משנה בבא קמא ג רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) המניח את הכד - ברשות הרבים,
- ובא אחר, ונתקל בה -
- ושיברה - פטור,
- ואם הוזק בה - בעל החבית חייב בנזקו.
- ובא אחר, ונתקל בה -
- נשברה כדו - ברשות הרבים,
- והוחלק אחר במים, או שלקה בחרסיה - חייב.
- רבי יהודה אומר:
- במתכוון - חייב,
- ושאינו מתכוון - פטור.
(ב) השופך מים - ברשות הרבים,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
- המצניע את הקוץ, ואת הזכוכית,
- והגודר את גדרו - בקוצים,
- וגדר שנפל - לרשות הרבים,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
(ג) המוציא את תבנו, ואת קשו - לרשות הרבים לזבלין,
- והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.
- וכל הקודם בהן - זכה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- כל המקלקלין ברשות הרבים, והזיקו - חייבין לשלם,
- וכל הקודם בהן - זכה.
- ההופך את הגלל - לרשות הרבים,
- והוזק בה אחר - חייב בנזקו.
(ד) שני קדרין - שהיו מהלכין זה אחר זה,
- נתקל הראשון - ונפל,
- ונתקל השני - בראשון,
- הראשון - חייב בנזקו של שני.
(ה) זה בא בחביתו - וזה בא בקורתו,
- נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,
- פטור - שלזה רשות להלך, ולזה רשות להלך.
- נשברה כדו של זה - בקורתו של זה,
- היה בעל הקורה - ראשון,
- ובעל החבית - אחרון,
- נשברה חבית בקורה - פטור.
- אם עמד בעל הקורה - חייב.
- אם אמר לו לבעל החבית, עמוד - פטור.
- ובעל החבית - אחרון,
- היה בעל החבית - ראשון,
- ובעל הקורה - אחרון,
- נשברה חבית בקורה - חייב.
- אם עמד בעל החבית - פטור.
- אם אמר לבעל הקורה, עמוד - חייב.
- ובעל הקורה - אחרון,
- וכן זה בא בנרו - וזה בא בפשתנו.
(ו) שנים שהיו מהלכין - ברשות הרבים,
- אחד רץ - ואחד מהלך,
- או שהיו שניהם - רצין,
- והזיקו זה את זה - שניהן פטורין.
(ז) המבקע -
- ברשות היחיד - והזיק ברשות הרבים,
- ברשות הרבים - והזיק ברשות היחיד,
- ברשות היחיד - והזיק ברשות היחיד אחר,
- חייב.
(ח) שני שוורים תמין - שחבלו זה בזה,
- משלמין במותר - חצי נזק.
- שניהם מועדין -
- משלמין במותר - נזק שלם.
- אחד תם - ואחד מועד,
- מועד בתם, משלם במותר - נזק שלם,
- ותם במועד, משלם במותר - חצי נזק.
- וכן שני אנשים - שחבלו זה בזה,
- משלמין במותר - נזק שלם.
- אדם במועד, ומועד באדם -
- משלם במותר - נזק שלם.
- אדם בתם, ותם באדם -
- אדם בתם, משלם במותר - נזק שלם,
- ותם באדם, משלם במותר - חצי נזק.
- רבי עקיבה אומר:
- אף תם שחבל באדם, משלם במותר - נזק שלם.
(ט) שור שוה מנה - שנגח לשור שוה מאתים,
- ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור.
- שור שוה מאתים - שנגח לשור שוה מאתים,
- ואין הנבילה יפה כלום -
- אמר רבי מאיר:
- על זה נאמר: "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו" (שמות כא לה).
- אמר לו רבי יהודה:
- וכן הלכה,
- קיימת - "ומכרו את השור החי, וחצו את כספו",
- ולא קיימת - "וגם את המת יחצון" (שם),
- ואיזה?
- זה שור שוה מאתים, שנגח לשור שוה מאתים - והנבילה יפה חמישים זוז,
- זה נוטל - חצי החי וחצי המת,
- וזה נוטל - חצי החי וחצי המת.
(י) יש חייב על מעשה שורו - ופטור על מעשה עצמו,
- חייב על מעשה עצמו - ופטור על מעשה שורו.
- שורו שבייש - פטור,
- והוא שבייש - חייב.
- שורו שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - פטור,
- והוא שסימא את עין עבדו, והפיל את שינו - חייב.
- שורו שחבל באביו ובאימו - חייב,
- והוא שחבל באביו ובאימו - פטור.
- שורו שהדליק את הגדיש בשבת - חייב,
- והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,
- מפני שהוא נידון בנפשו.
- והוא שהדליק את הגדיש בשבת - פטור,
(יא) שור שהיה רודף אחר שור אחר - והוזק,
- זה אומר: שורך הזיק,
- וזה אומר: לא, כי אלא בסלע לקה,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- היו שנים רודפין אחר אחד -
- זה אומר: שורך הזיק,
- וזה אומר: שורך הזיק,
- שניהם - פטורין,
- ואם היו שניהם של איש אחד - חייבין.
- היה אחד גדול ואחד קטן -
- הניזק אומר: גדול הזיק,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן הזיק,
- אחד תם ואחד מועד -
- הניזק אומר: מועד הזיק,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא תם הזיק,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- היו הניזוקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
- וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
- הניזק אומר: גדול הזיק את הגדול, וקטן את הקטן,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא קטן את הגדול, וגדול את הקטן,
- אחד תם ואחד מועד -
- הניזק אומר: מועד הזיק את הגדול, ותם את הקטן,
- והמזיק אומר: לא, כי אלא תם את הגדול, ומועד את הקטן,
- המוציא מחברו - עליו הראיה.
- וכן המזיקין שנים - אחד גדול ואחד קטן,
הדף הראשי של משנה בבא קמא ג
משנה בבא קמא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב