משנה בבא בתרא ח רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) יש נוחלין - ומנחילין,

נוחלין - ולא מנחילין,
מנחילין - ולא נוחלין,
לא נוחלין - ולא מנחילין.
אלו נוחלין ומנחילין -
האב את הבנים,
הבנים את האב,
ואחים מן האב - נוחלין ומנחילין.
האיש את אמו,
והאיש את אשתו,
ובני אחיות - נוחלין ולא מנחילין.
האשה את בנה,
והאשה את בעלה,
ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין.
האחים מן האם - לא נוחלין ולא מנחילין.


(ב) סדר הנחלות כך הוא -

איש כי ימות ובן אין לו -
הבן - קודם לבת,
כל יוצאי ירכו של בן - קודם לבת.
הבת - קודמת לאחים,
וכל יוצאי ירכה של בת - קודמין לאחים.
האחים - קודמין לאחי האב,
כל יוצאי ירכן של אחין - קודמין לאחי האב.
זה הכלל -
כל הקודם בנחלה - יוצאי ירכו קודמין,
והאב - קודם כל יוצאי ירכו.


(ג) בנות צלופחד - נטלו שלשה חלקים בנחלה,

חלק אביהם - שהיה מיוצאי מצרים,
וחלקו עם אחיו - בנכסי חפר,
ושהיה בכור - ונטל שני חלקים.


(ד) אחד הבן, ואחד הבת - בנחלה.

אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב,
ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם.
והבנות ניזונות מנכסי האב,
ואינן ניזונות מנכסי האם.


(ה) האומר: איש פלוני בני בכור - לא יטול פי שנים,

איש פלוני בני - לא יירש עם אחיו,
לא אמר כלום - שהתנה על הכתוב שבתורה.
המחלק נכסיו לבניו -
ריבה לאחד, ומיעט לאחד,
והשוה להם את הבכור - דבריו קיימין.
ואם אמר משום ירושה - לא אמר כלום.
כתב בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף,
משום מתנה - דבריו קיימין.
האומר: איש פלוני יירשני - במקום שיש בת,
בתי תירשני - במקום שיש בן,
לא אמר כלום - שהתנה על מה שכתוב בתורה.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
אם אמר על מי שהוא ראוי לו לירושה - דבריו קיימין,
ועל מי שאינו ראוי לו לירושה - אין דבריו קיימין.
הכותב נכסיו לאחרים - והניח את בניו,
מה שעשה עשוי - אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה - זכור לטוב.


(ו) האומר זה בני - נאמן.

וזה אחי - אינו נאמן,
יטול עמו בחלקו.
מת - יחזרו נכסים למקומן.
נפלו לו נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו.
מי שמת -
ונמצאת דיאתיקי קשורה על ירכו - הרי זו אינה כלום.
זיכה בה לאחר -
בין מן היורשים, ובין שאינו מן היורשים - דבריו קיימין.


(ז) הכותב נכסיו לבניו לאחר מותו -

צריך שיכתוב: מהיום ולאחר מיתה - דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אינו צריך.
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו -
האב אינו יכול למכור - מפני שהן כתובין לבן,
הבן אינו יכול למכור - מפני שהן ברשות האב.
מכר האב - מכורין עד שימות.
מכר הבן - אין ללוקח בהן כלום, עד שימות האב.
האב תולש - ומאכיל לכל מי שירצה.
ומה שהניח תלוש - הרי הוא של יורשין.


[ח] *הערה 1: הניח בנים גדולים וקטנים -

אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים,
ולא הקטנים ניזונין על הגדולים,
אלא - חולקין בשוה.
נשאו הגדולים - ישאו הקטנים.
ואם אמרו הקטנים:
הרי אנו נושאים, כדרך שנשאתם אתם - אין שומעין להם,
אלא, מה שנתן להן אביהן - נתן.


(ח) [ט] הניח בנות גדולות וקטנות -

אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות,
ולא הקטנות ניזונות על ידי הגדולות,
אלא - חולקות בשוה.
נשאו גדולות - ישאו קטנות.
זה חומר בבנות - מבבנים,
שהבנות ניזונות על הבנים - ואינן ניזונות על הבנות.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ח