מצוה:לא לגלות ערוות אחותו מן האב והיא בת אשת האב
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.
(ויקרא יח, יא)
הזהיר מגלות ערות בת אשת אב כשתהיה אחותו, והוא אמרו "ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה" (ויקרא יח, יא). וזה הלאו בא לשים בת אשת אב ערווה בפני עצמה, להיות הבא על אחותו מאביו מנשואת אביו חייב שתים – משום אחותו ומשום בת אשת אביו, כמו שבארנו.
וזה לשונם בזה. אמרו בשני מיבמות (דף כב:): תנו רבנן, הבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב שתים – משום אחותו ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד. מאי טעמא דרבנן? מכדי כתיב "ערות אחותך בת אביך" (ויקרא יח, ט), "ערות בת אשת אביך מולדת אביך" (שם יח, יא) למה לי? שמע מינה לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו.
והעובר על זאת גם כן, רוצה לומר האחות מהאב ומאם, בכרת לבד אם היה מזיד. ובשוגג חייב חטאת קבועה.
שלא לגלות ערות בת אשת אביו כשתהיה אחותו, כלומר שהיא בת אביו. שאלו בת אשת אביו שאינה אחותו, כבר אמרנו למעלה (מצוה קצב) שמותר לישא אותה לאשה לכתחילה. אלא פירושו בת אשת אביו והיא אחותו, שנאמר "ערות בת אשת אביך לא תגלה" (ויקרא יח, יא).
וכבר כתבתי למעלה בערוות אחות שהלאו הזה בא כדי שישים אחותו מנשואת אביו ערווה בפני עצמה. וכעין מה שאמרנו באמו (מצוה קצ) שאם היא אשת אב, חייב בה שתים – משום אם ומשום אשת אב. והראיה מה שאמרו זכרונם לברכה ביבמות (דף כב:) תנו רבנן הבא על אחותו, והיא בת אשת אביו, חייב משום אחות ומשום בת אשת אביו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד. מאי טעמיהו דרבנן? אמרי מכדי כתיב "ערות אחותך בת אביך וגו'", "ערות בת אשת אביך מולדת אביך" למה לי? שמע מינה לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו.
נמצא שהשוכב עם אחותו שהיא מאנוסת אביו, אין בה אלא לאו אחד. והשוכב עם אחותו שהיא מנשואת אביו, יתחייב שני לאוין. ובשוגג חייב להביא שתי חטאות. ומשפטי השם צדקו, כי אחר שתרחיק התורה קרבת האחות, ראוי להחמיר באותה שהיא אחות גמורה, רוצה לומר מן הנישואין, כי היא נקראת אחות אמה [אמת]. וכעניין זה כתב הרמב"ן זכרונו לברכה (אחרי מות יח ט).
דיני המצוה בסוף הסדר (מצוה ריא) תראה היכן הם.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ושכב את אחותו מנשואת אביו, במזיד חייב כרת. בשוגג מביא שתי חטאות, כמו שאמרנו.
מצוות קד, קה:
ואלו העריות שהם בכרת בלבד והם שבע נשים: אחותו, ואחות אביו, ואחות אמו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, והנידה.
אחותו מניין? שנאמר בפרשת אחרי מות: "ערות אחותך בת אביך או בת אמך, מולדת בית או מולדת חוץ, לא תגלה ערותה" (ויקרא יח, ט).
תניא במכות (דף ה:): אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו. בת אביו ובת אמו מניין? שהרי היה לו לכתוב "ערות אחותך" סתמא אם היה בא לאסור בכל עניין. תלמוד לומר "ערות בת אשת אביך, מולדת אביך, אחותך היא לא תגלה ערותה" (ויקרא יח, יא). ואף על פי שבקל וחומר היה יכול ללמוד דבר זה, הוצרך מקרא זה ללמד שאין מזהירין לאוין מדין קל וחומר (יבמות כב:).
הבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו, חייב שתים – אחת משום "ערות אחותך לא תגלה" (ויקרא יח, ט) ואחת משום "ערות בת אשת אביך לא תגלה" (ויקרא יח, יא) – שיש כאן שני לאוין.
(ראו המשך במצוה קה)