רמב"ם על בבא בתרא א

רמב"ם · על בבא בתרא · א · >>

בבא בתרא פרק א

• ראו גם: נוסח המשנה בבא בתרא א רמבם

משנה א

זו החצר שזכר בכאן הוא חצר שאין בה דין חלוקה, ולפיכך אין חולקין אותה אלא ברצון שניהם. אבל אם יש בה דין חלוקה ורוצה האחד לחלוק, כופין לשני על זה. וכיון שרצו לחלוק ונתרצה כל אחד משניהם ברוח פלוני, כגון שהחזיק בקרקע ברגלו וכיוצא בו, אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא כופין אותו לבנות כמנהג המדינה. וצריך להיות גובה הכותל שחייבין לבנות ארבע אמות כדי שלא יראה כל אחד מהם לחבירו כי הראיה היזק, ויהיה הכותל שלם בלא חורים כדי שלא יזיקו זה את זה בראיה.

וגויל - אבן שאינו משונה ומוחלק.

וגזית - אבן שווה וחלקה.

כפיסין - חצי לבנה.

ולבנים - שלמים.

ומה שהצריך להיות הכותל הבנוי מכפיסין רחב יותר מרוחב הכותל הנבנה מלבנים טפח, לפי שעל כל פנים צריך להניח ריוח בין הכפיסין כדי לשום בו הטיט, ושיעור זה עם הסיד שטחים על הכותל הכל כפי המנהג. ואם מנהג המדינה לעשות מחיצה בקנים ובהוצים כופין אותו על זה, ובלבד שתהא אותה מחיצה מעובה כדי שלא יראה אחד מהם לחבירו.

המקום והאבנים של שניהם - אף על פי שהם ברשות אחד מהם, ולא נאמר המוציא מחבירו עליו הראיה כיון שהוחזק משניהם:

משנה ב

פשט משנה זה יש בו חסרון ופירושה כמו שזכרנו וזה, כי מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינה פלונית, מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור. אבל מי שמכר בבקעה סתם, אין כופין את הלוקח לגדור ואפילו במקום שנהגו לגדור. סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור.

ופירוש חזית - מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי הוא הכותל, שיטוח בסיד מן הכותל שיעור אמה בראש הכותל לצד חלק חבירו. וטעם היותו מבחוץ כלומר לצד חבירו, לפי שאם לא יטיח כלל יוכל חבירו לטעון שהכותל של שניהם. ואם טח אותו לצד חלקו כלומר מבפנים, היה חבירו טח מצד אחר סמוך לחלקו ויטעון שהוא משותף ביניהם. ואם תאמר יקציע אותה הטיחה כיון שהיא בצד חלקו ויטעון שיש לו חלק בכותל, זה אי אפשר לפי שמקום הגרירה היה ניכר.

ושאר המשנה מובן ממה שקדם מן הפירוש:

משנה ג

מה שאמר רבי יוסי אם עמד וגדר את הרביעית, מגלגלין עליו את הכל - בין שהיה זה הגודר הרביעית אותו שגדר השלוש רוחות, בין שהיה האיש ההוא שהוקף משלוש רוחותיו הוא שהקיף רוח רביעית, כיון שנבנית הרביעית ונגמרה התועלת, לדעת רבי יוסי מגלגלין עליו את הכל.

ועניין הגלגול שיראה כמה הוציא בארבע רוחות וישלם החצי.

וזה הבניין הוא כשהיה לצד רשות הרבים, וכל זמן שלא בנה הרוח הרביעית אינו חייב כלום לפי שלא הגיעה לו תועלת, שהרי קרקעו פתוח כמו שהיה.

והלכה כרבי יוסי:

משנה ד

כשהכותל משותף בין שניהם כאחד יש לכוף לכל אחד מהם לבנות כשיתבענו חבירו. ואם בנאו אחד מהם וטען השני שנתן חלקו, נאמן עד שיביא ראיה האחר שלא נתן כלום, והטעם לפי שהואיל ששניהם חייבין לבנות וזה ידוע לכל העולם, יש לומר שנתן חלקו.

ואם רצה אחד מהם להוסיף על ארבע אמות ברום הכותל הרשות בידו, אבל לא יוכל לכוף לחבירו שיבנה עמו. ואם חזר חבירו ובנה כותל אחר, והגביהו יותר מארבע אמות, סמוך לכותל שבנה חבירו, כגון זה:

כופין אותו לתת חצי מה שהוציא חבירו באותו הגובה, לפי שגילה דעתו שהוא רוצה במה שהגביה חבירו על הארבע אמות, ואף על פי שלא נהנה עדיין באותו הכותל שלא נתן התקרה, אלא הואיל ודעתו כן חייב לתת חלקו, ומה שטוען שנתן מה שנתגלגל עליו אינו נאמן לפי שנאמר לו "היאך ידעת שאתה חייב לשלם כדי שתתן לו, קודם שתעמדו בדין":

משנה ה

רבן שמעון בן גמליאל אומר, שהעיירות הסמוכות לאויבים הן שצריכות חומה או דלתים ובריח, אבל העיירות שאינן סמוכות לארצות האויבים אינן צריכות לכך. וחכמים אומרים, שמא יעבור חיל עליהם וישללום.

ומה שאמר כופין - רוצה לומר כל אחד ואחד מבני העיר יכוף לחבירו על זה.

והלכה כחכמים:

משנה ו

הקרקעות המשותפות בבבל וכיוצא בו, אין בהן דין חלוקה עד שיהיה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, כלומר בחצר השותפין, אחר שיניח לפני פתח כל בית ובית ארבע אמות לתשמיש. למדנו מזה כי כשיהיה בחצר שני בתים זה כנגד זה, אין חולקין עד שיהיה מפתח בית זה לפתח הבית השני שש עשרה אמה. ודין זה הוא בחצר שהדין בה במדינות, אימתי בזמן ששניהם אין מרוצים, אבל בזמן ששניהם מרוצים יחלוקו אף על פי שאין בחצר ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה.

ורבי יהודה אינו חולק על חכמים אבל הוא מדבר כפי מקומו, לפי שבמקום רבי יהודה היה עושה תבואה שדה של תשעה חציי קבין, כשדה שהיה בו תשעה קבין במקום חכמים.

ובית רובע - רוצה לומר מידת בית רובע, הוא רביע מידת בית קב, וכבר בארנו בפרק שני מכלאים שמשיחת בית רובע מאה אמה וחמש אמות, וכמו כן משיחת בית תשעה קבין שלושת אלפים ושבע מאות וחמשים אמה, ותשעת חציי קבין משיחת אלף ושבע מאות וחמשים אמה.

ופסק ההלכה שאין חולקין הקרקעות המשותפות, אלא אם יהיה בכל אחד מהם כדי עבודת העובד יום אחד, כלומר בחרישה או זריעה וכיוצא בהן.

וטרקלין ומורן - מין ממיני ארמונים.

וכדי לזה וכדי לזה - הוא שיקרא שם כל אותו דבר על כל חלק וחלק מחלקיו, כגון שיהיו הטרקלין כל כך גדול שיגיע לכל אחד מן השותפין בחלקו מקום שיקרא טרקלין, וכן השאר. ואם לא יתכן החלוקה באותו קרקע, בין לשינוי חלקיו או שתתבטל צורתו כשהוא נחלק לקטנותו כמו שביארנו, אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק, אבל כופין אותו על דרך אחר שיאמר לו קנה חלקי ממני או מכור לי חלקך בכמה שהוא שווה, וזה עניין "גוד או אגוד" ופירושו קנה לך חלקי או אני אקנה חלקך.

וכתבי הקדש, אף על פי ששניהם רוצים לא יחלוקו - כשהם בכרך אחד, אבל כשהם כרכים הרבה מחוברים ביחד, ורצו לחלוק שיקח אחד מהם ספר זה וחבירו ספר אחר, אינם נמנעים:

משנה בבא בתרא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב