משנה בבא בתרא א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק א · משנה ד | >>

[עריכה]

כותל חצר שנפל, מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות^כ.

בחזקת שנתן, עד שיביא ראיה שלא נתן.

מארבע אמות ולמעלה, אין מחייבין אותו^כב.

סמך לו כותל אחר, אף על פי שלא נתן עליו את התקרה, מגלגלין עליו את הכל.

בחזקת שלא נתן^כד, עד שיביא ראיה שנתן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל,

מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ,

עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.

בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן,

עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.

מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה,

אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.

סָמַךְ לוֹ כֹּתֶל אַחֵר,

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה,

מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן,

עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כותל חצר שנפל - מחייבין אותו לבנותו.

עד ארבע אמות -

בחזקת שנתן - עד שיביא ראיה שלא נתן.

מארבע אמות ולמעלן - אין מחייבין אותו.

סמך לו כותל אחר -

אף על פי שלא נתן עליו את התקרה - מגלגלין עליו את הכל,

בחזקת שלא נתן - עד שיביא ראיה שנתן.

כשהכותל משותף בין שניהם כאחד יש לכוף לכל אחד מהם לבנות כשיתבענו חבירו. ואם בנאו אחד מהם וטען השני שנתן חלקו, נאמן עד שיביא ראיה האחר שלא נתן כלום, והטעם לפי שהואיל ששניהם חייבין לבנות וזה ידוע לכל העולם, יש לומר שנתן חלקו.

ואם רצה אחד מהם להוסיף על ארבע אמות ברום הכותל הרשות בידו, אבל לא יוכל לכוף לחבירו שיבנה עמו. ואם חזר חבירו ובנה כותל אחר, והגביהו יותר מארבע אמות, סמוך לכותל שבנה חבירו, כגון זה:

כופין אותו לתת חצי מה שהוציא חבירו באותו הגובה, לפי שגילה דעתו שהוא רוצה במה שהגביה חבירו על הארבע אמות, ואף על פי שלא נהנה עדיין באותו הכותל שלא נתן התקרה, אלא הואיל ודעתו כן חייב לתת חלקו, ומה שטוען שנתן מה שנתגלגל עליו אינו נאמן לפי שנאמר לו "היאך ידעת שאתה חייב לשלם כדי שתתן לו, קודם שתעמדו בדין":

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כותל חצר - של שותפין:

עד ארבע אמות - דבהכי סגי ליה להיזק ראיה:

בחזקת שנתן - כשזה תובעו חצי היציאה וזה אומר כבר נתתי חלקי, נאמן, עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן ^כא. דמשפט זה גלוי לכל שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין:

סמך לו כותל אחר - לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות הרבה ולא רצה לסייעו בהגבהתו, סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל, אע"פ שלא נתן עליו עדיין התקרה, מגלגלין עליו את הכל. דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהאיך ^כג:

בחזקת שלא נתן - אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כתלו לכותל ראשון, ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו, וזה אומר נתתי חלקי, אינו נאמן אלא בעדים. שאין משפט זה גלוי, ועד שחייבוהו ב"ד אינו עשוי ליתן:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

כותל חצר שנפל. לשון נ"י כותל חצר שהסכימו עליו מתחלה לבנותו למעלה מארבע אמות ונפל. מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות וכו' אבל למעלה מארבע אמות אין מחייבין אותו ואע"ג דמתחלה הסכים לכך השתא לא בעי. ע"כ. וכן בנוסחא אחת מהרמב"ם פ"ג מהלכות שכנים. כמ"ש שם הכ"מ. וכתב ב"י סימן קנ"ז ועד ארבע אמות משמש למעלה ולמטה דברישא קתני כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות. והדר קתני עד ד' אמות בחזקת שנתן. ע"כ. כלומר והדר קתני עד ד' אמות וכו' אפילו בתחלת בנין הכותל. ודו"ק:

עד ד' אמות. לשון הר"ב דבהכי סגי ליה להיזק ראיה כמ"ש במשנה ה' פ"ד דעירובין בשם התוספות:

בחזקת שנתן. פירש הר"ב עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן. וכן פירש רש"י. וכתב הרא"ש דתימה הוא דמשום שלא נתן מיד בשעה שתבע הוה ליה לעולם בחזקת שלא נתן. ואפילו אמר בפני עדים איני רוצה ליתן לך. דלמא אשתמוטי משתמיט עד דהוה ליה זוזי. ואז נתן לו. אלא הכא כגון שבאו עדים ואמרו עמנו היה שמעון במקום פלוני מיום שהחל ראובן בנין כותל זה. ויודעין אנו שלא פרעו. אי נמי כגון שעמד שמעון בדין וחייבוהו ב"ד לבנות עד ארבע אמות וסרב על צווי ב"ד. הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן:

מגלגלים עליו את הכל. כתב הר"ב דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה דהיאך ובכי הא לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר פטור. תוספות. ואתיא כרבנן דר' יהודה משנה ג' פרק בתרא דבבא מציעא. וכתב נ"י ואם תאמר במה קנאו דמחייבינן ליה. י"ל דכיון שיש לו חצי כותל בארבע אמות. הוה ליה כחצרו וקונה לו ואע"פ דלא אמר ליה אידך תקנה לך חצרך. ברור לן שעל דעת כן בנאו שיהיה שלו כל זמן שירצה וכן כתב המגיד [ריש פרק ג' מה"ש]. וכתב עוד נ"י וא"ת אמאי מגלגלין עליו שמא כשיקרה את ביתו לא יסמוך קורותיו באותו כותל. יש לומר דמכל מקום כיון שנעשה כותל זה מחיצה לביתו חייב. והכי תניא בתוספתא:

בחזקת שלא נתן. איירי כגון דידעינן דקדם חד וארציה לחבריה. והיה מסרהב כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו ולכך הוי בחזקת שלא נתן. ואין צריך להעמיד כשעשה חזית. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) עד כו'. משמש למעלה ולמטה. בותל חצר שנפל מחייב לבנותו עד ד"א והדר קתני עד ר"א בחזקת כו'. ב"י. וכלומר והדר קתני עד ד"א כו' אפילו בתחלת בנין הכותל ודו"ק:

(כא) (על הברטנורא) ותימה היא, דמשום שלא נתן מיד בשעה שתובעו הו"ל בחזקת שלא נתן לעולם ודלמא אשתמוטי משתמיט כו'. אלא הכא כגון שבאו עדים ואמרו עמנו היה שמעון במקום פלוני מיום שהחל ראובן בנין כותל זה ויודעין אנו שלא פרעו. אי נמי כגון שעמד שמעון בדין וחייבהו בית דין לבנות עד ר"א וסרב על צווי ב"ד, הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן. הרא"ש:

(כב) (על המשנה) אין כו'. ואע"ג דמתחלה הסכים לכך השתא לא בעי. נ"י:

(כג) (על הברטנורא) ובכי הא לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר פטור. תוספ'. ועתוי"ט:

(כד) (על המשנה) שלא כו'. איירי כגון דידעינן דקדים חד וארציה לחבריה והיה מסרהב, כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו, ולכך הוי בחזקת שלא נתן. וא"צ להעמיד כשעשה חזית. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כותל חצר וכו': כתוב בבית יוסף בחו"מ סימן קנ"ז פי' בעל נמקי יוסף כותל חצר שהסכימו מתחלה לבנותו למעלה מד' אמות ונפל מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות וכן כתבו הגהות מימוני בפ"ח מהלכות שכנים בשם הר"ר יונה ז"ל נראה דלפי דעתם עד ד' אמות משמש למעלה ולמטה דברישא קתני כותל חצר מחייבין איתו לבנותו עד ד' אמות והדר קתני עד ד' אמות בחזקת שנתן ע"כ:

מד' אמות ולמעלה אין מחייבי' אותו: היינו אפילו אם מתחלה הסכים בכך והשתא הדר ביה נמקי יוסף. וכתוב שם בנ"י בפ' הבית והעליה דף קל"ז בשם הרשב"א ז"ל למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו לבנותו אלמא לבנות עם חברו אין מחייבין הא לעכב על חברו אינו יכול. ותדע לך שאם אתה אומר כן פשיטא עיכובי מעכב שלא לחייבו לבנות צריכא למימר אלא ודאי ש"מ כל שהכותל בין שניהם כל א' מהם בונה ומגביה ומכביד בכל מקום כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כותל רעוע וכדרך שאדם בונה בתוך שלו ע"כ בקיצור וע"ש. וכתב עוד בפ' חזקת הבתים דף קצ"א וז"ל והא דתנן בפ"ק למעלה מד' אמות אין מחייבין אותו דמשמע דלא חיישינן לשרשיפא פי' לשמא יביא כסא או ספסל וקאי אגביה ומסתכל בחבריה לא קשיא. דהתם בחצר וכיון שהוא מקום פרוץ לא חיישי' דמייתי שרשיפא דמכסיף מחבריה דחזי ליה אבל בבית שהוא מקום צנוע חיישינן ע"כ. ואיתה למתני' בריש פירקין:

מגלגלין עליו את הכל: כתוב בנמקי יוסף ואם אמר לחברו אני חפץ בשתוף הכותל שהגבהת הרי זכה מיד בחצי הכותל ואילו אמר לאחר מכאן שנתן לו חלקו הרי הוא בחזקת שנתן לפי שמשפט זה גלוי לכל דכיון שהודה שהוא רוצה בבנין נתחייב לשלם וכן תנן הכא במתני' שאם סמך לו כותל כנגד אותו כותל שעלה חברו גלי דעתיה שרוצה להשתמש ממנו לתת עליו תקרה הלכך בדין הוא שיתחייב לשלם מיד אע"פ שלא נתן עליו התקרה ועוד שאם נתן עליו את התקרה נראה שהיה נאמן לומר שנתן חלקו וכמו שנראה מדברי הר"ר יונה ז"ל הלכך בדין הוא שמגלגלין עליו את הכל אע"פ שלא נתן עליו עדיין את התקרה ומש"ה נמי הוה ס"ד דרב הונא למימר דלאו דוקא קודם שיתן את התקרה אלא אפילו קודם שיגמור לבנות הכותל האחר כיון שנראה מדעתו שיגמרנו חייב אלא דרב נחמן פליג ואמר שאין לנו גלוי דעת אלא דכל היכא שצורת הבנין מוכחא שדעתו להוסיף כהנהו גווני דמפ' בגמרא דבכה"ג מודה רב נחמן דסמך לפלגא סמך לכולא אא"כ טען ואמר שלא היה בדעתו להוסיף אלא טור אחד או שנים דנאמן ואין מגלגלין עליו את הכל אלא ישלם חלקו כפי מה שבנה בזה הא לאו הכי למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך וקיימא לן כרב נחמן עד כאן:

בחזקת שלא נתן: איירי כגון דידעינן דקדים חד וארצי לחבריה והיה מסרהב כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו ולכך הוי בחזקת שלא נתן ואין צריך להעמיד כשעשה חזית תוס' ז"ל. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו דף ו' הא דתנן סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו מגלגלין עליו את הכל פי' רש"י ז"ל אע"פ שלא נתן עליו עדיין את התקרה דגלי אדעתיה דניחא ליה בהגבהה דהאיך. ויש שאלה שמא יתן את קורתו לרוח אחרת על כותל עצמו ולא יסמוך עליו מ"מ צריך הוא לכותלו של חברו שאם תסלק כותלו נמצא פרוץ ואין ביתו מוקף כותל וא"ת א"כ אינו צריך לכותל ברי י"ל אעפ"כ מגלגלין עליו דמי גויל וגזית כדי שלא יפול ונמצא צריך לחזור ולבנות כל היום. אבל בתוספתא מצאתי היתה סמוכה לחצרו אע"ש שלא נתן את הקורה לאותו הרוח נותנין לו יציאותיו של כותל בשעה שהוא בונה. ובירושלמי גרסי' אמתני' רב הונא אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל עד כדון לארכו או אף לרחבו אמר ר' נסה כותל חצר לא נעשה אלא לצלליו סברין מימר הא אם רצה לקרות אינו מקרה וחזר ותנא סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל הא אם רצה לקרות אינו מקרה א"ר יוסי ב"ר בון תפתר ע"י מרישין. וכך פירושו רב הונא אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל כפי ארך חצרו של זה ולא יותר ויש לפרש מגלגלין עליו כל פשוטו של כותל אע"פ שלא סמך אלא לפלגא והיינו דרב הונא גופיה בגמרא עד כדון לארך חציו של זה מגלגלין עליו או אף לרוחב הכותל שאם בנה אותו עד כפי צורך הכותלים שנותנין עליהם את התקרה צריך זה לסייע עמו או שמא יכול לומר איני רוצה להקרות עליו ודי לי בהוצא ודפנא או בכותל בנין קל וא"ר נסה כותל חצר לא נעשה אלא לצלליו לפיכך אין מחייבי' אותו לבנותו אפילו עד ד' אמות אלא בארך סברין מימר שאם רצה לקרות אינו מקרה והתני בסיפא מגלגלין עליו את הכל משמע משום שיתן עליו למחר את הקורה שאם אינו יכול להקרות למה מגלגלין עליו כלום ומה הנאה יש לו בכותלו של חברו למעלה מד' אמות א"ר יוסי ב"ר בון תפתר ע"י מרישין שיתן מריש על כותל של עצמו ועליו יתן תקרתו ונמצא נהנה בצלו של כותל חברו שתהא ביתו בנוי מכל צד אבל לא שיתן עליו את התקרה שאין מגלגלין עליו רוחב הכותל ואם רצה נותן הכל וסומך עליה והא דקתני בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן כתב בו הרב ר' משה הספרדי ז"ל שהוא נשבע ונוטל ולא נראה לי אלא הרי הוא כפרעתיך בתוך זמני וגריע מינה והתם בלא שום שבועה שקיל עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כותל חצר: של שותפין:

עד ארבע אמות: בגובה, כדי למנוע היזק ראייה:

בחזקת שנתן: ר"ל כל א' נאמן לומר שנתן חצי ההוצאות, מדידוע לכל שצריך כל א' לסייע, ולולא שנתן היה כופהו בב"ד. [וכ' רב"י ח"מ קנ"ז, דהאי עד ד' אמות, קאי אלמעלה שעד ד"א מחייבין אותו, וקאי נמי אלמטה דעד ד"א הוא בחזקת שנתן. ולפעד"נ דכה"ג אשכחן טובא. דבכל דוכתא שצריך התנא להכפיל המלות, מסתגי בחד, דוגמת זה [נדה דל"ו ב'] המקשה נדה, והיה צ"ל נדה נדה, וכ"כ [טהרות פ"ט מ"ג] משקין טמאין, והיה צ"ל טמאין טמאין, ועי' רתוי"ט שם] :

אין מחייבין אותו: אפילו היה כך הכותל קודם שנפל:

סמך לו כותל אחר: לאחר שבנה הא' למעלה מד' ולא סייעו חבירו, סמך חבירו כותל אחר כנגד כותל זה או בצדו, כדי לסכך על גבן:

מגלגלין עליו את הכל: כל המגיע לחלקו, אף שאין הנאתו כהנאת אחר. [ואף דכל זה נהנה וזה לא חסר כופין על מדת סדום. ומה"ט הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, והמשכיר גברא דלא עביד למיגר, א"צ להעלות לו שכר. היינו בכבר נהנה, ולא ברוצה ליהנות לכתחילה [כח"מ שס"ג ס"ו]. ואף דברוצה לחלוק שדה השותפין באופן שיקח אחד חלקו סמוך לשדה אחר שלו, י"א דכופין על מדת סדום מה"ט [כח"מ קע"ד א']. נ"ל דהכא שאני שהוציא הלה ממון, להכי מסתבר שכל דבר שב' השותפין נהנין ממנו. יתן כל א' חלקו לזה, אבל התם י"ל דלא מסתבר דבשביל שזה נהנה יתן דמים לחבירו, וכקיצור צנור [ח"מ קנ"ז פ"ז], וכפתיחת חלון לרשות שאינו מזיקו [קנ"ד סט"ז]:

בחזקת שלא נתן: מדאין זה פשוט לכל שיצטרך לסייע. ולהכי ישבע חבירו בנקיטת חפץ ויטול [קנ"ז]. וכל היכא דצריך להביא ראי' שלא נתן, דוקא באמרו עדים שביום שאמר זה שנתן, עמהם היה ולא נתן, דאל"כ, לא ראינו אין ראי':

עד שיביא ראיה שנתן: מיהו בבנה בניין קבוע, הו"ל בחזקת שנתן [שם]:

בועז

[עריכה]