משנה בכורות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) כל פסולי המוקדשין -

נמכרין באטליס,
ונשחטין באטליס,
ונשקלין בליטרה,
חוץ מן הבכור, ומן המעשר - שהנייתן לבעלים.
פסולי המוקדשין - הנייתן להקדש.
ושוקלין מנה כנגד מנה - בבכור.


(ב) בית שמאי אומרין:

לא יימנה ישראל עם הכוהן - על הבכור.
ובית הלל מתירין - אפילו גוי.
בכור שאחזו דם -
אפילו הוא מת, אין מקיזין לו את הדם - דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרין: יקיז - ובלבד שלא יעשה בו מום,
ואם עשה בו מום - הרי זה לא ישחט עליו.
רבי שמעון אומר: יקיז - אף על פי שהוא עושה בו מום.


(ג) הצורם אוזן הבכור -

הרי זה לא ישחט עולמית - דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרין: כשייוולד לו מום אחר - ישחט עליו.
מעשה בזכר של רחלים זקן, ושיערו מדולדל,
ראהו קוסדור אחד ואמר: מה טיבו של זה?
אמרו לו: בכור הוא, ואינו נשחט - אלא אם כן היה בו מום,
נטל פגיון - וצרם את אוזנו,
ובא מעשה לפני חכמים - והתירוהו.
ראה שהתירו -
הלך וצרם באוזני בכורות אחרים - ואסרו.
פעם אחת, היו תינוקות משחקין בשדה,
וקשרו זנבות טלאים זה לזה,
ונפסקה זנבו של אחד מהן - והרי הוא בכור,
ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.
ראו שהתירו -
הלכו וקשרו מזנבי בכורות אחרים - ואסרו.
זה הכלל -
כל שהוא לדעתו - אסור,
ושלא לדעתו - מותר.


(ד) היה בכור רודפו -

ובעטו, ועשה בו מום - הרי זה ישחוט עליו.
כל המומין הראויין לבוא בידי אדם -
רועי ישראל - נאמנין,
ורועי הכהנים - אינם נאמנין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
נאמן הוא על של חברו - ואינו נאמן על של עצמו.
רבי מאיר אומר:
החשוד על דבר - לא דנו, ולא מעידו.


(ה) נאמן הכוהן לומר -

הראיתי בכור זה - ובעל מום הוא.
הכל נאמנין - על מומי מעשר.
בכור שנסמת עינו,
ושנקטעה ידו, ושנשברה רגלו -
הרי זה יישחט - על פי שלשה בני כנסת.
רבי יוסי אומר: אפילו יש שם עשרים ושלשה -
לא יישחט - אלא על פי מומחה.


(ו) השוחט את הבכור, ומכרו, ונודע שלא הראהו -

מה שאכלו - אכלו, ויחזיר להם את הדמים.
ומי שלא אכלו - יקבר, ויחזיר להם את הדמים.
וכן השוחט את הפרה, ונודע שהיא טריפה -
מי שאכלו - אכלו, ויחזיר להם את הדמים.
ומי שלא אכלו - יחזירו לו את הבשר, והוא יחזיר להם את הדמים.
מכרוהו לגוים, או הטילוהו לכלבים - ישלמו לו דמי טריפה.


הדף הראשי של משנה בכורות ה