משנה מנחות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל המנחות באות מצה,

חוץ מחמץ שבתודה, ושתי הלחם - שהן באות חמץ.

רבי מאיר אומר:

שאור בודה להן מתוכן - ומחמצן.

רבי יהודה אומר:

אף היא אינה באה מן המובחר,

אלא מביא שאור, ונותן לתוך המידה - וממלא את המידה.

אמרו לו:

אף היא היתה חסרה, או יתרה.

(ב) כל המנחות נילושות בפושרין - ומשמרן שלא יחמיצו.

ואם החמיצו שיריה - עובר בלא תעשה,

שנאמר: "כל המנחה אשר תקריבו לה', לא תיעשה חמץ" (ויקרא ב יא).

וחייבין - על לישתה, ועל עריכתה, ועל אפייתה.

(ג) יש טעונות -

שמן ולבונה,

שמן, ולא לבונה,

לבונה, ולא שמן,

לא שמן, ולא לבונה.

אלו טעונות שמן ולבונה -

מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת,

והחלות, והרקיקים,

מנחת כהנים, מנחת כוהן משיח,

מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת העומר.

מנחת נסכים - טעונה שמן, ואין טעונה לבונה.

מנחת לחם הפנים - טעונה לבונה, ואינה טעונה שמן.

שתי הלחם, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות - לא שמן, ולא לבונה.

(ד) וחייב -

על השמן בפני עצמו,

ועל הלבונה בפני עצמה.

נתן עליה -

שמן - פסלה.

לבונה - ילקטנה.

נתן שמן על שיריה - אינו עובר בלא תעשה.

נתן כלי על גבי כלי - לא פסלה.

(ה) יש טעונות -

הגשה, ואינן טעונות תנופה,

תנופה, ולא הגשה,

הגשה ותנופה,

לא תנופה, ולא הגשה.

אלו טעונות הגשה, ואינן טעונות תנופה -

מנחת הסולת, והמחבת, והמרחשת,

והחלות, והרקיקין,

מנחת כהנים, מנחת כוהן משיח,

מנחת גוים, מנחת נשים, מנחת חוטא.

רבי שמעון אומר:

מנחת כהנים, ומנחת כוהן משיח - אין בהן הגשה,

מפני שאין בהן קמיצה,

וכל שאין בהן קמיצה - אין בהן הגשה.

(ו) אלו טעונות תנופה, ואינן טעונות הגשה -

לוג שמן של מצורע, ואשמו,

והבכורים - כדברי רבי אליעזר בן יעקב,

ואימורי שלמי יחיד, וחזה ושוק שלהן,

אחד אנשים, ואחד נשים -

בישראל - אבל לא באחרים,

ושתי הלחם, ושני כבשי עצרת.

כיצד הוא עושה? -

נותן שתי הלחם - על שני כבשים,

מניח שתי ידיו מלמטן - מוליך ומביא, מעלה ומוריד,

שנאמר: "אשר הונף ואשר הורם" (שמות כט כז).

ותנופה - היתה במזרח,

והגשה - במערב.

ותנופות - קודמות להגשות.

מנחת העומר, ומנחת קנאות - טעונות תנופה והגשה.

לחם הפנים, ומנחת נסכים - לא תנופה, ולא הגשה.

(ז) רבי שמעון אומר:

שלשה מינים - טעונים שלש מצוות,

שתים בכל אחד - ושלישית אין בהן,

ואלו הן - זבחי שלמי יחיד, וזבחי שלמי ציבור, ואשם מצורע.

זבחי שלמי יחיד - טעונים סמיכה חיים, ותנופה שחוטים, ואין בהן תנופה חיים.

זבחי שלמי ציבור - טעונין תנופה חיים ושחוטים, ואין בהן סמיכה.

אשם מצורע - טעון סמיכה ותנופה חי, ואין בו תנופה שחוט.

(ח) האומר: הרי עלי

במחבת - לא יביא במרחשת.

במרחשת - לא יביא במחבת.

מה בין מחבת למרחשת? אלא -

שהמרחשת - יש לה כסוי,

ולמחבת - אין לה כסוי,

דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי חנניה בן גמליאל אומר:

מרחשת - עמוקה, ומעשיה רוחשין,

ומחבת - צפה, ומעשיה קשין.

(ט) הרי עלי בתנור -

לא יביא מאפה כופח, ומאפה רעפים, ומאפה יורת הערביים.

רבי יהודה אומר: אם רצה יביא מאפה כופח - יביא.

הרי עלי מנחת מאפה - לא יביא מחצה חלות, ומחצה רקיקין.

רבי שמעון - מתיר, מפני שהוא קרבן אחד.

הדף הראשי של משנה מנחות ה

משנה מנחות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב