פתיחת התפריט הראשי

תוספות יום טוב על מנחות ה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

כל המנחות באות מצה. עיין במשנה דלקמן:

חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות דאקרו מנחה. כדקאמר בפ' התכלת [שנאמר (במדבר כח) בהקריבכם מנחה חדשה לה'] אבל לחמי תודה לא אשכחן [ובהדיא אמרינן התם [מ"ו ע"ב] לחמי תודה לא אקרו מנחה] ומ"מ ניחא לאשמעי' דינא. תוס'. [*ועמ"ש במ"ג]:

בודה. בדל"ת גרסי' בערוך ופי' ל' הוצאה כמו החדש אשר בדא מלבו (מלכים א י"ב) כי מלבך אתה בודאם (נחמיה ו) תו':

משנה בעריכה

נלושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו. אע"ג דפושרין מחמיצין כדפי' הר"ב במ"ז פ"ב דפסחים מסיים הרמב"ם בפי"ב מהלכות הקרבנות והואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:

ואם החמיצו שיריה. כתב הר"ב אבל מותר ללוש אותם בדבש. דאילו בקומץ הא כתיב (ויקרא ב) כל שאור וכל דבש לא תקטירו:

עריכתה כו'. כתב הר"ב לפי שנאמר לא תעשה חמץ וכו' ת"ל לא תאפה וכו' ולמה יצאת וכו'. ואימא לחלקם איצטריך א"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ חלקם שמעת מינה תרתי גמ'. ומ"ש הר"ב לאתויי קטוף וצ"ע אמאי שייריה תנא דמתניתין:

משנה געריכה

ומנחת גוים. עמ"ש במשנה ה' פ"ק דשקלים:

ומנחת העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב (ויקרא ב') ואם תקריב מנחת בכורים והיא מנחת העומר. רש"י:

[*לחם הפנים. אי אכללא דכל המנחות קאי קשיא לי דלא אשכחן דאקרי מנחה בהדיא בשום כתוב. וכבר דקדקו כן התוס' על לחמי תודה דבריש פירקין כמ"ש לשונם שם אלא שרש"י פי' בפ' אמור (בפסוק) [בפ'] ולקחת סולת והית' המנחה הזאת ומשנתינו תסייעיה דלא כהרמב"ן שהשיגו שיתכן לומר והיתה כל אחת מהמערכת]:

משנה דעריכה

וחייב על השמן וכו'. פירש הר"ב אם נתנו על מנחת חוטא. או על מנחת קנאות דבהו כתיב לאו משא"כ באינך:

נתן עליה שמן פסלה לבונה ילקטנה. יליף בברייתא דרחמנא קרייה חטאת כלומר דאפי' נתן חטאת קרויה. וכתיב היא למעוטי דתפסול אם נתן ופוסל אני בשמן שא"א ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללקטה:

נתן כלי. לשון הר"ב שיש בו שמן על גבי מנחת חוטא וכן ל' רש"י וחדא חדא מתרי תרי נקטי דה"ה לבונה וה"ה על מנחת קנאות. וכן הרמב"ם בפירושו כתב שמן ובחבורו פי"ב מה' מה"ק כתב שמן או לבונה:

על גבי כלי לא פסלה. פי' הר"ב שלא הזהירה תורה אלא שלא יתן השמן לתוך הסולת יליף לה בברייתא מדכתיב עליה משמע בגופה ופירש"י עד שיערב כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו שהכונה שלא יבלול וכו'. והיינו דבחבורו העתיק נתן כלי כו' על גביהן:

משנה העריכה

הגשה. פי' הר"ב בחודה של קרן דרומית מערבית. מטעם הירושלמי והבבלי שהעתקתי במשנה ו' פרק ג' דבכורים:

מנחת הסולת והמחבת וכו'. ילפינן להו בברייתא מריבייא דקרא כדמסיים בתוספות המנחה והבאת והקריבה ריבויי ואיכא נמי מעוטי מאלה והקריב והקריבה והגיש והגישה כלומר ה"א יתירה ומאלה למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאשים וה"א דהקריבה למעוטי מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה. אבל ה"א דהגישה ר"ש דריש למעוטי כדלקמן ות"ק מפיק ליה לדרשא אחריתא:

מפני שאין בהן קמיצה. דר"ש אית ליה נמי מיעוטא דוהגיש והגישה כדכתבתי לעיל והכי איתא בברייתא אלא דבברייתא מסיים שאין מהן לכהנים ואיכא בינייהו דאי מפני שאין בהן קמיצה אין כל מנחת כהנים בכלל המיעוט דהא מנחת כהן חוטא נקמצת לר"ש כדתנן בר"פ דלקמן. וקצת קשה נמי דבמתני' לא ה"ל למיתני סתמא מנחת כהנים אלא הל"ל דשל נדבה. וי"ל דסמיך כדמפרש טעמא דמשום קמיצה דהשתא ליכא למטעי. ומ"מ קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספות דנרא' לפרש [דקמיצה] דנקט הכא אע"ג דלישנא משמע דלטעמיה נקטיה. על כרחין לא נקטיה לטעמיה אלא לכללא בעלמא דכל שאינו בקמיצה אין בו הגשה דשמעינן מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח. ולאו למימר קאתי דכל שיש בו קמיצה יש בו הגשה. דיש [שיש] בו קמיצה ואין בו הגשה כגון מנחת חוטא של כהנים ע"כ. ונ"ל דמסריך סריך בלישנא דמתניתין ד' בפ' דלקמן:

משנה ועריכה

והבכורים כדברי ראב"י. כתב הר"ב דשמעינן ליה בעלמא דאמר בכורים טעונים תנופה. וטעמיה בפירוש הר"ב במשנה ד' פ"ב דבכורים. ואע"ג דשמעינן נמי לר"י דבעי תנופה לבכורים כדתנן התם פ"ג משנה ו' משני בגמרא דלהכי נקט ראב"י דרב גובריה פירש"י שהוא חכם ביותר דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי:

ואחד נשים בישראל. כתב הר"ב דה"ק כו'. בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפין. ומניף כהן לחודיה. רש"י:

על גבי שני כבשים. ויליף בגמרא בברייתא ממלואים. ומ"ש הר"ב דלרבי לאו על ממש אלא בסמוך להם. בגמרא רבי לטעמיה דדריש ונתת על המערכת לבונה זכה על בסמוך כו' כדאמר (ונתת) [וסכת] על הארון את הפרוכת על בסמוך פירש"י דליכא למימר על ממש דהא פרכת מחיצה היא להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ועיין במשנה ה' פי"א ומ"ש שם ומ"ש במשנה ג' פ"ז:

מוליך ומביא מעלה ומוריד. עיין מ"ש בפ"ג דסוכה משנה ט' בס"ד:

תנופה היתה במזרח. פירש הר"ב כלומר אף במזרח. ובגמרא יליף בברייתא מדכתיב באשם ולוג של מצורע והניף וכו' לפני ה' ולא אתי אלא למעוטי חוץ דהא דאמרן בהגשה דלפני ה' במערב כמ"ש בפ"ג דבכורים בשם ירושלמי והכי איתא נמי בבבלי במכילתין פ"ג ד' י"ט התם מנחה דאקרי חטאת וחטאת טעונה יסוד וקרן מזרחית [דרומית] אין לה יסוד אבל הכא לפני ה' קרינא ביה כיון שאינו בחוץ:

משנה זעריכה

רבי שמעון אומר ג' מינים כו'. אלו העקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר"ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הרמב"ם. ודתנן ר"ש אומר בלשון פלוגתא נמצאים כיוצא בזה רבים ואין חולק כמ"ש הרבה מהם בסוף [מסכת] בכורים:

משנה חעריכה

אלא. בגמרא לא גרסינן אלא וגרס מרחשת יש לה כו' ומיהו נמצא עוד במשנה דספ"ק דב"ק דגרס מה בין כו' אלא כו' וע"ש וכן במשנה ב' פ"ג דערכין:

שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי. גמרא גמירי לה. גמרא:

משנה טעריכה

לא יביא מחצה כו'. דת"ר קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא ב' וג' א"ל ר"ש וכי נאמר קרבן קרבן ב' פעמים כו'. ור"י כיון דכתיב בשמן בשמן [הפסיק הענין שאין באין כאחת] כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ור"ש אי לא כתב בשמן בשמן הו"א דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. ונ"ל דלר"ש איצטריך קרבן לומר דרשאי להביא מחצה כו' ועיין בפרק י"ג משנה ג' ]: