מחברת מנחם אות הוו

אחל מחברת וא"ו

ווי

• "וָוֵי הָעַמֻּדִים" (שמות כז י).

וא"ו נעדר מתחלת המלים, ונפקד מיסודתם, וכפי חסרון ותוספת מלאכותיו, ועל כן רבו תוצאותיו למיני עניניו מכל אותיות הקודש. אפס כי לא נמצא וא"ו בתחלת כל מלה מלשון עברית יסוד זולתי "וָוֵי הָעַמֻּדִים" לבד, ומעט מזער בשמות בני אדם, ואלה הם: "וַשְׁתִּי" (אסתר א ט), "וָפְסִי" (במדבר יג יד), "וַנְיָה" (עזרא י לו), "וַיְזָתָא" (אסתר ט ט). אבל ישנו מיוסד בקרב המלים כי לא ימוש מתוכם לכל דבר, ויתר הווי"ן הנכתבין בקרב המלים אשר יש להם נענוע בפה, רובם במלים אשר תחלתם יו"ד, על כי אשר לא יתכנו המלים בהצטרפם מבלעדי הווי"ן, אך לא בכל המלים כי אם במלים אשר תחלתם יו"ד אשר איננו יסוד בהם. כה פשר דבר וא"ו, ופתרון תוצאותיו, ומחקרי ענינו, ומחלקי מחלקותיו לכל מראה פניו, את וו"י המלה ואת וו"י קצותיה עד כלות דקדוקיה בחפש מחופש. הווי"ן כה מחלקותם על החלקים האלה. מראה הו"ו ומלאכת מפעליו נוגעת עד שתים עשרה מראות [נ"וו מלאכות] מבלעדי תוצאותם ודקדוקי נקודתם. ואלה מראיהם למחלקותיהם.

הו"ו נענוע וחנוי. מפעל ופעול. כבר. ואשר להיות. מוסיף ומסיב מרבּה ומוצב.

הו"ו הנענוע. מתחלק לג' מחלקות. ישנו נענוע וחנוי, ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: "וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ" (בראשית טו י), ובאמרך "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כט מה) נשבת נענועו. וכמו "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים" (דברים לג כו), ובאמרך "גֵּאָה וְגָאוֹן" (משלי ח יג) שבתה הנעתו. וכמהו "כִּי אֱוִיל עַמִּי" (ירמיהו ד כב), וגזרתו "אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ" (במדבר יב יא). "עֶרְוָה" (שמות כח מב), וגזרתו "אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה" (ויקרא כ יח). "וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת" (דברי הימים ב לה יג), וגזרתו "בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד" (שמואל א ב יד). "לְרַאֲוָה בָךְ" (יחזקאל כח יז), וגזרתו "עֵינַי תִּרְאֶינָּה" (מיכה ז י). "תְּלָמֶיהָ רַוֵּה" (תהלים סה יא), וגזרתו "יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" (דברים יא יד). "מַה נָּאווּ" (ישעיהו נב ז), וגזרתו "בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא" (תהלים כג ב). "חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי" (תהלים קיט סא), וגזרתו "אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל" (ישעיהו לג כג), "וְעַנְוָה צֶדֶק" (תהלים מה ה), "וְעַנְוַתְךָ" (תהלים יח לו), "מַסְוֶה" (שמות לד לג), וגזרתו "וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה" (בראשית מט יא). "שָׁלֵו הָיִיתִי" (איוב טז יב), "שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד" (ירמיהו יב א), "מָוֶת" (דברים יט ו), וגזרתו "מֵמִית וּמְחַיֶּה" (שמואל א ב ו). "וְהָיָה רַק זְוָעָה" (ישעיהו כח יט), וגזרתו "וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ" (אסתר ה ט). "עֹז וְחֶדְוָה" (דברי הימים א טז כז), וגזרתו "תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה" (תהלים כא ז). "קַצְוֵי אָרֶץ" (ישעיהו כו טו), "קְצוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו מ כח), "וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי" (תהלים קב י), וגזרתו "שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי" (הושע ב ז). "וְכָל מַשְׁקֶה" (ויקרא יא לד), "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יד ח), "וְקוֹיֵ יְיָ" (ישעיהו מ לא), "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל" (ויקרא יט טו), "וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ" (איוב ה טז), "הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל" (איוב לא ג), "אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן" (תהלים נח ג), "אֶת מַדְוֵיהֶם" (שמואל ב י ד), וגזרתו "עַל פִּי מִדּוֹתָיו" (תהלים קלג ב), "מִדּוֹ בַד" (ויקרא ו ג), "כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי" (ירמיהו טו י), "יְקַלְלוּ הֵמָּה" (תהלים קט כח), "יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם" (איוב כא יא), "עוּל יָמִים וְזָקֵן" (ישעיהו סה כ), "עוֹלְלִים וְיֹנְקִים" (תהלים ח ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבא הוא"ו בהם, כאלה: יֵשַׁע ויִוָּשַׁע, "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ" (חבקוק ג יג), "הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה" (ירמיהו יז יד), "פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ" (ישעיהו מה כב). "יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כט יב), "וְהֵיכָל תִּוָּסֵד" (ישעיהו מד כח). "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" (תהלים קיח יח), "לֹא יִוָּסֶר עָבֶד" (משלי כט יט), "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים" (יחזקאל כג מח). "כִּי יָעַץ עָלֶיךָ" (ישעיהו ז ה), "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ" (מלכים א יב ו). "אֲשֶׁר יְעָדוֹ" (שמואל ב כ ה), "אֲשֶׁר אִוָּעֵד" (שמות כט מב). "יִרְאָה וָרַעַד" (תהלים נה ו), "לְמַעַן תִּוָּרֵא" (תהלים קל ד). "יָדַע לֶכְתְּךָ" (דברים ב ז), "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" (במדבר יב ו). "יָקֹשְׁתִּי לָךְ" (ירמיהו נ כד), "פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ" (דברים ז כה). "יֶתֶר הַגָּזָם" (יואל א ד), "וְאִם יִוָּתֵר" (שמות כט לד). "כִּי יָלַדְתִּי לוֹ" (בראשית כט לד), "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: "מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים ד ב), "וָאֲצַו אֶתְכֶם" (דברים ג יח). "אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ" (ישעיהו כח כה), "שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר" (ישעיהו לח יג). "עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה" (ישעיהו ל כח), "מִצַּוְּרֹנָיִךְ" (שיר השירים ד ט). "כִּי גָוַע" (במדבר כ כט), "וְלוּ גָוַעְנוּ" (במדבר כ ג), "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ" (במדבר יז כח). "עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר" (ירמיהו לט ז). "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים" (ישעיהו נ ו), "אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה" (יחזקאל א יא), "וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים" (נחמיה ט לז). "אִוָּהּ לְמוֹשָׁב" (תהלים קלב יג), "נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ" (ישעיהו כו ט), "מַאֲוַיֵּי רָשָׁע" (תהלים קמ ט). "וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה" (שמות לה כה), "טָווּ אֶת הָעִזִּים" (שמות לה כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

מִפְעָל וּפָעוּל. הווי"ן אשר הוא נכון למפעל ופעול כה מחלקותם. דע כי המפעל מתחלק לב' מחלקות: המפעל ופעול, יקומון שניהם במלה אחת להיות שתי מראות במלה, ולא יקרה כה ליתר האותיות. ואלה קצות המלים: "הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה" (ירמיהו לג ו), "אֱמוּנָה אֹמֶן" (ישעיהו כה א), "אֵל אֱמוּנָה" (דברים לב ד), "וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ" (קהלת ו ג), "אֲחֻזַּת עוֹלָם" (בראשית מח ד), "כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם" (שיר השירים ה יג), "כֹּחַ וּגְבוּרָה" (דברי הימים א כט יב), "אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת" (שמואל ב ז כא), "אֲסוּרִים יָדֶיהָ" (קהלת ז כו), וכאלה הרבה. ורובם כה מתחלקים לשתי מראות: פתרון קְבוּרָה שם הקבר, והמראה השני אשה קְבוּרָה. [המראה הא'] "לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ", והמראה השני, "בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים" (בראשית לט כ), שתי מראות להם, והיה משפט הוא"ו המובא במלה להיות פעול ולא מפעל, אבל כן ענין הלשון. והו"ו המובא במלה הנכון לפעול כאלה. "עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה" (שמואל ב כג ה), "אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ" (שמואל א כא ו), "כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ" (ישעיהו נד ו), "יִקָּרֵא דְרוּשָׁה" (ישעיהו סב יב), "אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט כא), "עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטָבַח" (יחזקאל כא כ), "שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה" (תהלים פ יז), וכהנה רבות. הן נמצא מבוא הוא"ו בפעולים כמבואו במפעלים, מלל הפעול יסוב להיות מפעל וגם המפעל יסוב להיות פעול, כי שתי מראות למלה.

כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד. וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר, כאלה: וַיֹּאמֶר, וַיִּבְרָא, וַיְגָרֵשׁ, וַיִּדֹם, וַיָּהָם, וַיִּזְכֹּר, וַיְהֻמֵּם, וַיִּטְרֹף, [בנ"וו: וַיָּרָם, וַיַּהַס, וַיִּזְכֹּר, וַיַחְמוֹס, וַיִּטְרֹף]. כה חקת הלשון בכל המלים. והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: "וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה" (ישעיהו כ ו), "וּבָרָא יְיָ עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן" (ישעיהו ד ה), "וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק" (ישעיהו יז יג), "וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ" (ישעיהו ה יד), "וְדָרַךְ עַל בָּמֳותֵי אָרֶץ" (מיכה א ג), "וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ" (חגי ב כב), "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי" (בראשית ט טו), "וְחָלַף בִּיהוּדָה" (ישעיהו ח ח), "וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ" (יחזקאל לו כז), "וְיָצְאוּ וְרָאוּ" (ישעיהו סו כד), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" (שמות כה כב), "וְעָנוּ וְאָמְרוּ" (דברים כא ז). כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: "אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם" (ישעיהו סו ה), כבר אמרו, ובאמרך "וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ" (דברים כט כד), פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם" (בראשית א כט), כבר נתתי, ובאמרך "וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי" (יחזקאל כה יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.

מוסיף. וכה מוסיף על ענין ראשון: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ" (דברים ז יג), "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת" (במדבר לא כב), כה ענינו בכל התורה. המראה השני הקרוב אליו כה הוא, "פָעַל וְעָשָׂה" (ישעיהו מא ד), והיה מאמתת הלשון להיות פתרון ועשה כפתרון מלים העליונים, לולי פעל הנקדם לפניו. וכמהו "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר" (ישעיהו ו ג), "יְכַסֶּה" ו"יְעוֹפֵף" נקדם לפניו. וכמהו "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג), "אָהַב אֶת יוֹסֵף", נקדם לפניו. וכמהו "אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי" (איכה ב כב), "גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי" (ישעיהו א ב), "אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם" (מלכים ב יט כד), "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי" (תהלים קלא ב), כה ענין וא"ו הבא להוסיף.

מסיב. וכה הוא משפט מסיב: אִמְרָתוֹ, בֵּיתוֹ, דְּבָרוֹ, גְּדֵרוֹ, הֲדָרוֹ, זִכְרוֹ, חֲצֵרוֹ, כה משפטו.

מרבה. אָמְרוּ, בָּחֲנוּ, דָּרְשׁוּ, הָמוּ, זָכְרוּ, חָגְרוּ, טָעֲנוּ, יָרוּ, כָּרְתוּ, לָמְדוּ, מָשְׁכוּ, מִהֲרוּ, כה משפט הלשון.

מוצב. והוא"ו המוצב אשר לא מפעלו מפעל ואם נעדר מן המכתב לא נחסר הענין, ואלה קצותם: "וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד" (שמואל ב יד ו), ואם נכתב וַיַּךְ האחד את אחד לא נגרע הענין. וכמהו "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם" (שמואל א כא יד), ואם נכתב וַיְשַׁנֶּה נתקן הענין היטב. וכמהו "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד ח), היה ראוי להכתב לְמַעְיַן מים. וכמהו, "וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד" (קהלת ד יב), היה ראוי להכתב ואם יִתְקוֹף. וכמהו, "לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר" (ישעיהו נו ט), "כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי" (ישעיהו נו ט), "וְחַיְתוֹ אֶרֶץ" (בראשית א כד). וכמהו, "כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק" (יחזקאל ג כא). וכמהו, "וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם" (בראשית יט א), וכמהו הרבה בתורה. וזה משפט הו"ו.

העתק מספר מעשה אפוד פרק י"ג – בדרך שמוש האותיות להחכם ר' פריפוט דוראן הנקרא אפודי.

אמר [ר' יונה אבן גנאח]: ותהיה הוא"ו דחוקה בתחלת המלה לבלתי עטוף, והביא מזה המין: "עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז" (שמואל ב טו לד), "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא" (דניאל ח יג), "וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו כד), ואחרים מלבד אלה. והא"ע במקומות רבים בפירושיו מסכים עמו בזה, והרבה מהחכמי' שכתבו על המקרא. וימי' רבי' הייתי מהדעת הזאת עד היות קשה עלי מאוד לאמר שזה ללא ענין, ושהנביאים והמדברי' ברוח הקודש יתנו מקום הטעאה בהנחת ווי"ן כאלה, כי בהיות השמוש המיוחד לוא"ו – העטיפה, וזה בכתוב לאלפים, הנה בכיוצא באלה הווי"ן המעדת רגל. ולכן הפלגתי על זה החקירה ואחפש בנרות החריצות בספרי החכמים שכתבו במקרא, ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד ומן הקודמים, כתב בתשובותיו על דונש בן לברט במקום הזה, כי הווי"ן כלם חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון היטב אינן נוספות אבל לכלם טעם בענין. והנה דונש הביא כל אלה שאזכור: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (שמואל א כח ג), "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה" (שמואל ב יג כ), "וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו כד), "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא" (דניאל ח יג), "רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים" (דניאל ט כה), "עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט" (חבקוק ב ו), "נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס" (תהלים עו ז), "וַאֲנַחְנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְלֹא עֲזַבְנֻהוּ" (דברי הימים ב יג י), "מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא וַאֲמַר לְהוֹבָדָה" (דניאל ב יב), כל אלה הווי"ן שם דונש בן לברט ללא ענין. והחכם מנחם בן סרוק השיב אליו ואמר שהם כלם לענין, וזה לשונו: ויכול הטוען [לתת] למו תוצאות ולא יצטרך לשים אותם נופלים, והאריך בדבריו, אבל אני אכתוב העולה בקצור: "וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ", אמר כי הרמה היה מחוז בו עיירות מתחלפות, היה יושב שמואל באחת מהם ושם קברוהו, ולזה "וּבְעִירוֹ", כי אין הרמה עירו אבל ברמה עירו, אמנם שהָרָמָה שם כולל שם מבואר, כי שם נזכר נָיוֹת שלשם ברח דוד ממקום שמואל. "וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה" הם שני משפטים, שישבה בבית אבשלום, והיתה שם שוממה. "וְאַיָּה וַעֲנָה", אמר כי הוי"ו הוא מעקר השם בו (צ"ל כמו) וַיְזָתָא, וַשְׁתִּי, וָפְסִי, עם שבד"ה כתיב אַיָּה (דברי הימים א א מ), הם שני שמות לנקרא אחד, ושם דומים לו. "עַד מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט", "נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס", ירצה נרדם הצבא וגם כן הרכב והסוס, כמו "כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת" (ישעיהו כה יא), פירושו ידיו. "וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם" (בראשית מא נו), פירושו שבר. "וַתָּחָס עָלֶיךָ" (שמואל א כד י), פירושו נפשי. "וַאֲנַחְנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וכו'", פירושו נעבוד ה' אלהינו ולא עזבנוהו. והנה וא"ו "תֵּת וְקֹדֶשׁ" ווא"ו "וּבְצוֹק הָעִתִּים", אמר לקושי השגת הנרצה בכתובים ההם אין ראוי לשפוט בתוספות הווי"ן בם. והנך רואה איך לא רצה זה החכם להסכים שיהיו ווי"ן בכתוב ללא ענין, ועליך לפקוח עין במקום מקום שבאו הווי"ן ושלא תשפוט בתחלת הדעת בואם ללא ענין ע"כ.

נשלם מחברת ו"ו.