מהרש"א על הש"ס/בבא קמא/פרק ו

נה:

תוספות בד"ה נפרצה בלילה כו' הא ביום חייב דקלא אית ליה כו' עכ"ל נראה רישא דנעל בפניה כראוי ודאי דלא איירי דוקא בלילה והיינו משום דמיירי דיצאה בפתיחת הדלת וליכא קלא למילתיה ופטור אף ביום כיון דנעל כראוי משא"כ בנפרצה דאיירי נפילת הכותל דאית ליה קלא וק"ל:

נו:

בד"ה ולסטים נמי שהכישוה לגוזלה מיירי כו' ולא חשיב ליה מלתא דפשיטא כמו כו' עכ"ל פירוש דלא מיירי הכא כעין הכישה דגבי מעמיד שהכישה על קמת חבירו דא"כ אמאי נקט לסטים דאחר נמי חייב בכה"ג אלא דמיירי בהכישה לגוזלה ולהוציאה מרשות בעלים ומאליה הלכה על קמת חבירו ולסטים חייבין מה"ט דקאמר לעיל דקמה ברשותייהו לכל מילי והשתא הכא ליכא לפלוגי מידי ומטעמא דחשיב ליה מעיקרא מלתא דפשיטא כלל כמו שהיה חושב המקשה ולא חש המתרץ לפרש כו' לפי שהוא ק"ל וצ"ל דלאו דוקא נקט הכא הכישה דה"ה בכה"ג דהוה סבר המקשה מעיקרא לא הוה מלתא דפשיטא ולא נקט הכישה אלא דומיא דההוא דמעמיד ולאפוקי קם לה באפה ודו"ק:

בד"ה בההיא הנאה כו' ורב יוסף כי מוקי פלוגתייהו בדשמואל לא קאי ר"א כוותיה כו' עכ"ל היינו לשיטת התוספות שם דפליגי אף בדלא שוי שיעור זוזי אבל לפרש"י שם דדוקא בדלא שוו פליגי אבל בדשוי לכ"ע הוי ש"ש שפיר קאי ר"א כוותיה דרב יוסף וע"ש בתוספות:

נז:

בד"ה נמצא ש"ש כו' בטוען טענת גנב בבעלים כו' המ"ל וליטעמיך כו' עכ"ל ובהך דאין עליו תשובה אפילו למאי דמסיק עלה בפרק שואל דלסטים מזוין גזלן הוא ליכא לאקשויי דאכתי יש עליו תשובה דמה לש"ש דמשלם כפל בטוען טענת גנב בבעלים דלפום סברא דהשתא בשואל נמי בטוען טענת גנב בבעלים משלם כפל כיון דפטור מקרן כדאיתא בהדיא בפרק השואל וק"ל:

נח.

בד"ה א"נ מבריח ארי כו' ואין להקשות בשטף נהר חמור חבירו למה אין לו אלא שכרו כו' עכ"ל אין לזה מקום כאן אבל דה"מ להקשות כן בפשיטות אהך דמשיב אבידה שנותנין להן שכר כפועל בטל וכ"ה בתוספות בפרק אלו מציאות ע"ש:

נח:

בד"ה שמין בית סאה כו' ועוד דלמ"ד בגמרא קלח כו' אמאי נקט במתני' בית סאה כו' עכ"ל אבל למ"ד תרקב בס' תרקבים ניחא דנקט בית סאה אשומא שניה דבתחילה שמין מה ששוה תרקב בס' תרקבין ולפי חשבון זה כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה בית סאה בשביל ערוגה זו וק"ל:

בא"ד ואע"ג דקתני במתני' בית סאה באותה שדה לרבי ינאי כו' עכ"ל ולמ"ד לעולם בששים שיעורן כמותו שמין ניחא טפי דלשיעורא בעלמא נקט בית סאה הנאכל שמין באותה שדה וה"ה בשיעורין אחרים וה"נ נקט חזקיה שיעור קלח וה"ה בכל שיעורין בכמותו משערין וק"ל:

בא"ד כדקאמר סאה תרקב קב וכור אין להקפיד כו' עכ"ל ר"ל כדקאמר ולא כור מיבעי ליה כדקתני קב ולא קתני בית כור אלא כדמסיק משום דלשתמע קב בבית כור כו' ודו"ק:

בד"ה דדאין דינא דפרסאה כו' ולפי מה שפי' בערוך כו' א"א לפרש כן עכ"ל דא"כ מאי קאמר גבי ר"ג דדאין דינא דפרסאה ל"ל כיון דהאי עובדא הוה בקשבא דהוא דקלא פרסאה וק"ל:

נט.

בד"ה אכלה סמדר כו' ובחזיז מודה ר"י או כר"י הגלילי או כרבנן ובתבואה כו' עכ"ל כיון דסבר ר"י דנידון כסמדר לפי מה שתעלה לעתיד ע"כ בתבואה גדולה כמו סמדר כיון דמתקלקל יחד ס"ל נידון כמשויר שבו אבל בחזיז דעדיין ליכא פירי כלל אפשר דס"ל כרבנן דאינו נידון כלל כפי שתעלה לעתיד או דס"ל כר"י הגלילי דנידון נמי כמשויר שבו אך קשה לי דאי קסבר ר"י בחזיז דעדיין לית ביה פרי ואפ"ה נידון כמשויר א"כ ה"נ אית ליה בלולבי גפנים דאע"ג דליכא פרי נידון כמשויר שבו וא"כ הא איכא בין רבי יהושע ובין ר"ש בן יהודה ומאי קפריך אי הכי ר"ש בן יהודה היינו ר"י ודו"ק:

ס:

בד"ה דלא שביק להו לאחלופי כו' ושל עדשים שלא לקחוה ממי שזכה בה עכ"ל נראה דלאו ממש מי שזכה בה דא"כ מאי קמבעיא ליה מהו ליטול גדישים כו' דמשום גדישים גופייהו הוה אסור דהוה גזילה ממש אחר שזכה בו אחר אלא כיון דהגדישים משלל פלשתים לא היה שייך אלא לאנשיו אי הוה צריכי להו לאחלופי בשעורים של ישראל לבהמתם ומשום דלא שביק להו לאחלופי ולא הוה צריכי להו אנשיו זכה בהו הזוכה בהן ודו"ק:

סא.

בד"ה אלא למ"ד כו' לר"י הצילה שלא הניחה לשרוף כדי כו' עכ"ל ה"מ לפרושי נמי הכא לר"י שהציל את הניזק שלא יפסיד מה שטמן דכה"ג פירשו לרבנן שהציל את המזיק כו' אלא דניחא להו לפרושי לר"י ויצילה כמשמעו על הגדיש וק"ל:

בד"ה מאי ולא אבה כו' ששרפו אנשיו כו' הל"ל שלא כו' רצה להפטר מחמת שהוא מלך עכ"ל דאי מבעיא בעלמא ה"ל ניחא אבל אי על אנשיו הוה מבעיא ליה א"כ למ"ד טמון חייב איכא למימר דשלחו לו טמון חייב אבל אתה מלך כו' וא"כ שפיר קאמר ולא אבה דוד לשתותם כיון דאיסורא הוא לא ניחא ליה מיהו למ"ד טמון פטור שפיר פריך תלמודא אלא דמשמע דלכ"ע פריך מדלא קאמר בשלמא למ"ד טמון חייב כו' ודו"ק:

בד"ה אלו מפסיקין כו' ושביל הרבים איצטריך דסד"א דבשביל היחיד כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דאיצטריך למתני שביל הרבים אע"פ שהוא קבוע אינו מפסיק לאילנות דמשמע להו דכל דרך הרבים קבוע הוא ואע"ג שהוא רחב טפי קתני דאינו מפסיק ודו"ק:

סא:

בד"ה לפלוג וליתני כו' ופליגי כו' אבל במדליק בשל חבירו אפילו רבנן מחייבי אמוריגין כו' א"כ שפיר פריך דליפלוג בדידיה כו' עכ"ל אע"ג דלרבא נמי ה"מ למפלג בדידיה למתני דמודו רבנן בשל חבירו בגדיש ובמוריגין איכא למימר דניחא ליה למתני רבותא דמודו בבירה אפי' בארנקי דומיא דפלוגתייהו בגדיש דאיירי אפילו בארנקי אבל לרב כהנא לפום סברא דהשתא דלא פליגי אלא במוריגין א"כ האי ומודים חכמים לר"י בבירה לא מיירי נמי אלא במוריגין וא"כ ה"מ למפלג בדידיה בגדיש דמודו רבנן במוריגין ודו"ק:

סב.

בד"ה שאינו משלם כו' למה לא ישלם חטים כיון דחזו להו כו' עכ"ל יראה דודאי הכי משמע דאיירי בדחזי ליה דומיא דחטין וחיפן בשעורין דלא משלם אלא שעורין דא"ל לא ראיתי אלא שעורין ומש"ה בתוך של חבירו דהוי כמאבד בידים בשעורין והגדיש חטין ודאי משלם חטין אבל אי מיירי בתוך שלו דאינו אלא פשיעה אע"ג דחזי ליה בתר דהגדיש אינו משלם אלא שעורים כדקאמר נטירותא דשערי קבילי עלי מעיקרא וק"ל: