פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ
  וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חושך שבטו" - סופו ששונא את בנו, שרואהו בסופו יוצא לתרבות רעה.

"שחרו מוסר" - תמיד לבקרים מיסרהו.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חושך שבטו". מי שהוא מונע שבטו מהכות בנו ליסרו הוא שונאו כי מפני זה יהיה באין מוסר ומי שהוא אוהבו שחרו מוסר בקטנותו לחנכו במוסר על פי דרכו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חושך שבטו שונא בנו", מי שהוא חושך שבטו מגעגועו על בנו, הוא שונא לו, כי עי"כ לא ילמד חכמה, כי בן חכם מוסר אב, וזה סימן שהמייתו על בנו שאינו יכול לראות בצערו הוא אצלו יותר מתועלת בנו, וא"כ אוהב א"ע יותר מבנו ואת בנו שונא, אבל "האוהב את בנו שחרו מוסר", מיסרו בכל שחר להיטיבו באחריתו, וגם זה תשובה על השאלה מדוע יביא ה' יסורים על הצדיק ויש נספה בלא משפט, שזה מאהבתו אותו כמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ולכן מיסרו ביסורין להיות לו למוסר ולהיטיבו באחריתו:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חושך" - המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו.

"ואוהבו" - האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.

מצודת ציון

"חושך" - מונע.

"שחרו" - ענינו ימי הילדות, שהוא בתחילת הימים, והושאל מלשון שחר הבקר; וכן (קהלת יא י): "הילדות והשחרות הבל".

<< · מ"ג משלי · יג · כד · >>