משנה בבא מציעא ה יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ה · משנה יא | >>
ואלו עוברין בלא תעשה.
המלוה, והלוה, והערב, והעדים.
וחכמים אומרים, אף הסופרלה.
עוברים משום לא תתן לו (ויקרא כה, לז), ומשום בל תקח מאתו (ויקרא כה, לו), ומשום לא תהיה לו כנשה (שמות כב, כד), ומשום לא תשימון עליו נשך (שם), ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני יי (ויקרא יט, יד).
משנה מנוקדת
וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַּעֲשֶׂה:
- הַמַּלְוֶה, וְהַלֹּוֶה,
- וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר.
- עוֹבְרִים מִשּׁוּם "לֹא תִתֵּן" (ויקרא כה לז),
- וּמִשּׁוּם "בַּל תִּקָּח מֵאִתּוֹ" (שם, לו),
- וּמִשּׁוּם "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כב כד),
- וּמִשּׁוּם "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" (שם),
- וּמִשּׁוּם "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ":
נוסח הרמב"ם
ואלו עוברין בלא תעשה -
- המלווה, והלווה, והערב, והעדים.
- וחכמים אומרין: אף הסופר.
- עוברין על "בל תיתן לו" (ראה ויקרא כה לז),
- ועל "בל תיקח ממנו" (ראה ויקרא כה לו),
- ועל "לא תהיה לו כנושה" (שמות כב כד),
- ו"לא תשימון עליו נשך" (שם),
- ו"לפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוהיך" (ויקרא יט יד).
פירוש הרמב"ם
אמרו: לוה עובר משום "לא תשיך"(דברים כג, כ) כלומר לא תנשיך, ו"לפני עור לא תתן מכשול"(ויקרא יט, יד), ערב ועדים אינם עוברים אלא משום "לא תשימון עליו נשך"(שמות כב, כד), וכמו כן הסופר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עוברים משום לא תתן וכו' - מלוה עובר בכולן לז. לוה עובר משום בל תשיך לח, שהוא לשון מפעיל לאחרים, לא תגרום שאחיך ישוך, ועובר על "ולאחיך לא תשיך", ו"לפני עור לא תתן מכשול". ערב ועדים עוברים על "לא תשימון עליו נשך" בלבד לט:
פירוש תוספות יום טוב
המלוה. כתב הר"ב עובר בכולן. גמרא. ופירש רש"י בכל הני דחשיב במתניתין דהוא נותן בנשך בשעת הלואה. והוא לוקח בשעת פרעון. והוה לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי. ונותן מכשול. לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה. ע"כ. ומ"ש והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו. דחיקא מלתא לפרושי הכי דהא משמע דלעולם עובר. ולדבריו אינו עובר אלא כשדוחקו. והמגיד בפ"ד מהלכות מלוה פירש שלאו זה כולל כל שדרך הנושים לעשות והוא שאין מלוין ממונם בחנם. וכשמגיע זמן פרעון רוצים מעותיהם ונוגשים בחזקה. ועל שניהם הזהירה התורה. ובודאי שלא אסרה [הנגישה] בלוה עשיר אלא בעני. אבל הרבית נאסר בכל. ע"כ. [וכן יש לפרש ל' רש"י שכן רגילות שכשתובעו דוחקו].
והלוה. כתב הר"ב משום בל תשיך לא תשיך לאחיך:
והערב והעדים. כתב הר"ב על לא תשימון בלבד. גמ'. וכתבו התוס' זמנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים. אבל לא תשימון פסיקא ליה. אבל לפני עור זמנין דלא עברי. כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי וכו':
אף הסופר. פירש הרמב"ם משום לא תשימון. ע"כ. ונ"ל דה"ה בלפני עור כשלא הלוהו בלא שטר:
לא תתן. את כספך לא תתן לו בנשך:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לה) (על המשנה) יש כו'. לשון הר"מ מה שאמר ר"ג ור"ש הכל הלכה. אבל צריך שתדע שהדברים האלה וכיוצא בהם הם הדברים שראוים להתרחק מהם בלבד. וכלומר שאין בהם איסור דאורייתא. אבל הם רבית דרבנן:
(לו) (על המשנה) לא יאמר כו'. נראה בעיני שהם דברי הלוה למלוה שמודיעו שבא איש פלוני כו'. כל לא יאמר דמתניתין בלוה הם אמורים. ומיירי שמבשרו בכך וטעמא כדתניא רשב"י אומר מנין לנושה בחבירו ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. ת"ל. כל דבר אשר ישך. אפילו דבור אסור. ונוסחא אחרת דע אם כו'. ופירושו שהם דברי המלוה ללוה. ועתוי"ט:
(לז) (על הברטנורא) הסופר. משום לא תשימון. הר"מ. ונ"ל דה"ה בלפני עור כשלא הלוהו בלא שטר:
(לח) (על הברטנורא) לא תתן. את כספך לא תתן לו כנשך:
(לט) (על הברטנורא) בכל הני דחשיב במתניתין דהוא נותן בנשך בשעת הלואה, והוא לוקח בשעת פרעון. והוי לו כנושה כשתובעו ודוחקו (ר"ל שכן רגילות כשתובעו דוחקו) והוא שם עליו בנשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעכירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה. רש"י. ועתוי"ט: [מ] לא תשיך לאחיך: [מא] זמנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול, כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים. אבל לא תשימון פסיקא ליה כו'. תו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואלו עוברין: בפירקין דף ס"ב ודף ע"א:
והעדים: תוס' פ' המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ד.) וכתב תר"י ז"ל יש ס"א דלא גרסי והעדים ע"כ. בפי' רעז"ל מלוה עובר בכולן. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פרעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהוא אזהרה ללוה. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח ועל לא תהי' לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור וכו' וכתב כן מצאתי בכל הספרים דגרסי' ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור וכו' ע"כ. ועיין בתוס' יו"ט. וכתבו תוס' ז"ל אהא דאמר אביי מלוה עובר בכולן וכו' עד ערב ועדים אין עוברין משום בל תשימון כתבו דזימנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים אבל לא תשימון פסיקא לי' לאביי דמפ' מתני' דעברי אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא שלא היה שותהו אם לא היה זה עכ"ל ז"ל. וביד שם פ"ד סימן ב'. ושם כתב דגם הסופר עובר משום לא תשימון שהיא אזהרה אף לעדים ולערב ולסופר. אבל בטור י"ד סימן ק"ס לא נזכר הסופר וגם לא בבית יוסף ולא בספר שלחן ערוך נראה שהם ז"ל פוסקים כחכמים. וכתוב בתוספת יום טוב אף הסופר פי' הרמב"ם ז"ל משום לא תשימון ע"כ. ונ"ל דה"ה בלפני עור אם לא היה מלוהו בלתי שטר עד כאן וכן כתוב ג"כ בספר הלבוש שם סימן ק"ס ועוד כתוב שם וז"ל ואפילו הלוה הנותנו עובר בלאו דלאחיך לא תשיך מדלא כתיב לא תשוך משמע דללוה צותה התורה שלא יגרום שאחיו ישוך אותו כלומר לא ילוה ממנו לתת לו רבית ומה שלא מצינו כן בכל שאר דיני ממונות שאם אדם רוצה ליזוק בנכסיו ולתתם לחברו אין מוחין בידו וכאן אסרה לו [התורה] לתת לחברו משלו דרך רבית ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לא תתן: כספך לא תתן בנשך, ובמרבית לא תתן וגו', הרי ב' לאוין [ (פ"ד מהל' מלוה) ]:
בל תקח מאתו: אל תקח מאתו נשך [ואע"ג דבקרא כתיב לא תתן בתר לא תקח. אפ"ה אקדמי' תנא, משום דעל כספך לא תתן עובר מיד כשהלוה ברבית [כב"ק ד"ל ע"ב], אבל על לא תקח לא עבר עד שלוקח הרבית, משא"כ בקרא נקט כספך לבסוף לגלויי דאף שאינו לוקח הריבית אח"כ, עבר [כך נ"ל]:
לא תהיה לו כנושה: שלא ידחקו לפרוע כשאין לו [ולכאורה תמוה, מדאין דבר זה תלוי בהלואה בריבית. ונ"ל דמשום דפתמא דמילתא דהמלוה בריבית דוחק טפי לפרעון יותר מבשאר הלואה, דבשאר הלואה לא שכיח שיהיה הלוה כפוי טובה לעכב התשלומין טפי מזמן הקצוב, משא"כ לוה בריבית, מסתמא עני הוא ודחוק למעות, גם חושב מה בכך, שכר מעותיו הוא נוטל, והמלוה גם הוא בהול ודוחק על הפרעון מדהלוה עני, וירא שיאבד הקרן והריבית לכן שפיר תלוי דוחק הפרעון בהלואה בריבית. או נ"ל שאפשר שאפילו לא ידחקנו לפרוע עובר משום לא תהיה לו כנושה, דע"י שלוה ממנו בריבית. הלוה דוחק א"ע לפרוע מהר, כדי שלא יתמוטט בריבוי רווחים, וכן משמע לישנא דקרא "כנושה בכף הדמיון"]:
ולא תשימון עליו נשך: לא תהא כנושה ולא תשימון, כתיבי בפרשת משפטים, ולא תתן ולא תקח כתיבי בפרשת בהר. [והא דהזכירן תנא בהיפך. נ"ל משום דעל דלא תקח ולא תתן ולא תהיה כנושה, עובר רק המלוה, ועל לא תשימון עברו גם עדים וערב, ועל לפני עור עבר גם הלוה וגם העדים והערב, אם לא רצה להלוות לו בלעדן, להכי סדרן תנא כך]:
ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה': מייתי סיפא דקרא דרצה לסיים בדבר טוב [ובש"ס אמרי' דלוה עובר על לא תשיך לאחיך, ולאחיך לא תשיך. ונ"ל דלהכי לא הוזכרו במשנה. משום דתנא לא נקט רק חיובי דמלוה שהוא עובר בכולן, ויש בחיוביו מה שגם הלוה עובר, ומה שגם העדים וערב עוברים, משא"כ לא תשיך ולאחיך לא תשיך שהן חיובי דלוה שיש בכללן גם לפני עור, אינו ברור שהעדים והערב יהיו חייבים על לפני עור כשרצה להלוותו בלעדן]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת