משנה בבא בתרא ב יג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ב · משנה יג | >>
אילן שהוא נוטה לשדה חבירו, קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה.
ובחרוב ובשקמה, כנגד המשקולת.
בית השלחין, כל האילן כנגד המשקולת.
אבא שאול אומר, כל אילן סרק כנגד המשקולת.
אִילָן שֶׁהוּא נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ,
- קוֹצֵץ מְלֹא הַמַּרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה;
- וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה,
- כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.
- בֵּית הַשְּׁלָחִין,
- כָּל הָאִילָן כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- כָּל אִילַן סְרָק כְּנֶגֶד הַמִּשְׁקֹלֶת:
אילן שהוא נוטה לתוך שדה חברו -
- קוצץ מלוא המרדע, על גבי המחרשה.
- החרוב, והשקמה - כנגד המשקולת.
- בית השלהים, ובית האילן - כנגד המשקולת.
- אבא שאול אומר:
- כל אילן סרק - כנגד המשקולת.
מרדע - הוא עץ המלמד שיש בשתי קצותיו שיני ברזל, ומנהיגים בו הבקר בעת החרישה.
ומחרישה - הוא שיש בקצתו שיני הברזל.
ובית השלחין - היא ארץ עייפה וצמאה, והיא שאין לה נהר, וצל האילנות מזיק לה לפי שמונע הטל ממנה, ולפיכך אמר כל האילן כנגד המשקולת. וטעם כנגד המשקולת, ההשוואה, כלומר שיקוצו הענפים כנגד המצר שבין שני השדות.
ואבא שאול חולק על מה שאמר בחרוב ובשקמה כנגד המשקולת, למיעוט תועלתו, לפי שאילן סרק הוא כל שאינו עושה פירות כמו הארז והברוש והדומה להם.
ואין הלכה כאבא שאול:
קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:
מרדע - מלמד הבקר:
החרוב והשקמה - שצילן מרובה וקשה לשדה:
כנגד המשקולת - קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו נו. משקולת, חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר:
ואם בית השלחין היא - ארץ צמאה למים:
כל האילן כנגד המשקולת - אפילו אינו חרוב ושקמה, קוצץ כנגד המשקולת. שהצל רע לבית השלחין נז:
אבא שאול אומר כו' - ארישא קאי, דאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפילו היא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת. ואין הלכה כאבא שאול:
כנגד המשקולת פירש הר"ב כל מה שנוטה וכו' כלומר שיקוצו הענפים כנגד המצר שבין שתי השדות. הרמב"ם:
בית השלחין. כתב הר"ב ארץ צמאה למים. ועיין בריש מ"ק:
כל האילן כנגד המשקולת. פירש הר"ב שהצל רע לבית השלחין לפי שמונע הטל ממנה. הרמב"ם. ונ"י כתב שהשמש טוב לליחות של ההשקאה:
(נו) (על הברטנורא) כלומר שיקוצו הענפים כנגד המצר שבין שני השדות. הר"מ:
(נז) (על הברטנורא) לפי שמונע הטל ממנה. הר"מ. ונ"י כתב שהשמש טוב לליחות של השקאה:
אילן שהוא נוטה לשדה חברו: פ' הספינה דף פ"ב:
מלא המרדע: פי' בערוך כשיבא לחרוש ומרים המרדע להכות הבהמה שחורש בה לא יהיו ענפי האילן מעכבין אותו ע"כ:
בית השלחין וכל האילן: היא גרסת הרמב"ם ז"ל בס"פ עשירי דהלכות שכנים וז"ל וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חברו או על בית האילן קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר ע"כ. וכן הוא בירושלמי וכן גריס בטור בסימן קנ"ה. ופירש כל האילן כל האילנות:
יכין
קוצץ: הענפים:
מלא המרדע: בגובה בכדי שהמוליך השוורים לחרוש, יהיה יכול לנשא המרדע [פייטשע בל"א], כשמוליך השוורים:
על גבי המחרישה: שלא יעכבוהו כשיחרוש. ונ"ל דכשהתרצה סתם להניח הענף, אפ"ה*) חולקין בפירות [כשלהי ב"מ]:
ובחרוב ובשקמה: שצלן עב:
כנגד המשקולת: [זענקבלייא], והוא חוט שיש לבוני החומה, כדי לראות בה אם הרום שוה בהחומה, ור"ל קוצץ כל הנוטה מעבר למצר שלו:
בית השלחין: ר"ל ואם השדה שנוטה האילן לתוכו הוא בית השלחין, דהיינו שדה יבישה:
כל האילן: אפילו אינו חרוב ושקמה:
כנגד המשקולת: כל גובה בענפים שכנגד השדה. שמונע הטל והגשם מלהרטיב
אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת: מדאין קציצתו היזק כל כך וקיי"ל כת"ק [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת