תפארת ישראל על בבא בתרא א

משנה בבא בתרא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על בבא בתרא · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

השותפין:    בחצר, ויש לכל א' בית פתוח לחצר:

שרצו לעשות מחיצה בחצר:    שאין בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [במ"ו], להכי קתני "שרצו". ונ"ל דרבותא קמ"ל, דאפ"ה לא מצי אמר לא נתרצתי אדעתא דמנהגא, אבל ביש בה דין חלוקה, כופין א' לחבירו לחלוק [קע"א א' וקע"ב]:

בונין את הכותל באמצע:    דכל אחד יתן מחלקו מקום לחצי עובי הכותל, ולא מצי למימר שלא נתרצה לחלוק על דעת כן, ושדי לו במחיצת נסרים דקה. ומיירי בכבר ביררו חלק כל א', וגם קנו מידן בקניין סודר, או שהחזיק א' בחלקו ע"י שנעל גדר ופרץ, דאז קנה גם האחר חלק השני [כח"מ ר"ג י'], או שהחזיקו שניהן ע"י הליכה שהלכו בו לאורך ורוחב חלקן, אבל אי ליכא, חד מהנך, אז אפילו קנו מידו, קניין דברים הוא ומצי לחזור בו, מדלא בירר כל א' חלקו [קנ"ז ב']:

מקום שנהגו לבנות גויל:    אבנים שאינן חלקות:

גזית:    אבנים חלקות שגררום במגירה:

כפיסין:    הוא אריח, שהוא חצי לבינה, והוא טפח ומחצה באורך ג' טפחים [וי"א על אורך טפח ומחצה וערתוי"ט עירובין פ"א מ"ג]:

לבינים:    ג' טפחים על ג' טפחים [וי"א על רוחב טפח ומחצה]:

בונים:    אף דלהיזק ראיי' די במחיצה דקה, עכ"פ שמא יפול וקודם שיבנהו יזיקהו בראייה:

הכל כמנהג המדינה:    כמנהג השותפין כשחולקין. "והכל", לאתויי כשנוהגין במחיצת קנים, ובלבד שלא יהיה בה אויר להציץ בו לשל חבירו, דהו"ל היזק ראייה, ולא מהני מנהג. וכ"כ בנהגו ביתר מגויל, אינו מנהג:

בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים:    דכותל גויל צריך טפח יותר בעביו, מעובי כותל גזית, מפני עוקצין הבולטין בהאבנים שאינן חלקות:

בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים:    דעובי כותל כפיסין הוא טפח יותר מכותל לבינים, דנותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח טיט באמצע לחברן יחד, משא"כ בלבינים, נותן לבינה א' של ג' טפחים לעובי הכותל:

לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם:    אף שהחזיק בהן א', שותפין אין להן חזקה זה על זה במילי דשותפות [כמ"ש ב"מ פ"י סי' ג']:

משנה ב

וכן בגנה:    שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ"ו]:

מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו:    ה"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר:

אבל בבקעה:    מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש:

מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו:    ה"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו:

ועושה חזית:    לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו:

מבחוץ:    ר"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא:

אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן:    מיירי שקידם א' ועשה חזית.

משנה ג

המקיף את חבירו משלש רוחותיו:    שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה.

ואת השניה ואת השלישית:    ונמצא שדה הפנימי מוקף מג' רוחותיו:

אין מחייבין אותו:    אין הניקף מחוייב ליתן סיוע להמקיף להוצאות הכתלים מדלא אהני ליה מידי, שעדיין קרקע שלו פתוח:

רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל:    לתת סיוע להכותלים כפי הצריך לשדהו. ודוקא שהתרצה הפנימי שיבנה החיצון הג' כותלים על מקום של שניהן, דאז הנאת שניהן שוה גם בגוף הכותלים. ולת"ק בכה"ג אינו נותן רק כפי הוצאות חצי מחיצת קנים, וקיי"ל כר"י. מיהו כשגדר החיצון הרביעית, אז דוקא בעשה הגדר בינו ובין הניקף אז צריך פנימי ליתן סיוע, אבל בגדר מבחוץ, א"צ פנימי ליתן כלום, אבל אם הפנימי עשה הרביעית, אפילו אם החיצון עשה ג' רוחות שבחוץ, צריך פנימי ליתן סיוע, כפי הצריך בגדר שבינו לחיצון [קנ"ח ו'], ואף דאמרי' לעיל דבשדה לא נהגו לגדור. הנ"מ משום היזק ראייה, אבל הכא עכ"פ נהנה שלא יכנסו הבהמות לשדהו:

משנה ד

כותל חצר:    של שותפין:

עד ארבע אמות:    בגובה, כדי למנוע היזק ראייה:

בחזקת שנתן:    ר"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב"ד. [וכ' רב"י ח"מ קנ"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד"נ דכה"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ"ל נדה נדה, וכ"כ [טהרות פ"ט מ"ג] משקין טמאין, והיה צ"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי"ט שם] :

אין מחייבין אותו:    אפילו היה כך הכותל קודם שנפל:

סמך לו כותל אחר:    לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן:

מגלגלין עליו את הכל:    כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח"מ שס"ג ס"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י"א דכופין על מדת סדום מה"ט [כח"מ קע"ד א']. נ"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח"מ קנ"ז פ"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ"ד סט"ז]:

בחזקת שלא נתן:    מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל"כ, לא ראינו אין ראי':

עד שיביא ראיה שנתן:    מיהו בבנה בניין קבוע, הו"ל בחזקת שנתן [שם]:

משנה ה

כופין אותו:    לבן חצר:

לבנות בית שער:    חדר שלפני השער שיושב שם שומר הפתח למנוע הכל מלכנס לחצר:

ודלת:    דאף שיש שומר צריך דלת לשמירה בלילה [ודלא כרמ"ז]. וה"ה כל דבר הנצרך מאוד בחצר, אבל לקישוטים שבה א"צ ליתן [קס"א]:

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער:    דבאינה סמוכה לר"ה א"צ. וקיי"ל כת"ק [שם]:

כופין אותו:    לבן עיר:

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה:    דבאינה סמוכה למלכות אחרת א"צ. וקיי"ל כת"ק [קס"ג]:

ויהא כאנשי העיר:    ליתן סיוע להנ"ל ולמס:

הרי הוא כאנשי העיר מיד:    וי"א אפי' רק שכר בה דירה לשנה [שם]. ודוקא בשאר נתינות, אבל לצדקה ל' יום, וג' חדשים לתמחוי, ולכסות עניים ז' חדשים, ולקברות עניים ט' חדשים, וי"א דלכולן בל' יום סגי [י"ד רנ"ו ה']:

משנה ו

וארבע אמות לזה:    ד' אמות מרובעות לכל א', חוץ מד' אמות מרובעות לכל פתח ופתח של בית. ואם רוחב הפתח יותר מארבע אמות, נותנין ד' אמות לתוך משך החצר ברוחב כל הפתח [קע"א ג']:

ותשעה קבין לזה:    הוא ג' אלף ותש"ן אמה, באמות מרובעין, והוא ס"א אמה על ס"א אמה בקירוב:

ותשעת חצאי קבין לזה:    ולא נקט ד' קבין וחצי, היינו מדבעי למנקט המנין דנקט ת"ק, ומצינו דוגמת זה בב"מ [פ"ג מ"ז]:

וחצי קב לזה:    הוא ר"ח אמות מרובעות, והוא י"ד על י"ד אמה בקירוב:

רבי עקיבא אומר בית רובע:    כדי לזרוע שם רובע הקב. והוא י' אמות וחומש מרובע:

ולא את הטרקלין:    [שלאסס] נקרא בלשון יון [טראכלום]:

ולא את המורן:    מגדל קטן שבונין בגנה:

ולא את השובך:    [טויבענשלאג]:

ולא את בית הבד:    בית לעצור הזיתים:

בזמן שאין שניהם רוצים:    אז אין אחד יכול לכוף חבירו לחלוק, אבל יכול לכופו לומר קנה חלקי או אקנה חלקך, ודוקא בשוייו [שם]:

יחלוקו:    משום סיפא נקט לה, א"נ דקמ"ל דאין כאן משום בל תשחית מדלא סגי בלא"ה:

וכתבי הקודש:    כ"ד ספרי תנ"ך:

לא יחלוקו:    ודוקא שהן בכרך א', אי בב' כרכים, אבל הן מענין א' [קע"ג א'], אבל בב' לטיבותא שהן בב' כרכים וב' עניינים, חולקין: