משנה בכורות ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ז · משנה ד | >>
עיניו יג גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז, גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו, חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו, הצמם, והצמע.
איזה הוא צמע, שאזניו קטנותיד.
והצמם, שאזניו דומות לספוג.
עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל,
- אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז,
- גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו,
- חָטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו,
- הַצִּמֵּם, וְהַצִּמֵּעַ.
- אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ?
- שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת;
- וְהַצִּמֵּם,
- שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג:
- אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ?
עיניו גדולות כשל עגל, או קטנות כשל אווז,
- גופו גדול מאבריו, או קטן מאבריו,
- חוטמו גדול מאבריו, או קטן מאבריו,
- הצימם, והצימע.
- איזה הוא הצימע? - כל שאוזניו קטנות.
- והצימם? - כל שאוזניו דומות לספוג.
העולה בידינו מזה שצריך להיות אברי גופו משוערים כשיעור הראוי לשיעור גופו, וקצתם אל קצתם.
ושיעור חוטמו אמרו שהוא כשיעור אצבע קטן שבידו, לפי שחוטמו השווה באבריו הוא כאורך אצבע קטנה של יד, ואם היה ארוך מכן או קצר מכן הרי זה מום. וכבר נתבאר בסיפרא שאם נעשה בחוטם חטוטרת או שום עוות או השמטת קצהו שהוא מום.
וספוג - צמר הים, והוא הידוע בספוג, וכבר פירשנו זה פעמים:
גופו גדול מאיבריו - שיעור גופו גדול מן הראוי לפי שיעור שאר אבריו כגון ידיו ורגליו ושוקיו:
חוטמו גדול - שיעור החוטם כשיעור אצבע קטנה של ידו. ואם היה ארוך מכן או קצר מכן, הרי זה מום:
דומות לספוג - שכווצות וסתומות טו:
עיניו גדולות כשל עגל כו'. אע"ג דבבהמה לא הוה מומא כששתיהן שוות. כמ"ש בפ' דלעיל משנה י'. הכא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן. מפסל אף בשתיהן שווין. גמרא פ"ק דף ג':
איזהו צמע. איתנהו דוכתי דבמאי דסיים פתח. וכמ"ש ברפ"ק דשבת:
שאזניו קטנות. אעפ"י ששתיהן קטנות דומיא דעיניו. וז"ל הרמב"ם פרק ח' מהלכות ב"מ מי ששתי אזניו קטנות הרבה ומי ששתי אזניו נפוחות דומות לספוג:
דומות לספוג. לשון הר"ב שכווצות וסתומות. וכן לשון רש"י. שהספוג והוא צמר הים כמ"ש הרמב"ם כאן ופ"ה דאבות [משנה ט"ו] כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה. היא מתיבשת ונכוצת וכל נקביה נעשים צרים. וישר בעיני רש"י לפרש שדומות לספוג כשנתרוקנה שאז היא בעינה. אבל הרמב"ם כתב נפוחות דומות לספוג. כמ"ש לעיל בשמו. דהיינו כשהיא מליאה ממה ששאבה דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות. וכן ראיתי בערוך ערך צמח שכתב דומות לספוג שאזניו גדולות מקובצות ביחד:
(יג) (על המשנה) עיניו כו'. אע"ג דבבהמה לא הוה מומא בשתיהן שוות. כמו שכתוב לעיל פרק ו' משנה י', הכא משום שאינו שוה בזרעו של אהרן מיפסל אף בשתיהן שוין. גמרא:
(יד) (על המשנה) קטנות. אע"פ ששתיהן קטנות. דומיא דעיניו. וז"ל הר"מ, מי שב' אזניו קטנות הרבה ומי שב' אזניו נפוחות דומות לספוג. הר"מ:
(טו) (על הברטנורא) רש"י. שהספוג צמר הים כו' כששואבת מים היא מתנפחת ונקביה מתרחבים וכשכובשין אותה ומוציאין ממנה מה ששאבה היא מתיבשת ונכווצת וכל נקביה נעשים צרים. ואם כן דומה לכשהיא ריקנית. ולהר"מ שכתבתי, בסמוך דומה לכשהיא מלאה, דהשתא הוי כמו היפך מאזניו קטנות:
עיניו גדולות כשל עגל: רפ"ק דמכלתין ועיין במ"ש בפירקין דלעיל סי' י':
חוטמו גדול: פי' רש"י ז"ל אם חוטמו גדול לפי שאר אבריו יותר מדאי כשיעור רוחב אצבע קטנה הוי מום היכי משערינן ליה מודדין חוטמו לחוטם בני אדם הארוכין בגופם כמוהו ע"כ:
הצימם והצימע: הרגמ"ה ז"ל גריס והצימח. ובערוך הצומח והצימם איזהו הצומח שאזניו קטנות צימם שאזניו דומות לספוג פי' גדולות מקובצות ביחד תנא אף הצימע פי' שאזניו תלויות לו למטה ע"כ ולפי' רש"י ז"ל דגריס במתני' והצימע בגמרא גרסינן תנא אף הצימח דהיינו שאזניו ארוכות מאד ונכפלו עד למטה ותנא נקט במתני' לפרושי במאי דסליק מיניה:
יכין
או קטנות כשל אווז: ואע"ג דבבהמה בשניהן שוות. אפילו כעגל או כאווז אינו מום [כלעיל פ"ו מ"י] עכ"פ באדם מדאינו שוה לכל זרע אהרן. הוה מום. ושלשת דינין חלוקים במומין
- (א) המומין השוים באדם ובבהמה. כהן שעבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת.
- (ב) והמומין היתירין באדם מבבהמה. אם עבד לוקה. ועבודתו כשרה.
- (ג) והמומין הפסולין רק משום מראית עין. עבודתו כשרה ואינו לוקה:
גופו גדול מאבריו: ר"ל גופו גדול יותר משיעור הראוי למדת רגליו ושוקיו:
או קטן מאבריו: דשיעור אורך החוטם כאורך אצבע קטנה של אותו אדם. ובארוך או קצר יותר מזה. פסול:
והצמם שאזניו דומות לספוג: שהן גדולות עבות ונפוחות כספוג:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת