משנה מנחות ה ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ה · משנה ב | >>

כל המנחות נלושות בפושריןג.

ומשמרן שלא יחמיצו.

ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא ב), כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ.

וחייבים על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפייתה.

כָּל הַמְּנָחוֹת נִלּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין,

וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחֲמִיצוּ.
וְאִם הֶחֱמִיצוּ שְׁיָרֶיהָ,
עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב, יא):
"כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ.
וְחַיָּבִים עַל לִישָׁתָהּ,
וְעַל עֲרִיכָתָהּ,
וְעַל אֲפִיָּתָהּ:

כל המנחות נילושות בפושרין - ומשמרן שלא יחמיצו.

ואם החמיצו שיריה - עובר בלא תעשה,
שנאמר: "כל המנחה אשר תקריבו לה', לא תיעשה חמץ" (ויקרא ב יא).
וחייבין - על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפייתה.

לישה - הוא שמערבים הקמח במים.

ועריכה - הוא שעורכים אותה ועוסקים בו בידים.

ואמר רחמנא במנחה "לא תאפה חמץ"(ויקרא ו, י), וכבר נאמר "לא תעשה חמץ"(ויקרא ב, יא), ואמרו על שייחד המצווה שלא לאפות אותו "מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני מביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה, לאתויי קיטוף והוא ציור החלות, שהוא חייב על כל פועל ופועל בפני עצמו".

ואמרו עוד "לא תאפה חמץ חלקם, אפילו חלקם לא יאפה חמץ", רוצה לומר השיריים שהן לכהנים כמו שבארנו הן גם כן אסור להחמיצן. אבל מותר ללוש השיריים בדבש ולבשלן בו, ואינו אסור אלא החימוץ בלבד:


שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ - ארישא קאי דקתני ומשתמרות שלא יחמיצו, וקודם קמיצה משתעי. ושייריה ילפינן מקרא אחרינא דכתיב (שם ו,) לא תאפה חמץ חלקם, אף חלקם של כהנים שהם שיירי המנחה שנשארו מן הקומץ, אף זו לא תאפה חמץ. ובחמץ דוקא הוזהרו על השיריים, אבל מותר ללוש אותם בדבש ולטגנן בו ד:

עריכתה - שמתעסק בה בידים אחר לישה. וחייבין על כל אחת ואחת, לפי שנאמר לא תעשה חמץ, יכול לא יהא חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא תאפה, אפייה בכלל היתה ולמה יצאת ה להקיש אליה, מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה, לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. וקיטוף הוא שמחליק פניה במים ואע"ג דלא מחזי כל כך מעשה:

נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו. אע"ג דפושרין מחמיצין כדפי' הר"ב במ"ז פ"ב דפסחים מסיים הרמב"ם בפי"ב מהלכות הקרבנות והואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:

ואם החמיצו שיריה. כתב הר"ב אבל מותר ללוש אותם בדבש. דאילו בקומץ הא כתיב (ויקרא ב) כל שאור וכל דבש לא תקטירו:

עריכתה כו'. כתב הר"ב לפי שנאמר לא תעשה חמץ וכו' ת"ל לא תאפה וכו' ולמה יצאת וכו'. ואימא לחלקם איצטריך א"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ חלקם שמעת מינה תרתי גמ'. ומ"ש הר"ב לאתויי קטוף וצ"ע אמאי שייריה תנא דמתניתין:

(ג) (על המשנה) בפושרין. אע"ג דפושרין מחמיצין הואיל ולישתן ואפייתן מבפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:

(ד) (על הברטנורא) דאלו בקומץ, הא כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו:

(ה) (על הברטנורא) ואימא לחלק איצטריך, א"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ, מאי לא תאפה חמץ חלקם, ש"מ תרתי. גמרא:

כל המנחות נילושות בפושרין:    ירושלמי דפסחים ס"פ כל שעה ובבלי שם דף ל"ו:

ומשמרן עד שלא יחמיצו:    אית דלא גרסי מלת עד וכן עיקר גם הרי"א ז"ל מחקה. ור' אמי מפיק לה בגמרא מדה"מ למיכתב מצה היא דהוה משמע נמי עיכובא כמו חטאת היא דשלא לשמה פסולה דכל המנחות לא יבאו רק מצה כדכתבי' לעיל וכתב מצה תהייה שמעת מינה תרתי ודרשי' הכי תהיה החייה כלומר הכשירנה ושמרנה שלא תחמיץ הואיל ונילושות בפושרין ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה ואע"ג דמשמע לשון דנילושות בפושרין דר"ל חובה אינו אלא רשות אלא כיון דכהנים זריזים הם ראוי ללוש בפושרין משום מצוה מן המובחר ולהכי קתני נילושות כך נלע"ד. וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י"ב סי' י"ד ט"ו כ"א ובפי"ג סי' ו':

יכין

כל המנחות נלושות בפושרין:    שכך יפה לפת:

ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה:    אפילו מה שנאכל לכהנים:

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ:    ארישא קאי. דלהכי משמרה מחימוץ. שנאמר וכו'. אבל שלא יחמיץ שיריים ילפינן מדכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו':

ועל עריכתה:    לישה הוא כשמגבל עיסה במים. ועריכה היינו כשעושה תואר הלחם ומקטפו במים:

ועל אפייתה:    ר"ל כשנתחמצו השיריים בלישה וערכן ואפאן חייב ג'. על לישתה. ועריכתה. ואפייתה. אף שכבר נפסלה כשנתחמצה. או דמיירי במנחת מאפה. דהרי כבר נתקדשה בכלי משנלושה [כמנחות דצ"ו א']. וחייב ג' על המנחה כולה. מיהו דבש מותר לערב בהשיריים. ורק הקומץ אסור להקטירו בדבש:

בועז

פירושים נוספים