משנה בבא קמא ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המניח את הכד - ברשות הרבים,

ובא אחר, ונתקל בה -
ושיברה - פטור,
ואם הוזק בה - בעל החבית חייב בנזקו.
נשברה כדו - ברשות הרבים,
והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה - חייב.
רבי יהודה אומר:
במתכוון - חייב,
ושאינו מתכוון - פטור.


(ב) השופך מים - ברשות הרבים,

והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית,
והגודר את גדרו - בקוצים,
וגדר שנפל - לרשות הרבים,
והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.


(ג) המוציא את תבנו, ואת קשו - לרשות הרבים לזבלין,

והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
וכל הקודם בהן - זכה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם,
וכל הקודם בהן - זכה.
ההופך את הגלל - לרשות הרבים,
והוזק בה אחר - חייב בנזקו.


(ד) שני קדרין - שהיו מהלכין זה אחר זה,

נתקל הראשון - ונפל,
ונתקל השני - בראשון,
הראשון - חייב בנזקו של שני.


(ה) זה בא בחביתו - וזה בא בקורתו,

נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,
פטור - שלזה רשות להלך, ולזה רשות להלך.
היה בעל הקורה - ראשון,
ובעל החבית - אחרון,
נשברה חבית בקורה - פטור.
אם עמד בעל הקורה - חייב.
אם אמר לו לבעל החבית, עמוד - פטור.
היה בעל החבית - ראשון,
ובעל הקורה - אחרון,
נשברה חבית בקורה - חייב.
אם עמד בעל החבית - פטור.
אם אמר לבעל הקורה, עמוד - חייב.
וכן זה בא בנרו - וזה בא בפשתנו.


(ו) שנים שהיו מהלכין - ברשות הרבים,

אחד רץ - ואחד מהלך,
או שהיו שניהם - רצין,
והזיקו זה את זה - שניהן פטורין.


(ז) המבקע -

ברשות היחיד - והזיק ברשות הרבים,
ברשות הרבים - והזיק ברשות היחיד,
ברשות היחיד - והזיק ברשות היחיד אחר,
חייב.


(ח) שני שוורים תמין - שחבלו זה בזה,

משלמין במותר - חצי נזק.
שניהם מועדין -
משלמין במותר - נזק שלם.
אחד תם - ואחד מועד,
מועד בתם, משלם במותר - נזק שלם,
ותם במועד, משלם במותר - חצי נזק.
וכן שני אנשים - שחבלו זה בזה,
משלמין במותר - נזק שלם.
אדם במועד, ומועד באדם -
משלם במותר - נזק שלם.
אדם בתם, ותם באדם -
אדם בתם, משלם במותר - נזק שלם,
ותם באדם, משלם במותר - חצי נזק.
רבי עקיבה אומר:
אף תם שחבל באדם, משלם במותר - נזק שלם.


(ט) שור שוה מנה - שנגח לשור שוה מאתים,

ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור.
שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,
ואין הנבילה יפה כלום -
אמר רבי מאיר:
על זה נאמר: "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו" (שמות כא לה).
אמר לו רבי יהודה:
וכן הלכה,
קיימת - "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו",
ולא קיימת - "וגם את המת יחצון" (שם),
ואיזה?
זה שור שוה מאתים, שנגח לשור שוה מאתים - והנבילה יפה חמישים זוז,
זה נוטל - חצי החי וחצי המת,
וזה נוטל - חצי החי וחצי המת.


(י) יש חייב על מעשה שורו - ופטור על מעשה עצמו,

חייב על מעשה עצמו - ופטור על מעשה שורו.
שורו שבייש - פטור,
והוא שבייש - חייב.
שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - פטור,
והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - חייב.
שורו שחבל באביו ובאימו - חייב,
והוא שחבל באביו ובאימו - פטור.
שורו שהדליק את הגדיש בשבת - חייב,
והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,
מפני שהוא נידון בנפשו.


(יא) שור שהיה רודף אחר שור אחר - והוזק,

זה אומר: שורך הזיק,
וזה אומר: לא, כי אלא בסלע לקה,
המוציא מחברו - עליו הראיה.
היו שנים רודפין אחר אחד -
זה אומר: שורך הזיק,
וזה אומר: שורך הזיק,
שניהם - פטורין,
ואם היו שניהם של איש אחד - חייבין.
היה אחד גדול ואחד קטן -
הניזק אומר: גדול הזיק,
והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן הזיק,
אחד תם ואחד מועד -
הניזק אומר: מועד הזיק,
והמזיק אומר: לא, כי אלא תם הזיק,
המוציא מחברו - עליו הראיה.
היו הניזוקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
הניזק אומר: גדול הזיק את הגדול, וקטן את הקטן,
והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן את הגדול, וגדול את הקטן,
אחד תם ואחד מועד -
הניזק אומר: מועד הזיק את הגדול, ותם את הקטן,
והמזיק אומר: לא, כי אלא תם את הגדול, ומועד את הקטן,
המוציא מחברו - עליו הראיה.


הדף הראשי של משנה בבא קמא ג