פתיחת התפריט הראשי

תוספות יום טוב על יומא ה

משנה אעריכה

הוציאו לו את הכף ואת המחתה. פירשו בגמרא מחתה מלאה קטרת וממנה חפן כו':

ונתן לתוך הכף. כדאשכחן בנשיאים (במדבר ז') כף אחת מלאה קטרת. גמ':

נטל את המחתה בימינו. היינו מחתה דגחלים. וכתב הר"ב לפי שהיא כבדה וחמה כו' דאי לאו הכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא כדאי' בגמ'. אבל לא משום דהולכה בשמאל פסולה דאם כן מאי קאמר מטעם יציבא כו' דאינה אלא סברא בעלמא עדיפא ה"ל לאקשויי והא הולכה בשמאל פסולה. אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ שכתב כבר בארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ובשאר עבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטרת בימינו אבל מפני כובד וכו' ע"כ. דש"מ דהני טעמי צריכים. משום דאל"ה הולכה פסולה בשמאל והדין עמו משום דאיתותב רב ששת דמכשיר בשמאל בפרקין דף מ"ט. ובכ"מ בפרק ה' מהלכות ביאת המקדש לא הראה מקום על זה הדין. וא"ת קושיתינו דעדיפא הוה ליה לאקשויי כו' נ"ל דשאלה זו דיציבא כו' נשאלה בבית המדרש קודם דבעיא מיניה מרב ששת הולכה בשמאל מהו. אי נמי בתר דפשטה רב ששת דהולכה כשירה. וקודם דאיתותב אבל אין ה"נ דבתר דאיתותב מברייתא דתני בה בהדיא דשמאל פסולה בהולכה צריכים להני טעמי בלאו יציבא כו' אלא מכח הדין עצמו כדברי הרמב"ם. ומסדר הגמרא סדר השאלה כמו שנשאלה כדאמרינן בעלמא. ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (ביבמות משנה ו' פ"ג) וגדולה מזו בגמרא פרק בתרא דף ע"ו דמאי דקאמר מעיקרא צ"ל דלא איתמר אלא בתר מאי דאיתמר בתר הכי כ"ש הך פירכא שמסודרת קודם התיובתא. וכתב בכ"מ וק"ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו. ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן. אי נמי אף על גב דהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא משום דא"א שלא בהילוך בקטרת לא פסלה. ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל. וז"ש דלא פסלה אלא מדרבנן היינו טעמא משום דבקרא דמיניה ילפינן ימין (כדכתב הר"ב ריש פ"ב דזבחים) לא כתיב אלא קבלה ונתינה. והיינו דבע' בגמרא אהולכה אי כשרה בשמאל. ולא איפשיט אלא מברייתא דתני דשמאל פוסל בהולכה. ואין להקשות אמאי לא תקנו שיוליך ב' פעמים פעם המחתה בימין ופעם הכף בימין. דהבאה א' אמר רחמנא (ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש וגו' ומלא חפניו קטרת וגו' והביא מבית לפרוכת) ולא שתי הבאות. כדאיתא בגמרא ריש פרקין [והשתא דאתית להכי אפשר לומר דאפילו בתר דאתותב רב ששת פרכינן שפיר יציבא בארעא כו' דכיון שאינו רשאי לעשות שתי הבאות על כרחין מכשירין השמאל בחדא. ומשום יציבא כו' ה"ל להפוך ותהא המחתה בשמאל. אלא שאין לשונו של הרמב"ם כך שהרי כתב לפיכך היה מן הדין כו' ומשמע דמהדין שהקדים דהיינו שהולכה בשמאל פוסלת הוא. הלכך נראה דהולכת המחתה של גחלים שאינה אלא מכשירי הקטרת מן הדין כשר אף בשמאל]:

לבין שתי הפרוכת. כתב הר"ב לפי שנסתפקו בבית שני אם המחיצה וכו' והיה עוביה אמה ומסיים רש"י ואינה יכולה לעמוד בגובה מאה אמה ולהוסיף על עוביה א"א דכתיב (ד"ה א' כ"ה) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל עכ"ל. וקשיא לי דבד"ה שני ג' (ד') כתיב והגבה מאה ועשרים. ופירש"י שם דעד קירוי עלייה ראשונה ל' וממנו עד גג העליון צ' בין הכל ק"ך. וכ"כ הרד"ק לסברת רז"ל. א"כ גובה הראשון יותר מהשני. הלכך נראה בעיני שזה שלא היה יכול לעמוד בבית שני לפי שגובה ההיכל עצמו עד קירוי עלייה ראשונה היה מ' כדתנן במדות פ"ד ושל ראשון לא היה רק ל' כמ"ש רש"י בד"ה. והכי איתא בפ"ק דב"ב דף ג' כי קאי בתלתין קאי. ועיין משנה ה' פ"ד דמדות מ"ש בס"ד. ואפשר שהיה כתוב בפירש"י מ' וטעו והדפיסו מאה. וא"ת אמאי עשאו בית שני גבוה מבית ראשון כבר אמרו בגמ' דב"ב דכתיב (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון בבנין ובשנים. וגם שם פירש"י בבנין ק' אמה. וא"א מהקושיא שכתבתי אלא ר"ל מ' דהיכל כמ"ש. וכבר כתבתי זה במהדורות לסי' נ"א בספר צורת הבית. עוד הקשו התם בגמרא לעבד מאי דאפשר בבנין ואידך בפרוכת. אמר אביי גמירי אי כולה בבנין כמקדש ראשון אי כולה בפרוכת כמשכן. ובהכי מתרצים התוספות דכאן אמאי לא עביד פרוכת אחת שעביה אמה. אלא דכיון דגמירי אי כולה בפרוכת ה"נ גמירי דלעבדיה כי היכי דעבדי במשכן ובמשכן נאמר והבדילה וגו' דמשמע שמצד החיצון של פרוכת יהא קדש ומתחלת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ודלמא אותה אמה כלחוץ ונמצא דמתחלת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים אבל כי עביד שתי פרוכת ניחא דאע"ג דהוי כלחוץ קיימינן והבדילה בעובי פרוכת השניה שהיה דבוק לסוף אמה טרקסין:

רבי יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת א' שעוביה אמה. דס"ל והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל [דחלל] שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי קדשים א"נ דלמא פשיטא ליה דקדושת האמה כלפנים נמצא דלדידיה מתחלת עוביה ולפנים קדש קדשים כמו במשכן. תוספות:

פרופה. פירש הר"ב ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרס כו' וכפי' רש"י. ור"ל שהפרוכת על פני כל הדביר מכותל הצפון עד כותל הדרום. ושם בכותל דרום נכפלה ר"ל היתה ארוכה ויצאת לחוץ לתוך ההיכל ונאחזת בכותל הדרום בקרס כו' ועל שם הקרס מקרי פרופה כדמתרגם קרסי זהב. פורפין דדהב:

מן הדרום ואע"ג דנמצא כשהוא מהלך בהיכל עד שמגיע לפריפה זו שהוא הולך לשמאלו שההולך ממזרח למערב והופך פניו לדרום פונה לשמאלו. ובמשנה ה' דפרק דלעיל כתב הר"ב דכל פינות כו' לא יהו אלא לימין. מ"מ כדי שכשהוא מהלך עם הפרוכת השני בתוך הדביר שנמצא שמאלו עם הפרוכת וימינו מול ארון הקודש. אבל לעשות גם פריפה הראשונה בצפון לא בעו למעבד דכבוד הוא לקדש הקדשים שלא יהיו נפתחים שתי הפרוכות בצד אחד ויהיו עיניו ניזונות מיד מבית קדש קדשים כדאמר בגמרא אליבא דר"מ דס"ל כר' יוסי שלא היה אלא פרוכת אחת. ומצריכו שלא יכנס בהיכל כנגד הפריפה כדי שלא יזונו עיניו כל שהוא מהלך באורך ההיכל דרך הפריפה שכנגדו. ואמרינן בגמרא דלר"י נמי פריפת הפרוכת בצפון ונמצא שאם היה נכנס להיכל וילך לו כנגד הפריפה שהיה פונה לימינו ואפילו הכי הצריכו ר' מאיר לפנות לשמאלו שלא יזונו עיניו. ומיניה נשמע לרבנן דס"ל דשתי פרוכות היו דמה"ט לא עבדי פריפתו דחיצונה בצפון כדי שלא יזונו עיניו כל מה שנוכל לעכבו. ועיין משנה ה' דלקמן:

לארון. פירש הר"ב מקום ארון כו' דבבית שני כו'. כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכות. הרמב"ם. ובגמ' והא קתני לבין שני הבדים. אימא כבין שני הבדים:

בין שני הבדים. פירש הר"ב שהבדים היו ארוכים כו' הכל לשון רש"י. וזו צורתו:

צבר את הקטורת. עיין בפירוש הר"ב סוף פ"ו דתמיד:

ונתמלא כל הבית כולו עשן. לשון הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עי"כ וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא ע"כ. דאלת"ה מאי למימרא דנתמלא כו':

בדרך בית כניסתו. פירש הר"ב לאחוריו וילפינן לה בגמרא מאמר קרא (ד"ה ? מזרח ב' א') ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים דה"ל לכתוב מירושלים או מן הבמה כו' לירושלים. אלא ה"ק ויבא שלמה הבמה אשר בגבעון דרך הליכתו וכן לירושלים בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:

שלא להבעית את ישראל. פירש הר"ב שיאמרו מת הוא. כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין. או אם ישנה דבר במעשה הקטורת הלא תראה אמר השם יתעלה לאהרן (ויקרא ט"ז) ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. רמב"ם:

משנה בעריכה

[משניטל הארון. משנגנז לא קתני אלא משניטל. תנן כמ"ד ארון גלה לבבל כו' דלא כי הא דתנן במשנה ב' פ"ו דשקלים. גמ']:

אבן היתה שם. באמצע בית ק"ק כדאיתא בהדיא פ"ק דמגילה דף י' דתניא ארון שעשה משה יש לו י' אמות לכל רוח וכו'. ואני תמה על הרמב"ם והתוספות דב"ב [דף כ"ה ד"ה וצבא] שהרמב"ם בריש פ"ד מהלכות בית הבחירה כתב במערבו. והתו' פ"ב דב"ב כתבו במזרח וגם שניהם לא ביארו זו מנין להם. וזה שמצא הכ"מ כתוב על פיסקא דריש פ"ד מהלכות בית הבחירה. דאיתא הכי במלאכת המשכן פרק ד' ע"כ. לא לזה שכתב במערבו קאי שדקדקתי באותה ברייתא ולא מצאתי בה כלל מזה. אלא קאי על מ"ש ולפניו צנצנת המן וכו' דההיא היא דאיתא התם ועוד שאילו לזה נתכוין עדיין לא יצא הרמב"ם מידי קושיא למה לו לפסוק כברייתא חיצונה ודלא כברייתא שבגמ'. אלא מעולם לא נתכוין הכ"מ להעיר על זה. וצ"ע. גם על התו' צ"ע. ועיין עוד מזה מה שאכתוב בפ"ב דב"ב משנה ט' בס"ד:

מימות נביאים ראשונים. דוד ושמואל מפרש במסכת סוטה [דף מ"ח]. רש"י:

משנה געריכה

והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה. דגבי פר כתיב (שם) והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים וגבי שעיר כתיב (ויקרא י"ז) והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי שבפר מפורש דאותן דלפני הכפורת דהיינו דלמטה שבע. ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת היא דכתיב והזה אותו וחדא משמע. וכתיב נמי (שם) ועשה את דמו כאשר עשה לדם [הפר] מה ת"ל כאשר עשה. שיהיו כל עשייתיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע. וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת. גמ':

לא למעלה ולא למטה. דהא אמרן דלמטה דשעיר ילפינן מלמטה דפר וא"כ לא לכתוב כלל גבי שעיר ולפני הכפורת. דסוף סוף גמר ממטה דפר מהיקשא דכאשר עשה. אלא הא דכתיב בשעיר ולפני הכפורת. לאקושי על הכפורת ללפני. מה לפני על הארץ משמע ולא ממש נוגע בכפורת אף על דלא ממש נוגע בכפורת אבל אפכא ליכא למימר דכיון דיליף מעלה דפר ממעלה דשעיר לשתוק מן על הכפורת דגבי פר אלא דאתי לאקושי לפני לעל מה על ממש כו' דההוא על הכפורת דגבי פר לאו מופנה כראב"י דאמר על פני הכפורת קדמה זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים. גמרא:

כמצליף. פירש הר"ב כמלקה וכו' הכי איתא בגמ'. וכתב רש"י כמצליף לא ידעתי לשונו ע"כ. ובערוך הביא יודע כמביא למעלה (תהלים ע"ד ה') תרגומו יצליף בקורנסא היאך גבר דמרים ידוהי:

משנה דעריכה

הביאו לו את השעיר. רוצה לומר בין האולם ולמזבח במקום ששחט את פרו כדתנן במשנה ח' פ"ג. ועיין בפירוש הר"ב שם משנה ט' וז"ל הרמב"ם בפרק ד' מהלכות עי"כ ואח"כ יוצא מן ההיכל ושוחט את השעיר:

שחטו וקבל במזרק את דמו. עיין בפרק דלעיל משנה ג' מ"ש שם בס"ד. רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד. ובגמרא בעינן למימר דטעמיה משום דמחלפי ורבי יהודה לית ליה תקנתא דלכתוב עלייהו הי דפר והי דשעיר. דזימנין דלאו אדעתיה לעיונא בכתבא. ודחו ליה ממשנתינו די"ג שופרות משנה ה' פ"ו דשקלים דתנן וכתוב עליהם כו'. ונראה לי דטעמיה שסובר שלא היה שום צורך בכן שני שיכול לקחת בתחלה אותו הדם המונח קודם שיניח עליו זה שבידו. [אבל בסוף הסוגיא דף נ"ו ע"ב מסקינן דמשום חולשא דכ"ג לאו אדעתיה לעיוניה בכתיבה דאלת"ה בלא כתיבה נמי הא האי חיור והאי סומק אלא משום חולשא כו' ה"נ כו':

נטל דם הפר והניח דם השעיר. פי' הר"ב דמסקנא דמלתא דר' יהודה [היא] וכן פי' הרמב"ם. וכן הוא בסוגיא וטעמו נ"ל דאין לפרש דכרבנן אתיא ויהיה פי' והניח. כלומר לאפוקי שיערה דבסיפא דאם כן לשתוק לגמרי ולא לתני כלל והניח דם השעיר. וכן לקמן לא ליתני והניח דם הפר]:

על הפרוכת. כתב הר"ב דכתיב וכן יעשה לאהל מועד. כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר כך מזה בהיכל. וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך בהיכל. גמרא. ובספר הרמב"ם פרק ג' מהלכות עי"כ כתוב וחוזר ומזה בהיכל מדם הפר שמנה וכו'. שכך נאמר בדם הפר על הכפורת ולפני הכפורת וחוזר ומזה מדם השעיר כן על הפרוכת כו' שנאמר בדם השעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר כך מצאתי בדפוס ישן גם חדש. ודברים מתמיהים הם דקרא דהביא בפר נאמר בשעיר. ועוד דקאי אהזיות דבקדש הקדשים והביאו אדהיכל. וכן נמי הך קרא דהביא בשעיר נאמר בהזיות דקדש הקדשים. וראו?י הוא להגיה דקודם וחוזר ומזה בהיכל צ"ל שנאמר בדם השעיר ועשה את דמו וגו'. ובמקומו כאן נגיה שנאמר וכן יעשה לאהל מועד. וז"ש שכך נאמר בדם הפר וכו' אין לו מקום כלל וצריך למוחקו מן הספר ואני מתמיה שהכ"מ לא העיר בכל זה:

משנה העריכה

זה מזבח הזהב. דאילו מזבח החיצון לאו לפני ה' הוא. רש"י:

מחטא ויורד. לשון רש"י מחטא לשון ירידה היא כדאמרינן במנחות דף ס"ו ע"ב נושא עולה ומתחטא עכ"ל. ולדבריו כפל לשון במלות שונות מחטא ויורד. ולי נראה דלישנא דדכויי הוא כדאמרינן בחולין רפ"ב דף כ"ז. ומאי משמע דהאי חטהו לישנא דדכויי הוא דכתיב (תהלים נ"א) תחטאני באזוב ואטהר ע"כ. וה"נ קתני מחטא ע"ש שאלו המתנות לטהר המזבח נתונים נתונים המה כדכתיב (ויקרא ט"ז) וטהרו וקדשו מטמאות בני ישראל:

מקרן מזרחית צפונית וכו'. סבר לה כר' יוסי דמתני' [א'] דלעיל דחמר דלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחלה בצפונית מערבית ובההוא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא (שם) ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח כדאמר בגמרא ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחוזר לצפונית מערבית דרך ימין כך פירש"י. אבל הרשב"א מיישב למתניתין דהכא דסברה כת"ק דר"י בחדא ופליגא עליה בחדא סברה כוותיה דשתי פרוכת היו. ופליגא עליה בחדא דסברה דחיצונה פרופה מן הצפון ופנימי מן הדרום וכי נפיק נפיק מן הצפון. ומשום הכי פסק הרמב"ם כהך סתמא בתרא כמ"ש בכ"מ פ"ד מה' עי"כ ואתי שפיר לפי זה דתחלת כניסתו לבית קדשי קדשים היה דרך ימין. עיין מ"ש בריש פרקין. ועדיין צריכין אנו למודעי. דאע"ג דהרמב"ם בפ"ד מהלכות בית הבחירה ובפ"ז מהלכות כלי המקדש כתב דשתי פרוכות היו ולא הזכיר דרך פריפתן דהשתא י"ל דס"ל דחיצונה פרופה מהצפון מ"מ הכא בעיו"כ כתב נמצא הפרוכת פרופה נכנס לקדש הקדשים כו'. נראה מלשונו זה שהעתיק דעת רבי יוסי שלא היתה אלא פרוכת אחת. דלת"ק היה לו להעתיק סדר הליכתו בשתי הפרוכות. ולכן נראה לי דהרמב"ם לא בא לעשות מחלוקת אחרת בין תנא דהכא לת"ק דר"י דלעיל כ"ש למ"ש הרשב"א עצמו דבספרים גרסינן בגמרא בהדיא דתנא דהכא ס"ל כר"י. אלא שמפני שזה שהיו שני פרוכות משום ספיקא הוה. ואי לאו ספיקא לא עבדי אלא פרוכת אחת כמו לר"י משום דפשיטא ליה כדלעיל בשם התוס' ובפרוכת אחת פתחא בצפון דהכי ס"ל ר"י ומיניה נשמע לכ"ע היכא דליכא ספיקא. ועוד משום דבהכי הוי הקפה לימין כדלעיל. והדבר ידוע דכל הני הלכות הלכתא למשיחא נינהו וכשיבנה בית המקדש ב"ב כבר בא אליהו והתיר כל הספיקות הלכך בבנין בית הבחירה העתיק המשנה כשהיה בבית שני משום דבנין יחזקאל שלעתיד לא פירש על פי חז"ל. וכ"כ שם וז"ל בנין העתיד להבנות אע"פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר עכ"ל אבל הכא דלאורי לן העבודה הוא בא כתבה ע"פ מה שהיא עבודה כשאין כאן אלא פרוכת אחת לפי שכן יהיה לעתיד במהרה בימינו אמן:

[משם היה גומר. לישנא דמשם לא דייקא דהל"ל לשם ובפי' רש"י כתוב שם והוא נכון. וכן בברייתא מקום שר"י הגלילי מתחיל שם ר"ע פוסק מקום שר"ע מתחיל שם ר"י הגלילי פוסק]:

ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה כו'. אתאן לרבי אליעזר דלת"ק מחטא ויורד מלמעלה למטה וכו' כפי' הר"ב אבל להרמב"ם בפ' הנזכר אתאן אף לת"ק דדוקא במזרחית צפונית שלפניו בראשונה נותן מלמעלה למטה דבאותו קרן אינו יכול ליתן עד שיצא מכל המזבח כדלעיל ונמצא שעומד שם באותו קרן והוא לפניו. אבל במערבית צפונית נותן מיד במקומו שהוא עומד כדי שלא יעבור על מצות וישהה המתנה ואח"כ מקיף ברגל לצפונית מערבית ומשם נותן מיד לקרן מערבית דרומית ואח"כ מקיף ברגל למערבית דרומית ונותן מיד לקרן דרומית מזרחית כמ"ש הרשב"א הביאו הכ"מ. ונמצא שהרמב"ם שכתב להך סיפא לא משום דפסק כר"א אלא דס"ל דאתאן אף לת"ק הלכך ז"ש עליו הכ"מ דפסק כר"א משום דבגמרא פליגי ר"מ ור"י אליביה הוה ליה לכתוב דליתא לפי דברי הרשב"א ופירושו. וכן נראה דהרי בפי' המשנה כתב דאין הלכה כר"א וראוי יותר ליישב דבריו לדבריו שלא יהיו סותרים זה את זה בכל מקום שנוכל ומ"מ [כתב] הרשב"א דבגמרא משמע דלא כפירושו זה:

משנה ועריכה

טהרו. פי' הר"ב המקום המגולה שבו כו'. כדכתיב (שמות כ"ב) כעצם השמים לטהר. גמ':

על יסוד מערבי. וכן על יסוד דרומי פירשם הר"ב ברפ"ה דזבחים ובמשנה ג' שם:

לנחל. כמו לנחל איתן עמק. לשון רש"י פסחים דף כ"ב:

ומועלין בהן. [מדרבנן דאי לא יצאו מידי מעילה מדאורייתא היאך נמכרין לגננין לזבל. כ"כ התוספות. ומשנה שלימה שנינו בפרק ח' דחולין משנה ו' [דבדם] אין מועלין והיינו מדאורייתא. עוד] עיין מ"ש במשנה ט' פ"ב דקדושין:

משנה זעריכה

כל מעשה יה"כ. פי' הר"ב בבגדי לבן בפנים ובהיכל. בגמרא. דכתיב (ויקרא ט"ז) והיתה זאת לכם לחקת וחקה עכובא הוא וכתיב זאת משמע חוקה על זאת כתובה ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב. הכי איתא בגמ'. ומפרש הר"ב דבגדי לבן בחוץ היינו חוץ להיכל כגון וידוי והגרלה ושפיכת שירים אע"ג דרש"י פירש בחוץ בהיכל שהוא חוץ לפני ולפנים. הר"ב כתב כלשון הרמב"ם בפ"ה מהלכות עי"כ:

ממקום שפסק כו'. ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה (שמות ל') ת"ק סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא לעשות כפרה אחת מב' בהמות ור"א ור"ש סברי חטוי אחת אמרתי לך ולא לעשות שני חטויין לשטת ההזאה שתי פעמים. גמ' [ורש"י]: