רבינו שמשון על אהלות יז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

מאה אמה. ממקום הקבר שהתחיל לחרוש חיישינן שמא הוליכה המחרישה ממנו עצם כשעורה עד מאה אמה:

בית ארבעה סאין. מאה על חמשים אמה הוא שיעור סאתים כדאמרינן (עירובין דף כג:) סאתים כחצר המשכן שהיה מאה על חמשים נמצא שיעור ארבע סאין מאה על מאה:

ובמורד. שיעור זה שאמרנו כשמוליך המחרישה במורד דמגלגלתו למרחוק אבל במעלה כשחורש ועולה יש שיעור אחר כדאפרש:

בורך המחרישה. הוא העץ שבמחרשה שקורין קוטר' תקועה בו והוא נכפף כעין ברך ולכך נקרא ברך ובפרק כ"א (מ"ב) בכלים הוא שנוי בחרב ובבורך וביצול ובשילהי סדר תעניות אלו (דף כה:) כמלא ברך המחרישה והכא כשנותן רובע כרשינים עד מקום שמוליכן וימצאו שלשה מהן צומחין זה בצד זה עד שם עושה הבית הפרס דעד שם מוליך עצם כשעורה דשיעור השעורה כשלשה כרשינים כדאמרינן בבכורות [לא ידעתי מקומו וכ"כ התוי"ט שלא מצאו]:

רבי יוסי אומר במורד. הוא שיעור ראשון שאמר אבל למעלה אין עושה בית הפרס כלל דמיד המחרישה ננערת:

תניא בתוספתא [פט"ז] החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה לכל רוח החורש ע"ג הקבר וכן החורש ע"ג הארון אפי' משוקעין ברובדין ובאבנים ואפילו על גביהן רום שתי קומות הרי זה עושה בית הפרס החורש מגופו של מת אינו עושה בית הפרס אין לך שעושה בית הפרס אלא חורש את הקבר בלבד ור"א בן יעקב אומר אף התלולית א"ר יוסי בד"א במורד אבל במעלה אינו עושה בית הפרס. ג' כרשינין שאמרו הנתונין כדרכן במקום הגריד אבל לא במקום הטיט והחורש משדה קסקסין ומשדה מדרון הרי זה עושה בית הפרס: פי' ברובדין כדתנן) תמן על הרובד שבהיכל והן לוחות של שיש המחופות על הקבר: מגופו של מת בזמן שמגולה ורואה אותו דאמר דכיון דחזי ליה לא שקיל מיניה עצמות במחרשתו: אף התלולית. כלומר החורש מן התלולית עושה בית הפרס:

משנה בעריכה

או שניער את המחרישה. בסלע ובגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך ליה למיתני או שניער דלא תימא חיישינן שמא לא ניער יפה:

עד שם הוא עושה בית הפרס. ולא יותר אפילו [צ"ל תוך שש אמות וכ"כ התוי"ט] תוך עשר אמות או חמש. ר"א אומר עושה בית הפרס. בסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) תנן אין בית הפרס עושה בית הפרס ואמרי' בגמרא מתני' דלא כר"א דתנן ר"א אומר בית הפרס עושה בית הפרס ורבנן עד כמה כי אתא רב דימי אמר ר"ל א"ר שמעון בר אבא שלש שדות ושתי מענות וכמה מלא מענה מאה אמה ודבר תימה הוא מאי קא בעי ורבנן עד כמה ומשני כי אתא רב דימי אמר ריש לקיש אמר ר"ש בר אבא שלש שדות ושתי מענות ומה בא לחדש רב דימי הא משנה שלימה שנינו כאן דקאמר רבי יהושע פעמים עושה פעמים אינו עושה כיצד וכו' וי"ל דמתני' דהכא ידעו לה שפיר אלא ניחא ליה לאתויי דרב דימי דאשמועינן מילתא אחריתי מאי דלא שמעינן ממתני' דר' יהושע איירי בשמקום הקבר ידוע. אם חרש (אם לאו) חצי המענה דהיינו מקום חמשים אמה מן המזרח למערב וחזר וחרש חצי מענה וכן מן הצדדין כלומר מן הצפון לדרום עושה בית הפרס אבל חרש מלא מענה ממקום הקבר וחזר וחרש ממנה ולחוץ אין עושה בית הפרס ורב דימי אשמועינן דבשדה אמרי' הכי כגון שדה שנחרש בה קבר ונעשה בית הפרס ולא ידעינן באי זה מקום בשדה היה הקבר וקא משמע לן שעושה השדות שסביבותיו בית הפרס מלא המענ' לכל רוח מסופו של שדה דשמא לא' [היה] משני ראשי' הקבר שכך פי' בקונט' בתמורה (דף יג.) וז"ל שלש שדות ושתי מענות אותה שדה שהיה בה הקבר שדה לכאן ושדה לכאן אם דרך בני בקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב אותה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב ואם צפון ודרום חורשין עושה בית הפרס אותו של צפון ודרום ששם גילגלה מחרישה את עפר בית הפרס והעצמות אבל לא לארבע רוחות שאין דרך לחרוש שתי וערב ואותן ב' שדות גופייהו לא הוו כולהו בית הפרס אלא שיעור שתי מענות מענה לזו ומענה לזו אבל אותה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באי זה מקום ממנה היה הקבר ומשום הכי עושה מלא המענה לכל צד דשמא לאחד (שישנו) משני ראשיה היה הקבר ומשם ואילך לתוך שדה חבירו מלא מענה דזהו שיעור חרישת הקבר דכך שיעורו חכמים דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל ע"י המחרישה עד כאן לשון הקונטרס. ולפירושו מצינן למימר דכל זה שמעינן ממילתיה דרב דימי דלהכי נקט נמי שלש שדות ולא דמי לחורש משדה שאבד בה קבר דקתני בסמוך דאינו עושה בית הפרס דהכא בחורש כל השדה והתם בשלא חרש כולה שדה דהויא ספק ספיקא ומיהו קשה דאכתי ספק ספיקא הוא ולשדה שבמזרח היה לו למדוד מראש בית הפרס שבמערב דשמא שם היה הקבר ואת"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גילגל עצם ע"כ וכן בשדה שבמערב ונראה לפרש דלשלש השדות בין כולן שתי המענות קאמר והקבר היה באמצעו של אמצעי ולא אשמעינן רב דימי מידי דלא אשמעי' מתני' ולא בא אלא ליישב לשון בית הפרס דמשמע שזה שהוא בית הפרס עושה שאצלו בית הפרס:

משנה געריכה

מלטימיא. מתים טמונין הרבה יחד כמו שקצת עובדי כוכבים עושים חפירה וממלאין אותה מתים זה על גב זה ומתני' דלא כר"מ דתניא בתוספתא (שם) רמ"א החורש מלטמיא הרי זה עושה בית הפרס:

ומצבירת העצמות. ממקום שעצמות צבורין שם דודאי אותו המקום אינו שלו והוה ליה חורש שאינו שלו:

ומשדה שאבד בה קבר. דהוה ליה ספק ספיקא שמא לא חרש במקום הקבר ואת"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם:

או שנמצא בה קבר. דחרש ואח"כ נמצא דבית הפרס דרבנן ולא קנסינן ליה כיון דלא ידע החורש שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן בשדה שלו אבל כשחרש בתוך של חבירו לא קנסו רבנן למיהוי ארעא דחבריה בית הפרס וכן עובד כוכבים וכן כותי דלא שייך בהו קנסא:

תניא בתוספתא [שם] השותפין והאריסין והאפוטרופין אין עושין בית הפרש החורש מתוך שלו ומתוך של חבירו שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אין עושה בית הפרס אבל עולה הוא במדת בית הפרס חזקת נפשות שבא"י טהורות חוץ מן המצויינות בלבד שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפי' היא בת ארבעת כורין ואפי' היא משוכה ממקום הטומאה ואפי' טהרה מקיפתה מארבע רוחותיה הרי זו בחזקת בית הפרס: פי' שותפין ואריסין ואפוטרופין כולהו בחורש שאינו שלו: במדת בית הפרס. של חבירו אע"פ שאינו נעשה בית הפרס מכל מקום מועיל להשלים מלא המענה ק' אמה ואם יש שדה לחורש אחר שדה חבירו ומשדה החבר שלו הוליך המחרישה הולך וחורש דרך שדה חבירו עד שעובר לשדה אחר שלו וחורשו עולות לו האמות של שדה חבירו מן המנין. חזקת נפשות שבארץ ישראל טהורות דעבידן לנוח שם ולא לקבור לתוכן: חוץ מן המצויינות. דכיון דמצויינות ודאי טמאות נינהו. בית ארבעת כורין דאע"ג דאין עושה בית הפרס אלא ק' מאה אמרינן קברים הרבה היו בה בכמה מקומות ונחרשו. ואפי' משוכה ממקום הטומאה היינו ממקום הקבר דאמרי' קבר היה בצידה שנחרש לתוכה: ואפי' טהרה מקיפתה שפינו כל סביבותיה וטהרה לא יצתה בשביל כך שדה זו מחזקתה:

משנה דעריכה

על גבי טהורה. כגון במקום מדרון ששדה בית הפרס למעלה וטהורה למטה:

אפי' אדומה. שהיה עפרה של טהורה אדום והלבינה מחמת בית הפרס שהיה לבן ושטפוהו גשמים לתוכה:

או לבנה והאדימה. הרי היא בחזקתה וטהורה:

משנה העריכה

עליה טהורה. ממה נפשך דאם הקבר בתוך הבית הבית טמא ועליה טהורה ואם הקבר כנגד איסקופת הבית טומאה נכנסת לבית ועליה טהורה אבל בשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית חיישי' דילמא קאי קבר תחת הכותל כנגד פתחה של עליה ובוקעת הטומא' עד שמגעת לפתח העליה ונכנסת לעלי' דרך הפתח ור' יוסי פליג בתוספת' (שם) ואמר אע"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דרבי יוסי לטעמיה דתנן לעיל פרק י"ב (מ"ח) מודבק לשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי פרק י"א (מ"ז) ר' יוסי אומר רואים את הטומאה מכנגד השקוף ולפנים הבית טמא מכנגד השקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי כותל עליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העלייה טהורה לר' יוסי:

ועפר חוצה לארץ. כלומר או עפר חוצה לארץ דארץ העמים ובית הפרס תרוייהו מטמו במגע ובמשא כדתנן לעיל פ"ב (מ"ג) ושיעור הגוש כחותם המרצופין כדתניא בבכורות פרק הלוקח בהמה (דף כב.):

שבא בירק. כגון אגודה של ירק שיש בה קלחים הרבה שנעקרו בגושיהן וכל קלח בפני עצמו ליכא עפר כחותם המרצופים וקסבר ר"א דמצטרפין:

בסאה וכסאתים חותמות. רבי יהודה מייתי עובדא לסיועי רבנן דבכל חותם בפני עצמו לא היה בו כחותם המרצופין מעפר חוצה לארץ:

ולא חשו להם לטומאה. אע"פ שבין כולם היה הרבה דהא תנן כסאה וכסאתים:

תניא בתוספתא [פי"ז] א"ר יהודה לא נחלקו ר"א וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העמים בירק שר"א אומר מצטרף וחכ"א אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות. פי' עד שיהא במקום אחד כחותם האיגרות אז מצטרף לכחותם המרצופין אבל פחות מכן אין מצטרף ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דהא במתניתין קאמר ר' יהודה בחותמות והאיגרות שבאו ממדינת הים דטהורים: