משנה בבא קמא ג
בבא קמא פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא קמא • פרק שלישי ("המניח את") • >>
פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה, פטור.
ואם הוזק בה, בעל החבית חייב בנזקו.
נשברה כדו ברשות הרבים, והוחלק אחד במים, או שלקה בחרסיה, חייב.
רבי יהודה אומר, במתכוין, חייב.
באינו מתכוין, פטור.
השופך מים ברשות הרבים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.
המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים, והוזקו בהן אחרים, חייב בנזקן.
המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו, חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.
ההופך את הגלל ברשות הרבים, והוזק בהן אחר, חייב בנזקו.
שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון, הראשון חייב בנזקי שני.
זה בא בחביתו, וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו של זה, פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.
היה בעל קורה ראשון, ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה, פטור בעל הקורה.
ואם עמד בעל הקורה, חייב.
ואם אמר לבעל החבית עמוד, פטור.
היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה, חייב.
ואם עמד בעל חבית, פטור.
ואם אמר לבעל קורה עמוד, חייב.
וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצים, והזיקו זה את זה, שניהם פטורין.
המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים, ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר, חייב.
שני שוורים תמים שחבלו זה את זה, משלמים במותר חצי נזק.
שניהם מועדים, משלמים במותר נזק שלם.
אחד תם ואחד מועד, מועד בתם משלם במותר נזק שלם, תם במועד משלם במותר חצי נזק.
וכן שני אנשים שחבלו זה בזה, משלמים במותר נזק שלם.
אדם במועד ומועד באדם, משלם במותר נזק שלם.
אדם בתם ותם באדם, אדם בתם משלם במותר נזק שלם, תם באדם משלם במותר חצי נזק.
רבי עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם, משלם במותר נזק שלם.
שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, נוטל את השור.
שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, ואין הנבלה יפה כלום, אמר רבי מאיר, על זה נאמר (שמות כא לה) ומכרו את השור החי וחצו את כספו.
אמר לו רבי יהודה, וכן הלכה. קיימת ומכרו את השור החי וחצו את כספו, ולא קיימת וגם את המת יחצון, ואיזה? זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, והנבלה יפה חמישים זוז, שזה נוטל חצי החי וחצי המת, וזה נוטל חצי החי וחצי המת.
יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו, פטור על מעשה שורו וחייב על מעשה עצמו.
שורו שבייש, פטור, והוא שבייש, חייב.
שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו, פטור, והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו, חייב.
שורו שחבל באביו ובאמו, חייב, והוא שחבל באביו ובאמו, פטור.
שורו שהדליק את הגדיש בשבת, חייב, והוא שהדליק את הגדיש בשבת, פטור, מפני שהוא מתחייב בנפשו.
שור שהיה רודף אחר שור אחר, והוזק, זה אומר שורך הזיק, וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה, המוציא מחברו עליו הראיה.
היו שנים רודפים אחר אחד, זה אומר שורך הזיק, וזה אומר שורך הזיק, שניהן פטורין.
אם היו שניהם של איש אחד, שניהן חייבין.
היה אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר גדול הזיק, והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק.
אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק, והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק, המוציא מחברו עליו הראיה.
היו הניזוקין [שנים], אחד גדול ואחד קטן, והמזיקים שנים, אחד גדול ואחד קטן, הניזק אומר, גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן, והמזיק אומר לא כי אלא קטן את הגדול וגדול את הקטן.
אחד תם ואחד מועד, הניזק אומר, מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן, והמזיק אומר לא כי אלא תם את הגדול ומועד את הקטן, המוציא מחברו עליו הראיה.
הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ,
- פָּטוּר;
- וְאִם הֻזַּק בָּהּ,
- בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ.
- וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ,
- נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם,
- אוֹ שֶׁלָּקָה בַּחֲרָסֶיהָ,
- חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב;
- בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר:
הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
- חַיָּב בְּנִזְקוֹ.
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
- הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית,
- וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים,
- וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְהֻזְּקוּ בָּהֶן אֲחֵרִים,
- חַיָּב בְּנִזְקָן:
הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים,
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
- חַיָּב בְּנִזְקוֹ,
- וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- כָּל הַמְּקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ,
- חַיָּבִין לְשַׁלֵּם,
- וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה.
- כָּל הַמְּקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ,
- הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
- חַיָּב בְּנִזְקוֹ:
- וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר,
שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה,
- וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל,
- וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן,
- הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:
זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְּקוֹרָתוֹ,
- נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר,
- שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ, וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ.
- נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר,
- הָיָה בַּעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן,
- נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה,
- פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה;
- וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב;
- וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית: עֲמֹד, פָּטוּר.
- נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה,
- הָיָה בַּעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן,
- נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב;
- וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר;
- וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה: עֲמֹד, חַיָּב.
- וְכֵן זֶה בָּא בְּנֵרוֹ וְזֶה בְּפִשְׁתָּנוֹ:
שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ,
- אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים,
- וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה,
- שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:
- וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה,
הַמְּבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד,
- בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר,
- חַיָּב:
שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה,
- מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.
- שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים,
- מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.
- אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד,
- מוּעָד בַּתָּם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם;
- תָּם בַּמּוּעָד, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.
- וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה,
- מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.
- אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם,
- מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם.
- אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם,
- אָדָם בַּתָּם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם;
- תָּם בָּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם,
- מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם:
שׁוֹר שְׁוֵה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם,
- נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר.
- שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר,
- עַל זֶה נֶאֱמַר:
- "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ" (שמות כא, לה).
- אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה:
- וְכֵן הֲלָכָה.
- קִיַּמְתָּ "וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ",
- וְלֹא קִיַּמְתָּ "וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן";
- וְאֵיזֶה?
- זֶה שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שְׁוֵה מָאתַיִם,
- וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז,
- שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת,
- וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת:
יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ;
- פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ.
- שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר,
- וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב.
- שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר,
- וְהוּא שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב.
- שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ, חַיָּב,
- וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר;
- שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, חַיָּב,
- וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
- וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר,
שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק,
- זֶה אוֹמֵר: שׁוֹרְךָ הִזִּיק,
- וְזֶה אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא בְּסֶלַע לָקָה,
- הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
- הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד,
- זֶה אוֹמֵר: שׁוֹרְךָ הִזִּיק,
- וְזֶה אוֹמֵר: שׁוֹרְךָ הִזִּיק,
- שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
- אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד,
- שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין.
- הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- הַנִּזָּק אוֹמֵר: גָּדוֹל הִזִּיק,
- וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק;
- אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד,
- הַנִּזָּק אוֹמֵר: מוּעָד הִזִּיק,
- וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק,
- הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
- הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
- הַנִּזָּק אוֹמֵר:
- גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן,
- וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר:
- לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן;
- אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד,
- הַנִּזָּק אוֹמֵר: מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן,
- וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא תָּם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן,
- הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
נוסח הרמב"ם
(א) המניח את הכד - ברשות הרבים,
- ובא אחר, ונתקל בה -
- ושיברה - פטור,
- ואם הוזק בה - בעל החבית חייב בנזקו.
- ובא אחר, ונתקל בה -
- נשברה כדו - ברשות הרבים,
- והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה - חייב.
- רבי יהודה אומר:
- במתכוון - חייב,
- ושאינו מתכוון - פטור.
(ב) השופך מים - ברשות הרבים,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
- המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית,
- והגודר את גדרו - בקוצים,
- וגדר שנפל - לרשות הרבים,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
(ג) המוציא את תבנו, ואת קשו - לרשות הרבים לזבלין,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
- וכל הקודם בהן - זכה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם,
- וכל הקודם בהן - זכה.
- ההופך את הגלל - לרשות הרבים,
- והוזק בה אחר - חייב בנזקו.
(ד) שני קדרין - שהיו מהלכין זה אחר זה,
- נתקל הראשון - ונפל,
- ונתקל השני - בראשון,
- הראשון - חייב בנזקו של שני.
(ה) זה בא בחביתו - וזה בא בקורתו,
- נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,
- פטור - שלזה רשות להלך, ולזה רשות להלך.
- נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,
- היה בעל הקורה - ראשון,
- ובעל החבית - אחרון,
- נשברה חבית בקורה - פטור.
- אם עמד בעל הקורה - חייב.
- אם אמר לו לבעל החבית, עמוד - פטור.
- ובעל החבית - אחרון,
- היה בעל החבית - ראשון,
- ובעל הקורה - אחרון,
- נשברה חבית בקורה - חייב.
- אם עמד בעל החבית - פטור.
- אם אמר לבעל הקורה, עמוד - חייב.
- ובעל הקורה - אחרון,
- וכן זה בא בנרו - וזה בא בפשתנו.
(ו) שנים שהיו מהלכין - ברשות הרבים,
- אחד רץ - ואחד מהלך,
- או שהיו שניהם - רצין,
- והזיקו זה את זה - שניהן פטורין.
(ז) המבקע -
- ברשות היחיד - והזיק ברשות הרבים,
- ברשות הרבים - והזיק ברשות היחיד,
- ברשות היחיד - והזיק ברשות היחיד אחר,
- חייב.
(ח) שני שוורים תמין - שחבלו זה בזה,
- משלמין במותר - חצי נזק.
- שניהם מועדין -
- משלמין במותר - נזק שלם.
- אחד תם - ואחד מועד,
- מועד בתם, משלם במותר - נזק שלם,
- ותם במועד, משלם במותר - חצי נזק.
- וכן שני אנשים - שחבלו זה בזה,
- משלמין במותר - נזק שלם.
- אדם במועד, ומועד באדם -
- משלם במותר - נזק שלם.
- אדם בתם, ותם באדם -
- אדם בתם, משלם במותר - נזק שלם,
- ותם באדם, משלם במותר - חצי נזק.
- רבי עקיבה אומר:
- אף תם שחבל באדם, משלם במותר - נזק שלם.
(ט) שור שוה מנה - שנגח לשור שוה מאתים,
- ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור.
- שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,
- ואין הנבילה יפה כלום -
- אמר רבי מאיר:
- על זה נאמר: "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו" (שמות כא לה).
- אמר לו רבי יהודה:
- וכן הלכה,
- קיימת - "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו",
- ולא קיימת - "וגם את המת יחצון" (שם),
- ואיזה?
- זה שור שוה מאתים, שנגח לשור שוה מאתים - והנבילה יפה חמישים זוז,
- זה נוטל - חצי החי וחצי המת,
- וזה נוטל - חצי החי וחצי המת.
(י) יש חייב על מעשה שורו - ופטור על מעשה עצמו,
- חייב על מעשה עצמו - ופטור על מעשה שורו.
- שורו שבייש - פטור,
- והוא שבייש - חייב.
- שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - פטור,
- והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - חייב.
- שורו שחבל באביו ובאימו - חייב,
- והוא שחבל באביו ובאימו - פטור.
- שורו שהדליק את הגדיש בשבת - חייב,
- והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,
- מפני שהוא נידון בנפשו.
- והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,
(יא) שור שהיה רודף אחר שור אחר - והוזק,
- זה אומר: שורך הזיק,
- וזה אומר: לא, כי אלא בסלע לקה,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- היו שנים רודפין אחר אחד -
- זה אומר: שורך הזיק,
- וזה אומר: שורך הזיק,
- שניהם - פטורין,
- ואם היו שניהם של איש אחד - חייבין.
- היה אחד גדול ואחד קטן -
- הניזק אומר: גדול הזיק,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן הזיק,
- אחד תם ואחד מועד -
- הניזק אומר: מועד הזיק,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא תם הזיק,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- היו הניזוקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
- וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
- הניזק אומר: גדול הזיק את הגדול, וקטן את הקטן,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן את הגדול, וגדול את הקטן,
- אחד תם ואחד מועד -
- הניזק אומר: מועד הזיק את הגדול, ותם את הקטן,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא תם את הגדול, ומועד את הקטן,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא קמא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב