משנה בכורות ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ה · משנה ו | >>
השוחט את הבכור [ ומכרו ] ונודע שלא הראהו, מה שאכלו אכלו והוא יחזיר להם את הדמים.
ומה שלא אכלו, הבשר יקבר והוא יחזיר להם את הדמים.
וכן השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפהכה, מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים.
ומה שלא אכלו, הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים.
מכרוהו לנכרים או הטילוהו לכלבים, ישלמו לו דמי הטרפה.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ,
- וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ,
- מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ,
- וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים;
- וּמַה שֶּׁלֹּא אָכְלוּ,
- הַבָּשָׂר יִקָּבֵר,
- וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים.
- מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ,
- וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וּמְכָרָהּ,
- וְנוֹדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה,
- מַה שֶּׁאָכְלוּ אָכְלוּ,
- וְיַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים;
- וּמַה שֶּׁלֹּא אָכְלוּ,
- הֵן יַחֲזִירוּ לוֹ אֶת הַבָּשָׂר,
- וְהוּא יַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים.
- מְכָרוּהוּ לְנָכְרִים אוֹ הִטִּילוּהוּ לִכְלָבִים,
- יְשַׁלְּמוּ לוֹ דְּמֵי הַטְּרֵפָה:
השוחט את הבכור, ומכרו, ונודע שלא הראהו -
- מה שאכלו - אכלו, ויחזיר להם את הדמים.
- ומי שלא אכלו - יקבר, ויחזיר להם את הדמים.
- וכן השוחט את הפרה, ונודע שהיא טריפה -
- מי שאכלו - אכלו, ויחזיר להם את הדמים.
- ומי שלא אכלו - יחזירו לו את הבשר, והוא יחזיר להם את הדמים.
- מכרוהו לגוים, או הטילוהו לכלבים - ישלמו לו דמי טריפה.
עניין מה שאמר ישלמו לו את הדמים שמחשבים עמו בדמי טריפה, ומנכין אותו מן הדמים שנתנו, ומחזיר להן המותר:
השוחט את הבכור - ומכר מבשרו ונודע לנו שלא הראהו לחכם:
מה שאכלו - הלוקחים אכלו:
ויחזיר להם את הדמים - משום קנס. שהאכילם בשר איסור:
מכרוהו - הלוקחים לנכרי, הואיל ולא גרם להם איסורא, ישלמו לו דמי טריפה כמו שהיא נמכרת בזול כו, והוא יחזיר להם את המותר. וגבי בכור לא תני מכרוהו לנכרי, דבכור תמים אסור בהנאה כז:
ונודע שהיא טרפה. פי' שנטרפה בודאי דאילו מספק כל בהמה בחזקת שאינה טרפה וא"צ בדיקה. דבדיקת [סירכות דבריאה] אינן אלא מדרבנן. אבל בבכור תנן ונודע שלא הראהו שאע"פ שאפשר שיש בו מום. סתמא בחזקת שאין בו מום. ועוד אפילו נמצא בו מום כיון שנשחט שלא ע"פ מומחה אסור כדאפסק הלכתא כר"מ משנה ג' פ"ד מהר"ר פאלק כהן בפי' הש"ע ח"מ סי' רל"ד:
מכרוהו לנכרים כו'. כתב הר"ב וגבי בכור לא תני מכרוהו לנכרים דבכור תמים אסור בהנאה. ואני תמה שאע"פ שאסור בהנאה. אינו תופס את דמיו. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו. אלא ע"ז ושביעית כמ"ש הר"ב סמ"ט פ"ב דקדושין. אבל נ"ל דהיינו טעמא דלא תני גבי בכור משום דאע"ג דבמומו שרי אפילו לנכרים. כדתנן במ"ב דפרקין. מ"מ לא שכיחא למיעבד הכי לפי שישראל קדושים הן ומחבבין דבר שהיה עליו קדושה שלא להאכילו לעכומ"ז ולכלב. והואיל ולא שכח. אע"ג דשרי לא בעי למתני. ותני לה גבי טרפה וה"ה בבכור אי אתרמי הכי [ול' מכרוהו דייק דקאי אבכור]:
ישלם לו דמי הטרפה. פי' הר"ב כמו שהיא נמכרת בזול. כלומר שכן דרך טרפה שנמכרת בזול. והא ודאי שאם מכרה ביוקר שמחשב כפי הדמים שקבל וזהו שכתב הרמב"ם בפי"ו מהלכות מכירה יחשוב עם הטבח על דמי הטרפה וכו':
(כה) (על המשנה) טרפה. פירוש שנטרפה בודאי. דאילו מספק כל בהמה בחזקת שאינה טרפה וא"צ בדיקה, דבדיקת סירכות דבריאה אינן אלא מדרבנן. אבל בבכור תנן ונודע שלא הראהו, שאע"פ שאפשר שיש בו מום, סתמא בחזקת שאין בו מום. ועוד, אפילו נמצא בו מום כיון שנשחט שלא ע"פ מומחה אסור, כדאיפסק הלכתא כר"מ, במ"ג פ"ד. סמ"ע:
(כו) (על הברטנורא) כלומר, שכן דרך טרפה שנמכרת בזול. והא ודאי שאם מכרה ביוקר שמחשב כפי הדמים שקבל:
(כז) (על הברטנורא) ואני תמה שאף על פי שאסור בהנאה, אינו תופס את דמיו. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. אבל נראה לי דהיינו טעמא דלא תני גבי בכור דאף על גב דבמומו שרי אפילו לנכרי כדתנן במשנה ב', מכל מקום לא שכיחא למעבד הכי, לפי שישראל קדושים הן ומחבבים דבר שהיה עליו קדושה. ואין הכי נמי אי אתרמי דמכרוהו דדינו שוה:
השוחט את הבכור ומכרו וכו': הרי"ף והרא"ש ז"ל ר"פ המוכר פירות ותוס' דפירקין ד' ל"ב וביד פ"ח דהלכות מ"א סי' ט' ובפ"ג דהלכות בכורות סי' ט' ובפי"ו דהלכות מכירה סי' י"ב י"ג ובטור יו"ד סי' קי"ז וסי' ש"י ובח"מ סי' רל"ד:
מכרוהו לעו"ג או הטילוהו לכלבים: נראה שעונה אבשר שהוא לשון זכר:
ישלמו לו דמי הטרפה: פי' אע"פ שהם מכרוהו ביוקר לפי שהוא מכר טרפה מדעתו הרגמ"ה ז"ל:
ויחזיר להם את הדמים: בגמרא בברייתא חולק ר"ש בן אלעזר דאם מכר לו טרפה או נבלה ושקצים ורמשים שהנפש קצה בהן יחזיר להם כל הדמים דכל מה שאכלו אינו נהנה להם משעה שנודע להם ואם מכר להם דברים שאין הנפש קצה בהן כגון בכורות טבלים ויין נסך ינכה להם מן הדמים והוא יטול קצת ופרכינן גבי בכור אמאי יטול קצת לימא ליה ישראל לכהן שמכר מאי אפסידתך הלא אם היה הבשר בידך היה טעון קבורה שהרי תם שחטתו ומשני כגון דזבין ליה כהן השוחט מקום המום לישראל דאמר ליה כהן לישראל אם היה בידי הוה מחזינא ליה כמו שהוא ושרי לי כר' יהודה דאמר במתני' בפ' עד כמה דהשוחט את הבכור ואח"כ הראה את מומו ר' יהודה מתיר וטבלים נמי הווה מתקנינא להו ואכילנא להו ויין נסך נמי יטול קצת משום דלא מכר לו יין נסך גופיה אלא עירבו עם יין כשר ומכרו דא"ל אי אהדרתיה ניהלי הוה מזבננא ליה לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו כותיה דרשב"ג בפרק בתרא דמסכת עבודה זרה:
יכין
השוחט את הבכור ומכרו: ר"ל שמכר בשרו:
ונודע שלא הראהו: שלא הראה מומו לחכם:
מה שאכלו: הלוקחים:
והוא יחזיר להם את הדמים: משום קנסא:
הבשר יקבר: נ"ל דקמ"ל דלא בדקינן השתא להמום. דאפילו ימצא בו השתא מום מובהק כלעיל סי' ל"ה. אפ"ה מטעם קנסא אסור [כלעיל פ"ד סי' ט'. וכרט"ז ש"י סק"ב]:
מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים: מיהו בהאכילן איסור דרבנן. אם אכלו א"צ להחזיר להקונים הדמים. חוץ מאיסורי הנאה. אפילו אסור רק מדרבנן. מחזיר להן הדמים. דלא הפסידו להמוכר כלל באכילתן [ח"מ רל"ד]:
מכרוהו: הלוקחין:
ישלמו לו דמי הטרפה: שנמכרת בזול. והמוכר יחזיר להקונים את המותר. [והא דלא נקט לעיל גבי בכור מכרוהו לעכו"ם או לכלבים. י"ל דאף שמותר להאכיל בכור במומו לעכומ"ז [כמ"ש סי' ש"ו ה']. עכ"פ ישראל קדושים ומחבבים כל דבר שנתהווה בי דררא דמצוה. לבלי להאכילו לעכו"ם ולבהמה. והרי אפילו פרוסת המוציא אין להאכילה לעכו"ם ולבהמה (כמג"א ססי' קס"ז). וכ"ש בכור שהיה עליו קדושה כעס א' ולא גרע מתשמישי קדושה שאין לנהוג בהן מנהג בזיון (כא"ח סי' כ"א). ותו דלא שכיח שיחזרו הקונים וימכרו בשר הבכור מדאסור לעשות בו סחורה [כסי' ש"ז ג']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת