מ"ג משלי יג כה
<< · מ"ג משלי יג · כה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צַדִּ֗יק אֹ֭כֵֽל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ
וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר׃
רש"י (כל הפרק)
רלב"ג (כל הפרק)
"צדיק אוכל". הנה האיש הצדיק אוכל לשובע נפשו כי מפני דבקות הש"י עליו ימצא לו מזונו עם שהוא ג"כ זריז בהמצאת המזון הראוי בסבות הראויות ואמנם בטן רשעים תחסר כי הם סומכים על חמסיהם שיביאו מהם לחמס ולזה תחסר בטנם:
מלבי"ם (כל הפרק)
"צדיק אוכל לשבע נפשו", הצדיק לא יאכל למלא בטנו, רק לשובע נפשו כדי הסיפוק לא מותרות, גם ירמוז שאוכל לשובע נפשו הרוחניית, כפי הצריך רק להחיות נפשו, אבל "רשעים" שאוכלים למלא בטנם, "בטנם תחסר" תמיד, כי כל שיש לו הוא מתאוה יותר ואין קץ לתאותו, וגם זה תשובה על הנ"ל, שלכן ר' חנינא בן דוסא היה די לו באמת בקב חרובין ולא רצה יותר, כי לא רצה רק לשובע נפשו ותענוגי העוה"ז היו כאין בעיניו, שעיקר העונג הוא העונג הנפשי בעוה"ב: