רמב"ם על אהלות יז

אהלות פרק יז עריכה

משנה א עריכה

כבר זכרנו בפתיחת דברינו בזה הסדר שבית הפרס טמא והוא מדרבנן, ושהוא שני מינים, וזה אחד מהן והוא החורש את הקבר, והוא אשר יקרא בית הפרס להתפשטות הקבר על כולו, תרגום "ויפרוש את האוהל"(שמות מ, יט) "ופרס ית פרסא על משכנא".

ואמר שמי שחרש במקום שבו קבר, הנה הוא ישים בית הפרס מזה המקום אשר בו הקבר באורך מאה אמה מזה הארץ אשר חרש והפכה, וזהו "אורך מענה".

ומענה - הוא הקו אשר יקום אותו המחרישה על אורך השדה, אמר הנביא "על גבי חרשו חורשים, האריכו למעניתם"(תהלים קכט, ג).

וכן ישים בית הפרס מאה אמות ברוחב, ומקום בו מאה אמה על מאה אמה הוא בית ארבע סאין, לפי שבית סאה חמישים על חמישים, כמו שביארנו פעמים.

ורבי יוסי אמר, שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שווה אבל בו מעלות ומורדות, הנה הוא ישים בית הפרס בית חמש סאין, וזה מאה ואחד עשר אמות ושלוש רביעי אמה בריבוע בקירוב. ותנא קמא אמר, בית ארבע סאין, היה מקום שווה או בלתי שווה.

עוד נתן אלינו תנא קמא אות, נדע בו שיעור ארבע סאין כמה הוא כאשר היה המקום בלתי שווה השטחים, אמר שישימו רובע קב כרשינין על תוספת המחרישה, והוא אשר תקרא ברך המחרישה לפי שהוא דומה לארכובת האיש, והיה המקום אשר בו אלו הגרעינים ינקבו שיעור שיצא ממנו גרעין אחד מגרעיני אלו הכרשינין, עוד ילך החורש עם המחרישה והגרעינין יפלו עד שיעברו אלו כולן. ובלא ספק כי כאשר ישאר השארות מועט מאלו הגרעינים הנה הם לא יפלו בצד אחד אלא אחר נענוע הרבה, אבל יהיו הגרעינים בסוף המחרישה רחוקים קצתן מקצתן. ואמר כי כאשר יצמחו שלושה גרעינים זה בצד זה שם יכלה בית הפרס, והוא שיעור ארבע סאין.

וכבר ביארה התוספתא עניין מאמר רבי יוסי במורד אבל לא במעלה, ואמרו שרבי יוסי יאמר, כי כאשר נחרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית הפרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או המדבר.

ואין הלכה כרבי יוסי בשני המאמרים:

משנה ב עריכה

הטיח בסלע או בגדר - נשען המחרישה בסלע או בגדר, או שנתש אותה מן העפר, הנה שם יכלה הבדל בית הפרס.

אולם אם משך את המחרישה ולא הבדיל בה, הנה תהיה בית הפרס עד מאה אמה והנשאר טהור כמו שהקדמנו, לפי שבאותן מאה אמה יכלה כל עצמות המת ובשרו ויאבד שם.

רבי אליעזר אומר, בית הפרס עושה בית הפרס, עניינו כי כאשר חרש גם כן בית הפרס, הנה הוא ישים מאה אמה מהמקום אשר התחיל בו החרישה בית הפרס, כמו אם נחרש הקבר.

ורבי יהושע אומר, שזה אמנם יהיה כאשר נחרש הקבר ולא ישלים מאה אמה, עוד נחרש מקצה בית הפרס ונשלמו המאה אמות ויהיה לכולן דין בית הפרס. אולם אם שם קו מן מאה אמה הוא מלא מענה המבואר בו, שכבר יהיה שם דין בית הפרס, ושחרישתו והארכת החרישה חוץ ממנו הנה לא יעשה בית הפרס.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ג עריכה

"טימיא" שם עצמות המת. ומאמר החכמים "אנדרינוס שחיק טמיא", עניינו שחיק עצמות.

ומלהטמיא - מורכב "מלא טמיא", והכוונה חפירה מלאה עצמות.

שדה שאבד קבר בתוכה ולא התאמת מקומו, או שדה שנמצא בו קבר, הנה כבר אפשר שהיה שם קבר אחר ונחרש או לא היה, או מי שחרש ארץ שאינה שלו, או נכרי שחרש, הנה אלו כולן אין בהן דין משום בית הפרס, לפי שבית הפרס הוא דרבנן ולא גזרו על אלו, ואמנם היה שורש הגזרה על שדה שנחרש בה קבר ידוע ובתנאים הקודמים.

ואמרו שאין בית הפרס לכותים, טעם לאמרו "נכרי שחרש אינו עושה בית הפרס", לפי שכאשר יהיה הכותי אינו עושה בית הפרס, כל שכן נכרי, לפי שלא גזרו עליהן:

משנה ד עריכה

על גבי טהורה - רוצה לומר שהיתה עליונה ממנה.

וסיבת זה מה שזכרנו "לא אמרו אלא גוש כברייתו", גם כן לא גזרו על הניגר עם המים:

משנה ה עריכה

כאשר היה פתח העליה על שיעור פתח הבית בשווה ונוכחי אליו הנה העליה טהורה בהכרח, לפי שאמנם היה הקבר כבר הגיע בדין הבית, לפי שאם היה תוך הבית הנה העליה טהורה, ואם היה תחת כותל מכותלי הבית הנה העליה גם כן טהורה לפי שהבית הוא אוהל על הקבר והעליה אוהל אחר למעלה מזה האוהל, ואם היה הקבר תחת פתח הבית הנה המשקוף אשר לבית יאהיל עליו ויהיה המשקוף לעליה אוהל על אוהל. אולם אם לא יהיה הפתח על יושר פתח העליה הנה העליה טמאה, לפי שכבר אפשר שיהיה הקבר תחת הכותל אשר עליונו פתח העליה, ויהיה משקוף העליה מאהיל על הקבר ותהיה העליה טמאה, וזה מבואר.

וכבר קדם לך שעפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ מטמאין במגע ובמשא. וכאשר יתלה בקצה הירק כאשר ישרשו אותו מעפר בית הפרס והיה כשיעור חותם המרצופין, יהיה טמא לדעת רבי אליעזר.

ומרצופים - הם כמו שקים מעור, ישימו בו הולכי אורח בגדיהם וכליהם וינעלו אותם ויחתמו אותם בחותם מטיט, וכבר יעשו חותם לכתבים גם כן מזה הטיט.

וכבר זכר בתוספתא, שרבי אליעזר אמנם חלק עם חכמים בעפר חוצה לארץ לבד.

והשיב רבי יהודה דבר לחזק בו דעת חכמים ואמר, שכבר נתקבץ מעפר חוצה לארץ כסאה וכסאתים, ולא חשו להם משום טומאה אם אין בכל חותם מהם כחותם המרצופין.

והלכה כחכמים:

משנה אהלות, פרק י"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב