משנה יומא ה רמבם
נוסח הרמב"ם עריכה
(א) הוציאו לו -
- את הכף, ואת המחתה.
- חפן מלוא חופניו - ונתן לתוך הכף.
- הגדול - לפי גודלו.
- והקטן - לפי קוטנו.
- וכך הייתה מידתה.
- נטל את המחתה - בימינו,
- ואת הכף - בשמאלו.
- מהלך בהיכל -
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- וביניהן - אמה.
- רבי יוסי אומר:
- לא היה שם - אלא פרוכת אחת,
- שנאמר: "והבדילה הפרוכת לכם,
- בין הקודש ובין קודש הקדשים" (שמות כו לג).
- המבדילות, בין הקודש - ובין קודש הקדשים,
- הראשונה - פרופה מן הדרום.
- והפנימית - מן הצפון.
- עד שהוא מגיע - לבין שתי הפרוכות,
- מהלך ביניהן -
- עד שהוא מגיע - לצפון.
- הגיע לצפון - והפך פניו לדרום.
- מהלך לשמאלו - עם הפרוכת,
- עד שהוא מגיע - לארון.
- הגיע לארון -
- נתן את המחתה - בין שני הבדים,
- צבר את הקטורת - על גבי הגחלים,
- ונתמלא הבית - עשן.
- יצא, ובא לו - כדרך בית כניסתו.
- ומתפלל תפילה קצרה - בבית החיצון.
- לא היה מאריך - שלא להבעית את ישראל.
(ב) משניטל הארון -
- אבן היתה שם,
- מימות נביאים הראשונים,
- ו"שתיה" - היתה נקראת,
- וגבוהה מן הארץ - שלש אצבעות,
- ועליה - היה נותן.
(ג) [ב] *הערה 1: נטל את הדם -
- ממי שהוא ממרס בו.
- נכנס - למקום שנכנס,
- ועמד - במקום שעמד.
- הזה ממנו -
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- יצא, והניחו - על כן הזהב, שהיה בהיכל.
(ד) [ג] הביאו לו את השעיר -
- שחטו - וקיבל במזרק את דמו.
- נכנס - למקום שנכנס,
- ועמד - במקום שעמד.
- והזה ממנו -
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- יצא, והניחו - על כן הזהב השני, שהיה בהיכל.
- רבי יהודה אומר:
- לא היה שם - אלא כן אחד בלבד.
- רבי יהודה אומר:
- נטל דם הפר,
- והניח דם השעיר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - כנגד ארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן, ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- נטל דם השעיר,
- והניח דם הפר.
- והזה ממנו -
- על הפרוכת - שכנגד הארון מבחוץ,
- אחת למעלן - ושבע למטן.
- ולא היה מתכוון להזות,
- לא למעלן ולא למטן - אלא כמצליף.
- וכך היה מונה -
- אחת, אחת ואחת,
- אחת ושתים, אחת ושלש,
- אחת וארבע, אחת וחמש,
- אחת ושש, אחת ושבע.
- עירה דם הפר - לתוך דם השעיר,
- ונתן את המלא - בריקן.
(ה) "ויצא אל המזבח - אשר לפני ה',
- וכיפר עליו" (ויקרא טז יח) -
- זה מזבח הזהב.
- וכיפר עליו" (ויקרא טז יח) -
[ד]
- התחיל מחטא - ויורד.
- מאיכן הוא מתחיל?
- מקרן מזרחית צפונית,
- צפונית מערבית,
- מערבית דרומית,
- דרומית מזרחית.
- ממקום -
- שהוא מתחיל בחטאת - על מזבח החיצון,
- שם הוא גומר - על מזבח הפנימי.
- רבי אליעזר אומר:
- במקומו היה עומד - ומחטא.
- מאיכן הוא מתחיל?
- ועל כולן הוא נותן - מלמטן למעלן,
- חוץ מזו בלבד - שהיתה לפניו,
- שהיה נותן - מלמעלן למטן.
- חוץ מזו בלבד - שהיתה לפניו,
(ו) [ה] הזה, על טוהרו של מזבח - שבע פעמים.
- שירי הדם -
- היה שופך על יסוד מערבי - של מזבח החיצון.
- ושל מזבח החיצון - על יסוד דרומי.
- אלו ואלו - מתערבין באמה,
- ויוצאין - לנחל קדרון,
- ונמכרים לגננים - לזבל.
- ומועלין בהן.
- ויוצאין - לנחל קדרון,
(ז) [ו] כל מעשה יום הכיפורים האמור - על הסדר.
- הקדים מעשה - לחברו,
- לא עשה כלום.
- הקדים דם השעיר - לדם הפר,
- יחזור - ויזה מדם השעיר,
- לאחר דם הפר.
- יחזור - ויזה מדם השעיר,
- אם -
- עד שלא גמר את המתנות שבפנים - נשפך הדם,
- יביא דם אחר,
- ויחזור, ויזה כתחילה - מבפנים.
- וכן - בהיכל.
- וכן - במזבח הזהב.
- שכולם, כפרה, כפרה - בפני עצמן.
- רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:
- ממקום שפסק - משם הוא מתחיל.
- יביא דם אחר,
- עד שלא גמר את המתנות שבפנים - נשפך הדם,
הערות עריכה
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה יומא ה
משנה יומא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב