משנה אהלות יז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יז · משנה ה | >>
שדה שאבד קבר בתוכהיא, ובנה בה בית ועליה על גביו, אם היתה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית, עליה טהורה.
ואם לאו, עליה טמאה.
עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק, מצטרפין כחותם המרצופים, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, עד שיהיה במקום אחד כחותם המרצופין.
אמר רבי יהודה, מעשה שהיו אגרות באות ממדינת הים לבני כהנים גדולים, והיו בהם כסאה וכסאתים חותמות, ולא חשו להם [ חכמים ] משום טומאה.
שדה שאבד קבר בתוכה,
- ובנה בה בית ועליה על גביו -
- אם היה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית - עליה טהורה,
- ואם לאו - עליה טמאה.
- ובנה בה בית ועליה על גביו -
- עפר בית הפרס, ועפר חוצה לארץ שבאו בירק -
- מצטרפין כחותם המרצופין - דברי רבי אליעזר.
- וחכמים אומרין: עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין.
- אמר רבי יהודה:
- מעשה שהיו איגרות באות ממדינת הים לבני כהנים גדולים,
- והיו בהן כסאה וכסאתים חותמות,
- ולא חשו להן משום טומאה.
כאשר היה פתח העליה על שיעור פתח הבית בשווה ונוכחי אליו הנה העליה טהורה בהכרח, לפי שאמנם היה הקבר כבר הגיע בדין הבית, לפי שאם היה תוך הבית הנה העליה טהורה, ואם היה תחת כותל מכותלי הבית הנה העליה גם כן טהורה לפי שהבית הוא אוהל על הקבר והעליה אוהל אחר למעלה מזה האוהל, ואם היה הקבר תחת פתח הבית הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה המשקוף לעליה אוהל על אוהל. אולם אם לא יהיה הפתח על יושר פתח העליה הנה העליה טמאה, לפי שכבר אפשר שיהיה הקבר תחת הכותל אשר עליונו פתח העליה, ויהיה משקוף העליה מאהיל על הקבר ותהיה העליה טמאה, וזה מבואר.
וכבר קדם לך שעפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ מטמאין במגע ובמשא. וכאשר יתלה בקצה הירק כאשר ישרשו אותו מעפר בית הפרס והיה כשיעור חותם המרצופין, יהיה טמא לדעת רבי אליעזר.
ומרצופים - הם כמו שקים מעור, ישימו בו הולכי אורח בגדיהם וכליהם וינעלו אותם ויחתמו אותם בחותם מטיט, וכבר יעשו חותם לכתבים גם כן מזה הטיט.
וכבר זכר בתוספתא, שרבי אליעזר אמנם חלק עם חכמים בעפר חוצה לארץ לבד.
והשיב רבי יהודה דבר לחזק בו דעת חכמים ואמר, שכבר נתקבץ מעפר חוצה לארץ כסאה וכסאתים, ולא חשו להם משום טומאה אם אין בכל חותם מהם כחותם המרצופין.
והלכה כחכמים:
עליה טהורה. ממה נפשך דאם הקבר בתוך הבית הבית טמא ועליה טהורה ואם הקבר כנגד איסקופת הבית טומאה נכנסת לבית ועליה טהורה אבל בשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית חיישי' דילמא קאי קבר תחת הכותל כנגד פתחה של עליה ובוקעת הטומא' עד שמגעת לפתח העליה ונכנסת לעלי' דרך הפתח ור' יוסי פליג בתוספת' (שם) ואמר אע"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דרבי יוסי לטעמיה דתנן לעיל פרק י"ב (מ"ח) מודבק לשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי פרק י"א (מ"ז) ר' יוסי אומר רואים את הטומאה מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי כותל עליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העלייה טהורה לר' יוסי:
ועפר חוצה לארץ. כלומר או עפר חוצה לארץ דארץ העמים ובית הפרס תרוייהו מטמו במגע ובמשא כדתנן לעיל פ"ב (מ"ג) ושיעור הגוש כחותם המרצופין כדתניא בבכורות פרק הלוקח בהמה (דף כב.):
שבא בירק. כגון אגודה של ירק שיש בה קלחים הרבה שנעקרו בגושיהן וכל קלח בפני עצמו ליכא עפר כחותם המרצופים וקסבר ר"א דמצטרפין:
בסאה וכסאתים חותמות. רבי יהודה מייתי עובדא לסיועי רבנן דבכל חותם בפני עצמו לא היה בו כחותם המרצופין מעפר חוצה לארץ:
ולא חשו להם לטומאה. אע"פ שבין כולם היה הרבה דהא תנן כסאה וכסאתים:
תניא בתוספתא [פי"ז] א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העמים בירק שר"א אומר מצטרף וחכ"א אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות. פי' עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות אז מצטרף לכחותם המרצופין אבל פחות מכן אין מצטרף ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דהא במתניתין קאמר ר' יהודה בחותמות והאיגרות שבאו ממדינת הים דטהורים:
עליה טהורה - ממה נפשך, אם הקבר בתוך הבית, הבית טמא והעליה טהורה יב. ואם הקבר תחת אסקופת יג פתח הבית, טומאה נכנסת לבית ועליה טהורה. אבל כשאין פתח העליה מכוון יד כנגד פתח הבית, חיישינן דלמא קאי קבר תחת הכותל מכוון כנגד פתחה של עליה, ובוקעת הטומאה עד שמגעת לפתחה של עליה, ונכנסת לעליה דרך הפתח:
ועפר חוצה לארץ - כלומר או עפר חו"ל. דארץ העמים ובית הפרס תרוייהו מטמו במגע ובמשא:
שבא בירק - כגון אגודה של ירק שיש בה קלחים הרבה שנעקרו בגושיהן, ובכל קלח בפני עצמו ליכא עפר כחותם המרצופין שהוא שיעור הגוש לטמא:
חותם המרצופין - אמתחות של עור כעין שקין שהולכי דרכים נותנים כליהם בתוכם וחותמים עליהם בחותם של טיט:
כסאה וכסאתים חותמות - של טיט. והאי עובדא מייתי רבי יהודה לסיועי לרבנן דלסאה וסאתים מעפר שבא מחוצה לארץ לא חששו, הואיל ולא היה בחותם אחד בפני עצמו כחותם המרצופין. והלכה כחכמים:
שדה שאבד קבר בתוכה. טמא במגע ובמשא ובאהל. כדתנן בפ' דלקמן משנה ג:
עלייה טהורה. פי' הר"ב ממ"נ אם הקבר בתוך הבית כו'. ואל יקשה עליך מה שאמרנו בפ"ז טומאה בתוך הכותל כל העליות שע"ג אפי' הן עשר טמאות דהתם בכותל והכא תחת הכותל לפי שהבית הוא אהל על הקבר. והעליי' אהל אחר למעלה מזה האהל. הרמב"ם בנא"י. ומ"ש הר"ב ואם הקבר תחת אסקופת פתח הבית כו'. הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה [משקוף העליי'] אהל על אהל. הרמב"ם. וכ' מהר"ם נ"ל דמכוון דקאמר לא אתא לאפוקי אלא אם פתח עלייה עודף על פתח הבית מכאן או מכאן אבל אם פתח הבית רחב הרבה יותר משל עלייה לכל צד ה"נ עלייה טהורה לכל צד. ע"כ:
ועפר ח"ל. עיין בפי' הר"ב במשנה ג פ"ב:
כחותם המרצופין. פי' הר"ב שהוא שיעור הגוש לטמא. כדתניא בבכורות פרק הלוקח בהמה [דף כב] הר"ש:
ולא חשו להם חכמים. ובנוסחת ארץ ישראל מצאתי שנמחק חכמים. וגם הרמב"ם בפרק י"א מהט"מ. לא העתיק. אלא ולא חשו להם משום טומאה:
(יא) (על המשנה) שדה כו' טמא במגע ובמשא ובאוהל:
(יב) (על הברטנורא) והא דריש פרק ז' דהעליות טמאות כו', התם הטומאה בכותל, והכא תחת הכותל. הר"מ בנוסחת ארץ ישראל:
(יג) (על הברטנורא) הנה משקוף הבית מאהיל עליו ויהיה משקוף העלייה אוהל על אוהל. הר"מ:
(יד) (על הברטנורא) לא אתא לאפוקי אלא אם פתח עלייה עודף על פתח הבית, אבל אם פתח הבית רחב הרבה יותר משל עלייה לכל צד, הבי נמי עלייה טהורה לכל צד. מהר"ם:
אם היה פתחה. גרסי':
ואם לאו עליה טמאה. ור' יוסי פליג בתוספתא ואמר אע"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דר' יוסי לטעמיה דתנן לעיל בפי"ב מודבק למשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי בפי"א ר' יוסי אומר רואין את הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי הכותל של העליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העליה טהורה לר' יוסי. הר"ש ז"ל:
א"ר יהודה מעשה וכו'. תניא בתוספתא א"ר יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופים על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העובדי כוכבים בירק שר' אליעזר אומר מצטרף וחכמים אומרים אינו מצטרף עד שיהיה במקום אחד כחותם האגרות פי' עד שיהיה במקום אחד כחותם האגרות אז מצטרף לכחותם המרצופים אבל פחות מכאן אין מצטרף ותרי תנאי אליבא דר' יהודה דהא במתני' קאמר ר' יהודה בחותמות האגרות שבאו ממדינת הים דטהורים. הר"ש ז"ל:
ולא חשו להם. אית דלא גרסי מלת חכמים במשנה וגם הרי"א מחקה:
יכין
שדה שאבד קבר בתוכה: שאין ידוע היכן מקום הקבר ולכן כל השדה מטמא במגע ומשא ואהל [כפי"ח מ"ג]:
מכוון כנגד פתחו של בית: שהפתחים מכוונין ממש זה תחת זה. ושוין נמי ברחבן. או שפתח חדר התחתון רחב טפי מהפתח של עליה. אבל לא איפכא:
עליה טהורה: ממ"נ אם הקבר תוך הבית. הרי תקרת הבית חוצץ. ואין הטומאה מתפשטת מהבית לעליה מדהו"ל אהל ע"ג אהל. [ועי' בקרית ארבע]. ואם הקבר תחת מפתן פתח הבית. ובקעה הטומאה לתוך חלול פתח התחתון [ועי' לעיל ספי"ב] הרי אף שע"י המשקוף שעל חלול פתח התחתון התפשטה הטומאה מחלול הפתח לתוך הבית. אפ"ה עכ"פ העליה טהורה. דתקרת הבית התחתון והמשקוף עצמו חוצצין שלא תבקע הטומאה למעלה מהם. ואם הקבר תחת הכותל. הרי הטומאה בוקעת ועולה רק כנגדה. והחדר התחתון וגם העליה שניהן טהורין. דדוקא כשהטומאה עצמה תוך הכותל. הרי כל העליות שע"ג טמאות [כרפ"ז] ולא כשהטומאה תחת הכותל [ועי' פ"ו מ"ג ומ"ו]. ועוד י"ל התם הכותל הוא תחת חלול העליה. משא"כ הכא:
עליה טמאה: ר"ל ואם פתח העליה רחב טפי מפתח הבית. או שאין פתח העליה מכוון ממש ממול פתח הבית שלמטה ממנו. ולהכי יש שפיר לחוש שמא הקבר תחת הכותל נגד פתח העליה במקום שאין פתח הבית תחתיו. ובקעה הטומאה לתוך פתח העליה. ופשטה שם מתחת משקוף של עליה. להעליה עצמה:
עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ: או או קתני. דכל חד מהנך מטמא במגע משא ואהל:
שבא בירק: שהיה דבוק עפרן בשרשי הירק. ולא נדבק בכל קלח בפני עצמו כשיעור גוש של פיקה והוא כשיעור חותם המרצופין:
מצטרפין בחותם המרצופים: אם העפר שבכל הקלחין יחד הוא כשיעור חותם מרצופין. דהיינו אמתחת סחורה ששולחין מרחוק מצטרף לטמא עכ"פ במשא [אבל המגע כבב' גופים. ודאי אינו מצטרף ועי' פ"ב מ"ז]. ובהא פליג על ר"מ לעיל [ספי"ג]. דלר"מ דוקא בנדבק יחד כפיקה. אפי' שלא הי' דבוק מתחלה כברייתה טמא. ולר"א אפילו עדיין מפורר מצטרף ומטמא. ונ"ל דלר"א נמי רק כשהקלח מצרף שיעור כפיקה:
והיו בהם כסאה וכסאתים חותמות: ר"ל לפעמים היו בהן סאה ולפעמים סאתים עפר. ונ"ל דנקט סאה ג"כ לרבותא דלא תימא דלהכי לא חשו בסאתים מדהוא מלתא דלא שכיח שיהיה כל כך עפר בחותם. להכי קמ"ל סאה. דאפי' בכה"ג דשכיח. אפ"ה לא חששו בו. וקמ"ל סאתים דאע"ג שהיה עפר מרובה אפ"ה לא חששו שמא ברבויו יצטרך לבדוק אחר עצם כשעורה שודאי מעורב שם:
ולא חשו להם חכמים משום טומאה: מדלא היה בכל א' גוש כפיקה בברייתו. והיינו כחכמים דר"א:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת