משנה בבא בתרא ב רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) לא יחפור אדם בור - סמוך לבורו של חברו.

ולא שיח, ולא מערה,
ולא אמת המים, ולא נברכת של כובסים,
אלא אם הרחיק מכותלו של חברו שלשה טפחים - וסד בסיד.
מרחיקין את הגפת, ואת הזבל,
ואת המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים,
מכותלו של חברו שלשה טפחים - או סד בסיד.
מרחיקין את הזרעים, ואת המחרשה,
ואת מי רגלים - מן הכותל שלשה טפחים.
מרחיקין את הריחים -
שלשה - מן השכב,
שהן ארבעה - מן הרכב.
ואת התנור -
שלשה - מן הכליה,
שהן ארבעה - מן השפה.


(ב) לא יעמיד אדם תנור -

בתוך הבית - אלא אם כן יש לו על גביו גובה ארבע אמות.
היה מעמידו בעליה - עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים.
ובכירה - טפח.
ואם הזיק - משלם מה שהזיק.
רבי שמעון אומר:
לא נאמרו כל השעורין האלו, אלא שאם הזיק - יהא פטור מלשלם.


(ג) לא יפתח אדם -

חנות של נחתומין, ושל צבעין - תחת אוצרו של חברו,
ולא רפת בקר.
באמת, ביין התירו - אבל לא רפת בקר.
חנות שבחצר -
יכול למחות בידו, ולומר לו:
איני יכול לישן - לא מקול הנכנסין, ולא מקול היוצאין.
ועושה כלים - ויוצא ומוכר בשוק.
אבל אינו יכול למחות בידו, ולומר לו:
איני יכול לישן - לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות.


(ד) מי שהיה כותלו, סמוך לכותל חברו -

לא יסמוך לו כותל אחר - אלא אם כן הרחיק הימנו ארבע אמות.
ובחלונות -
בין מלמעלן, בין מלמטן, ומכנגדן - ארבע אמות.


(ה) מרחיקין את הסולם מן השובך - ארבע אמות,

כדי שלא תקפוץ הנמיה.
ואת הכותל מן המזחילה - ארבע אמות,
כדי שיהא זוקף את הסולם.
מרחיקין את השובך מן העיר - חמישים אמה.
לא יעשה אדם שובך בתוך שלו,
אלא אם כן - יש לו חמישים אמה לכל רוח.
רבי יהודה אומר:
בית ארבעת כורין - מלוא שגר היונה.
ואם לקחו -
אפילו בית רובע - הרי הוא בחזקתו.


(ו) ניפול שנמצא -

בתוך חמישים אמה - הרי הוא של בעל השובך,
חוץ מחמישים אמה - הרי הוא של מוצאו.
נמצא בין שני שובכות -
קרוב לזה - שלו,
ולזה - שלו,
מחצה למחצה - שניהם יחלוקו.


(ז) מרחיקין את האילן מן העיר - עשרים וחמש אמה.

החרוב והשקמה - חמישים אמה.
אבא שאול אומר:
כל אילן סרק - חמישים אמה.
ואם העיר קדמה - קוצץ, ואינו נותן דמים.
ואם האילן קדם - קוצץ, ונותן דמים.
ספק זה קדם, וספק זה קדם - קוצץ, ואינו נותן דמים.


(ח) מרחיקין גורן קבועה מן העיר - חמישים אמה.

לא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו -
אלא אם כן - יש לו חמישים אמה לכל רוח.
מרחיק מנטיעותיו של חברו, ומנירו - שלא יזיק.


(ט) מרחיקין את הנבילות,

ואת הקברות, ואת הבורסקי, מן העיר - חמישים אמה.
אין עושין בורסקי - אלא למזרח העיר.
רבי עקיבה אומר:
לכל רוח הוא עושה - חוץ מן מערבה,
ומרחיק - חמישים אמה.


(י) מרחיקין את המשרה - מן הירק,

ואת הכרישין - מן הבצלים,
ואת החרדל - מן הדבורים.
רבי יוסי - מתיר בחרדל.


(יא) מרחיקין את האילן מן הבור - עשרים וחמש אמה.

החרוב, והשקמה - חמישים אמה,
בין מלמעלן, ובין מן הצד.
אם הבור קדם - קוצץ, ונותן דמים.
אם האילן קדם - לא יקוץ.
ספק זה קדם, וזה קדם - לא יקוץ.
רבי יוסי אומר:
אף על פי שהבור קדם את האילן - לא יקוץ,
שזה חופר בתוך שלו,
וזה נוטע בתוך שלו.


(יב) לא יטע אדם אילן - סמוך לשדה חברו,

אלא אם כן - הרחיק ממנו ארבע אמות.
אחד גפנים, ואחד כל האילן.
היה גדר בינתים -
זה סומך לגדר - וזה סומך לגדר.
היו שורשיו יוצאין לתוך שדה חברו -
מעמיק שלשה טפחים - כדי שלא לעכב את המחרשה.
היה חופר בור, ושיח, ומערה -
קוצץ, ויורד - והעצים שלו.


(יג) אילן שהוא נוטה לתוך שדה חברו -

קוצץ מלוא המרדע, על גבי המחרשה.
החרוב, והשקמה - כנגד המשקולת.
בית השלהים, ובית האילן - כנגד המשקולת.
אבא שאול אומר:
כל אילן סרק - כנגד המשקולת.


(יד) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים -

קוצץ - כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו.
רבי יהודה אומר: טעון פשתן, או זמורות.
רבי שמעון אומר:
כל אילן כנגד המשקולת - מפני הטומאה.


הדף הראשי של משנה בבא בתרא ב