עיקר תוי"ט על בבא בתרא ח

משנה בבא בתרא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) ומנחילין. והאי דלא קתני יש נוחלין זה את זה משום דבעי למתני סיפא נוחלין ולא מנחילין, תנא נמי רישא נוחלין ומנחילין. ר"ש:

(ב) (על הברטנורא) מדשני קרא בדבוריה ולא אמר ונתתם כדאמר בכל הפררש גבי האחין, ש"מ דאתא לאשמעינן שיש אחד הראוי לירש תכף אחר הבן ומאן ניהו אב. דאלו אחין הא כתיבי. נ"י:

(ג) (על הברטנורא) כלומר מדלא כתיב העברה ג"כ באחין. תוספ':

(ד) (על המשנה) מן האב. כגון ראובן ויוסף בני יעקב, אע"פ שהן מלאה ורחל יורשים זא"ז, בשביל שהן אחין מן האב. וכגון שמת יעקב אביהם. אבל אם יעקב חי, הוא קודם כדתנן לקמן. ר"ש:

(ה) (על המשנה) האיש. איידי דסיפא תני האיש, אע"ג דהו"ל למתני הבן. סמ"ע:[ו] קשה למ"ל קרא, אטו נכסי נשים יהיו הפקר. וי"ל דבן איצטריך ליה, לפי שניסבת נחלה ע"י הבן. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) וכשנשאת אמה לאביה היו לה אחין לאמה של בת זו, שיירשו נחלת אביהן דליכא הסבת נחלת אם לאב בשעת נשואין, דלא קפיד קרא אלא שבשעת נשואין לא תהא ראויה לירש נכסי אביה. ומיהו אח"כ מתו אחיה, ואח"כ מת אביה וירשה אותו, ומתו האם והאב ולא היו להם כי אם בת אחת וירשתן. ר"ש. אין לי אלא בת, בן מנין, ק"ו כו'. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) ולא כתיב שני מטות. הר"ש:

(ט) (על הברטנורא) דכתיב והיו לבשר אחד. וכתיב נמי שארה וגו' לא יגרע. הר"ש. והיינו אליבא דמ"ד שאר זו עונה. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) גרע וי"ו מנחלתו. ולמ"ד מלשארו ומוסיפים ב' אותיות הללו זו ע"ג זו לעשותו תיבה אחת והיא. לו:

(יא) (על הברטנורא) דעיקר פשטיה הכי משמע, ונתתם את נחלתו לשארו, לאשתו, ונדרשה הכי, ונתתם את נחלתו אם ימות, לשארו, וירש, כלומר וגם הוא יירש את שארו כו', ת"ל כו', דאותה מיותר ואתא לגלוי ארישא דגורעין כו'. הר"ש:

(יב) (על המשנה) ובני אחותו. בני דינה נוחלין את ראובן שהרי דינה יורשת את אחיה ובניה באין מכחה. אבל לא מנחילין לראובן שהרי ראובן מכח אחותו דינה בא לירש והלא דינה עצמה אין יורשתן כדאמרן דהאם אין נוחלת את בנה. ר"ש:

(יג) (על המשנה) האשה כו'. גמרא, הא תו למ"ל, הא תנא ליה רישא האיש כו' דנוחלין ולא מנחילין. הא קמ"ל דאשה את בנה דומיא דאת בעלה, מה הבעל אין יורש את אשתו בקבר (אם מת הוא קודם ואח"כ מתה היא יורשיה יורשין אותה ולא יורשיו,) אף אשה כו' אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, אלא יורשי אביה יורשין אותה כו'. ואחי האם אגב נקט להו:

(ב)

(יד) (על המשנה) יוצאי כו'. מדכתיב בן אין לו, עיין עליו. וכן בכולם כתיב אין לו, למדרש עיין עליו אם יש יוצאי ירך עד סוף כל הדורות, יוצאי ירך קודמין לשל אחריו. וכי היכי דאמרינן עיין עליו למטה, ה"נ אמרינן עיין עליו למעלה, שאם כלה זרעו לגמרי העבירנו ליורשי האב למעלה וכו':

(טו) (על הברטנורא) בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) רש"ל הגיה שצ"ל אחי המת כו'. וה"ק קודם לאחי המת מן האב כו'. ועתוי"ט:

(ג)

(יז) (על המשנה) ג' חלקים. ילפינן להו בגמרא. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) כלומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי החשבון של יוצאי מצרים שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם. ר"ש. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) ליוצאי מצרים. דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה. כלומר אני נתתי לכם ירושה. ר"ש:

(ד)

(כ) (על המשנה) נזונות כו'. בתנאי כתובה. כדתנן במי"א פ"ד דכתובות:

(ה)

(כא) (על המשנה) לא יירש. ואפילו לריב"ב. דאם אמר על מי כו'. ואע"ג דממילא משמע שיהיה השאר לאחין, מ"מ כיון שאמר בלשון לא יירש, משמע כמתנה על מה שכתוב בתורה. נ"י:

(כב) (על המשנה) שהתנה כו'. ואפילו למאי דמסקינן סוף פ"ז דב"מ דבדבר שבממון תנאו קיים, אמרינן בגמרא, שאני הכא דלא מחיל. ופירשו הרשב"א ונ"י, דדבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו. ואפילו אי מצי מחיל ודאי לן דלא מחיל, דמה הנאה יש לו. ואע"פ ששותק, כדי שלא יכעיס אביו הוא דעביד:

(כג) (על המשנה) ריבה כו'. ע"י שריבה לאחד מיעט לאחר. א"נ או או קתני. ועתוי"ט:

(כד) (על הברטנורא) שהרי לא נשאר לו לאחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה. ר"ש:

(כה) (על המשנה) איש כו'. במקום בת כו'. הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימין ר' יוחנן בן ברוקא היא, וחסורי מחסרא והכי קתני, האומר כו' הא בן כו' שר' יוחנן בן ברוקה אומר. כו'. גמרא:

(כו) (על הברטנורא) וה"ה לשאר יורשים שבמקום בניו:

(כז) (על המשנה) עשוי. מלתא דפשיטא היא. ומשום סיפא נקט לה דאסור לעשות כן. הר"ש:

(ו)

(כח) (על הברטנורא) ולא פירש לענין לאוסרה לשוק. משום דהכא במוחזק לן באחי כדכתכינן בפ"ג דקידושין מ"ח. והלכך אסורה אפילו שתק. כיון שמוחזק לן באחי ולא בבני. ומיהו יש לפרש נמי אינו נאמן לאוסרה, וסיפא באינו מוחזק באחי ולא בבני. ר"ש:

(כט) (על הברטנורא) ר"ש. ולא ידעתי למה דקדק לכתוב כן:

(ל) (על המשנה) אינה כלום. דאע"ג דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה, הני מילי כדי שלא תטרוף דעתו עליו, אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו, שהרי לא גמר להקנות כו'. הר"ש:

(לא) (על המשנה) לאחר. ואמר ליה זכה במה שכתוב בזה השטר. אע"פ שאינה כתובה על שמו, שכתב על שם ראובן ואמר לשמעון זכה במה שכתוב בה, קנה. דלא גרע משאר צוואתו שהיא ככתובה וכמסורה, ורבותא קתני לאחר. ר"ש. ועתוי"ט:

(ז)

(לב) (על המשנה) הכותב. בבריא איירי דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות. לאחר מיתה, אבל שטר שכיב מרע אינו קונה מחיים, שהרי אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דלקני ניהליה, ואפילו ר' יוסי כו'. רש"י. ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) ולפיכך לא דמי להא דתנן במ"ג פ"ז דגיטין, מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דהתם ליכא למימר אלא אי תנאה אי חזרה. גמרא:

(לד) (על הברטנורא) ומיהו לר' יהודה כדאית ליה ולר' יוסי כדאית ליה:

(לה) (על הברטנורא) פירוש, אם ירצה הלוקח. שאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח. דכיון דזבין ליה סתמא, גוף ופירות משמע ליה ללוקח, וכיון דלא ידע שאין לו אלא פירות הוי ליה מקח טעות, ולא שייך הכא אין אונאה לקרקעות כו'. נ"י:

(לו) (על המשנה) של יורשין. ולא למקבל מתנה לבדו. ר"ש:

(לז) (על המשנה) בנים. בדלא כתב נכסים מיירי. ר"ש:

(ח)

(לח) (על המשנה) זה חומר. היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשים ואיכא נמי בנות בהדייהו, שהבנות נזונות כו'. ר"ש: