מפרשי רש"י על בראשית א יב
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק א' • פסוק י"ב |
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • כ • כא • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
רש"י
"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו'" - אע"פ שלא נאמר "לְמִינֵהוּ" בדשאים בציווייהן, שמעו שנצטוו האילנות על כך ונשאו ק"ו בעצמן, כדמפורש באגדה בשחיטת חולין.
רש"י מנוקד ומעוצב
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ... – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר "לְמִינֵהוּ" בִּדְשָׁאִין בְּצִוּוּיֵיהֶן, שָׁמְעוּ שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאִילָנוֹת עַל כָּךְ, וְנָשְׂאוּ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָן, כִּדְמְפוֹרָשׁ בָּאַגָּדָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (חולין ס' ע"א).[1]
מפרשי רש"י
[לה] נשאו ק"ו. אף על גב שבעת שאמר הקב"ה "למינו" לאילנות (פסוק יא) לא היו הדשאים נבראים, ואיך שמעו, יש לומר אף על גב שאינהו לא שמעו - מזליהם שמעו (מגילה דף ג.), ש'אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה', כדאיתא במסכת חולין. אי נמי הך 'שמיעה' רוצה לומר קבלת הגזירה מאת הקב"ה, שלשון 'שמיעה' יבא על הקבלה ברוב, ומפני שהקב"ה גזר גזירה על האילנות שיצאו למיניהן, אותה הגזירה בעצמה קבלו הדשאים, אף על גב שלא נגזרה הגזירה על הדשאים - מכח קל וחומר היתה הגזירה אף על הדשאים, וכאילו גזר הקב"ה על האילנות וקל וחומר לדשאים, וחדא גזירה היתה, ולפיכך 'שמעו הדשאים' רוצה לומר קבלו הגזירה, וכל מעשה בראשית על ידי גזירת הקב"ה נעשה, אף על גב שעדיין לא נבראו, ופירוש זה נכון למדקדק: [לו] (גמ' חולין ס.) שאין דרכם לצאת בערבוביא. פירש רש"י בחולין (סוף ס.) לפי שיש להם ענפים מתפשטים לכל צד, ואין דרכם לצאת תכופים:
נשאו קל וחומר כו' —
- לשון הגור אריה:
- אף על גב שבעת שאמר הקב"ה לאילנות "למינהו" לא היו הדשאים עדיין נבראים, ואיך שמעו? יש לומר, אף על גב דאינהו לא שמעו מזלייהו שמע כו', עד כאן לשונו.
- והקושיא הולכת לשיטתו, שעם הארץ התחתונה ידבר. ולפי דרכינו אין קושיא כלל, שגם הדיבור אינו אלא לכח ומזל שלהם, כמו שאמרנו בסמוך, והוא היה בעולם בעת ההיא.
- אבל אפילו לפי שיטתו ייראה לי שאין כאן קושיא כלל, שהרי הציווי הקדום של "תדשא הארץ" היא קודם ציווי "עץ פרי עושה פרי למינו" וגו', ואם כן יש לנו לומר שמיד שיצא הדיבור מפי הקב"ה "תדשא הארץ" וגו' – מיד היו היסודות מתנועעים ותרכבים להיות חומר לדשאים, ואחר כך כשאמר הקב"ה: "עץ פרי עושה פרי למינו", שמעו אותן הרכבה של חומר הדשאים מלת "למינו" שיצא מפי הקב"ה גבי האילנות, מיד נשא אותו החומר המורכב בארץ להיות דשא הקל וחומר בעצמו ויצא מן הקרקע וקיבל הצורות למינהו, כמו שכתוב: "ותוצא הארץ" וגו', משמע בשעת יציאת מן הארץ שחלה עליהם צורת יצאו למינם.
- ^ לשון הגמרא במסכת חולין: דרש רבי חנינא בר פפא: "יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד, לא), פסוק זה שר העולם אמרו. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא "למינהו" באילנות, נשאו דשאים קל וחומר בעצמן: אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא, למה אמר "למינהו" באילנות? ועוד קל וחומר: ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקדוש ברוך הוא "למינהו", אנו על אחת כמה וכמה! מיד כל אחד ואחד יצא למינו. פתח שר העולם ואמר: "יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו".