משנה יומא ה
יומא פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק חמישי ("הוציאו לו") · >>
פרקי מסכת יומא: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הוציאו לו את הכף ואת המחתה, וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו, וכך היתה מידתה.
נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
היה מהלך בהיכל, עד שמגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים, וביניהן אמה.
רבי יוסי אומר, לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר, (שמות כו) והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים.
החיצונה היתה פרופה מן הדרום, והפנימית מן הצפון.
מהלך ביניהן, עד שמגיע לצפון.
הגיע לצפון, הופך פניו לדרום, מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון.
הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים.
צבר את הקטורת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן.
יצא ובא לו בדרך בית כניסתו, ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך בתפילתו, שלא להבעית את ישראל.
משנה ב
משניטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ועליה היה נותן.
משנה ג
נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו, נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והיזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל.
משנה ד
הביאו לו את השעיר, שחטו וקיבל במזרק את דמו.
נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והיזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל.
רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד.
נטל דם הפר והניח דם השעיר, והיזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
נטל דם השעיר והניח דם הפר, והיזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף.
וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.
עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בריקן.
משנה ה
"ויצא אל המזבח אשר לפני ה'" (ויקרא טז, יח), זה מזבח הזהב.
התחיל מחטא ויורד.
מהיכן הוא מתחיל? מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית.
מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, משם היה גומר על מזבח הפנימי.
רבי אליעזר אומר, במקומו היה עומד ומחטא, ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו, שעליה היה נותן מלמעלה למטה.
משנה ו
הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, ושיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי.
אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל, ומועלין בהן.
משנה ז
כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו, לא עשה כלום.
הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר.
ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה בפנים.
וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה בפני עצמן.
- הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ.
- נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ.
- הָיָה מְהַלֵךְ בַּהֵיכָל,
- עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
- וּבֵינֵיהֶן אַמָּה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא פָּרֹכֶת אַחַת בִּלְבַד,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כו, לג): "וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".
- הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן.
- מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָפוֹן.
- הִגִּיעַ לַצָּפוֹן, הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם.
- מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן.
- עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרוֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,
- הִגִּיעַ לָאָרוֹן, נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים.
- צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים,
- וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן.
- יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ,
- וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן.
- וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ,
- שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל:
- וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת,
- גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלֹש אֶצְבָּעוֹת,
- וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן.
- נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד,
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל.
- שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ.
- נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס, וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד,
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַּהֵיכָל.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה שָׁם אֶלָא כַּן אֶחָד בִּלְבַד;
- נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר.
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
- אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר,
- וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ,
- אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה.
- וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה,
- אֶלָּא כְּמַצְלִיף.
- וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה:
- אַחַת,
- אַחַת וְאַחַת,
- אַחַת וּשְׁתַּיִם,
- אַחַת וְשָׁלֹש,
- אַחַת וְאַרְבַּע,
- אַחַת וְחָמֵשׁ,
- אַחַת וָשֵׁשׁ,
- אַחַת וָשֶׁבַע.
- עֵרָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר,
- וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא בָּרֵיקָן.
- הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד.
- מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל?
- מִקֶּרֶן מִזְרָחִית-צְפוֹנִית,
- צְפוֹנִית-מַעֲרָבִית,
- מַעֲרָבִית-דְּרוֹמִית,
- דְּרוֹמִית-מִזְרָחִית.
- מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בַּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
- מִשָּׁם הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא;
- וְעַל כֻּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה,
- חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו,
- שֶׁעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.
- וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
- וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן,
- וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל,
- וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
- אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
- הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר,
- יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר.
- וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם,
- יָבִיא דָּם אַחֵר, וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
- וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב;
- שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן.
- רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל.
נוסח הרמב"ם
(א) הוציאו לו -
- את הכף, ואת המחתה.
- חפן מלוא חופניו - ונתן לתוך הכף.
- הגדול - לפי גודלו.
- והקטן - לפי קוטנו.
- וכך הייתה מידתה.
- נטל את המחתה - בימינו,
- ואת הכף - בשמאלו.
- מהלך בהיכל -
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- וביניהן - אמה.
- רבי יוסי אומר:
- לא היה שם - אלא פרוכת אחת,
- שנאמר: "והבדילה הפרוכת לכם,
- בין הקודש ובין קודש הקדשים" (שמות כו לג).
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- הראשונה - פרופה מן הדרום.
- והפנימית - מן הצפון.
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- מהלך ביניהן -
- עד שהוא מגיע - לצפון.
- הגיע לצפון - והפך פניו לדרום.
- מהלך לשמאלו - עם הפרוכת,
- עד שהוא מגיע - לארון.
- הגיע לארון -
- נתן את המחתה - בין שני הבדים,
- צבר את הקטורת - על גבי הגחלים,
- ונתמלא הבית - עשן.
- יצא, ובא לו - כדרך בית כניסתו.
- ומתפלל תפילה קצרה - בבית החיצון.
- לא היה מאריך - שלא להבעית את ישראל.
(ב) משניטל הארון -
- אבן היתה שם,
- מימות נביאים הראשונים,
- ו"שתיה" - היתה נקראת,
- וגבוהה מן הארץ - שלש אצבעות,
- ועליה - היה נותן.
(ג) [ב] *הערה 1: נטל את הדם -
- ממי שהוא ממרס בו.
- נכנס - למקום שנכנס,
- ועמד - במקום שעמד.
- הזה ממנו -
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- יצא, והניחו - על כן הזהב, שהיה בהיכל.
(ד) [ג] הביאו לו את השעיר -
- שחטו - וקיבל במזרק את דמו.
- נכנס - למקום שנכנס,
- ועמד - במקום שעמד.
- והזה ממנו -
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- יצא, והניחו - על כן הזהב השני, שהיה בהיכל.
- רבי יהודה אומר:
- לא היה שם - אלא כן אחד בלבד.
- רבי יהודה אומר:
- נטל דם הפר,
- והניח דם השעיר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - כנגד ארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- נטל דם השעיר,
- והניח דם הפר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - שכנגד הארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- עירה דם הפר - לתוך דם השעיר,
- ונתן את המלא - בריקן.
(ה) "ויצא אל המזבח - אשר לפני ה',
- וכיפר עליו" (ויקרא טז יח) -
- זה מזבח הזהב.
- וכיפר עליו" (ויקרא טז יח) -
[ד]
- התחיל מחטא - ויורד.
- מאיכן הוא מתחיל?
- מקרן מזרחית צפונית,
- צפונית מערבית,
- מערבית דרומית,
- דרומית מזרחית.
- ממקום -
- שהוא מתחיל בחטאת - על מזבח החיצון,
- שם הוא גומר - על מזבח הפנימי.
- רבי אליעזר אומר:
- במקומו היה עומד - ומחטא.
- מאיכן הוא מתחיל?
- ועל כולן הוא נותן - מלמטן למעלן,
- חוץ מזו בלבד - שהיתה לפניו,
- שהיה נותן - מלמעלן למטן.
- חוץ מזו בלבד - שהיתה לפניו,
(ו) [ה] הזה, על טוהרו של מזבח - שבע פעמים.
- שירי הדם -
- היה שופך על יסוד מערבי - של מזבח החיצון.
- ושל מזבח החיצון - על יסוד דרומי.
- אלו ואלו - מתערבין באמה,
- ויוצאין - לנחל קדרון,
- ונמכרים לגננים - לזבל.
- ומועלין בהן.
- ויוצאין - לנחל קדרון,
(ז) [ו] כל מעשה יום הכיפורים האמור - על הסדר.
- הקדים מעשה - לחברו,
- לא עשה כלום.
- הקדים דם השעיר - לדם הפר,
- יחזור - ויזה מדם השעיר,
- לאחר דם הפר.
- יחזור - ויזה מדם השעיר,
- אם -
- עד שלא גמר את המתנות שבפנים - נשפך הדם,
- יביא דם אחר,
- ויחזור, ויזה כתחילה - מבפנים.
- וכן - בהיכל.
- וכן - במזבח הזהב.
- שכולם, כפרה, כפרה - בפני עצמן.
- רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:
- ממקום שפסק - משם הוא מתחיל.
- יביא דם אחר,
- עד שלא גמר את המתנות שבפנים - נשפך הדם,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה יומא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב