משנה בבא בתרא ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ח · משנה ו | >>
האומר זה בני, נאמן.
זה אחי, אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו.
מת, יחזרו נכסים למקומן.
נפלו לו נכסים ממקום אחר, יירשו אחיו עמו.
מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו, הרי זו אינה כלוםל.
זכה בה לאחרלא, בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין, דבריו קיימין.
הָאוֹמֵר: זֶה בְּנִי,
- נֶאֱמָן.
- זֶה אָחִי,
- אֵינוֹ נֶאֱמָן,
- וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ;
- מֵת,
- יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן.
- נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר,
- יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ.
- אֵינוֹ נֶאֱמָן,
- מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצֵאת דִּיַּתִּיקִי קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ,
- הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם;
- זִכָּה בָּהּ לְאַחֵר,
- בֵּין מִן הַיּוֹרְשִׁין, בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַיּוֹרְשִׁין,
- דְּבָרָיו קַיָּמִין:
האומר זה בני - נאמן.
- וזה אחי - אינו נאמן,
- יטול עמו בחלקו.
- וזה אחי - אינו נאמן,
- מת - יחזרו נכסים למקומן.
- נפלו לו נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו.
- מי שמת -
- ונמצאת דיאתיקי קשורה על ירכו - הרי זו אינה כלום.
- זיכה בה לאחר -
- בין מן היורשים, ובין שאינו מן היורשים - דבריו קיימין.
נאמן - לירש אותו, ושלא תצטרך אשתו חליצה ולא יבום.
ומה שאמר באח אינו נאמן - לעניין יבום וחליצה, אבל לירושה יורש נכסיו.
ואמרו אחר כן ונוטל עמו בחלקו - הוא עניין אחר ואינו תלוי במה שלפניו, וזה כי אדם שיודה שיש לו אח, יירש עמו בחלקו שיירש מאביו כמו שאבאר. והוא כשמת אדם והניח ארבעה בנים וששים דינרין, והודה אחד מן האחין שיש לו אח חמישי ואמר אחינו הוא זה וחמשה בנים הניח אבינו כשמת, ושאר האחים אומרים אין אנו יודעים אם הוא אחינו או אינו אחינו, יקח זה שהודה שזהו אחיו שנים עשר דינרין, ויתן לאותו שהודה עליו השלשה דינרים מהרובע שלו.
ואם נפטר האחד המסופק בו ישובו אותם השלושה דינרים למי שנתנם, וזהו שאמרו יחזרו נכסים למקומם. ואם הרויח זה האח נכסים מלבד השלשה דינרים ונפטר, יירשו אותו כל האחין הארבעה בין אותו שהודה בו בין אותן שנסתפקו בו, לפי שיאמרו אתה מודה לנו שהוא אחינו. וזה כשלא כפרו האחים כשאמר להם זה אחינו אלא שאמרו לא נדע, ולפיכך כשימות יירשוהו, אבל אם כפרו בו ואמרו אינו אחינו, לא יירשנו אלא המודה בו בלבד.
ודאיתיקי - מילה מורכבת פירושו "דא תהא למיקם ולקנות". וזה הדאיתיקי הוא צוואת החולה, מתנת שכיב מרע, וזולתם משאר הצוואות:
זה בני נאמן - ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום:
זה אחי אינו נאמן - להורישו עם אחיו כח, שהרי אינן מכירים אותו:
ונוטל עמו בחלקו - כגון אם הם שני אחים לבד הספק, ויש להם לחלק שלש שדות, זה נוטל שדה ומחצה וזה נוטל שדה ומחצה, וזה שמעיד על הספק שהוא אחיו, נותן לו חצי השדה, והאחר אינו נותן לו כלום, דאמר ליה הבא ראיה ושקול:
מת - הספק:
יחזרו - אותן הנכסים שנתן לו אחיו:
למקומן - כלומר למי שנתנם לו. אבל שאר אחים אין יורשים עמו:
נפלו לו - לספק:
נכסים ממקום אחר - בחייו כט. או קנה נכסים ועכשיו מת:
יורשו אחיו - של זה שהיה מעיד שהוא אחיו:
עמו - דהא קא מודי להו שאחיהם הוא. והני מילי בדלא כפרו שאר האחין לומר ודאי שאינו אחיהן, אלא טוענים שאינן מכירים אותו. אבל אם כפרו בו שאינו אחיהם, לא יירשנו אלא זה שהעיד לו בלבד:
דייתיקי - צוואת שכיב מרע. ולשון דייתיקי דא תהא למיקם ולמיהוי:
קשורה על יריכו - דליכא למימר אחר כתבה ונתנה שם, אפילו הכי הרי זו אינה כלום, שהרי לא גמר להקנות אלא בקבלת השטר ואין שטר לאחר מיתה:
האומר זה בני נאמן. תנינא חדא זימנא במ"ח פ"ג דקדושין. והכא קמ"ל דאע"ג דמוחזק באח. נאמן לפוטרה כמ"ש שם. וטעמא מפרש בגמרא הואיל ובידו לגרשה. ומשום דאסרה לכהן. מה לו בכך שתיאסר לאחר מיתתו. נ"י:
זה אחי אינו נאמן. פירש הר"ב להורישו עם אחיו וכו'. ולא פירש לענין לאוסרה לשוק משום דהכא במוחזק לן באתי כדכתבינן. והלכך אסורה אפילו שתק. כיון דמוחזק לן באחי. ולא בבני. הרשב"ם. ומיהו כתב עוד דאי נמי איכא למימר דהכי קאמר האומר זה בני נאמן. אף ע"ג דמוחזק לן באחי. זה אחי אינו נאמן לאוסרה אם היא בחזקת מותרת. כגון דלא מוחזק לן. לא באחי. ולא בבני. ע"כ. וכ"פ הרמב"ם דמה שאמר באח אינו נאמן לענין יבום וחליצה:
נפלו לו. לשון הר"ב בחייו. וכן לשון הרשב"ם) ולא ידעתי למה דקדקו לכתוב כן:
הרי זו אינה כלום. אף ע"ג דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה. הני מילי כדי שלא תטרוף דעתו עליו אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו שהרי לא גמר להקנות וכו':
זיכה בה לאחר וכו'. פירש הרשב"ם אם זיכה בו לאחר. ואמר ליה זכה במה שכתוב בזה השטר. אף על פי שאינה כתובה על שמו. שכתב על שם ראובן ואמר לשמעון זכה במה שכתוב בה. קנה. דלא גרע משאר צוואתו. שהיא ככתובה וכמסורה. ורבותא קתני לאחר. והראב"ד פירש. זיכה בה לאחר. שאמר לראובן זכה בשטר זה לצורך שמעון. קנה אפילו אם ראובן הזוכה בשביל שמעון הוא יורש. ולא אמרינן כיון שהוא יורשו כאילו לא יצא מתחת ידו ודוקא בחולק בקרקע אבל מטלטלי לא. שאין שטר למטלטלי. טור סימן ר"ן. והרמב"ם בפ"ט מהלכות זכייה העתיק אם זיכה בה לאחר. בין מן היורשין. בין שאינו מן היורשין כל הדברים שבה קיימין. כלומר כיון שגילה דעתו באחד. הרי כל דבריו קיימין. כן פירש המגיד. ונ"ל דגרם במשנה זיכה לאחד בדל"ת. וכן יש להגיה בספרו:
(כח) (על הברטנורא) ולא פירש לענין לאוסרה לשוק. משום דהכא במוחזק לן באחי כדכתכינן בפ"ג דקידושין מ"ח. והלכך אסורה אפילו שתק. כיון שמוחזק לן באחי ולא בבני. ומיהו יש לפרש נמי אינו נאמן לאוסרה, וסיפא באינו מוחזק באחי ולא בבני. ר"ש:
(כט) (על הברטנורא) ר"ש. ולא ידעתי למה דקדק לכתוב כן:
(ל) (על המשנה) אינה כלום. דאע"ג דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה, הני מילי כדי שלא תטרוף דעתו עליו, אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו, שהרי לא גמר להקנות כו'. הר"ש:
(לא) (על המשנה) לאחר. ואמר ליה זכה במה שכתוב בזה השטר. אע"פ שאינה כתובה על שמו, שכתב על שם ראובן ואמר לשמעון זכה במה שכתוב בה, קנה. דלא גרע משאר צוואתו שהיא ככתובה וכמסורה, ורבותא קתני לאחר. ר"ש. ועתוי"ט:
האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן יטול עמו בחלקו: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי. זה בני נאמן ליורשו ולפטור אשתו מן היבום ובגמרא פריך ליורשו פשיטא מגו דאי בעי יהיב לי' במתנה ומשני לפטור אשתו מן היבום איצטריכא לי' והדר פריך הא נמי חגינא בפ"ג דמסכת קדושין מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן ומשני התם דלא מוחזק לן האי גברא לא באתי ולא בבני כדכתבינן התם הכא אתא לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן האי גברא דאית לי' אחי חזקה בלא עדים אפ"ה אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום מגו דאי בעי פטר לה השתא בגט והלכך מה לו לשקר דסד"א לא אתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה קמ"ל נאמן. והאי דקתני זה בני נאמן ה"ה דאי אמר יש לי בנים נאמן להתירה אלא משום סיפא איצטריך לי' למיתני זה אחי אינו נאמן לאשמועינן דלתת לו הוא מחלקו הוא נאמן ולא ליירש עם שאר אחין תנא נמי רישא זה בני ומיהו סיפא דקתני זה אחי אינו נאמן לא בהיתר ואיסור של שוק מיירי דהא ודאי אפילו שתק אסורה כיון דמיחזק לן באחי ולא בבני אלא לענין ליירש עם אחיו קאמר דאינו נאמן. ועיין בהר"ן ז"ל שם פ"ג דקדושין דף תרנ"א:
זה אחי וכו': פ חזקת הבתים דף מ"ב ודף מ"ו בתוספות. וירושלמי פ' עשרה יוחסין דף ס"ו. וביד רפ"ג דהלכות יבום. ובטור א"ה סימן קנ"ו. בפי' רעז"ל וזה שמעיד על הספק שהוא אחיו נותן לו חצי השדה ע"כ. אמר המלקט דהכי קאמר לי' ודאי אחי אתה ויש לך ליטול שדה אחת מן השלש וחצי השדה שיש לי מחלקך אתן לך:
מת: הספק וכו' לשון רעז"ל אבל שאר אחין אין יורשין עמו. אמר המלקט דא"ל האי הרי החזקתם בנחלה הראוי' לו לספק מאבינו אותה טלו לכם שהרי לא מחל לכם חלקו ואכתי עד השתא בתורת גזל ישנה בידכם ועתה תירשו אותו חלק מן הדין וגם אני אירש חלקי שנתתי לו כמו כן דנמצינו שוין בנחלתו רשב"ם ז"ל:
נפלו לו נכסים ממקום אחר: יירשו אחיו עמו ואם השביח הספק באותם נכסים שנתן לו אחיו המודה לו בחלקו אם הוא שבח המגיע לכתפיים שטרח בהן ספק זה בחרישה ובזריעה והיא חוזרת לנותן עתה מלאה פירות כי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמו ויירשו אחיו עמו אבל שבח שאינו מגיע לכתפיים כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שרטון מעצמה פי' שלא זבלה הספק ולא טרח בכך אלא שעבר עלי' נהר וזבלה בעיא היא בגמרא ולא אפשיטא וכתוב בנמוקי יוסף ומסתברא דאותו השבח חולקין שהרי אין אנו יודעין בחזקת מי הוא אותו השבח וממון המוטל בספק חולקין ע"כ: דְיָתִיקִי כך נקד הר"ר יהוסף ז"ל:
קשורה לו על ירכו: רבותא נקט דליכא למימר אחר כתבה ונתנה לשם כדי לזכות בנכסי המת ה"ז אינה כלום שאפילו אם החזיק אחר מיתה באותו השטר אותו שנכתבה לו המתנה לא קני דאע"ג דצואת ש"מ קונה לאחר מיתה ה"מ כדי שלא תטרף דעתו עליו אבל כח השטר לא עדיף כצואתו שהרי לא גמר להקנותו אלא בקבלת השטר ואין שטר לאחר מיתה ואע"פ שכתוב בה קנין כן פי' הרי"ף ז"ל בתשובה וכן הוא מפורש בהרמב"ם ז"ל ספ"ט דהלכות זכייה ומתנה:
זיכה בה לאחר וכו': השכיב מרע זיכה בה לאחר. אע"פ שלא נכתב לשם אותו האיש אלא כך א"ל נכסים הכתובים בשטר הזה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני ה"ז קנה דלא גרע מצוואת פיו רשב"ם ז"ל: ואיתה בתוספת פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ב:) והילך פי' נמוקי יוסף ז"ל צוואת ש"מ נקראת דייתיקי משום דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ועל כן נקראת דייתקי שהוא נוטריקון דא תהא למיקם ולהיות אחר מכאן ומן התוספתא משמע שגם הלשון הזה כתוב בשטר וא"כ לישנא דסימן חיים הוא דתניא התם איזו היא דייתקי דא תהא למיקם ולהיות ואם מתי ינתנו נכסי לפלוני ושטר זה של צואה שמצוה שיתנו לפלוני כך מנכסיו לאחר מותו אע"פ שנמצא קשור על יריכו דהשתא ליכא למימר אחר כתבו כדי שיזכה בנכסיו דודאי הוא בעצמו כתבו כיון שקשור על יריכו אפ"ה אינו כלום דכיון דלא מסר דבריו לשום אדם דילמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפילו יש בה קנין בין שהיא חתומה בעדים בין שהיא בכתב ידו אבל מתנת בריא שיש בה קנין מהיום או מתנת ש"מ במקצת שיש בה קנין זכה המקבל דמשעת קנין שעביד נפשי' כיון שנטל קנין סתם וכן דעת רש"י ז"ל בבבא מציעא וכדפי' התם ושלא כדברי הריא"ף ז"ל הריטב"א ז"ל:
זיכה בה לאחר: כגון שמסר דבריו לשום אדם ואמר לו יזכה פלוני במה שכתוב בשטר זה בין שיהיה כתוב בשמו או לא כיון שאמר מה שכתוב בשטר זה ינתן לפלוני דבריו קיימין דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכ"ש אם מסר לו לאותו אחר ואמר לו זכה בשטר זה בשביל פלוני שינתן לו מה שכתוב בו בקבלת השטר תזכה לו ודאי שזכה אפילו בלא קנין ואע"פ שראוי ליורשו דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו הלכך דבריו קיימין וזכה בשטר שאמרנו שאמר לו אינו רוצה לומר שיזכה מדין השטר דא"כ מתנת בריא היא זו ואילו במתניתין דייתקי תנן אלא רוצה לומר שיהא מסירת השטר לידו כאילו צוה עכשיו בפיו דלא גרע אמירה בכתב מאמירה על פה והיינו דאע"פ שזיכה לו ע"י אחד מן היורשין שידם כידו של נותן ומתנת ש"מ אינה אלא לאחר מיתה והנכסים בחזקת היורשין אפ"ה דבריו קיימין וטעמא מפני שאין אלו זוכין בשטר אלא באמירה ולא גרעה האי אמירה כדאמרן ומעתה אפילו נתנה ע"י אשתו ועבדו הכנעני שידם כידו דבריו קיימין דאע"ג דבדבור בעלמא סגי בש"מ מ"מ השטר הוי יפוי כח כדי שלא יוכלו לכפור מתנתו או לומר כבר פרענוך דלימא להו שטרא בידי מאי בעי הלכך מירתתי. הריטב"א ז"ל ע"כ בשנוי לשונו קצת. וביד ספ"ט דהלכות זכייה ומתנה וברפ"ד דהלכות נחלות וסוף הפרק. וכתב הרב המגיד שם בהלכות זכייה נראה שהמחבר פי' דבריו קיימין שאם זיכה במקצת לאחד אף כל השאר קיים שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בה ולא ראיתי שום אחד מהמפרשים שיהי' מפרש זה כדבריו בכאן ע"כ: ובטור ח"מ סימן נ"ה וסימן ר"נ וסימן רע"ט וסימן ר"ף:
יכין
האומר זה בני: [וה"ה זה אחי, או זה קרובי, וכוונתו שיירשנו]:
נאמן: שיירשנו, אפילו בנכסים שבאו לידו אחר כך, אף שאין לו בהן מגו שכשהיה רוצה היה נותנן לו עכשו [רע"ט]. ונאמן גם לפטור בדיבור זה אשתו מחליצה, אף דמוחזק המת באח, וי"א דבמוחזק באח אינו נאמן אפילו לומר זה בני, ומכ"ש שאינו נאמן אז לומר יש לי בנים [אה"ע קנ"ו ו']:
זה אחי: שאמר ראובן לשמעון, גם לוי אחינו הוא, ויחלוק עמנו בנכסי אבינו, ושמעון אומר שאינו מכירו:
אינו נאמן: להורישו עם אחיו בנכסי אביהם. וה"ה לענין חליצה וייבום שאינו נאמן [אה"ע קנ"ז ו']:
ונוטל עמו בחלקו: שיטול שמעון חצי הנכסים וראובן שליש, ולוי שתות הנותר:
מת: הספק בלי זרע:
יחזרו נכסים למקומן: לראובן:
נפלו לו: להספק:
נכסים ממקום אחר: ע"י ירושה או מתנה או הרווחה, ואח"כ מת:
יירשו אחיו עמו: דהרי הודה ראובן שאחיהן הוא מיהו בטען שמעון ברי שאינו אחיהן, לא יירשו בנכסיו [ר"פ]:
ונמצאת דייתיקי: כך נקרא בלשון יון שטר מתנת שכ"מ [עי' ב"מ פ"א מ"ז]:
קשורה על יריכו: ר"ל אפילו נמצא במקום שאין להסתפק שמא אחר כתבו ונתנו שם, וכ"ש בנמצא בתיבתו:
הרי זו אינה כלום: ואפילו קנו מידו והחתים עליו עדים, ואפילו נתנו ביד אדם וא"ל קח זה בידך עד שאומר לך מה תעשה בו, אפילו הכי לא מהני, דמדכתב שטר ולא מסרו, להכי חיישי' שמא נמלך [ר"נ כ"ה]:
זיכה בה לאחר: שאמר לאחד זכה בשטר זה לצורך פלוני:
בין שאינו מן היורשין: ר"ל אפילו אותו שזיכה על ידו הוא יורש, ונמצא שלא יצאתה לגמרי מתחת ידו:
דבריו קיימין: [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי קלד א | רמב"ם הלכות נחלות ד א | שולחן ערוך חושן משפט רעט אבבלי קלה ב | רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ט כד | שולחן ערוך חושן משפט רנ כה