מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כו עמוד א

רש"י בד"ה אחותה כשהיא יבמתו של ערוה אשת אחי כו' כצ"ל:

בד"ה תלתא כו' דמייבם דמצינו למימר כו' כצ"ל:

דף כו עמוד ב

רש"י בד"ה נפלה אידך כו' בחליצתו וחלץ כו' הד"א:

תוס' בד"ה למיתה דתרי כו' כדפרישית כי מיתה דשכיח יש לדבר סוף כו' כצ"ל:

בד"ה וחליצה פסולה כו' אע"ג דאין יכול ליבמה כו'. נ"ב וה"ה דהוה ליה לאתויי ראיה מפ"ב דלעיל דתני איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטרת צרתה ולא כדברי הרמב"ם דסבר להדיא בין חייבי לאוין בין איסורי עשה בין שניות כולן לא פטרו צרתה בחליצה נ"ל:

בא"ד דאינה צרת אחות אשה לאחר שייבם לאה כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה כו' כצ"ל:

בד"ה דנפול בזה אחר זה כו' לחלוץ לשניה לא נאסרה משום אחות חלוצתו כו' כצ"ל:

בד"ה לדברי האומר כו' דאין זיקה ומחיים אסור כו' כצ"ל:

דף כז עמוד א

גמ' נפטרו אחיות ואצרת רחל כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל לפרש אי הכי דחלץ לאחיות לא נפטרו צרות קאי אצרת רחל א"כ חלץ לצרת כו' נמי קאי אצרת רחל מי מפטרה וק"ל אבל מפרש"י משמע דהכי חיבורו אצרת רחל מי מיפטרה ודו"ק:

רש"י בד"ה אי הכי כו' לאחיות שחליצה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאי אחד חולץ לכולן כו' התחיל באחיות לא יגמור בצרות כו' וכ"ש היכא דשניהן כו' כצ"ל:

בד"ה שמואל כו' אין זיקה קאמרי ולפי כו' כצ"ל:

דף כז עמוד ב

גמ' משום דאתחיל בה בגירושין או דלמא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומודה רבן גמליאל כו' נותן גט לצרתה מהני גט כו' כצ"ל:

בד"ה כי מתה כו' אסיפא דמלתא ולא מתרץ כצ"ל:

בד"ה ואצ"ל כו' וכיון שמתה זו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בעלת הגט כו' דאתחיל בגרושין ולכך כו' כצ"ל:

בד"ה ורב לית ליה כו' לא תחשב עוד זקוקה עדיין לחליצה אבל היכא דעדיין זקוקה לחליצה לא כו' כצ"ל:

בד"ה ולימא ליה כו' באלו היבמות עצמן כו' כצ"ל:

דף כח עמוד א

גמ' רבי יוחנן למיתה לא חייש כו'. נ"ב פי' רבי יוחנן סבר דשום [מ"ד] לא חייש למיתה כה"ג אפילו מאן דלית ליה זיקה ולא ס"ל כהנך אמוראי דלעיל דאית להו האי טעמא ומש"ה לא מצית לאוקמי מתני' בהכי ודו"ק:

שם בשלמא ראשון אמרי' ליה כו' אלא שני אמר חבראי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אלא שני כו' דהכי אמר בפ' כיצד קדמו כו' כצ"ל:

בד"ה דנפלה כו' זו שאסורה על האחד נפלה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ולימא ליה כו' כיון שהיו היבמות עצמן כו' כצ"ל:

בא"ד אבל במיתה שניה לא שייך למיגזר כו'. נ"ב ותימה בעיני הא שייך נמי למיגזר דלמא אי שרית ליה במיתת שניה פעם אחרת יבא להתיר אף במיתת הראשונה ונראה לישב דאין הסברא נותנת לגזור בעבור זה מאחר שרב שרי אפילו לכתחלה ואף שר' יוחנן פליג ואוסר מ"מ אין סברא שפלוגתא יהיה רחוקה שהוא אף יגזור בעבור הראשונה כי לא מצינו שום גזירה אלא בעבור שהוא אסור בודאי לדברי הכל וצ"ע עוד נראה לומר דגבי מתה שניה כ"ע ידעי האי טעמא שהיא אוסרתה לראשונה וא"כ כשמתה פקע איסור אחות אשה אבל לא ידעי דבחליצה שניה פקע איסור אשה דהא בגירושין נמי לא פקע וק"ל:

בא"ד ולימא ליה גזירה שמא ימות פי' דאי שריא ליבם בשני כו' כצ"ל. (עיין במהרש"א):

בד"ה ולימא כו' בקונטרס פי' כצ"ל:

דף כח עמוד ב

גמ' אף בתו מאנוסתו כצ"ל:

רש"י בד"ה איסור מצוה כו' הואיל והיא מדאורייתא כו' כצ"ל:

בד"ה תרוייהו כו' אלא זו וכן זה מוכחא כו' כצ"ל:

בד"ה באונסין כו'. ונ"ב עיין לעיל בתוס' דף ט' בד"ה בתו מאנוסתו:

בא"ד שא"א שנשאה יבמתו. נ"ב פי' לא תוכל למצוא שנשא האח את יבמתו שתהיה לה בת ותמצא בה אסור לזה ומותר לזה שהרי אותה הבת תהיה לזה אסורה משום בת אשתו וק"ל:

דף כט עמוד א

תוס' בד"ה אי כרבן גמליאל כו' אצלו קודם זמן כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ פריך אהא כו'. נ"ב אבל קצת קשה דהא בתחלת הסוגיא לא פריך הכי ואני פירשתי לעיל ע"ש:

בד"ה אלא לדחות כו' ורב אשי סבר כו' בשעת נפילה וכן הא דב"ש אומר יקיימו דבשעת נפילה כו' דהא חזיא אף ליבום מן התורה כו' מאמר חברתה דחיא לגמרי כו' כצ"ל:

ע"בגמ' מאמר מבעיא אמר ליה אין שאני אומר כו' כצ"ל:

שם לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו'. נ"ב ור' יהושע קסבר יש זיקה דאדרבה אלימא טפי מאירוסין דהויא ככנוסה ומשום הכי יפר יבם לחודיה דהשתא הכי קס"ד מיהו און ברירה דהיכא דשני יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי תהיה לאשה ומשום הכי אפילו שתיהן אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפירנו דבעינן שתהא ידוע בשעת הפרה וכן כתב רש"י ז"ל בפרק ד' אחין סוגיא דשמעתא דהתם מסייע ליה עד כאן לשון הר"ן בפרק נערה כמאורסה:

רש"י בד"ה ה"ג כו' דכי נפלה ועבד כו' כצ"ל. בד"ה אלא הב"ע כו' ולר"נ נמחק וצ"ל ולרבי אמי ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה אלא לענין מסירה כו' והביאה עושה אותה ככנוסה. נ"ב ומ"מ נראה סתמא דתלמודא דאייתי מתניתין דנדרים לא איירי כלל בביאה ותדע דאי לא כן מאי מקשה ולר"א דאמר מאמר אינו קונה קנין גמור כו' אי איירו בביאה וק"ל ואינה קושיא השתא ארוסה אינו מיפר מאמר מיבעיא דהא סלקא דעתא דמקשין דאפילו זיקה אלימא מארוסה וכמו שפירש הר"ן וכ"ש מאמר והיינו לענין נדרים דוקא ומ"מ אייתי שפיר ת"ש כו' דאי מאמר אירוסין עושה ופרחה הזיקה אם כן הוי כארוסה ממש ולמה יכול להפר ודו"ק. (עיין במהרש"א):

ד"ה כגון שעמדה צ"ל כגון שעמד:

דף ל עמוד א

גמרא חזיא נמי להאי קמל"ן כצ"ל:

שם אחר מתניתין שלשה אחים. נ"ב טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח"כ מת הנשוי נכרית הוא שהנכרית מותרת אבל מת הנשוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מייבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואף על גב דגירש לה לאחות אשה לא משתרי לה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון דגירש לערוה או שמתה ואח"כ מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם כיון דערוה היא מיגמר גמירי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא אי נמי התם גבי ערוה כיון דגירשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה לה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתברא מההוא קמא ע"כ לשון הרי"ף:

רש"י בד"ה הא תנא ברישא כו' ונכרית עיקר הס"ד:

קודם ד"ה שעה אחת נרשם מתניתין ואח"כ מאחיו הראשון הס"ד ושם נרשם גמ':

בד"ה אמר לך כו' בעל הנכרית באחות אשת אחיו כשימות נכרית אשתו מיחלץ כו' לבדו היא רמיא נעשה צרתה בזיקה כצ"ל:

תוס' בד"ה דחביבא כו' בשאר מקומות אין דחק לומר כו' וכאן דחק לומר כו' כצ"ל:

בד"ה גירש אחת כו' את אשתו ונשא אשה אחרת כו' כצ"ל:

בא"ד בזקוקה לו משעה שנשאת לאחיו כו'. נ"ב ואף שכתבו התוס' דלא אמרינן מיתה מפלת אלא נעשית ערוה שעה אחת נ"ל היינו שלא נאמר שתהא חשובה כצרת ערוה וכאילו יצאה באותה שעה כמו שמסקי התוס' לעיל אבל הכא אמרינן מיתה מפלת כאילו נעשית לה צרה ובמיתת השני תהיה צרת ערוה ודו"ק:

בד"ה ואת אמרת כו' ונפלו שתיהן לפניו כו'. נ"ב פי' והכא נמי דומה כאילו נפלו שתיהן לפניו דגירושין דבתר זיקה לא מהני וק"ל:

דף ל עמוד ב

גמ' למעוטי מת בלא גירש כו'. נ"ב נ"ל לפירוש הרי"ף דלעיל בע"כ גרסינן למעוטי מת ואח"כ גירש וכן נראה עיקר דלפירוש רש"י מוכרח אתה לפרש דרב אשי סבר כר' ירמיה דאמר נשואין מפילין ואנו קיימא לן כרבא דאמר מיתה מפלת ואפי' כנס ואח"כ גירש שרי וגם קי"ל כרב אשי דאסר לעיל מת ואח"כ גירש אלא כמו שפירש הוא נראה לי ובטור נמי כתב דמת ואח"כ גירש אסור כרב אשי וכנס ואח"כ גירש שרי והיינו כרבא ע"ש. (עי' במהרש"א):

רש"י בד"ה הניחא כו' דיש זיקה הס"ד:

בד"ה זו היא כו' שרי' כו' זו היא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ואילו בגירושין כו' צרתה מאי טעמא הד"א והס"ד:

בד"ה בקדושין נמי כו' כשימות ומספק אתה בא כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה כתב בכתב ידו כו' וא"ת מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן לקנוניא ועוד אם הוא חשוד כו' כצ"ל:

בד"ה יש בו זמן כו' לאשמועינן דהולד כשר וסיפא אתא לאשמועינן כו' כצ"ל:

דף לא עמוד א

גמ' ואי ערוה היא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ליתני ספק כו' לימרו אינשי דמדחלצה ודאי כו' קדושין לא תיחוש כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ומתניתין בבת אחת כו' וחלצה אבל בגירושין כו' הד"א:

בד"ה והכי פירושו כו' היא ותו בשתי כו' חולצת ואית דמפרשי כו' הד"א:

תוס' בד"ה למאי הלכתא תימה כו'. נ"ב אבל בפרק גט פשוט כתבו התוס' שאין זו תימה וכן יכול התלמוד לומר והוינן בה אע"ג ששם ליתא ע"ש דף ק"ע:

דף לא עמוד ב

רש"י בד"ה והא עבדא כו' שטרי מכירה של עבד זמן כדי לידע לאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדיה כצ"ל:

דף לב עמוד א

גמ' לא כל שכן תנא הא תנא ברישא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה תנא הא כו' ברישא והך דשלשה כו' ושריא משום הכי לא תניא כצ"ל. תוס' בד"ה דאידחיא כו' טעמא דאיחזיא בהך נפילה אהאי מתניתין משום כו' כצ"ל:

בד"ה שנשא חי כו' דבה"ג כו'. נ"ב אבל נשא מת ואח"כ נשא חי טעמייהו משום דלא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח כו' ע"ש. (עיין במהרש"א):

בא"ד בפרק קמא משום דכיון כו' כצ"ל:

בא"ד שלא במקום מצוה כו'. נ"ב פי' וה"נ כי לא חייל איסור אשת אח הוה כמו שלא במקום מצוה ונשרי אחותה לאחר מיתה ודו"ק:

בד"ה ונעשת כו' נידון בחמותו ואין זה מכח זיקה ראשונה כו' כצ"ל:

דף לב עמוד ב

רש"י בד"ה וכי תימא כו' על אחותה איסור מוסיף כו' על מי שהיתה מותרת עליו כו' ע"י מגו ואית דגרסי כו' נידון באשת איש כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ששימש כו' בשבת הס"ד:

תוס' בד"ה אלא כו' אם עבר זקן ונשאה. נ"ב פי' אביו של זה נשא בת בתו ועבר על השניה ואח"כ בא זה ובא על בת בתו שהיא אשת אביו וק"ל:

דף לג עמוד א

גמ' א"נ שחתך אצבעו בסכין טמאה. נ"ב יש להקשות אמאי לא מוקי שנטמא ואח"כ חתך אצבעו או שאר מום דהא טומאה הותרה בצבור א"כ אתיא בבת אחת דומיא דשתי שערות בשבת וצ"ל דלא ס"ל הותרה לגמרי אלא דחויה היא ומש"ה לא שרי לכתחלה אא"כ נטמאו כל הכהנים אבל אם נשאר חד כהן טהור אסור ואף שאינו פוגם העבודה ולא מיפסל מ"מ מאחר שלכתחלה אסור משום טומאה תו לא חל איסור בעל מום כמו שפירש התוס' לעיל גבי מליקה ודו"ק. (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה שרי באכילה בקדשים דכתיב כו' כצ"ל:

בד"ה מיחייב תרתי כו' כגון דשוינהו שני אחין שליח לקדש כו' כצ"ל:

בד"ה לא מיחייב אלא חדא וכי חייב ב' כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה בשלמא כו' דרבי יוסי אתנייה הס"ד:

תוס' בד"ה לא מחייב כו' תנא לה ולקוברו כו'. נ"ב ולפי זה צ"ל דס"ל האי סוגיא כרב אדא דלקמן דמוקי לזר ששימש בפר של כ"ג ולא מיירי לענין לקוברו כו' כרב אשי דלקמן ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה באיסור בת אחת כו' והשתא הא דפליג עלה כו' כצ"ל:

בד"ה בר קפרא כו' היינו לקוברו בין כו' כצ"ל:

דף לג עמוד ב

גמ' ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה כו' אלא איסורי בעלמא קא חשיב כו' ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה כצ"ל:

רש"י בד"ה ואיסור כולל אתניין. כלומר היכי דאיתרמי כו' כצ"ל:

בד"ה אלא לאו כו' בהנך היכא דאתרמי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר ר' יוסי כו' והקשה הר"ר יעקב כו' בהצתת אליתא דעבודה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' קסמים דקים על אחת מן המערכה לאחר שנשרפה כל המדורה:

בא"ד חשוב איסור חמור כו'. נ"ב פי' דעיקר תלוי בעונש ומש"ה חל נמי איסור אחות אשה אאשת אח אע"ג דקצת חמיר אשת אח מאתר דשניהם עונש כרת לא חשיב קל לגביה ודו"ק:

בא"ד משום דטמא ששימש כו' כצ"ל:

בא"ד בלא כולל אמר ר"י כו' כצ"ל:

בד"ה לקוברו כו' כיון דקסבר בר קפרא דרבי יוסי כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

דף לד עמוד א

רש"י בד"ה ומאן האי תנא כו' ד' חטאות הס"ד:

דף לד עמוד ב

רש"י בד"ה ובמאי נפקא מבעלה קמא הס"ד:

תוס' בד"ה דעתאי כו' דאמרה בת רב חסדא תרוייהו כו' כצ"ל:

בד"ה אבל קטנה כו' בת ישראל אטו גדולה כו' כצ"ל:

בא"ד אלא אטו בת ישראל כו'. נ"ב פי' ולא פליגי ר' יוסי ור' יהודה בטעמא אלא שניהם סברי מנטרא נפשה אלא שרבי יהודה גזר אטו נשואין ורבי יוסי לא גזר וס"ל לשמואל להך לישנא כאביי דס"ל לקמן דרבי יהודה סבר דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה ודו"ק ומ"מ ס"ל לשמואל דגבי פנויה ישראלית לא מנטרא נפשה שאינה חוששת להבחנה מאחר שזרעה כשר ולא ס"ל כל אשה מזנה מתהפכת ודו"ק היטב:

דף לה עמוד א

גמ' גדולה אבל קטנה בת ישראל כו' אמר רבה מ"ט כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חוץ כו' ואין חוששת להבחין כו' כצ"ל:

בד"ה אע"פ כו' פי' בקונטרס טעמא בשמעתין כו' כצ"ל. ונ"ב אין זה פי' שלנו ואותו פי' סבר דלא מרבינן מקרא דכי תהיה אלמנה וגרושה אלא עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בשום מקום וזהו דעת י"מ שהביא רש"י לקמן בפרק אלמנה לכ"ג דף ס"ח אבל אותו פי' בקונטרס סבר דמ"מ חייבי כריתות לא גרע וכלולי בקרא דבת כהן כי תהיה ולשון תהיה לאו דוקא דתפסי קדושין אלא לרבות חייבי לאוין אף דתפסי בהו קדושין פוסלין וק"ל:

בא"ד ולפי פי' ר"י אין פסולה זונה כו'. נ"ב פי' זונה היינו הנבעלת לחייבי כריתות דקרא דבת כהן אתיא ללאוין גרידא וקרא דכי תהיה לעובד כוכבים ועבד לחודה כדפריך ודו"ק:

סליק ארבעה אחין פרק שלישי