משנה יבמות טז ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק טז, יבמות •

פרק טז

משניות: א ב ג ד ה ו ז

עריכה

(א)

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ,

לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַבֵּם,

עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעֻבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ.

הָיְתָה לָהּ חָמוֹת,

אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

יָצְתָה מְלֵאָה, חוֹשֶׁשֶׁת.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:

(ב)

שְׁתֵּי יְבָמוֹת,

זוֹ אוֹמֶרֶת: מֵת בַּעְלִי, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: מֵת בַּעְלִי,

זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ,

וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ.

לְזוֹ עֵדִים וּלְזוֹ אֵין עֵדִים,

אֵת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֵדִים, אֲסוּרָהּ;

וְאֵת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים, מֻתֶּרֶת.

לְזוֹ בָּנִים וּלְזוֹ אֵין בָּנִים,

אֵת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת;

וְאֵת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה.

נִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִין,

אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְּבָמִין, הֻתְּרוּ לְכָל אָדָם:

(ג)

אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם,

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו.

אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ,

וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד, וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ.

אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר:

לֹא כָּל הָאָדָם וְלֹא כָּל הַמָּקוֹם וְלֹא כָּל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין:

(ד)

נָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף,

אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לַבּוֹר הַגָּדוֹל,

וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא,

שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה,

וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו,

וְשָׁהוּ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם,

וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם.

וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא,

בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם,

וְלֹא עָלָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ.

אָמְרוּ חֲכָמִים:

מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא;

מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, לֹא תִּנָּשֵׂא:

(ה)

אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת: מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי,

דַּיּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים:

הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפֹּד וְלִקְבֹּר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי,

בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר:

בְּיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן;

וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן, אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת:

(ו)

מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה,

וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר:

אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת.

הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם,

וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.

וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר:

אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי,

נְשָׁכַנִי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת;

וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ,

וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ:

(ז)

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה,

מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי.

אָמַר לִי:

שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד,

אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.

וְנוּמֵיתִי לוֹ,

כֵּן הַדְּבָרִים.

אָמַר לִי,

אֱמֹר לָהֶם מִשְּׁמִי:

אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת!

מְקֻבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,

שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

שָׂמַח לִדְבָרַי וְאָמַר:

מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא.

מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים,

נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא;

וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַזָּקֵן) נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד.

(וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד),

וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד,

מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים:

אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

לֹא עַל פִּי אִשָּׁה (וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה), וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.

אָמְרוּ לוֹ:

מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי,

שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים,

וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ,

וֶהֱבִיאוּהוּ בְּפֻנְדָּק,

וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית: אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ?

אָמְרָה לָהֶם: מֵת, וּקְבַרְתִּיו;

וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.

אָמְרוּ לוֹ:

וְלֹא תְּהֵא כֹּהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית?

אָמַר לָהֶם:

לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית – נֶאֱמֶנֶת!

הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ, וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק טז, יבמות •

משנה יבמות, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב