מלאכת שלמה על מנחות ה
<< · מלאכת שלמה · על מנחות · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם: בתשובות הרשב"א ז"ל סי' של"ג:
אמרו לו אף היא וכו': בירושלמי דפ' שני דתרומות דף מ"א מייתי לה:
חסרה או יתירה: מכאן פי' הרב רבינו חיים דכשמודדין בפסח לצורך חלה צריך להניח הקמח בנחת ואין להכביד על הסלת דא"כ נמצאת יתירה כמו לענין מנחות ועוד אמרינן לקמן גודשא תילתא הוו ע"כ תוס' ז"ל. ובגמ' ילפי' דכל המנחות באות מצה דבמנחת מאפה ומנחת מחבת בהדיא כתיב בהו מצה ודלא כתיב בהו אתו מהאי קרא דכייל לכל המנחות דכתיב בצו את אהרן זאת תורת המנחה וכתיב בתריה מצות יאכל והיינו למצוה ולעכובא כדתניא מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעה חובה. ובגמ' פריך אף היא היתה חסרה או יתירה ולישקול פורתא מינה וליחמציה מאבראי ולייתייה ולילשייה ונהדריה בהדיה פי' לר"מ אמאי בודה מתוכו דאינו מן המובחר ולר' יהודה אמאי מביאו שאור מביתו דאיכא למימר חסרה או יתירה נישקול פורתא מינה לאחר שמדד עשרון סלת ונחמציה מאבראי במקום חמימות או יטמיננו בעיסה מחומצת עד שיתחמץ יפה וניהדר ונלשייה במקומו עם השאר ומשני גזירה דילמא אתי לאתויי מעלמא אי שרית ליה לחמצו מבחוץ ולהחזירו כאן הרואה שהוא מביאו מן החוץ ולשו כאן ואינו מודד עכשיו העשרון סבור שהוא מוסיף על העשרון ואתי לאתויי שאור מעלמא לבד העשרון הלכך לר"מ בודה מתוכו עדיף ולר' יהודה מביאו מביתו קודם מדידה עדיף. עוד פריך בגמרא לר"מ סוף סוף כי קא כייל עשרון קא כייל ומאי איכפת לן למימר אלו הוה קמח הוה חסר או יתר הא בשעת מדה לאו קמח הוא ומשני רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לכמות שהן מתחלה כשהיה קמח משערינן ליה לר"מ. ולר' יהודה כמות שהן עכשיו משערינן. וכתבו תוס' ז"ל דטעמא דר"מ משום דעשרון סלת אמר רחמנא ולא עשרון עיסה ור' יהודה סבר דעשרון סלת קרינן בהן כלומר ולא הויא פלוגתייהו בסברא כי ההיא דבשר עגל שנתפח וכו' שכתבתי בפ' שני דמסכת עוקצין בסי' ח'. ועיין בספר קרבן אהרן פרק י"ג דפרשת אמור. וביד פ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ח ובפי"ב סי' י"ד ובפ"ח דהלכות תמידין ומוספין סי' ט':
משנה ב עריכה
כל המנחות נילושות בפושרין: ירושלמי דפסחים ס"פ כל שעה ובבלי שם דף ל"ו:
ומשמרן עד שלא יחמיצו: אית דלא גרסי מלת עד וכן עיקר גם הרי"א ז"ל מחקה. ור' אמי מפיק לה בגמרא מדה"מ למיכתב מצה היא דהוה משמע נמי עיכובא כמו חטאת היא דשלא לשמה פסולה דכל המנחות לא יבאו רק מצה כדכתבי' לעיל וכתב מצה תהייה שמעת מינה תרתי ודרשי' הכי תהיה החייה כלומר הכשירנה ושמרנה שלא תחמיץ הואיל ונילושות בפושרין ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה ואע"ג דמשמע לשון דנילושות בפושרין דר"ל חובה אינו אלא רשות אלא כיון דכהנים זריזים הם ראוי ללוש בפושרין משום מצוה מן המובחר ולהכי קתני נילושות כך נלע"ד. וביד שם בהלכות מעשה הקרבנות פרק י"ב סי' י"ד ט"ו כ"א ובפי"ג סי' ו':
משנה ג עריכה
יש טעונות שמן ולבונה וכו': רפ"ק דנדרים:
ואלו טעונות שמן ולבונה מנחת הסלת וכו': גמ' אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן לאפוקי מדר"ש דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקים יביא קמ"ל דלא פי' הנך מנחות דתנן במתני' מנחת עשר תנן כלומר כולם באות עשר עשר חלות כדאמרינן באלו מנחות לאפוקי מדר"ש דאמר לקמן בסוף האי פירקא האומר הרי עלי מנחת מאפה אם רצה יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין קמ"ל רב פפא דכל מנחות דמתני' עשר נינהו דהך דחלות עשר חלות והך דרקיקין עשר רקיקים דהנך תרתי דומיא דאינך. לישנא אחרינא כל היכא דתנן סדרי מנחות דמתני' דדינם שוה עשר תנן ממנחת הסלת עד מנחת העומר לאפוקי מדר"ש דאמר וכו' דלדידיה איכא אחד עשר דבמנחת מאפה איכא שלשה מנחות אי בעי כולה מצות ואי בעי כולה רקיקים ואי בעי חמש חלות וחמש רקיקים ומתני' לא חשיב לה אלא בתרתי וכן נמי במתני' דבסמוך דואלו טעונות תנופה ואינם טעונות הגשה עשר תנן לאפוקי מדר"ש בתרי לישני כדכתבינן:
ומנחת נסכים: לא בעיא לבונה דשמן נאמר בה ולא לבונה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט וכתיב במנחת העומר ושמת עליה לבונה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה וכתיב מנחה היא היא למעוטי שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה: עוד בפי' ר"ע ז"ל ולחם הפנים כתיב ביה ונתת על המערכת לבונה זכה ולא כתיב ביה שמן. אמר המלקט וכתי' במנחת העומר ונתת עליה שמן עליה ולא על לחם הפנים. וביד ר"פ שני דהלכות מעשה הקרבנות ובפי"ב סי' ז':
משנה ד עריכה
לבונה ילקטנה: אבל בשמן קתני פסל משום דאי אפשר ללוקטו אם ניתן בה והה"נ לבונה שחוקה דאי אפשר ללקטה אע"ג דלא מיבלעא כשמן דפסלא. וביד שם פי"ב סי' א' ובפי"א דה' פסולי המוקדשין סי' י' י"א:
משנה ה עריכה
יש טעונות וכו': רפ"ק דנדרים:
הגשה ותנופה לא תנופה ולא הגשה: כך צ"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל בכאן לא אמר תחלה טעונות הגשה ותנופה כמו שאמר לעיל גבי שמן ולבונה כי רצה לומר תחלה מנחת הסלת והמחבת וכו' שהזכיר לעיל תחלה ע"כ:
אלו טעונות הגשה ואינם טעונות תנופה מנחת הסלת וכו': דכתיב והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' וגו' והגישה אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד שנעשה לה' מנחה כולה שטעונה הגשה קודם קמיצה מנין ת"ל מנחה מנחת חוטא מנין ת"ל את המנחה רש"א והבאתה לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר במנחת סוטה והקריב אותה אל המזבח ופי' רש"י ז"ל ר"ש ות"ק לא פליגי אלא מר דריש חדא ומר דריש חדא. ועיין בספר קרבן אהרן ספי"ב דפ' ויקרא שנתן טעם לשבח מנא ליה לת"ק דמנחת כהנים ומנחת כ"מ טעונות הגשה:
מפני שאין בהם קמיצה וכל שאין בהם קמיצה אין בהם דגשה: כך צ"ל והקשו תוס' ז"ל תימא אלא מעתא מנחת חוטא של כהנים תהא טעונה הגשה דהא בעיא קמיצה לר"ש כדתנן בפ' ואלו מנחות רש"א מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קריבין לעצמן וכי תימא הכי נמי הא קאמר ר' שמעון בגמ' מרבה אני שאר מנחות להגשה שיש מהם לאשים ובאות בגלל עצמן ויש מהם לכהנים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כהנים ומנחת כ"מ שאין מהם לכהנים אלמא יש מהם לכהנים בעי ועוד קשה דשבק הכא עיקר טעמא דהכי הוה בעי למימר רש"א מנחת כהנים ומנחת כ"מ אין בהן הגשה לפי שאין מהם לכהנים או בגמ' ליתני בברייתא מרבה אני שאר מנחות שיש בהן קמיצה ומוציא אני כל אלה שאין בהן קמיצה ונראה לפ' דקמיצה דנקט הכא אע"ג דלישנא משמע דלטעמא נקטיה על כרחך לא נקטיה לטעמא אלא לכללא בעלמא דכל שאינו בקמיצה אין בו הגשה דשמעי' מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים ומנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כ"מ ולאו למידק קאתי דכל שיש בו קמיצה יש בו הגשה דאיכא דיש בו קמיצה ואין בו הגשה כגון מנחת חוטא של כהנים ע"כ ורש"י ותוס' חיצוניות תרצו דהיינו הך אין בהן קמיצה להתיר השירים לכהנים. ע"כ:
משנה ו עריכה
אלו טעונין תנופה ואינם טעונין הגשה: כן מצאתי דגרסי' כאן טעונין ול"ג טעונות ולי נראה דהטעם הוי דלעיל דאיירי במנחות קאמר טעונות אבל כאן דלא איירי במנחות אלא בדברים אחרים אמר לשון זכר טעונין. הרי"א ז"ל:
והבכורים כדברי ר' אליעזר בן יעקב: גמרא מאי ראב"י דתניא ולקח הכהן הטנא מידיך והניחו לימד על הבכורים שטעונים תנופה. דברי ראב"י וטעמא דראב"י דגמר יד יד משלמים כתיב הכא ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם ידיו תביאנה מה להלן בעלים דכתיב המקריב את זבח השלמים וגו' ידיו תביאנה להניף אף כאן בעלים ומה כאן כהן אף בשלמים כהן מניף הא כיצד כהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף ופריך בגמ' ונימא נמי תנא דמתני' והבכורים כדברי ר' יהודה דשמעי' ליה נמי דאמר דבעי' תנופה לבכורים דתניא ר' יהודה אומר והנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או אינו אלא זו הנחה כשהוא אומר והניחו הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה ושני רבא הואיל וטעמיה דראב"י מרישא דקרא להכי נקטיה פי' רש"י ז"ל משום דהוא יליף טעמיה מרישיה דקרא. והרגמ"ה ז"ל ג"כ פי' הואיל ור' אליעזר מפיק לתנופה מוהניחו דכתיב ברישא דקרא חביבא ליה לרבי דסידר המשנה למיתני לבכורים כדברי ר' אב"י ע"כ. ורב נחמן בר יצחק אמר הואיל ורב גובריה שהוא חכם ביותר ומשנתו קב ונקי להכי נקטיה טפי מר' יהודה. וכתבו תוס' ז"ל תחת יד הבעלים ומניף לאו דוקא קאמר תחת יד הבעלים ממש דא"כ הויא לה יד הבעלים חציצה בין הכלי ובין יד הכהן ובסוף שתי מדות מסקי' גבי בעלים חברים לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה אלא הבעלים אוחזין באוגני הכלי והכהנים בשוליו מלמטה והיינו תחת יד הבעלים והכי תנן בהדיא בשלהי בכורים מוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניפו ע"כ ועי' בספר קרבן אהרן פ' צו פ' י"א. והקשה תוס' רי"ד בפ"ק דקדושין אמאי לא תני זרוע בשלה וחלת מצה ורקיק של נזיר ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל ולא בנות ישראל מניפות. אמר המלקט בפי' רש"י ז"ל כתיבת יד כך נראה דאין מניפות כלל כמו שכתבו תוס' ז"ל אבל בפי' רש"י ז"ל שבדפוס הן עצמן אין מניפות אלא כהן דיכולים גוים ונשים לעשות כהן שליח. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פרשה י"א שהאריך בזה:
ושתי הלחם וכו': פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז):
ושני כבשים של עצרת: אית דגרסי ושני כבשי עצרת:
כיצד הוא עושה נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים: דמה מצינו גבי מלואים לחם למעלה כדכתיב ומסל המצות אשר לפני ה' וגו' עד וישם על החלבים ועל שוק הימין אף כאן לחם למעלה ר' יוסי בן משולם אומר כבשים למעלה כדכתיב על לחם הבכורים תנופה ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא ז' כבשים של עולה הבאים על הלחם בחובה לעצרת שאין טעונים תנופה עם הלחם ר' חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין יריכותיהן של כבשים ומניף. פי' הרגמ"ה ז"ל הכבשים ישליכם על צלעותיהן על ידיו ומניח שתי הלחם בין הירכות ונמצא לחם ע"ג ירך א' והירך האחרת היא על הלחם והנפה זו כשהן חיים ע"כ אמר רבי לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין כן אלא מניח זה בצד זה ומניף:
מוליך ומביא מעלה ומוריד: גמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו במערבא מתני הכי א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר' חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים א"ר יוסי בר אבין זאת אומרת שיירי מצוה מעכבין את הפורעניות שהרי תנופה שיירי מצוה היא שהדם הוא המכפר ולא תנופה ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים:
שנאמר אשר הונף ואשר הורם: הונף היינו מוליך הורם היינו מעלה ומוריד:
תנופה היתה במזרח: הרמב"ם ז"ל ס"ל במזרח דוקא עיין ביד ר"פ שר"י דהלכות מעשה הקרבנות ובפ"ט סי' ו' י"ו ובפי"ב סי' ו' ובפ"ח דהלכות תמידין ומוספים סי' י"א. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פי"ו:
משנה ז עריכה
ר"ש אומר וכו': תוס' פ' כל הפסולין (זבחים דף ל"ג.) ואע"ג דקתני אומר לאו דוקא דליכא מאן דפליג עליה. אמר המלקט וכן דרכו של ר"ש לתת אלו הכללים דהכי נמי אשכחן בחולין פ' העור והרוטב רש"א שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהם ואלו הן מלא תרווד ועצם כשעורה וגולל ודופק מלא תרוד רקב מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע והיכן מגעו עם כל א' מן השנים הנותרות עצם כשעורה מטמא במשא ובמגע ואינו מטמא באהל והיכן אהלו של מת עם כל אחת מן השנים הנותרות גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא והיכן משאו של מת עם כל אחת מהשנים הנותרות:
ה"ג שתים בכל אחד ואחד והשלישי[ת] אין בהן: וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל:
שלמי צבור: כתיב בהו תנופה חיים והניף הכהן אותם דהיינו חיים עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ואותם מיעוטא הוא למעוטי זבחי שלמי יחיד שאינם טעונים תנופה חיים: בפי' רעז"ל סמיכה של שעיר המשתלח וכו'. אמר המלקט ולדברי ר"ש דקיימינן עליה מפיק שעיר המשתלח ומעייל שעירי ע"ז כדאיתה בפ' שתי מדות:
ואשם מצורע טעון סמיכה: כצ"ל. וכתבו תוס' ז"ל פ' כל הפסולין דהאי סמיכה לאו דאורייתא וכדאיתא התם בגמ' באיכא דאמרי:
משנה ח עריכה
ומה בין מחבת למרחשת: מלת אלא קשה קצת לע"ד ובגמרא ליתה וגם בתלמוד המוגה שבידי לא הגיהה הרב בצלאל ז"ל:
מרחשת עמוקה וכו': ב"ש מספקא להו בברייתא אי מרחשת ומחבת על שם כלי או ע"ש מעשיהן ובה"א כלי היה במקדש כמין כלבוס עמוק והדופן בתוכו באמצעותו כלפי פנים כזה ומצוייר בתוכו גומות גומות וכשהבצק מונח בתוכו נכנס הבצק בגומות ודומה כמין תפוחים וכמין אלונים ועוד מדהכא כתיב במרחשת והכא כתיב על מחבת ש"מ על שם כליין נקראו שזו צפה וזו עמוקה. וביד פי"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' ז':
משנה ט עריכה
לא יביא מאפה כופח: גירסת הערוך כופה בה"א בכל מקום שהוא מוזכר:
רעפים: לבנים הרגמ"ה ז"ל:
אם רצה יביא מאפה כופח: דכופח מין תנור הוא עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט וכן בברייתא ר' יהודה אומר תנור תנור שני פעמים חד בפרשה ויקרא וחד בפ' צו להכשיר מאפה כופח ורש"א תנור תנור שני פעמים אחד שתהא אפייתם בתנור ואחד שיהא הקדשן לשם תנור שכשיקדישנה לסלת יאמר ע"מ לאפותה בתטר אני מקדישה אבל תנור ס"ל דאין מקדש שום קרבן. ובס"פ ר' ישמעאל איתה דרבי ס"ל דתטר מקדש את שתי הלחם באפייה ואפייתם דוחה את השבת דאי אפי לה מע"ש כיון דתנור מקדש איפסיל להו בלינה ע"כ:
לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין: בגמרא בברייתא א"ר יהודה מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים ת"ל קרבן מנחה קרבן אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה קרבנות א"ל ר"ש וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ואעפ"כ כתוב בו שני מינים אלמא שניהם נקראים קרבן אחד ר' יוסי בר' יהודה אומר מנין לאומר וכו' שלא יביא וכו' ת"ל וכו' דכאבוה ס"ל ובגמ' מפרש דאיכא בין ר' יוסי בר' יהודה לאבוה דיעבד דלר' יהודה דיעבד שפיר דמי ולר' יוסי בריה דיעבד נמי לא ומחצה חלות דקאמר לר"ש לא דוקא דלדידיה ה"ה תשעה חלות וחד רקיק וכו' כמו שכתבתי לקמן בפ' בתרא. ועיין בת"כ פרשת צו ר"פ עשירי וביד שם רפי"ז: