משנה בבא בתרא ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) יש נוחלין - ומנחילין,

נוחלין - ולא מנחילין,

מנחילין - ולא נוחלין,

לא נוחלין - ולא מנחילין.

אלו נוחלין ומנחילין -

האב את הבנים,

הבנים את האב,

ואחים מן האב - נוחלין ומנחילין.

האיש את אמו,

והאיש את אשתו,

ובני אחיות - נוחלין ולא מנחילין.

האשה את בנה,

והאשה את בעלה,

ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין.

האחים מן האם - לא נוחלין ולא מנחילין.

(ב) סדר הנחלות כך הוא -

איש כי ימות ובן אין לו -

הבן - קודם לבת,

כל יוצאי ירכו של בן - קודם לבת.

הבת - קודמת לאחים,

וכל יוצאי ירכה של בת - קודמין לאחים.

האחים - קודמין לאחי האב,

כל יוצאי ירכן של אחין - קודמין לאחי האב.

זה הכלל -

כל הקודם בנחלה - יוצאי ירכו קודמין,

והאב - קודם כל יוצאי ירכו.

(ג) בנות צלופחד - נטלו שלשה חלקים בנחלה,

חלק אביהם - שהיה מיוצאי מצרים,

וחלקו עם אחיו - בנכסי חפר,

ושהיה בכור - ונטל שני חלקים.

(ד) אחד הבן, ואחד הבת - בנחלה.

אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב,

ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם.

והבנות ניזונות מנכסי האב,

ואינן ניזונות מנכסי האם.

(ה) האומר: איש פלוני בני בכור - לא יטול פי שנים,

איש פלוני בני - לא יירש עם אחיו,

לא אמר כלום - שהתנה על הכתוב שבתורה.

המחלק נכסיו לבניו -

ריבה לאחד, ומיעט לאחד,

והשוה להם את הבכור - דבריו קיימין.

ואם אמר משום ירושה - לא אמר כלום.

כתב בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף,

משום מתנה - דבריו קיימין.

האומר: איש פלוני יירשני - במקום שיש בת,

בתי תירשני - במקום שיש בן,

לא אמר כלום - שהתנה על מה שכתוב בתורה.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

אם אמר על מי שהוא ראוי לו לירושה - דבריו קיימין,

ועל מי שאינו ראוי לו לירושה - אין דבריו קיימין.

הכותב נכסיו לאחרים - והניח את בניו,

מה שעשה עשוי - אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה - זכור לטוב.

(ו) האומר זה בני - נאמן.

וזה אחי - אינו נאמן,

יטול עמו בחלקו.

מת - יחזרו נכסים למקומן.

נפלו לו נכסים ממקום אחר - יירשו אחיו עמו.

מי שמת -

ונמצאת דיאתיקי קשורה על ירכו - הרי זו אינה כלום.

זיכה בה לאחר -

בין מן היורשים, ובין שאינו מן היורשים - דבריו קיימין.

(ז) הכותב נכסיו לבניו לאחר מותו -

צריך שיכתוב: מהיום ולאחר מיתה - דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אינו צריך.

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו -

האב אינו יכול למכור - מפני שהן כתובין לבן,

הבן אינו יכול למכור - מפני שהן ברשות האב.

מכר האב - מכורין עד שימות.

מכר הבן - אין ללוקח בהן כלום, עד שימות האב.

האב תולש - ומאכיל לכל מי שירצה.

ומה שהניח תלוש - הרי הוא של יורשין.

[ח] *הערה 1: הניח בנים גדולים וקטנים -

אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים,

ולא הקטנים ניזונין על הגדולים,

אלא - חולקין בשוה.

נשאו הגדולים - ישאו הקטנים.

ואם אמרו הקטנים:

הרי אנו נושאים, כדרך שנשאתם אתם - אין שומעין להם,

אלא, מה שנתן להן אביהן - נתן.

(ח) [ט] הניח בנות גדולות וקטנות -

אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות,

ולא הקטנות ניזונות על ידי הגדולות,

אלא - חולקות בשוה.

נשאו גדולות - ישאו קטנות.

זה חומר בבנות - מבבנים,

שהבנות ניזונות על הבנים - ואינן ניזונות על הבנות.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ח

משנה בבא בתרא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב