משנה יבמות טו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה א | >>
האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שלום א בינו לבינה ושלום בעולם, ובאתה ואמרה מת בעלי - תנשאב.
מת בעלי - תתיבם.
שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, קטטה ג בינו לבינה ושלום בעולם, ובאתה ואמרה, מת בעלי - אינה נאמנת.
רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין.
אמרו לוד: אחת זו ואחת זו, תנשא.
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה הִיא וּבַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- תּנָּשֵׂא.
- מֵת בַּעְלִי –
- תִּתְיַבֵּם.
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וּמִלְחָמָה בָּעוֹלָם,
- קְטָטָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְשָלוֹם בָּעוֹלָם,
- וּבָאתָה וְאָמְרָה: מֵת בַּעְלִי –
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, אֶלָאּ אִם כֵּן בָּאתָה בּוֹכָה וּבְגָדֶיהָ קְרוּעִין.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, תִּנָּשֵׂא.
האשה שהלכה, היא ובעלה - למדינת הים,
- שלום בינו לבינה, שלום בעולם,
- באת ואמרה, מת בעלי - תינשא.
- מת בעלי - תתייבם.
- באת ואמרה, מת בעלי - תינשא.
- שלום בינו לבינה, מלחמה בעולם,
- קטטה בינו לבינה, ושלום בעולם,
- באת ואמרה, מת בעלי - אינה נאמנת.
- קטטה בינו לבינה, ושלום בעולם,
- רבי יהודה אומר:
- לעולם - אינה נאמנת,
- אלא אם כן - באת בוכה, ובגדיה קרועים.
- לעולם - אינה נאמנת,
- אמרו לו:
- אחת זו, ואחת זו - תינשא.
כשתהיה מלחמה בעולם, נחוש שמא הוכה וכשראתה שנפל גוזרת עליו המיתה, ואפשר שיתרפא מן המכה.
וכמו כן כשיש בינו לבינה קטטה ומריבה, מפני שנאתה בו גוזרת עליו המיתה, ואף על פי שיש בו תקנה שהוא חי, ולכך אינה נאמנת.
ואין הלכה כרבי יהודה:
האשה - שלום בינו לבינה. שאם היתה קטטה בינו לבינה דלמא מחמת שנאה מכוונה לאסור עצמה עליו:
ושלום בעולם - שאם היה שעת חירום דלמא כשראתה ששהה הרבה זמן ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו. אי נמי, ראתה אותו מוכה במלחמה וסברה ודאי ימות. אבל כששלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקלקולא שמא יבא לאחר שתנשא, ותהא מקולקלת:
רבי יהודה אומר כו' - ולית הלכתא כוותיה:
אמרו לו - לרבי יהודה פקחת תנשא שוטה לא תנשא, ה אלא אחת זו ואחת זו תנשא:
שלום בינו לבינה כו'. גמרא תנא שלום בינו לבינה משום דקא בעי למתני קטטה בינו לבינה. תנא שלום בעולם משום דקא בעי למתני מלחמה בעולם. ופירשו התוספות דסתמא דמלתא הכי הוא דשלום בינו לבינה ושלום בעולם ולא הוה צריך למתני וז"ל המגיד פי"ב מה' גירושין פי' שאין אנו צריכין לידע בבירור שיש שלום בינו ובינה ושיש שלום בעולם. אלא סתמא דמילתא הכי הוא ומבואר כן בדברי הרמב"ם פי"ג:
תנשא כמ"ש ריש פ"י בטעם שתנשא על פי עד אחד:
קטטה בינו לבינה. מפרשים בגמרא באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם:
אמרו לו. אין להקשות היינו ת"ק דהא מעיקרא לא פי' אי מיירי אפילו בלא בוכה והכא מפרש ליה. תוספות:
אחת זו. לשון הר"ב א"ל פקחת תנשא. שוטה לא תנשא. בברייתא [קט"ו]. ונ"ל דה"פ פקחת יודעת שיש לבא לב"ד באמיתת דברים ולכך תתחכמה לאמת את דבריה ותבא בבכי וקריעת בגדים. אבל השוטה אף על פי שתבכה על מיתת בעלה כי תרגיש ההעדר כי רע לה מכל מקום בבואה לבית דין אינה נותנת לב לאמת דבריה על ידי בכיה וראיה לזה הפירוש דבגמרא ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה אמרי לה ספדי [בעלך] קרע מאניך סתר מזייך:
(א) (על המשנה) שלום כו'. גמרא תנא שלום כו' משום סיפא קטטה בינו לבינה. מלחמה בעולם. ופירשו התוספ' דסתמא דמלתא הכי הוא דשלום בינו לבינה ושלום בעולם. וז"ל הה"מ פירוש שאין אנו צריכין לידע בבירור שיש שלום בינו ובינה ושיש שלום בעולם אלא סתמא דמלתא הכי הוא:
(ב) (על המשנה) תנשא. כמ"ש בריש פ"י בטעם שתנשא על פי עד אחד:
(ג) (על המשנה) קטטה כו'. מפרשים בגמרא באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם:
(ד) (על המשנה) א"ל. אין להקשות היינו ת"ק דהא מעיקרא לא פירש אי מיירי אפילו בלא בוכה והכא מפרש ליה. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) בגמרא ונ"ל דה"פ פקחת יודעת שיש לבא לב"ד באמיתת דברים ולכך התחכם לאמת את דבריה ותבא בבכי וקריעת בגדים, אבל השוטה אע"פ שתבכה על מיתת בעלה כי רע לה מ"מ בבואה לב"ד אינה נותנת לב לאמת דבריה ע"י בכיה:
האשה וכו': ביד פ' י"ב דהלכות גירושין ס' ט"ו ורפי"ג וסי' ב'. ובטור א"ה כוליה פירקין בסי' י"ז וסי' קנ"ח:
מת בעלי תנשא: פ' האשה רבה (יבמות דף צ"ג) ובפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"ב:)
קטטה בינו לבינה: בגמ' מפרש דהיינו שאומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא להו ואמרו להד"מ דלא היתה מעיזה פניה לומר שקר גדול כזה אם לא היתה השנאה גדולה. וכתוב בקולון שרש ע"ב דף ס"ו וז"ל ודוחק לומר דלשון קטטה בינו לבינה יהיה מוכרח שתעמוד בפניו שהרי בכמה מקומות בתלמוד מצינו בינו לבינה שאין רוצה לומר שיהיו הדברים פנים אל פנים כגון דברים שבינו לבינה נאמנת וכגון דברים שבינו לבינה הבעל מיפר וכן בפ' בתרא דיומא דברים שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר ע"כ:
ר' יהודה אומר וכו': גמ' תניא א"ל לר' יהודה לדבריך פקיחת תנשא שוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא וכן נראה שצריך להגיה מלת לדבריך בפי' ר"ע ז"ל. ירוש' כמה דאת אמר במתני' דבפ' שני דכתובות אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת ואימור אף הכא כן שניא היא בעדי מיתה מאחר שאם יבא הוא מכחיש. והיא נאמנת לומר מת יבמי לית יכול דתנינן שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה א"ר בא בעלה שנשאת לו לרצונה נאמנת יבמה שנפלה לו בעל כרחה אינה נאמנת עד כאן:
יכין
שלום בינו לבינה: דאם קטטה ביניהן, י"ל דמתכוונת לאסור א"ע עליו:
ושלום בעולם: ר"ל מסתמא אמרינן שיש שלום בינו לבינה, וגם שיש שלום בעולם, הא בידוע שיש מלחמה בעולם, שמא באומדנא אמרה שנהרג, מדנהרגו רבים, או מדשהה לבוא, או מדראתה פצעו וסברה שוודאי ימות בה:
תנשא: דמדמיתראת שתתקלקל אח"כ [כפ"י מ"א], דייקא ומנסבה. מיהו, באמרה התירוני אף שתבעה ג"כ כתובה, נאמנת על שתיהן, אבל בהקדימה תביעת כתובה להתירוני, נאמנת להנשא ולא לכתובה, ובתבעה כתובה ול"א התירוני אינה נאמנת כלל. רק דבנשאת מעצמה מקבלת כתובה. וי"א דכל שהזכירה כתובה, אין מתירין אותה [י"ז סמ"ג ומ"ד]:
תתיבם: ונכנס היבם לנחלה על פיה:
שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם: מלחמה לאו דוקא, רק כל מקום שיש שם בהילות, שא"א שתדייק היטב שמת, אז אפילו אמרה קברתיו לא מהני, שמא משקרת בזה להחזיק מה שאמרה בדדמי [וי"א דקברתיו מהני]. ובע"א שאמר מת במלחמה בנשאת לא תצא [וי"ח], ובאמר קברתיו מהני אפילו לכתחילה, וקברתיו לאו דוקא, רק שראהו אחר שמת והכירו היטב ביישוב הדעת, ובב' עדים כשרים לא אמרינן דאמרו בדדמי, ואפילו באמר ע"א בשם שני עדים, מהני אפילו בלא קברנוהו. ודוקא באמרה מת במלחמה ממש, אבל באמרה מת סמוך לשדה המלחמה, נאמנת. וכל זה בידוע מלחמה, אבל באינו ידוע, והיא אומרת שמת במלחמה, מדאית לה מגו מהני בדיעבד ולא לכתחלה, וי"א דגם בדיעבד לא מהני [שם מ"ח מ"ה ג']:
קטטה בינו לבינה: קטטה, היינו שאמרה בפניו גרשתני בפני ב' עדים, והעדים הכחישוה, אז אפילו קברתיו לא מהני, ואפילו איכא נמי ע"א שמת, מדאיכא קטטה חיישינן ששכרתו. מיהו בדיעבד מהני ע"א [שם מ"ח], וי"א דלהכי נקט "בינו לבינה", ולא ביניהם, דקמ"ל כרמב"ם דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דינה כהרגילה היא:
אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא: וקיי"ל כת"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת