סמ"ג לאו קמז
כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשר, נקרא טבל קודם הפרשה ואסור לאכול ממנו, שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה'. ודורש בסנהדרין [דף פ"ג] בעתידין ליתרם הכתוב מדבר, שכן משמע ירימו להבא ופירוש הכתוב כך היא שלא ינהגו בו מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידין ליתרם מהם לא הורמו. והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפרוש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר, חייב מיתה בידי שמים כמו שאומר [שם] גמר חילול חילול מתרומה שנ' בה ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו ובת"כ [אמור סוף פ"ו] דורש כל זה מן המקרא שנאמר אחר זה המקרא של ולא יחללו, שכתוב אחר כך והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם.
ותניא בספרי [דמכו' דף מ'] ומביאה במכות [דף ט"ז] יכול לא יהיו חייבין אלא על הטבל שלא הורמו ממנו כלום? הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ומעשר שני ואפילו מעשר עני, מניין? ת"ל לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו. מה להלן מעשר עני, אף כאן מעשר עני. ואין בטבל זה מיתה אלא מלקות, שאין מיתה אלא בטבל הטבול לתרומה גדולה או לתרומת מעשר. ובהלכות תרומות ומעשרות יתבאר כל משפטי תרומות ומעשרות דברים שהם עיקרי המצוה. והאוכל כזית מטבל של דבריהם, כגון דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב ושאר פירות שאינן דגן ותירוש ויצהר, וכן האוכל מכלאי הכרם וערלה של ח"ל, מכין אותו מ"מ.
וכל עונשי טבל אין חילוק בין כהן ללוי וישראל כי כולם שוין בדבר. ואיסורי מאכלות שבקדשים ואיסור יוצא מן הגפן לנזיר יתבאר כל אחד במקומו. והל"מ [ביומא דף כ"ו ובכמה מקומות בפ' שבועות תניין] ששיעור כל האכילות בכזית, למלקות לכרת ולמיתה. ואיסור חמץ בפסח ודיניו ואיסור אכילה ביום הכפורים נתבארו במקומן.