ברטנורא על בבא בתרא ב

משנה בבא בתרא, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

לא יחפור - בור. עגול:

שיח - ארוך וקצר:

מערה - מקורה בקירוי:

נברכת הכובסין - חפירה מרובעת ומי גשמים מתקבצים בה. עשויה לכבס בגדים:

אלא אם כן הרחיק מכותלו - מכותל בורו קאמר. וכותל הבור אין עביו פחות משלשה טפחים. נמצא מחלל בורו לחלל בור של חבירו ששה טפחים . ואסור לאדם לסמוך אחד מן הנזקים לסוף המיצר שלו בשוה אלא א"כ הרחיק השיעור הראוי, ואע"פ שאין לחבירו שם כותל, שמא ימלך חבירו ויבנה בצד המיצר שלו ונמצא זה מזיקו:

וסד בסיד - את כותלי חפירתו:

הגפת - פסולת הזיתים לאחר שנעצרו בבית הבד:

הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן. שכל אלו קשים לחומה ומרפין את הכותל. ולא בכותל דבור קאי השתא:

זרעים - קשים לכותל, שמחלידים את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:

ואת המחרישה - אע"פ שאין זרעים, כגון שחורש לאילנות, קשה לכותל:

מי רגלים - ממסמסים את הלבנים שהם של טיט יבש. לכך המטיל מים סמוך לכותל עשוי מלבינים צריך להרחיק שלשה טפחים . ובכותל של אבנים מרחיק טפח. ושל אבן קשה כגון צונמא , אינו צריך להרחיק כלל:

הרחים - קשים לכותל, שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן:

מז השכב - היא הרחים התחתונה :

הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו. והיא קצרה טפח מן התחתונה:

שלשה מן הכליא - בסיס שבונים מטיט ואבנים שמושיבים התנור עליו, והוא רחב מלמטה וצר מלמעלה, ושפה העליונה של כליא שעליה התנור יושב היא כמדת התנור. וצריך שירחיק בסיס זה מן הכותל שלשה טפחים מתחתיתו, שהן ארבעה משפתו העליונה, לפי שהבל התנור מזיק לכותל:

(ב)

גובה ארבע אמות - חלל מפי התנור עד התקרה. כדי שלא יאחז האור בתקרה:

עד שיהא תחתיו מעזיבה - טיח של טיט שלשה טפחים, שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה. ועל גביו גובה ארבע אמות:

ובכירה - ששופתין קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין לתנור:

ואם הזיק - אחר שהיו שם כל השיעורים הללו:

משלם מה שהזיק - ואע"פ כן מעכבין עליו בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם. ואין הלכה כר' שמעון :

(ג)

ביין התירו - שהעשן היוצא מן החנות של נחתומין ושל צבעין אינו קשה ליין, שהחום משביח ליין שבארץ ישראל. ובמקום שידוע שהחום מזיק ליין, אף תחת אוצר של יין לא יפתח חנות של צבעים ושל נחתומין:

חנות שבחצר - אחד מבני חצר שבא לפתוח חנות בחצר, בני החצר מעכבין עליו:

ולא מקול התינוקות - של בית רבן . ואע"ג דקול הבא מחמת אחרים הוא, לא מצי מחי, משום יגדיל תורה ויאדיר. ואם אינו מלמד התינוקות תורה, אלא אומנות או חשבון או תשבורת, מצי מחי ולומר לו איני יכול לישן מפני התינוקות שנכנסים ויוצאים:

(ד)

מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו - כמין גא"ם. ובא לעשות כותל שני, כנגד כותל חבירו עד שיעשה השלשה כתלים כמין בי"ת , הרי חבירו מעכב עליו עד שירחיק מכנגדו ארבע אמות, כדי שיהיה המקום בין שני הכותלים רחב ויוכלו לדוש בו רבים, שדריסת הרגל בקרקע הסמוך לכותל מחזקת יסודות הכותלים ומעמידה אותם. ודוקא בכותל גינה או בכותל חצר שבעיר חדשה דלא דשו בה רבים ולא נתחזק הקרקע כל צרכו ע"י דריסת הרגל. אבל בכותל חצר שבעיר ישנה סומך ואין צריך להרחיק. וכן אם לא היה בכותל חבירו ארבע אמות או יותר אינו צריך להרחיק, שכותל שהוא פחות מארבע אמות אינו צריך חיזוק:

ובחלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות - היתה לו חלון למעלה בכותלו ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה, אם נשאר מראש הכותל שבנה עד החלון פחות מארבע אמות בגובה, הרי זה כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף בעד החלון:

מלמטן - היתה החלון למטה בכותל, כופה את חבירו להגביה הכותל שבנה כנגדו בגובה ארבע אמות מן החלון כדי שלא יביט בו:

ומכנגד - דצריך להרחיק הכותל מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל אורו :

(ה)

מרחיקין את הסולם - מי שיש לו שובך של יונים בחצרו סמוך לכותל שבין שתי חצרות, ובא חבירו להעמיד סולם אצל הכותל, צריך להרחיק הסולם מן השובך ארבע אמות:

כדי שלא תקפוץ הנמיה - היא חיה קטנה. מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים:

מזחילה - הוא צנור גדול המונח על אורך הכותל ומימי הגג זבים לתוכו . ואם כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו, צריך להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה:

ארבע אמות כדי שיהא זוקף שם סולם - לעלות ולתקן מזחילתו לנקותה מעפר ומצרורות הנופלים בה ומעכבים את קלוח המים:

מרחיקים את השובך מן העיר - שהיונים מפסידים זרעוני הגגות :

אא"כ יש לו חמשים אמה - שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:

בית ארבעת כורין - בית כור לכל רוח, והכור שלשים סאין. ואין הלכה כרבי יהודה:

מלא שגר היונים - מרוצת פריחתן בפעם אחת :

ואם לקחו - כמות שהוא עם הקרקע, אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב:

הרי הוא בחזקתו - שהרי הוחזק בו הראשון כך:

(ו)

ניפול - גוזל :

הנמצא בתוך חמשים אמה - של שובך:

בין שני שובכות - בתוך חמשים לשניהם:

(ז)

מרחיקין את האילן מן העיר - לפי שנוי הוא לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה :

חרוב ושקמה - ענפיהן מרובים:

אילן סרק - גנאי הוא לעיר:

ונותן דמים - מי שהעיר שלו :

ספק וכו' קוצץ ואינו נותן דמים - דכיון דדינא הוי דבין זה קדם ובין זה קדם קוצץ, לאחר שקצץ אמרינן ליה לבעל האילן אייתי ראיה שהאילן קדם ושקול:

(ח)

גורן קבוע - גורן שיש בו כרי גדול שזורים אותו ברחת, קרוי גורן קבוע. ושאין הכרי גדול ואין בו לזרות המוץ ברחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נידף מאליו, קרוי גורן שאינו קבוע :

חמשים אמה - מפני המוץ שמזיק את בני העיר. כשהוא זורה:

ומנירו - של חבירו. ניר, היא חרישה שחורשים בימות הקיץ כדי שימותו שרשי הקוצים והעשבים:

כדי שלא יזיק - מה טעם קאמר, מה טעם מרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו חמשים אמה, כדי שלא יזיק המוץ לנטיעותיו ולנירו, שהוא נעשה זבל ומקלקל הניר ומיבש הנטיעות:

(ט)

את הנבילות ואת הקברות - משום ריח רע:

הבורסקי - מקום עיבוד העורות:

אלא למזרח העיר - שאין רוח מזרחית קשה אלא אם כן באה לפורענות. אבל כשהיא באה כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת, לפיכך אינה מביאה הריח לעיר:

חוץ ממערבה - לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ מרוח מערבית שאינו עושה כל עיקר, מפני שמתפללים לאותה הרוח, ששכינה במערב . ואין הלכה כר' עקיבא:

(י)

המשרה - מקום ששורים בו פשתן. ומפסיד את הירקות הסמוכות לו:

ואת הכרישין - כרתי בלשון תלמוד. והם מזיקין לבצלים הסמוכים להם:

ואת החרדל מן הדבורים - שהוא מפסיד הדבש ועושה אותו חריף וחד:

רבי יוסי מתיר בחרדל - שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי, הרחק דבוריך מחרדלי , מפני שבאות ואוכלות פרחי חרדלי. והלכה כרבי יוסי:

(יא)

ובחרוב ובשקמה - שרשיהן מרובין:

בין מלמעלה - שהאחד מהן מלמעלה בגובה שפוע הר והשני בשפולו :

בין מן הצד - בקרקע שוה:

ונותן דמים - דכיון דברשות נטע, שאינו מזיק עד זמן גדול, לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:

רבי יוסי אומר וכו' - והלכה כרבי יוסי:

(יב)

סמוך לשדה חבירו - בין שדה לבן בין שדה אילן:

אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות - כדי עבודת הכרם. שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרשתו לתוך של חבירו . והני מילי בארץ ישראל וכיוצא בה שמחרשתן ארוכה. אבל בבבל ובשאר ארצות שמחרשתן קצרה, בהרחקת שתי אמות סגי. ודוקא בגפנים לגפנים ואילנות לאילנות הוא דסגי בשתי אמות, אבל הבא ליטע שדה אילן סמוך לגפנים , אפילו בבבל וכיוצא בה צריך להרחיק ארבע אמות :

מעמיק שלשה טפחים - בעל השדה שיצאו שרשי אילנות חבירו לתוך שדהו, קוצצן בעומק שלשה טפחים ואינו חושש:

והעצים שלו - של בעל השדה. והוא שיהיה המקום שחופר רחוק מאילן חבירו שש עשרה אמה או יותר. אבל פחות מכן, העצים לבעל האילן. דעד שש עשרה אמה מינק ינקי, טפי לא ינקי :

(יג)

קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם:

מרדע - מלמד הבקר:

החרוב והשקמה - שצילן מרובה וקשה לשדה:

כנגד המשקולת - קוצץ כל מה שנוטה לתוך שדהו . משקולת, חוט שבוני החומה תולים בה משקולת של אבר:

ואם בית השלחין היא - ארץ צמאה למים:

כל האילן כנגד המשקולת - אפילו אינו חרוב ושקמה, קוצץ כנגד המשקולת. שהצל רע לבית השלחין :

אבא שאול אומר כו' - ארישא קאי, דאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפילו היא אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק שאינו עושה פירות קוצץ כנגד המשקולת. ואין הלכה כאבא שאול:

(יד)

אילן הנוטה לרה"ר - קוצץ את הענפים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו:

גמל טעון פשתן - ואין צריך לקוץ כדי גמל ורוכבו, דרוכב גחין וחליף תותיה:

מפני הטומאה - שמא יאהילו הענפים על כזית מן המת וכיוצא בה ויטמא האדם העובר שם. והלכה כת"ק בלבד: