מלאכת שלמה על אהלות יז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה אעריכה

החורש את הקבר. פ"ק דתמורה דף י"ג וכפי גירסת הרגמ"ה ז"ל איתא נמי מילתיה דר' יוסי שכתב שם הרגמ"ה ז"ל טעמא דר' יוסי לא אתפרש לן ע"כ:

מלא מענה. כתבו התוס' ז"ל בנדה דהנך מאה אמה מפרש בתוספתא דאהלות היינו לכל רוח ע"כ והביא התוספתא הר"ש ז"ל:

ר' יוסי אומר בת חמשה סאין במורד ובמעלה. כך היא גירסתו של הרמב"ם ז"ל וז"ל פירושו ז"ל ר' יוסי אומר שאם היה זה המקום הנחרש בלתי שוה אבל בו מעלות ומורדות הנה הוא ישים בית הפרס בית ה' סאים וזה מאה אמות וי"א אמה ושלשה רביעי אמה בקירוב ות"ק אמר בית ד' סאין יהיה מקום שוה או בלתי שוה עוד נתן אלינו ת"ק אות נדע בו שיעור ד' סאים כמה היא המקום בלתי שוה השטחים אמר שישימו רובע כרשינין וכו' ע"כ ובסוף דבריו כתב וכבר בארה התוספתא ענין מאמר ר' יוסי במורד ולא במעלה ואמר שר' יוסי אומר כי כאשר חרש הקבר עם מקום גבוה אינו עושה בית פרס כמו שיהיה הקבר למטה ויתחיל בחרישה עם עליונות זה ההר או הגבעה ע"כ והרא"ש ז"ל פי' וז"ל החורש וכו' פי' ה"ז עושה בית פרס וכל השדה מטמא גוש ממנה במגע ובמשא דחיישינן שמא דלדלה כל העצמות ושטחתן על פני השדה ומפני זה נקרא בית הפרס מלשון פורס מפה מלא מענה תלם אחד מחוץ לקבר וארכו ק' אמה שכך שיערו חכמים שראוי שתוליך המחרישה את העצמות מאה אמה לצד מערב ואם חרש מצפון לדרום דלדלה מאה אמה לצד דרום וכשתרבע אלו שתי מענות יהיה שדה בית ד' סאין דחצר המשכן נקראת בית סאתים והיה מאה על חמשים ואין לומר שכל הד' סאים טמאים טומאת בית הפרס שהרי כשהוליך המחרישה באורך השדה יותר על ק' אמה לא היה ליותר טומאת בית הפרס כ"ש כשמהפך המחרישה לחזור ולחרוש שלא תוליך המחרישה עצם עמה לפי שהוא יותר ממאה ועוד אין לך ניער המחרישה יותר גדול מזה חמש סאין סבר שמחרישה מוליכה מאה וי"א אמה ומחצה. במורד שיעור זה שאמרנו דוקא במורד כשהמחרישה יורדת למטה והה"נ במקום שוה ונקט מורד דבעי למיפלג במעלה. במעלה כשחורש כלפי מעלה אינה מולכת כ"כ ושיערו שאם יתן רובע כרשינין על בורך המחרישה והוא עץ שהמחרישה בו והוא שנוי בפכ"א דכלים וכשנותנין עליו הכרשינין מתפזרין מעט מעט ועד מקום שישארו שם שלשה כרשינין זו בצד זו ויצמחו ימצא שם גם עצם כשעורה שהשעורה כשלשה כרשינין כדאמרי' בבכורות ור' יוסי סבר דאין עושה בית הפרס במעלה ונ"ל השיעור הראשון דוקא בקרקע שוה אבל במורד ומעלה שיעורו ברובע כרשינין עכ"ל ז"ל ועוד מצאתי כתוב בגליון על פי' רבינו שמשון ז"ל כתיבת יד וז"ל וכתב הרא"ש ז"ל מורד ומעלה נותן רובע כרשינין כלומר השיעור שאמרנו בקרקע שוה אבל במורד ומעלה יש דין אחר ושיעור אחר ורבינו יצחק בן גיאת ז"ל כתב כפי' הרמב"ם ז"ל במורד ובמעלה ע"כ דברי ר' יוסי. וכתב עוד בגליון ומדברי ר' יוסי דסיפא משמע שאמר ת"ק במורד ובמעלה [הג"הה נראה שיש חסרון בלשון והמעיין קל להבין]:] שהוא כמו שפירשנו וקשה לפי זה שנראה שדבריו סותרין אלו לאלו אלא אם נאמר שדברי ר' יוסי דסיפא חוזר על ונותן רובע כרשינין בלבד לפיכך טוב שבכל הפירושים דבמורד ובמעלה הן דברי ת"ק והראיה מסיפא דלר' יוסי לית ליה בית הפרס במעלה כלל ע"כ. והכריחו תוס' ז"ל בס"פ שני דכתובות דמקום הקבר טהור כשנחרש מלטמא באהל ועוד כתבו שם דבית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברה"ר ואע"ג דבעלמא טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל אבל במעלה כשחורש ועולה לדברי ת"ק נותן וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה טובא דאין דברי ר' יוסי מיושבים דמה לו להזכיר במורד ותו קשה דלמה לא נזכר במשנה דין קרקע שהיא מישור על כן נראה לפרש דרישא איירי במישור ואח"כ קאמר אבל במורד ובמעלה נותן רובע כרשינין וכו' ע"כ:

משנה בעריכה

או שניער את המחרישה. סלע וגדר נמי היינו טעמייהו דכשמטיח בהן ננערת המחרישה ואיצטריך למיתני או שניער דלא תימא דחיישינן שמא לא ניער יפה יפה. הר"ש ז"ל וכבר רמזו ר"ע ז"ל:

ר' אליעזר אומר בית פרס וכו'. בפ"ק דתמורה דף יב. ובקצת ספרי כתיבת יד כתוב שם וחכמים אומרים אין בית הפרס עושה בית הפרס והתם מפרש ורבנן עד כמה וכדפי' ר"ע ז"ל שם בסימן ה'. וכתבו שם תוס' ז"ל מה שפי' רש"י ז"ל לר' אליעזר לא נהירא דפי' כל ד' שדות שסביב בית הפרס שלו דבית הפרס הן דעפר בית הפרס מטמאן ומ"ט הוא זה שאם חרשו ממזרח למערב למה יטמאו צפון ודרום ואם חרשו מצפון לדרום למה יטמאו מזרח ומערב לכן נראה לפרש ר' אליעזר אומר בית הפרס עושה בית הפרס דלעולם מה שנחרש מבית הפרס לשדה אחר שאצלו עשאוהו בית הפרס וכן אם נחרש מאותה שדה שניה לשלישית וכן משלישית לרביעית וכן לעולם כולם עושין זה בית הפרס ע"כ:

בית פרס עושה בית פרס. אם התחיל מבית הפרס עושה בית הפרס אחר מלא מענה כאילו התחיל מן הקבר ואע"פ שכשהתחיל מן הקבר אינו עושה אלא ק' אמה היינו טעמא שכל העצמות שהמחרישה טוענת בפעם אחת אינה מוליכתם יותר ממאה אמה וכשמתחיל מבית הפרס חוזרת וטוענת עצמות שנדלדלו שמה ומוליכתם מאה אמה ור' יהושע סבר דמאה אמה עושה בית הפרס בין חרש בלי הפסק בין חרש בהפסק אבל יותר לא. הרא"ש ז"ל:

וכן הצדדין. כלומר מן הצפון לדרום דמיירי ר' יהושע בשמקום הקבר ידוע וחרש חצי מענה מן המזרח למערב. מה"ר שמשון ז"ל וע"ש עוד:

משנה געריכה

דחורש מלטימיא. מתני' דלא כר"מ דתניא בתוספת' ר"מ אומר החורש מלטימיא ה"ז עושה בית פרס. הר"ש ז"ל.

וּמִצִבוֹרת העצמות. נלע"ד דגרסי' המ"ם בנקודת חיר"ק וגם הצד"י והבי"ת בחול"ם והרי"ש בסגו"ל ולפי זה המ"ם שמושית כמו מ"ם דמשדה שאבד בה קבר אע"ג דל"ד למלת מלטימיא דההיא ודאי המ"ם שרשית בין שתגרוס מלטימיא הכל תיבה אחת בין שתגרוס מלא טמיא בשתי תיבות:

בפי' ר"ע ז"ל ואם תימצי לומר חרש שמא לא הוליך ממנה עצם. אמר המלקט זהו לשון הר"ש ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל ואם ת"ל חרש שמא לא דלדלה המחרישה העצמות שנמצאו אחר שנחרש ולא גזרו אלא על חורש במקום הקבר במזיד ע"כ:

החורש את שאינו שלו וכן עובד כוכבים שחרש אין עושין אותה וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א:

שאין בית הפרס. י"ס ואין בית הפרס וכן הגיה הרי"א ז"ל ואעפ"כ פירושו נ"ל שהוא כמו שאין וכדפי' ר"ע ז"ל:

משנה דעריכה

שדה בית הפרס ע"ג טהורה וכו'. הטעם משום שאין בית הפרס עושה בית הפרס:

אפילו אדומה והלבינה או לבנה והאדימה. כך הגיה הרי"א ז"ל:

משנה העריכה

אם היה פתחה. גרסי':

ואם לאו עליה טמאה. ור' יוסי פליג בתוספתא ואמר אע"פ שאין פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית העליה טהורה דר' יוסי לטעמיה דתנן לעיל בפי"ב מודבק למשקוף הבית טמא ור' יוסי מטהר וכדתנן נמי בפי"א ר' יוסי אומר רואין את הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים הבית טמא מכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור והכא כגון דכל עובי הכותל של העליה שבו הפתח חוץ לשקוף דכאשר בוקעת ומגעת לפתח אכתי קיימא חוץ לפתח שהדלת שוקף תוך עליה ולכך העליה טהורה לר' יוסי. הר"ש ז"ל:

א"ר יהודה מעשה וכו'. תניא בתוספתא א"ר יהודה לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על עפר שהוא בא מבית הפרס הבא בירק שהוא טהור עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופים על מה נחלקו על עפר הבא מארץ העובדי כוכבים בירק שר' אליעזר אומר מצטרף וחכמים אומרים אינו מצטרף עד שיהיה במקום אחד כחותם האגרות פי' עד שיהיה במקום אחד כחותם האגרות אז מצטרף לכחותם המרצופים אבל פחות מכאן אין מצטרף ותרי תנאי אליבא דר' יהודה דהא במתני' קאמר ר' יהודה בחותמות האגרות שבאו ממדינת הים דטהורים. הר"ש ז"ל:

ולא חשו להם. אית דלא גרסי מלת חכמים במשנה וגם הרי"א מחקה: