משנה בבא קמא א


בבא קמא פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נזיקיןמסכת בבא קמאפרק ראשון ("ארבעה אבות")>>

פרקי מסכת בבא קמא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


ארבעה אבות נזיקים: השור והבור והמבעה וההבער.

לא הרי השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה כהרי השור.

ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים, כהרי האש שאין בו רוח חיים.

ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק.

הצד השוה שבהן, שדרכן להזיק ושמירתן עליך.

וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.

כל שחבתי בשמירתו, הכשרתי את נזקו.

הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו.

נכסים שאין בהם מעילה, נכסים של בני ברית, נכסים המיוחדים, [ובכל מקום] חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק.

וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.

שום כסף, ושוה כסף, בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין בני ברית.

והנשים בכלל הנזק.

והניזק והמזיק בתשלומין.

חמישה תמין וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט.

השן מועדת לאכול את הראוי לה.

הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה.

ושור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם.

הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין.

רבי אליעזר אומר, בזמן שהן בני תרבות, אינן מועדין.

והנחש מועד לעולם.

מה בין תם למועד?

אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העליה.

(א)

אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִים:

הַשּׁוֹר, וְהַבּוֹר, וְהַמַּבְעֶה, וְהַהֶבְעֵר.
לֹא הֲרֵי הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה,
וְלֹא הֲרֵי הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר;
וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים,
כַּהֲרֵי הָאֵשׁ, שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים;
וְלֹא זֶה וָזֶה, שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק,
כַּהֲרֵי הַבּוֹר, שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק.
הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן,
שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, וּשְׁמִירָתָן עָלֶיךָ.
וּכְשֶׁהִזִּיק,
חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:
(ב)

כֹּל שֶׁחַבְתִּי בִּשְׁמִירָתוֹ,

הִכְשַׁרְתִּי אֶת נִזְקוֹ;
הִכְשַׁרְתִּי בְּמִקְצָת נִזְקוֹ,
חַבְתִּי בְּתַשְׁלוּמִין כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ.
נְכָסִים שֶׁאֵין בָּהֶם מְעִילָה,
נְכָסִים שֶׁל בְּנֵי בְּרִית,
נְכָסִים הַמְּיֻחָדִים;
וּבְכָל מָקוֹם,
חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְּיֻחֶדֶת לַמַּזִּיק,
וּרְשׁוּת הַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק.
וּכְשֶׁהִזִּיק,
חָב הַמַּזִּיק לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק בְּמֵיטַב הָאָרֶץ:
(ג)

שׁוּם כֶּסֶף,

וּשְׁוֵה כֶּסֶף,
בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
וְעַל פִּי עֵדִים בְּנֵי חוֹרִין בְּנֵי בְּרִית.
וְהַנָּשִׁים בִּכְלָל הַנֶּזֶק.
וְהַנִּזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין:
(ד)

חֲמִשָּׁה תַּמִין וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין:

הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מוּעֶדֶת,
לֹא לִגַּח וְלֹא לִגֹּף וְלֹא לִשֹּׁךְ וְלֹא לִרְבֹּץ וְלֹא לִבְעֹט.
הַשֵּׁן מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ,
הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ,
וְשׁוֹר הַמּוּעָד,
וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק,
וְהָאָדָם.
הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ,
הֲרֵי אֵלּוּ מוּעָדִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַּרְבּוּת, אֵינָן מוּעָדִין;
וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם.
מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד?
אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ,
וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּה:


נוסח הרמב"ם

(א) ארבעה אבות נזיקין -

השור, והבור, והמבעה, וההבער.
לא הרי השור - כהרי המבעה,
ולא הרי המבעה - כהרי השור,
ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים - כהרי האש, שאין בו רוח חיים,
ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק - כהרי הבור, שאין דרכו לילך ולהזיק.
הצד השוה שבהן -
שדרכן להזיק,
ושמירתן עליך,
וכשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.


(ב) כל שחבתי בשמירתו - הכשרתי את נזקו.

הכשרתי במקצת נזקו - חבתי בתשלומי נזקו, כהכשר כל נזקו.
נכסים שאין בהן מעילה,
נכסים שהן של בני ברית,
נכסים המיוחדים,
ובכל מקום - חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק,
כשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.


(ג) שום כסף, ושוה כסף -

בפני בית דין,
ועל פי עדים בני חורין, בני ברית.
והנשים - בכלל הנזק.
והניזק, והמזיק - בתשלומין.


(ד) חמישה תמין, וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת -
לא ליגח, ולא ליגוף,
ולא לישוך, ולא לרבוץ, ולא לבעוט.
השן מועדת -
לאכול את כל הראוי לה,
הרגל מועדת -
לשבר בדרך הילוכה,
שור המועד, ושור המזיק - ברשות הניזק,
והאדם.
הזאב, והארי,
והדוב, והנמר,
והברדלס, והנחש,
הרי אלו מועדין.
רבי אליעזר אומר:
בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין,
והנחש - מועד לעולם.
מה בין תם למועד?
אלא שהתם משלם - חצי נזק מגופו,
ומועד משלם - נזק שלם מן העליה.