מפרשי רש"י על בראשית א כ


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק א' • פסוק כ' | >>
א • ב • ג • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יד • טו • טז • כ • כא • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


רש"י במהדורה המבוארת

פסוק

(כ) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.

רש"י

"נֶפֶשׁ חַיָּה" - שיהא בה חיות.

"שֶׁרֶץ" - כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שֶׁרֶץ. בעוף — כגון זבובים; בשקצים — כגון נמלים וחיפושים ותולעים; ובבריות — כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכל הדגים.


רש"י מנוקד ומעוצב

נֶפֶשׁ חַיָּה – שֶׁיְּהֵא בָּהּ חַיּוּת.
שֶׁרֶץ – כָּל דָּבָר חַי שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ קָרוּי "שֶׁרֶץ": בָּעוֹף כְּגוֹן זְבוּבִים, בַּשְּׁקָצִים כְּגוֹן נְמָלִים וְחִפּוּשִׁים וְתוֹלָעִים, וּבַבְּרִיּוֹת כְּגוֹן חֹלֶד וְעַכְבָּר וְחוֹמֶט וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְכָל הַדָּגִים.

מפרשי רש"י

[מח] נפש שיהא בה חיות. שהרי לא בחיות מדבר הכתוב, אלא "נפש חיה" רוצה לומר נפש שיש בה חיות:

[מט] שרץ כל דבר שאינו גבוה וכו'. פירוש דמייתי ראיה לדבריו שלשון "נפש חיה" נפש שיש בו חיות, שהרי כתיב אצלו "שרץ", וכל דבר חי שהוא שורץ ונע ונד, נקרא "שרץ", וזהו עניין 'נפש שיש בו חיות'. ולפיכך מהפך רש"י הפירוש להביא ראיה אל "נפש חיה" שפירושו 'נפש שיש בה חיות', ולכך קראו הכתוב "שרץ", שהשריצה הוא עניין חיות:

[נ] כל דבר שאינו גבוה וכו'. והקשה הרמב"ן שהרי כתיב (שמות א, ז) "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו", אם כן גם על האדם יאמר לשון שריצה, ונראה לומר דלא קשה, ששם רוצה לומר שהיו פרים ורבים הרבה, ומכח שהיה הרבה מהם ביחד היה מתכסה הילוכן עד שלא נראה, והיו נראים כרוחשים. ועוד דחילוק יש בין "ישרצו" ובין "שרץ", דודאי אף הגדולים נעים ונדים בארץ, ושייך בהו לשון "שרצו בארץ" (להלן ט, ז), אלא שאין לקרות אותם בשם 'שרץ', דשם 'שרץ' נקרא בשביל שאין הלוך שלהם ניכר (רש"י פסוק כד), ובגדולים שהליכה שלהם ניכר אין לקרות אותם בשם 'שרץ', ומכל מקום לשון פעל כמו "וישרצו" שייך גם כן עליהם, דגם הגדולים נעים ונדים, כי שם 'שרץ' נופל על דבר שלא יתכן בו ההלוך, אבל הגדולים מפני שיתכן בהם הילוך לא נקראו בשם 'שרץ', אף על גב דהם גם כן נדים ונעים. והא דכתיב (פסוק כא) "אשר שרצו המים" ולא כתיב 'אשר שרצו במים', שמפני שהם יוצאים מן המים בבריאתם נראה שהמים רוחשים, ולפיכך נופל לשון שריצה על המים. ועוד הא דכתיב "ובני ישראל פרו וישרצו" וכן "ישרצו המים" שכתב כאן - הוא על התנועה לצאת לפעל, יקרא זה 'שריצה', וכאשר התנועה לפעל דרך רבוי יקרא זה שריצה, והשתא לעולם לשון שריצה על התנועה, שנקרא 'שרץ' על שם שהוא מתנועע ולא נראה הליכתו. וכן מה שכתוב "ובני ישראל פרו וישרצו", וכן "שרצו המים", "ושרץ היאור צפרדעים" (שמות ז, כח) מפני כי היו יוצאים בבריאתם הרבה, והתנועה לפעל דרך רבוי נקרא שריצה. ואף על גב שהעטלף בעופות יותר קטון מן החולד ועכבר, ולא נקרא בשם 'שרץ', היינו מפני שהזבובים יותר קטנים, ואין ראוי שיקרא בשם 'שרץ' רק הדבר שהוא יותר קטן במינו, ונראה כרוחש (כ"ה ברא"ם):

ישרצו המים שרץ נפש חיה. שיהא בה חיות

נראה לי דגרסינן שיש בה חיות, דשיהא בה חיות משמע שהציווי בו ביום היה שישרצו המים שרץ ושיהא בהם חיות, וזה אינו לפי שיטת רש"י לעיל, שפירש מיום ראשון נברא הכל, כמו שכתב בפירוש למעלה, והציווי שבכל שאר ששת הימים לא היה אלא ההוצאה וההראות. אבל אין לומר כי תולדות השמים ותולדות הארץ נבראו ביום ראשון ולא תולדות המים, כי תולדות המים נכללו גם כן ונתרבו במלת "את הארץ", כי הארץ הראשון כולל הד' יסודות, כמו שפירשו כל החכמים המחקרים. לכך נראה דגרסינן שיש בה חיות, כבר מיום ראשון:

יריעות שלמה (מהרש"ל)

לפירוש "יריעות שלמה (מהרש"ל)" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

בד"ה נפש חיה כו' לא נפש החיה כו' נ"ב ולי נראה שקשה לרש"י דלא תימא שהמים ישרצו ויפעלו נפש חיה כי החיות לא בא אלא מן יוצר הכל ולא מן האדמה ודוק ומה שרש"י פי' בפעם השנית נפש שיש בה חיות היינו משום דדייק לישנא דנפש החיה ה"א המורה כלומר אותו נפש שיש בה חיות ובפעם השלישית גבי אדמה פי' שיש בה חיות ולא אמר שיהא בה חיות אע"פ שגם הוא ציווי נ"ל משום דנפש הוא הגוף בלא חיות ועל המים אמר שיהא כלומר שלא תוציא שום גוף וגוש בלי שיהא בה חיות אבל גבי אדמה שמוציאה כמה גושים וגידולין בלי חיות מוכרח לפרש שיש בה חיות ודוק מהרש"ל: