מצוה:לא לאכול פירות העץ בזמן ערלתם
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.
(ויקרא יט, כג)
הזהירנו מאכול ערלה, והוא אמרו יתעלה "יהיו לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא יט, כג). ומי שאכל ממנו כזית – לוקה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ערלה. ואיסור אכילת ערלה בחוץ לארץ – הלכה למשה מסיני. אמנם לשון התורה בארץ ישראל לבד.
שלא לאכול מפירות האילן תוך זמן ערלתו (ספרא קדושים ג ג) והן שלוש שנים ראשונות לנטיעתו, ואחד הנוטע נטיעה או ייחור מן האילן, שנאמר "שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא יט, כג).
משרשי מצוה זו כתבתי במצות נטע רבעי (מצוה רמז) בזה הסדר בשם הרמב"ס זכרונו לברכה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (ערלה פ"א מ"א) שהנוטע לסייג ולקורות – פטור מן הערלה. ד"עץ מאכל" כתוב, כלומר שלא יטע אותו לדעת שיאכל פירותיו, אלא שיהיה האילן סייג סביב גינתו או לדעת שיעשה ממנו קורה לביתו. נטע לסייג או לקורה וחזר וחשב עליו למאכל – חייב בערלה; כיון שעירב בו מחשבת חיוב – חייב. ושומר הפרי חייב בערלה. וכמו שדרשו (ברכות לו:): את פריו את הטפל לפריו. כלומר, שומר הפרי. ובתנאים הידועים לרבותינו זכרונם לברכה הוא שיאסר השומר העומד בפרי עד שעה שיגיע הפרי לכלל איסור ערלה. ועוד שיהא הפרי צריך אליו כל כך, דאי שקלת לה לשומר מאית פרא. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה שהצלף חייב בערלה מן האביונות בלבד, אבל הקפריסין מותרין מזה הטעם שאמרנו, כי ידוע הוא דאי שקלת לה לקפריס מקמי דמטי פירא לאסור ערלה לא מאית פירא. ודין הנוטע לרבים (ערלה שם ב) והנוטע למצוה, והנוטע בעציץ שאינו נקוב, שחייב בערלה. ודין ילדה שסבכה בזקנה (נדרים נז:). ויתר פרטיה מבוארין במסכת ערלה.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (ל"ת קצב) וזה לשונו: דאיסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. אמנם לשון התורה הוא בארץ בלבד. עד כאן. לפי שבתורה נאמר בפירוש "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם" דמשמע דדוקא בארץ, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה בעניין הערלה (קידושין לט.) כי כך נאמרה עליה ההלכה למשה מסיני.
ודאה אסור, ספקה מותר. כלומר שאין עניין איסורה כמו שאר איסורין שבתורה, שכל זמן שיתחדש עלינו ספק בדבר שהוא מן התורה יש לנו לאסור אותו מספק, דקיימא לן "ספק אסור דאוריתא – אסור". וכמו כן ביארנו עם הפרושים הטובים שספק הלכה למשה מסיני – לחומרא. ובעניין איסור ערלה קיבלנו כי בפירוש נאמר למשה שיהא ספיקה מותר. וכיון שכן הוא, שאין איסור ערלה חל כלל בספיקא, ישראל שיש לו אילן של ערלה בגינתו ובא חברו ואכל ממנו, אינו נזקק להודיעו כלל כי הוא ערלה. ובעניין זה מצאנו בגמרא שאמרו זכרונם לברכה (שם) ספק לי ואנא אכול, כלומר שכל זמן שלא ידע האדם בודאי שהיא ערלה, שרי ליה למיכל מניה.
והעובר על מצוה זו ואכל כזית מפירות האילן תוך שני ערלה, או אפילו משומר הפרי אותו הידוע שנאסר עמו – חייב מלקות.
הנוטע אילן מאכל, הפירות שעושה אותו אילן כל שלש שנים משהיה נטוע, הרי אלו אסורין באכילה ובהנאה, שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכל האוכל מהן כזית לוקה מהתורה בד"א בנוטע בא"י שנ' כי תבאו אל הארץ אבל איסור ערלה בחו"ל הל"מ כדאמר בקידושין [דף ל"ז] וכן הל"מ שודאי ערלה בחוצה לארץ אסורה וספיקה מותרת ובהלכות נטע רבעי יתבאר [במ"ע קל"ו] דברים האסורים משום ערלה ודברים המותרין ותניא בקידושין [דף ל"ח ובפר' בתר' דערלה] ומסקנא כך היא שספק ערלה וכלאי הכרם בארץ אסור ובסוריא שהוא ארם צובה שכבש דוד מותר. כיצד היה כרם ערלה וענבים נמכרים חוצה לו היה ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר בסוריא מותר ובה"ל אפי' ראה הענבים יוצאין מכרם הערל או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט מן הירק בידו. כרם שהוא ספק ערלה או ספק כלאים, בא"י אסור ובסוריא מותר ואין צ"ל בחוצה לארץ, כדאיתא בפ' בתרא דערלה [דף פ"ג]
שנינו בקידושין [דף ל"ו] מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל, וכל שהיא תלויה בארץ אינם נוהג' אלא בארץ, חוץ מן הערלה וכלאי הכרם. רבי אליעזר אומר אף החדש. שנינו סתם משנה בסוף מסכת ערלה [דף פ"ג] החדש אסור מהתורה בכל מקום, והערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים. וגרסינן בירושלמי [שם ובתוס' דקדושין מביא בד"ה כד דף ל"ו] רבי יונה בעי למה לא תנינן אף החלה? פי' אפי' היא מדרבנן שהרי שונה כלאים שהן מדרבנן. ומתרץ שם אמר רב יוסף לא נשנית משנתינו אלא בדברים הנוהגים בישראל ובעכו"ם, אבל חלה אין נוהגת בעכו"ם, הא למדת שערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בח"ל אף בשל גוים. וגם אומר ביבמות [דף קכ"ב] גוי שהיה מוכר פירו' בסוף ואמר פירו' הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו שהפירות מאילן בחור הם טובים יותר. ועוד אומר בפ' אין מעמידין [דף ל"ה] שהגבינות העכו"ם אסורין מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה.
וצריך לדקדק מאחר שערלה וכלאים נוהגים בשל עכו"ם היאך מתירין לשתות יין עתה לפי שנוהגין עכשיו בכרמים שלנו כשזומרים אותם בכל שנה ושנה שנועצים ראש הגפנים בארץ וקורין לזה פרובנ"ירה בלעז ואחר שהשריש ראש הגפנים בארץ חותכין אותו להבדילן מן השרשים ונעשה כשני גפנים ועניין זה קרוי הברכה. ותניא בר"ה [דף ט'] לעניין ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב. והא דתניא בת"כ [קדושים פ' ה'] ונטעתם פרט למבריך ומרכיב זה כשלא חתכו באמצע שעדיין מחובר הוא באילן הזקן ונותן רבינו יצחק טעם להיתר מפני שאני דן בכל אחד שאינו ערלה וספק מותר מאחר שלא ראינוהו לוקט ואף על פי שמסיק בקידושין [דף ל"ט] סתם ספיקה שלא להורות ברבים מ"מ אמת הוא שספק מותר וגם פי' שם רבינו גרשם כי לא אמר לסתם ספיקה אלא להם שהיו מקילין גם בודאי שהיו אומרים אין ערלה בה"ל וגם כשנותנין הענבים בגיגית גדולה שמא נתבטל באחד ומאתיים אחרי כן כתב רבי' שמשון בן ר' אברהם [בתו' דקדושין דף ל"ו] וז"ל שוב בדקתי בעובדי כרמים ואמרו לי כי רוב כרמים מוברכים שרוב הכרם באות עשר ידות כמעט ע"י הברכה שקורין פרובני"ר ושאלתי היאך מבריכין ואמרו לי כשיש לשרש שלש ראשים או ארבעה שיוצא מן השרש ועושין הפירות סמוך לשרש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר השורש הראשון כלל ונראה הראשון כששה גפנים יוצאין כל אחד מן הקרקע ואין דומה בעניין זה איסור ערלה כלל שלעולם קיים שורש הראשון ולא גרע במה שנתכסה ונטמן בארץ.
עכ"ד נראה לרבי' משה [בפר' י' דאיסורי מאכלות] שאין דין נטע רבעי נוהג בח"ל, אבל אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל שלא אסרו אלא הערלה וק"ו הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות נטע רבעי [מ"ע קל"ז] ח"ל לא שכן שלא יהא נטע רבעי נוהג בה וגם ר"י דקדק בתשובה אחת מההיא [ברכות דף ל"ז] דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל שאין נטע רבעי נוהג בח"ל משום דבארץ איכא דלית ליה רבעי [שם בדף ל"ו ודסוגי' בתו' שם] אלא בכרם ושוב מצא כן בתשובת דשאלתות דרב אחאי [בסימן ק'] אבל בארץ נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ובהלכות נטע רבעי [דלעיל] יתבאר משפטי פדיונו ודין אכילתו מאימתי מונין לערלה ולרבעי.
כיצד פודין פירות רבעי בזמן הזה? אחר שאוסף אותם מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון נטע רבעי. ואחר כן פודה אותן אפי' בפרוטה אחת ואומר הרי אלו פדויין בפרוטה זו ומשליך אותה פרוטה לים המלח או מחללו על שוה פרוטה מפירות אחרות ואומר כל פירות אלו מחוללים על חטין אלו על שעורין אלו וכיוצא בהן ושורף אותן כדי שלא יהא תקלה לאחרים. וכן בכרם רבעי השיב רבינו יצחק בתשובה אחת אחרי ששאלתות דרב אחאי שהוא בר סמכא וקדמון וגם רב יהודאי גאון מביא מדבריו ראיה בהרבה מקומות פוסק שיכול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה ראוי הוא לסמוך עליו. וכן בכל הקדשות אמר שמואל [בב"מ דף נ"ז] הקדש שוה מנה שחלל על שוה פרוטה מחולל. ואומר התלמוד בערכין דף כ"ט אימר דאמר שמואל שחללו בדיעבד לכתחילה מי אמר ומתרץ בד"א בזמן שבית המקדש קיים ומשום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפי' לכתחילה.