משנה בבא קמא ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ו · משנה ג | >>
המגדיש בתוך שדה של חברו שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל השדה – פטור.
ואם הוזקה יא בהן – בעל הגדיש חייב.
ואם הגדיש ברשות – בעל השדה חייב.
הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שָׂדֶה שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,
- וַאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה,
- פָּטוּר;
- וְאִם הוּזְקָה בָּהֵן,
- בַּעַל הַגָּדִישׁ חַיָּב.
- וַאֲכָלַתָּן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַשָּדֶה,
- וְאִם הִגְדִּישׁ בִּרְשׁוּת,
- בַּעַל הַשָּדֶה חַיָּב:
המגדיש בתוך שדה חברו - שלא ברשות,
- אכלתן בהמתו של בעל השדה - פטור.
- אם הוזקה בהן - בעל הגדיש חייב.
- ואם הגדיש ברשות - בעל השדה חייב.
כיון שיאמר שומר השדות בבקעה לשום אדם שיגדיש בתוך השדה ויתן לו רשות, הרי הוא כאילו קיבל עליו לשומרו, ולפיכך יהיה השומר חייב ואף על פי שלא אמר לו אני אשמור. אבל בעל הבית כבר בארנו כי הוא אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור:
ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב - בגמרא מוקי לה בבקעה יב שרגילין כולן לעשות בגורן אחד, זה גדישו וזה גדישו, וממנין שומר. וכיון שאמר השומר עייל וגדוש, הוי כאילו אמר עייל ואנטר לך. אבל בשאר בני אדם, אפילו הגדיש ברשות אין בעל השדה חייב, עד דמקבל עליה נטירותא:
ואם הוזקה בהן וכו'. והני מילי שהוחלקה וכו' כדכתב הר"ב במשנה ב' פרק דלעיל. בית יוסף סוף סימן שצ"ג:
ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב. כתב הר"ב בגמרא מוקי לה בבקעה וכו'. ואפילו רבי דמשנה ג' פרק דלעיל מודה בהא. וכתבו התוספות דלאשמועינן הא איצטריך למתנייה:
(יא) (על המשנה) הוזקה. וה"מ שהוחלקה, כדפירש הר"ב במ"ב פרק דלעיל:
(יב) (על הברטנורא) ואפילו רבי דמ"ג פרק דלעיל מודה בהא:
המגדיש וכו': ואפשר לומר דאגב דקתני אכלה פירות גמורי' משלמת פירות גמורי' סמך השתא לומר דלפעמים אפי' שהם פירות גמורי' פטור כגון אם אכלתן בהמתו של בעל השדה וא"ת הא תנינא חדא זימנא לעיל פ' הפרה הכניס פירותיו לחצר בעל הבית וכו' כבר כתבו תוס' ז"ל איצטריך למיתנייה ולמסתמה לאשמועי' דאפי' רבי מודה בהא כדמפ' בגמ' דבנטר בי דרי עסקינן ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל ואפשר דנפקא מינה בהך דרב פפא דאוקו לה בנטר בי דרי וכרבי נ"מ אפי' לרבנן דכי היכי דלר' בנטר בי דרי היכא דא"ל עייל עייל ואנטר לך קאמ' ה"נ לרבנן נטר בי דרי העלהו מעלה אחת ויהא שלא ברשות דידיה כסתמא דעלמא ואם אכלתן בהמתו של בעל השדה חייב ע"כ:
ואם הוזקה בהן: כשהוחלקה דוקא וכדפי' רעז"ל סי' ב' דפירקי' דלעיל. בסוף פי' רעז"ל עד דמקבל עליה נטירותא אמר המלקט כדאמר רבי בפירקין דלעיל:
יכין
בעל הגדיש חייב: ודוקא בהוחלקה בהן, [וכלעיל פ"ה סי' י"ב] רק קמ"ל הכא דאפילו בשדה שאין גדר סביבו צריך נטילת רשות:
ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב: ודוקא ביש שם עוד גדושין ששומר ממונה עליהן, להכי כשא"ל השומר עול, הו"ל כא"ל עול ואנטר, אבל בשאר אדם, פטור. עד שיאמר לו בפירוש עול ואנטר [שצ"ג]. וקמ"ל הכא דבכה"ג אפילו רבי מודה [עי' פ"ה מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש