ירושלמי יומא ה





מתניתין הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר (שמות כו) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

גמרא ולא כבר תנינתה נטל את המחתה ועלה לראש המזבח כיני מתניתא את הכף ואת הבזך מהו כף מגיס א"ר יוסה הדא אמרה כלי חול הוא אין תימר כלי קודש דבר שקדש בכלי כפרה דאיתפלגון פיטמה בחולין ר' יוסה בן חנינה אמר פסולה רבי יהושע בן לוי אמר כשירה מ"ט דר' יוסי בר חנינה קודש היא שתהא הבאתה בקודש מ"ט דר"י בן לוי קודש היא שתהא באה מתרומת הלישכה א"ר יוסה בי רבי בון אתיא דר' יוסי בן חנינה כשמואל ודריב"ל כר' יוחנן דתנינן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור רבי יוחנן אמר קטורת א"ר הישעיה תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודר' יוסי בן חנינה כשמואל דא"ר חונה בשם שמואל מכתשת עשו אותה כלי שרת לקדש א"ר יוסה בי רבי בון אמרה רבי הונה קומי רבי יוסה דבר שקדש בכלי נפדה אמר ליה ולאו שמואל הוא ושמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימין רבי יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשין הותירו שעירים על דעתיה דשמואל

אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת על דעתיה דרבי יוחנן רבי זעירא אמר ירעו א"ר שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסה שנייא היא שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה א"ר חנניה בן תרדיון תניי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות. (ויקרא ב) מלא קומצו יכול מלא קומצו מבורין ת"ל בקמצו או בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא קומצו הא כיצד חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו מלמעלן למטן תמן את אמר מלא קומצו בקמצו והכא את אמר מלא קומצו רבי יעקב בר אחא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מה להלן קומץ החסר פסול והכא קומץ החסר פסול

חפנים מהו שיעשה ככלי שרת לקדש אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו מהו שיעשה מדה לחפניו בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו. רבי יהושע בן לוי שאל חפן ומת אחר מהו שיכנס בחפניו. אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש הדא אמרה חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו ועושין מדה לחפניו ואין מעשרין בכל חפנים. אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אחד נכנס בחפניו אחר חופן ונותן לתוך חפניו ואין עושין מידה לחפניו ומשערין בכל חפנים הגדול לפי גודלו אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפני קוטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים הילוך בזר מהו חזקיה אמר הילוך בזר כשר רבי ינאי אמר הילוך בזר פסול מתניתא פליגא על רבי ינאי קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו

ושמאלו לא כזר היא תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים אמר ר' בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שניא היא הילוך בזר ושנייא היא מאיליו אמר ר' זעירה פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על ר' ינאי נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר א"ר ביבי תיפתר שהיה מתגלגל כלפי לפנים א"ר בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שנייא היא הילוך בזר שנייא שהיא הילוך מאיליו א"ר זעירה פשיטת יד עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על רבי ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו שנייא היא שאינו יכול לעשותו יתלה אותו בזרוע אינה דרך כבוד ויחליף סברין מימר אם החליף פסול ויחתי אם החתי מימינו לשמאלו כשר ואמר אוף תמן ויחתי תמן אם החתי פסול אם החליף פסול ברם הכא אם החתי כשר אם החליף פסול הכל מודין שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה על איזה מהן הוא עובר חברייא אמרי על האחרונה א"ל ר' יוסי אומר לו היכנס ואת אמר הכין אלא על הראשונה תמן תנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה על אי זו מהן הוא עובר חברייא אמרי על הראשונה אמר לו רבי יוסי אומר לו צא ואת אמר הכין אלא על האחרונה: וביניהן אמה: אמר רבי הילא זכר לדבר כהיא דתנינן תמן אמה טרקסין עשרים אמה לבית קודש הקדשים מהו אמה

טרקסין ר' יונה בוצריא אמר טרקסון מה מבפנים מבחוץ א"ר יוסי מן מה דכתיב (מלכים א ז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי הדא אמרה מבפנים א"ל ר' מנא והכתיב (דברי הימים ב ג) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה הוי מבחוץ מ"ט דרבנן (שמות כו) והבדילה הפרכת לכם וגומר. מהעבד לה רבי יסי בין קדש הקדשים שלמעלן לקדש קדשים שלמטן ולית לרבנן כן אית לן כהיא דתנינן ורושם פסיפסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קדש הקדשים:


מתניתין החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון הגיע לצפון הפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשר יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל:

גמרא תני מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי ר"מ רבי יוסי אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון דוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישתפו הפרכות הגיע לצפון והפך פניו לדרום חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים כיצד הוא

עושה א"ר חנינה מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה שמואל אמר בודדה ברגלו אמר רבי יוחנן מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה ואח"כ היא פוסה ויורדת יצא ובא לו כדרך כניסתו כרבי יוסה ברם כר"מ אפי' בעי לא יכיל למה שלא יתן אחוריו לקודש כתיב (דברי הימים א ב) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מה נן קיימין אם מירושלם היה בא נימר מירושלם לבמה אם מבמה היה בא נימר מבמה לירושלם היה בא א"ר שמואל בר אבודמא לבמה היה בא שלא ליתן אחוריו לקודש: ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: וכך היתה תפלתו של כה"ג ביה"כ בצאתו בשלום מן הקודש יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות יהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יעשו בתיהן קבריהן ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו אמרו שמעון הצדיק היה אמרו לו למה הארכתה אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא יחרב אמרו לו אע"פ כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת אמרו לו מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי ר' אבהו והא כתיב (ויקרא טז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו אפי' אותן שכתוב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה:


מתניתין משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקאת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן:

גמרא תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא א"ר יוחנן למה נקא שמה אבן שתייה שממנה הושתת העולם. תני ר' חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתת העולם. כתיב (תהילים נ) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר (ישעיהו כח) לכן הנני יסד בציון אבן וגו':


מתניתין נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל הביאו לו את השעיר שחטו וקיבל במזרק את דמו נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף וכך היה מונה וכו' יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטלד ם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן (ויקרא טז) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב:

גמרא מהו כמצליף ר' שמואל בר חנניה בשם ר' לעזר כמטוורד א"ר יוחנן כדי שלא יטעה א"ר זעירא כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והא קתני שבע ואחת אמר רבי בון כתיב (ויקרא טז) על פני הכפורת שבע מה תלמוד לומר יזה כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן. כתיב (שם) והזה אתו על הכפרת יכול על גגה ת"ל ולפני הכפרת יכול על מצחה ת"ל על ולפני רבי זעירה אמר צריך שיהא נוגע ר' שמואל בר רב יצחק אמר אינו צריך שיהא נוגע א"ר בון בר חייה טעמא דר' שמואל בר רב יצחק והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת מה כפורת שנא' להלן על מחצה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע אף כפורת שנאמר כאן על מחצה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. א"ר יוסה מיסבור סבר רבי בון בר חייה הזיית שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן ואינה כן אלא הזיות שעיר שלמעלן למידות מהזיות פר שלמטן והזה אותו לפני הכפורת מלמד שהוא נותן אחת למעלן ולפני

הכפורת איני יודע כמה הרי אני דן נאמר מתן דמים בפר למטן ונאמר מתן דמים בשעיר למטן מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן מה דמים אמורין בו למעלן אחת אף דמים אמורין בו למטן אחת. נראה למי דומה דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן או לכה לך לדרך הזו דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר ת"ל (ויקרא טז) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטה שבע ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן מה דמים אמורין בו למטה שבע אף דמים אמורין בו למעלן שבע נאמרה למי דומה דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן או לכה לך לדרך הזו דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל מעשיו שוין מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטן שבע מה דם השעיר למעלן אחת אף דם הפר למעלן אחת הקדש צריך לכוין כנגד הקדש א"ר נחמיה לפני שמצאנו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת"ל (שם) אשר לפני ה'. ואיכן היה לפנים מן המזבח או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון ת"ל אשר לפני ה' הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא נוגע מה פליגין בפר ושעיר של יה"כ אית תניי תני צריך שיהא נוגע אית תניי תני א"צ שיהא נוגע א"ר לעזר בי ר' יוסי אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם אמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביוה"כ. הדא אמרה צריך שיהא נוגע ואפילו תימר א"צ שיהא נוגע ואם נגע נגע. נתן מכלי קדש לתוך כלי חול פסל הא מכלי קדש לתוך כלי קדש לא פסל א"ר חגיי קומי ר' יוסה מתניתא אמרה כן עירה

דם הפר לתוך דם השעיר מה את ש"מ א"ר מנא נימא מדם הפר שהוא מלא לתוך דם השעיר שהוא ריקם אמר רבי יוסה בי רבי בון עירה דם הפר לתוך דם השעיר מלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך כלי אחר כדי שיבללו כל צורכן מנין שהוא זקוק להערות ת"ל (ויקרא טז) ונתן מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהן מעורבין יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ת"ל (שמות ל) וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה או נימר דם הפר אחת בשנה לא שתים בשנה תני ר' ישמעאל (שם) מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה. הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה. קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרכת מאחר על מזבח הזהב אי זה מהן זקוק להערות ויש אדם מחשב חצי כפרה אלא כיני קבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב אי זה מהן הוא זקוק להערות תפלוגתא דר"ז ודר' הילא דאיתפלגון הגריל ג' זוגות ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרוכת' מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן משתלח רבי זעירה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר אין חבירו משתלח רבי הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דר' זעירה שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דרבי זעירה שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא אינו זקוק להערות אלא ותו שהזה ממנו קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד על הבדין ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב

איזה מהן ישפך על היסוד תפלוגתא דרבי ודר"א בי ר"ש דאיתפלגון חטאת שקבל דמה בד' כוסות נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד מניין שכולם נשפכין על היסוד ת"ל (ויקרא ד) ואת דמו ישפך יכול אפילו לא נתן מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין ת"ל (שם) ואת כל דמה ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה דברי ר' ר"א בי ר"ש מנין אפי' לא נתן מאחד מהן אלא מתן ד' יהו כולן נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך ע"ד דר"א בי ר"ש מניון אפי' לא נתן מאחד מהן אלא מתן ד' יהו כולן נשפכין על היסוד ת"ל ואת דמו ישפך ע"ד דר"א בי ר"ש כולהן נשפכין על היסוד ע"ד דרבי אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו חבריא אמרי נתפגל זה ונתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה הכל מודין בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהן חברייא אמרי אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר ואם לאו פסול וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר. ע"ד דרבי יש שיעור למתנות ע"ד דרבנן אין שיעור למתנות הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה:


מתניתין התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם גומר על מזבח הפנימי ר"א אומר במקומו היה עומד ומחטא על כולן הוא נותן מלמטה למעלן חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלן למטן:

גמרא ויתחיל בקרן מזרחית דרומית אמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אמר רבי אלעזר (ויקרא טז) ויצא אל המזבח

ויתחיל מקרן מערבית דרומית שלא יתן אחוריו לקודש ואין סופו ליתן אחוריו לקודש חוזר היה לאחוריו ויעמוד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית כיי דאמר ר' הילא ימנית אין זו ימנית תני רבי אליעזר אומר ממקומו היה עומד ומחטא ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן שהיה נותן מלמטן למעלן. ר' אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד דורשין סביב רבנין אמרי סביב להלוך ורבי ליעזר אומר סביב לקרנות שני כהנים ברחו בפולמוסיות אחד אומר עומד הייתי ומחטא ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא. אמר רבי יודן הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש:


מתניתין הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד רומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו:

גמרא והזה עליו לא על אפריו עליו לא על גחליו אית תניי תני צד צפוני אית תניי צד דרומי מאן דאמר צד צפוני ר' ליעזר ומאן דאמר צד דרומי רבנן אמר רבי יוסה זה סימן כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים

ניטל מן הסמוך לפנים וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים רבי ירמיה בשם רבי פדת גחלים שבכל יום ונר המערבי למידין מגחלים של יה"כ ושני בזיכי לבונה למידין משירי דמים ואת כל דם הפר ישפך לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה ולמה לא אמר ושעיר א"ר מנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכחת אמר (ויקרא ד) ואת כל דם הפר ישפך לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה וכלה מכפר את הקדש אית תניי תני אם כילה כיפר ואית תניי תני אם כיפר כילה רבי אבהו בשם ר' יוחנן מחלוקת ביניהון מאן דאמר אם כיפר כילה השיריים מעכבין מאן דאמר אם כלה כיפר אין השיריים מעכבין רבי יהושע בן לוי אמר משמעות ביניהון מן השיריים אין השיריים מעכבין ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין השיריים מעכבין מאי כדון מאן דאמר אם כלה כיפר עושה אותן ארבע מתנות מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת תני א"ר ישמעאל מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין ניתנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתינתן על היסוד אמר לו רבי עקיבה לא אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על

היסוד מאן דאמר אין מכפרין אין מכפרין בשאר ימות השנה הא ביום הכיפורים מכפרין מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר אין מכפרין לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים מה נן קיימין אם למצוה מצוה ליתן על היסוד אלא אם אינו ענין למצוה תניהו ענין לעיכוב אמר רבי שמי מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן מה לתחתונים אם נתנן למעלן לא הורצו שאין מהן קרב למעלן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנן בחוץ לא הורצו מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו שאין מזבח ממרקן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנה למטן תהא כשירה ת"ל אותה שיתן דמיה למעלן לא שיתן דמיה למטן מהו אין המזבח הפנימי ממרקן א"ר יוסי בי רבי בון שאינו ממרקן לעשותן שיריים שעל ידי הבדין ועל ידי הפרוכת הן נעשות שיריים א"ר יוסה מתני' אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן אם לא נתן לא עיכב רבי בורקיי בשם רבי יוחנן מתני' אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן (ויקרא טז) וכפר את מקדש הקדש זה לפניי לפנים ואת אהל מועד זה ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב יכפר אף על העזרות מה אית לך כפרה בעזרות לא השיריים ר' בון בר חייא בעי כמאן דמר השיריים מעכבין מקומן מעכב נותנן בלילה שוחט עליהן בתחילה. חברייא בעיי מחשב להן ר' יודן בעי אבדו מה הן צריכה ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כל עמא מודיי משהוא משייר שהן

שיריים תני מועלין היו בדמים דברי ר"מ ור"ש וחכ"א אין מעילה בדמים. ר' אבהו בשם ר' יוחנן (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד ר' חייה בשם ר' יוחנן (שם) כל אכליו יכרת אין לך בו אלא כרת נפש בלבד א"ר זעירה הקדיש דם בניהון מ"ד אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה אין בו מעילה מ"ד אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בו כרת יש בו מעילה אתא ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן הקדיש דם ובדק הבית ביניהון והוה ר' זעירה חדי בה סבר על דרבנן איתאמרת א"ל ומה בידך ועל דר"ש איתאמרת ר' בא בריה דר' חייה בר בא כך משיבין חכמים לר"ש אילו מכרן שמא אינו תופס דמיהן מה ביניהן ומה בין דמיהן ופליג על ההיא דא"ר לעזר יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן:


מתניתין כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום הקדים דם השעיר לדם הפר יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזיר ויזה בתחילה מבפנים וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן ר' אלעזר ור' שמעון אומר ממקום שפסק משם הוא מתחיל:

גמרא תני א"ר יהודה בד"א בעבודות הנעשות בפנים בבגדי לבן אבל בעבודות הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי וחכ"א אף הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ר' אבהו בשם ר' יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין (שמות ל) מדם חטאת הכפורים אחת רבנן אמרי עבודות שהוא נכנס פעם אחת בשנה רבי יהודה אומר מקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה רבי הושעיה בשם ר' פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר אמר רבי לעזר ונתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרוכת ואחר כך שחט את השעיר הנעשה בתחילה כשר. אמר רבי יוסה אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחד וכשר מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול ר' לעזר ור"ש אומר ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול ורבנן אמריכל שבע ושבע כפרה בפני עצמה רבי אלעזר ורבי שמעון אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו רבי זעירה בשם ר' לעזר טעמא דר' לעזר בי רבי שמעון (ויקרא טז) וכלה מכפר את הקדש אפילו אין שם אלא מתנה אחת אמרה התורה כלה אמר רבי לעזר נתן מקת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשפכין במצותן לכן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול אמר רבי יוסה ויאות אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין. בראשונים ר' חגיי בעא קומי ר' יוסה

עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר א"ר יוסה מצינו פסול מוציא מיד פיגול מצינו פסול מוציא מיד כושר: