משנה יומא ה רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) הוציאו לו -

את הכף, ואת המחתה.
חפן מלוא חופניו - ונתן לתוך הכף.
הגדול - לפי גודלו.
והקטן - לפי קוטנו.
וכך הייתה מידתה.
נטל את המחתה - בימינו,
ואת הכף - בשמאלו.
מהלך בהיכל -
עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
וביניהן - אמה.
רבי יוסי אומר:
לא היה שם - אלא פרוכת אחת,
שנאמר: "והבדילה הפרוכת לכם,
בין הקודש ובין קודש הקדשים" (שמות כו לג).
הראשונה - פרופה מן הדרום.
והפנימית - מן הצפון.
מהלך ביניהן -
עד שהוא מגיע - לצפון.
הגיע לצפון - והפך פניו לדרום.
מהלך לשמאלו - עם הפרוכת,
עד שהוא מגיע - לארון.
הגיע לארון -
נתן את המחתה - בין שני הבדים,
צבר את הקטורת - על גבי הגחלים,
ונתמלא הבית - עשן.
יצא, ובא לו - כדרך בית כניסתו.
ומתפלל תפילה קצרה - בבית החיצון.
לא היה מאריך - שלא להבעית את ישראל.


(ב) משניטל הארון -

אבן היתה שם,
מימות נביאים הראשונים,
ו"שתיה" - היתה נקראת,
וגבוהה מן הארץ - שלש אצבעות,
ועליה - היה נותן.


(ג) נטל את הדם -

ממי שהוא ממרס בו.
נכנס - למקום שנכנס,
ועמד - במקום שעמד.
הזה ממנו -
אחת למעלן - ושבע למטן.
ולא היה מתכוון להזות,
לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
וכך היה מונה -
אחת, אחת ואחת,
אחת ושתים, אחת ושלש,
אחת וארבע, אחת וחמש,
אחת ושש, אחת ושבע.
יצא, והניחו - על כן הזהב, שהיה בהיכל.


(ד) הביאו לו את השעיר -

שחטו - וקיבל במזרק את דמו.
נכנס - למקום שנכנס,
ועמד - במקום שעמד.
והזה ממנו -
אחת למעלן - ושבע למטן.
ולא היה מתכוון להזות,
לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
וכך היה מונה -
אחת, אחת ואחת,
אחת ושתים, אחת ושלש,
אחת וארבע, אחת וחמש,
אחת ושש, אחת ושבע.
יצא, והניחו - על כן הזהב השני, שהיה בהיכל.
רבי יהודה אומר:
לא היה שם - אלא כן אחד בלבד.
נטל דם הפר,
והניח דם השעיר.
והזה ממנו -
על הפרוכת - כנגד ארון מבחוץ,
אחת למעלן - ושבע למטן.
ולא היה מתכוון להזות,
לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
וכך היה מונה -
אחת, אחת ואחת,
אחת ושתים, אחת ושלש,
אחת וארבע, אחת וחמש,
אחת ושש, אחת ושבע.
נטל דם השעיר,
והניח דם הפר.
והזה ממנו -
על הפרוכת - שכנגד הארון מבחוץ,
אחת למעלן - ושבע למטן.
ולא היה מתכוון להזות,
לא למעלן ולא למטן - אלא כמצליף.
וכך היה מונה -
אחת, אחת ואחת,
אחת ושתים, אחת ושלש,
אחת וארבע, אחת וחמש,
אחת ושש, אחת ושבע.
עירה דם הפר - לתוך דם השעיר,
ונתן את המלא - בריקן.


(ה) "ויצא אל המזבח - אשר לפני ה',

וכיפר עליו" (ויקרא טז יח) -
זה מזבח הזהב.


התחיל מחטא - ויורד.
מאיכן הוא מתחיל?
מקרן מזרחית צפונית,
צפונית מערבית,
מערבית דרומית,
דרומית מזרחית.
ממקום -
שהוא מתחיל בחטאת - על מזבח החיצון,
שם הוא גומר - על מזבח הפנימי.
רבי אליעזר אומר:
במקומו היה עומד - ומחטא.
ועל כולן הוא נותן - מלמטן למעלן,
חוץ מזו בלבד - שהיתה לפניו,
שהיה נותן - מלמעלן למטן.


(ו) הזה, על טוהרו של מזבח - שבע פעמים.

שירי הדם -
היה שופך על יסוד מערבי - של מזבח החיצון.
ושל מזבח החיצון - על יסוד דרומי.
אלו ואלו - מתערבין באמה,
ויוצאין - לנחל קדרון,
ונמכרים לגננים - לזבל.
ומועלין בהן.


(ז) כל מעשה יום הכיפורים האמור - על הסדר.

הקדים מעשה - לחברו,
לא עשה כלום.
הקדים דם השעיר - לדם הפר,
יחזור - ויזה מדם השעיר,
לאחר דם הפר.
אם -
עד שלא גמר את המתנות שבפנים - נשפך הדם,
יביא דם אחר,
ויחזור, ויזה כתחילה - מבפנים.
וכן - בהיכל.
וכן - במזבח הזהב.
שכולם, כפרה, כפרה - בפני עצמן.
רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:
ממקום שפסק - משם הוא מתחיל.


הדף הראשי של משנה יומא ה