' השני שבזית ראשון הראשון שבזית שני שוין - ואע"ג דשני שבראשון וראשון שבשני שוין למנחות אפ"ה לא אתי בשני שבראשון למנורה דהא אמרינן בגמ' דלמנורה בעינן כתית ולא היה כתית אלא ראשון שבכל זית (דמתני' דכותש ר"י היא):



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

מפני שהוא שרף - מוהל בעלמא [והיכי] חשיב ליה מתניתין בהדי שמנים פסולים [דמכל] מקום שמן קרי ליה:

דר' חייא זריק ליה - לאנפקינין דלא [חשיב] ליה שמן כלל:

עשירים מקמצין - רבי שמעון שהרי בן נשיא ועשיר היה קומצו ואוכלו. קמצן עצרן:

תניא יהודה אומר - שמן המור הוא אנפקינין והוא שמן זית שלא הביא שליש:

כבוש - שכבש את הזיתים בחומץ ומלח:

ושל שמרים - שמן שיצא מן השמרים כמו שמוציאין יין משמרי היין שקורין רי"פ:

מתני' שלשה זיתים - שלש פעמים בשנה מלקטין את הזיתים מפני שאין מתבשלין בבת אחת:

ובהן שלשה שלשה שמנים - בכל פעם [מוציא] בו שלשה מיני שמנים:

הזית הראשון - כלומר פעם ראשונה שמלקט:

מגרגרו בראש הזית - נוטל ומלקט גרגרין שבראש הזית שהן מבושלין תחלה לפי שהחמה מקדרת עליהן ומבשלן:

לתוך הסל - ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל שהשמן נופל בו:

רבי יהודה אומר סביבות - דופני הסל נותנו מתוכו והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא שמן מזוקק שהפסולת והפקטים נדבקים בדופני הסל אבל לא יתנם בשולי הסל לפי שמתערב שמן ושמרים ויוצאים ונמצא השמן עכור:

זה - השמן הזב מאיליו מן הסל בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של פעם זו:

טוען בקורה - זיתים שבסל:

ר"י אומר באבנים - ולא בקורה שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים:

חזר וטחן - בריחים את הזיתים שתחת הקורה וטען אח"כ בקורה:

הראשון למגורה - דבעינן שמן זית זך:

והשני כשר למנחות - דלא כתיב בהו זך:

הזית השני - כשמלקט בפעם שניה את הנמצאים עתה מבושלין:

מגרגרו בראש הגג - מלקט את הגרגרים הסמוכים לגג דזיתיהם היו אצל גגותיהם ואותן מתבשלין בשניה:

הראשון - שיצא קודם טעינה כשר למנורה:

הזית השלישי - מה שמלקט בפעם השלישית אין מתבשלין לעולם כל צרכן שהם הענפים שתחת הגג שאין החמה נוגה בהן: עוטנו על שם מעטן שמאסף בו את הזיתים:

עד שילקה - בלצי"ר בלעז:

ומנגבו בראש הגג - דמתוך שמאספו בכלי אחד ארבעה וחמשה ימים זב מאליו מהן מוהל שאינו יפה לפיכך צריך לנגבו:

גמ' מגרגרו תנן - שלוקט גרגיר כאן וגרגיר כאן לפי שעדיין אינו מבושל:

או מגלגלו תנן - שמניחו בראש הזית נגד שהוא מבושל מאליו:

ת"ש שמן זית מזיתו - כלומר האומר הרי עלי שמן זית יהיה השמן שיתבשל ויתמלא שמנו בעודו בזית דקרא קא דריש משמן זית זך כלומר מבושל שיצא ממנו בלא טעינא:

ומכאן אמרו הזית הראשון מגלגלו כו' וכונסו לבית הבד - אבל לא לבית הבד ממש עד שיצא שמן הראשון על ידי סלים:

פרק - פרקו מבית הבד וטוחנו בריחים וטוענו בבית הבד:

זית שלישי - לא היה מבושל באילן מפני שהוא תחת הגג ואין החמה פוגעת בה:

כמין תמרה - שעושה [אותו] כרי רחב מלמטה וקצר מלמעלה:

מימיו - מוחל ושרף שיוצא ממנו כשדחקו זה את זה במעטן:

לא היה טוחנו בריחים - שמוציא את שמריו ועכרו:

כותש - דקתני ת"ק במתניתין:

ר' יהודה היא - דקתני נמי בברייתא כותשן במכתשת:

תוך הסל - דקתני ת"ק במתניתין אתיא לרבנן:

האי - תנא קמא דמתניתין:

מתני' שוין - מפרש בגמ':

מנחות שהן לאכילה - לאכילת המזבח:


גמ' שוין - בתמיה דקתני השני שבראשון והראשון שבשני שוין והא אמרת ראשון למנורה והשאר למנחות דהשני שבראשון אין ראוי למנורה וראשון שבשני ראוי למנורה והיכי הוי שוין:

למנחות - שאם רוצה ליתן הראשון שבשני למנחות הרי הוא כשני שבראשון:

יכול יהא כתית זך פסול למנחות - הואיל וכתיב ביה למאור:

אם כן - הואיל וכשר נמי למנחות:

מה תלמוד לומר - זך וכתית למאור:

מפני החיסכון - לא בעינן זך וכתית למנחות כמו לנרות דהכי נמי כשרות אפילו אינו וכתית לפי שהמנחות הן מרובות וצריכות שמן הרבה ואילו היה צריך לחזור במנחות נמי אחר זך וכתית כמו למנורה היו מפסידים שהיו לוקחין אותו ביוקר:

שלחן בצפון ומנורה בדרום - והמזבח בינתים לידע שלא לאורה אני צריך:

שקופים - מבפנים שהמשקופין של חלונות היינו צר שבחלון היו מבפנים והרוחב שבחלון מוחזר כלפי חוץ להוציא אורה לעולם:

ממנה היה מדליק - האחרות ובה היה מסיים כדתנן (תמיד דף לג.) בא ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים שמנורה היתה עומדת מזרח ומערב מכבה האחת שבצד מזרח ומדשנה ומניח האחת שבצד אותה שבמזרח הוא נר מערבי ומניחה דולקת עד לערב ומדליק האחרות שכבו בשחר ומטיבו וזורק מה שנשאר מן השמן ומן הפתילה לחוץ ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה כדי לקיים בה מצות הדלקה ומסיים בה הדלקה שהיה מדליקה בתר כל הנרות:

מתני' הלסטיון - שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי:

מעושן - כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן או מבשלין אותן:

לא מתוק - כשהוא מתוק מחמת עצמו כדמפרש בגמ' ענין אחר תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום:

מן הדליות - שקורין טרייל"ש לפי שאין יינו יפה:

אלא מן הרגליות - יין שגדל בגפנים נמוכים שהוא יפה:

העבודים - מפרש בגמ':

לא היו כונסין אותו בחצבין גדולים - לפי שכשהיו מסתפקין ממנו על יד היו החצובין מתרוקנים ומתקלקל היין:

כדי שיהא ריחו נודף - שכשהיא חסירה קימעא היין נודף יותר מכשהיא מליאה:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

גמ' שויו והא אמרת ראשון למנורה והשאר למנחות - והיכי קתני השני שבראשון והראשון שבשני שוין והא ראשון שבשני כשר למנורה:

שוין למנחות - דקיימא לן בכל דוכתי מבחר נדריך דמן המובחר יביא וה"ק הראשון שבשני והשני שבראשון שוין שאם יש לו מנחה להביא ויש לז משתיהן מאיזה שירצה יביא אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר:

אין זך אלא נקי - כגון אותו שיוציא בלא טעינה בסלים ואפי' נטחנו הזיתים בריחים:

אלא כתוש - לא יהא טחון בריחים אלא כתוש במכתשת:

יכול יהא כתוש זה פסול למנחות - הואיל וכתיב למאור:

א"כ - דאף למנחות כשר:

מה ת"ל למאור - לומר לך למאור יהא כתוש אבל למנחות אפי' [אינו כתוש] כשר:

מפני החיסכון - דמנחה שכיחי כל יומא טובא ואיכא חסרון אי מהדר בתר כתית אבל נרות ליכא שמן כולי האי אלא שלשה לוגין וחצי בכל יום חצי לוג לכל נר:

מאי חיסכון - כלומר מאי איכפת בחסרון:

התורה חסה כו' - ומשכחת לה בנגעי בתים בת"כ דכתיב ופנו את הבית בטרם יבא הכהן וגו' על מה התורה חסה אם על כלי עץ וכלי שטף יש להם טהרה במקוה אלא על כלי חרס שאין להם טהרה במקוה חסה תורה ואמרה לפנותם שלא יטמאו ושוב אין תקנה:

אליך - לרצונך ולהראות חיבתך לפני:

ולא לי - בשבילי שלא לאורה אני צריך ולא לאכילה שאם הייתי צריך הייתי [מצוה] ליתן שלחן סמוך למנורה כמנהג העולם:

שקופים מבחוץ - רחבים מבחוץ:

ואטומים מבפנים - ופיהם אטום וקצר מבפנים דדרך כותל אבנים כשעושין חלון מרחיבין אותו מבפנים שמשפעים עובי הכותל מכל צד כדי שלא יסתום ויעכב עובי הכותל את האורה מלבא לצדדין אבל ההיכל היה קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתהא אורה [יוצא] מהיכל שתאיר לעולם כי לא לאורה אני צריך:

עדות הוא - המנורה לקמן מפרש מה הוא העדות:

נר מערבי - נר אמצעי היה פונה פיו לצד מערב וכל שאר הנרות היה פיהם כלפי נר מערבי כדאמרינן בפ' שתי הלחם ולהכי קרי ליה נר מערבי:

כמדת חברותיה - חצי לוג דכתיב מערב עד בקר תן לה מדותיה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר ושיערו חכמים חצי לוג כדקתני לקמן בפ' שתי מדות:

ממנה היה מדליק - כלומר ממנה מתחיל הדלקה שאותה היה מדליק תחילה מבערב:

ובה היה מסיים - ההטבה בבקר שאותה היה מטיב אחרון לפי שכל בקר מצא אותה דלוק והשאר מצא אותם שכבו ופעמים שהיה דולק כל היום ומדליק ממנו כל שאר הנרות שבבקר היו כולן כבות חוץ מנר מערבי ומטיבן ומנערן מן הדשן כדכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות ונר מערבי דולק כל היום ולערב היה מדליק ממנה שאר הנרות:

מסיים - דלאחר הדלקות שאר נרות היה מכבה אותה ומטיבה ונותן בה שמן:

מתני' קורחיים ועטוליין - מקומות הן:

מאין היו מביאין יין - לנסכים:

הלוסטין - יין מתוק מחמת השמש שהיו תולין את הענבים להשמש:

ישן - משל אשתקד:

מתוק - היינו מאליו ולא מחמת השמש ל"א תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום:

מן הדליות - מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות ונסרים טלטרייל"ש:

אלא מן הרגליות - ששוכבות על גבי קרקע לרגלי בני אדם שאינן מודלות:

העבודים - חפורים:

חצבים גדולים - פוגמים טעם היין:

[ואינו ממלא את החבית] - כשחבית מלאה יוצא ריחה לחוץ ואינה נודף:

הקמחין - לובן היין שקורין קנא"ש בלע"ז:


קמחים - שקויינ"ש:

כיצד בודק - לידע אם היין יפה:

גזבר יושב וקנה בידו - ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית:

זרק הגיר - שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים:

הקיש - הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין:

שנאמר תמימים יהיו לכם - ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום:

גמ' כרוך ותני - אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול:

רב אשי אמר - לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול:

מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי - דקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול:

היינו טעמא - שאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין:

העבודים - חפורים פעמיים:

רפיק ליה טפי ריפקא - שחפרו פעמיים:

ודרי מיא על חד תרין - שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר:

כדיות לודיות בינוניות - כדים בינונים של לוד:

אין מניחין את הכדים שתים - זו על גב זו:

שגובהן כרחבן - שהיו רחבים מרוב שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב:

שומרים - מלאכים:

תמיד לא יחשו - מאי אמרי הנך שומרים:

ומעיקרא - קודם שחרב:

הוו אמרי כי בחר ה' בציון - אף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

משלישה - [של חבית] שעושה [ברזא בדפנות] החבית:

והקנה - [אמת] המדה:

זרק הגיר - כשהגיר של שמרים יוצא מן היין:

והקיש בקנה - הקיש הגזבר [בקנה] את מוצא היין ורומז לו שיתן הברזא ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין:

תמימים יהיו לכם ומנחתם - פרט לסולת שהתליעה ושעלה בו אבק:

והא אמרת רישא - בהליוסטין אם הביא כשר והדר תני במתוק אם הביא פסול:

כרוך ותני - הליוסטין ומתוק בהדדי ותנא בתרוייהו אם הביא פסול:

אף יין בו שתי שנים פסול - אף בדיעבד:

אל תרא יין כי יתאדם - אלמא בשעת אדמימות מובחר הוא וקים לן כשעברה שנתו עוברת אדמימות ואינו אדום כל כך כשנה ראשונה:

טפי ריפקא - חופרו פעם יתירא כלומר פעמיים בשנה:

ודרא מיא על חד תרין - ביין דהיינו על חד שיתא מיא:

כדיות - חבית קטנים ככדים:

לודיות - ובינוניות. שעושין בלוד:

איו מניחין אותן שתים שתים - זו בצד זו שמא יתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא:

כשם שהדיבור יפה לבשמים - דאמרינן בכריתות גבי פטום הקטורת כשהוא שוחק אומר הדק היטב:

אילים - בני שתי שנים:

כבשים - בני שנה:

גוזלות - תורים ובני יונה:

שגבהן כרחבן - שיהא רחבין מרוב שמנן ל"א [רחבים] גרסינן שיהא גביהם רחבין:

כר נרחב - כרים רחבים:

כר - כבש: מאי אמרי הנך שומרים דכתיב לא יחשו:

ומעיקרא - קודם החורבן:

מאי תוי אמרי - כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:

פרק עשירי - שתי מדות


מתני' שתי מדות - ר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון:

ולא היה מודד - לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון:

גמ' אחד גדוש - שלא היה בו עשרון אא"כ גודשו:

ואחד מחוק - שהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון:



רש"י מכ"י רבינו בצלאל אשכנזי ז"ל

לא בשל שלשה לפר - למנחת נסכים של פר דכתיב ביה שלשה עשרונים לפר האחד לא היה מודד במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים אלא היתה שם מדה מעשרון:

מדדו עשרונות - עשרון עשרון בפני עצמו ה"ג במתני' בו היו מודדין לחביתי כה"ג:

גמ' אחד גדוש - שהיה קטן ולא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור חבירו המחוק ולהכי אחד גדוש ואחד מחוק דר"מ ס"ל גמרא דשתי מדות של עשרונות היו בצבור ואי שניהם שוין הויא ליה מדה אחת: