רמב"ם על בבא בתרא ח
<< · רמב"ם · על בבא בתרא · ח · >>
בבא בתרא פרק ח
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה בבא בתרא ח רמבם
כל המשנה הזאת מבוארת.
וירושת האב קבלנו מפי השמועה' וכן ירושת הבעל לאשתו.
ורמז לירושת יוצאי יריכו ממה שנאמר "לשארו"(במדבר כז, יא) ונאמר "שאר אביך"(ויקרא יח, יב). וירושת אשתו ממה שנאמר "וירש אותה"(במדבר כז, יא):
יש לך לזכור בסדר הנחלות שלשה עיקרים:
- האחד, כי כשימות אדם בניו קודמים לנחלתו, ואם אין בנים תשוב הירושה לאב.
- והעיקר השני, כי כל הזוכה בירושה אם הוא בחיים יירש הוא עצמו, ואם מת נפלה ירושתו ליורשיו, לחשוב כאילו זה הזוכה בירושה הוא אותו שנפטר.
- והעיקר השלישי, כי הזכרים קודמין לנקבות כשקורבתם אצל המת שווה.
ואלה השלושה העיקרים הם יסוד העניין לידע מי יירש ומי לא יירש.
והנני עושה לך משל יתבאר לך ממנו היאך ראוי על אלה העיקרים לירש האחים והאחות, ואחי האב ואחות האב, ואבות האבות, בעניין שכשימות האדם על דרך משל יירש אותו אב אבי זקנו:
- ושים בלבך כי עמרם נפטר, והיה ראוי לירש אותו משה ואהרן ואינם מצויים בחיים.
- נבקש בניהם הזכרים, ואם לא נמצאם נבקש בניהם הנקבות, לא נמצא תשוב הירושה למרים להעדר הזכרים וזרעם.
- לא מצאנו מרים שכבר מתה, נבקש אם הניחה בן זכר או זרע זכר, ואם לא נמצא נחזור אחר כן לבקש אם יש לה בת או זרע הבת, ואם לא נמצא חזרה הירושה לקהת שהוא אבי עמרם.
- אם נמצא קהת יירש, ואם לא נמצא נחשוב שקהת הוא הנפטר לא עמרם, ונחקור על יורשיו רצוני לומר יורשי קהת, על דרך שעשינו בזרע עמרם.
- ואם מצאנו יצהר וחברון ועוזיאל אחי עמרם, נוריש אותם נכסי עמרם לפי שהם יורשי קהת, ועל זה הצד ירושת האחים.
- ואם נעדרו, נחקור על זרע הזכרים לפני הנקבות, ואם נעדר זרעם נבקש בת קהת שהיא אחות עמרם ואם נמצאת תירש.
- ואם נעדרה, יבוקש זרעה הזכרים לפני הנקבות, ואם לא נמצא לה זרע ויהיה זרע קהת נעדר, חזרה הירושה לאביו והוא לוי.
- אם נמצא לוי יירש, ואם נעדר אז נשים כאילו לוי הוא הנפטר ונבקש זרעו והם גרשון ומררי, אם נמצאו ירשו לפי שהם בני לוי שראוים לירש והוא שזכה בנחלת קהת, על דרך זה ירשו אחי האב.
- ואם נעדרו גרשון ומררי וזרעם הזכרים והנקבות, חזרה הירושה ליוכבד, ואם נעדרה נבקש זרעה הזכרים לפני הנקבות.
- ואם לא נמצא לה זרע חזרה הירושה ליעקב, נחזור על יורשיו והם הבנים.
- לא נמצא אותם ולא תולדותם, חזרנו לדינה.
- לא נמצא אותה ולא זרעה, חזרה הירושה ליצחק.
- ונחשוב כאילו יצחק הוא המת, נחזור על יורשיו והוא עשו נעדר הוא וזרעו זכריהם ונקבותיהם, חזרה הירושה לאברהם.
- והזכרים קודמין לנקבות בכל זה, ועל זה הדרך הולכת תמיד, זהו שאמרו נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן.
הנה התבאר לך היאך יירש אברהם לעמרם, ונתבאר לך שאין ירושה לאחים בחיי האב, ולא לאחי אבי האב בחיי אבי האב, ולא לאחי אבי אבי האב בהמצא זקנו של אבי האב.
ועל דרך זה תעלה תמיד, ושמור העקרים האלה ולא יסורו ממך:
כל היוצאים ממצרים היה להם חלק בארץ, ואם יצא אב ובנו לכל אחד מהם היה חלק אחד בשווה.
והיו צלפחד וחפר מיוצאי מצרים, והיה לצלפחד חלקו, והיה לו בירושת חפר שני חלקים לפי שהוא בכור, וארץ ישראל מוחזקת היתה ולפיכך ירש בה חלק בכורה:
רוצה לומר שהם שווים בירושת (האב) [האם], כלומר שדין ירושת הזכרים והנקבות בנכסי האם כעניין ירושתם בנכסי האב, והתורה הקדימה הזכרים על הנקבות.
ואין בין ירושת הבנים לאב או לאם הפרש, אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר, כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם, וכמו כן יוסיף בירושת אחד הבנים כשמוריש את בניו, אלא אם היה אחד מהבנים בכור שאינו יכול לומר על אחר משום ירושה, ואם אמר כן אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר "לא יוכל לבכר"(דברים כא, טז), ונאמר בבנים "ביום הנחילו"(דברים כא, טז), התורה נתנה רשות לאב להנחיל מי שירצה.
ואמרו בתחילה, ובאמצע, ובסוף - רוצה לומר כי כשיזכור לשון מתנה ואמר אחר כן יירשנה, או אמר יירשנה ואחר כן אמר תנתן, או אמר יירשנה ותנתן לו, כיון שזכר מתנה אם היא צוואה בלא שטר, או בגוף השטר, דבריו קיימין.
ואין הלכה כרבן גמליאל, והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
נאמן - לירש אותו, ושלא תצטרך אשתו חליצה ולא יבום.
ומה שאמר באח אינו נאמן - לעניין יבום וחליצה, אבל לירושה יורש נכסיו.
ואמרו אחר כן ונוטל עמו בחלקו - הוא עניין אחר ואינו תלוי במה שלפניו, וזה כי אדם שיודה שיש לו אח, יירש עמו בחלקו שיירש מאביו כמו שאבאר. והוא כשמת אדם והניח ארבעה בנים וששים דינרין, והודה אחד מן האחין שיש לו אח חמישי ואמר אחינו הוא זה וחמשה בנים הניח אבינו כשמת, ושאר האחים אומרים אין אנו יודעים אם הוא אחינו או אינו אחינו, יקח זה שהודה שזהו אחיו שנים עשר דינרין, ויתן לאותו שהודה עליו השלשה דינרים מהרובע שלו.
ואם נפטר האחד המסופק בו ישובו אותם השלושה דינרים למי שנתנם, וזהו שאמרו יחזרו נכסים למקומם. ואם הרויח זה האח נכסים מלבד השלשה דינרים ונפטר, יירשו אותו כל האחין הארבעה בין אותו שהודה בו בין אותן שנסתפקו בו, לפי שיאמרו אתה מודה לנו שהוא אחינו. וזה כשלא כפרו האחים כשאמר להם זה אחינו אלא שאמרו לא נדע, ולפיכך כשימות יירשוהו, אבל אם כפרו בו ואמרו אינו אחינו, לא יירשנו אלא המודה בו בלבד.
ודאיתיקי - מילה מורכבת פירושו "דא תהא למיקם ולקנות". וזה הדאיתיקי הוא צוואת החולה, מתנת שכיב מרע, וזולתם משאר הצוואות:
הגדולים צריכין פרנסה, והיא שצרכיהם יותר מן הקטנים לפי שלובשין ומשתמשין יותר מהם.
והקטנים צריכים מזונות יותר מן הגדולים, לפי שהם אוכלים פעמים רבות ומפזרין בעת האכילה.
וכשישאו הגדולים נשים אחר מות האב, ישאו כמו כן הקטנים מנכסי השותפות.
ומה שאמר אין שומעין להם - כשנשא גדול אשה בחיי האב:
שהבנות ניזונות על הבנים - אם הניח בנות קטנות ובנים גדולים יאכלו כולם בלא חשבון, ואף על פי שהקטנים מפזרים בעיקר הנכסים ומקלקלין.
ואינו כן כשלא הניח אלא בנות, שאז חולקות הבנות ביניהן בשווה ותאכל כל אחת מהם משלה:
משנה בבא בתרא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב