מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לב ד
| שלמה בובר | |
| מדרש תנחומא | |
|---|---|
| הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה | |
| →בראשית לא ב | בראשית לג יח← |
[א] [וישלח יעקב מלאכים (בראשית לב, ד), זהו שאמר הכתוב: "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע" (משלי כה, כו). אמר ר' יהודה ב״ר סימון: כמעין נרפס וכמקור משחת, כך כשצדיק מט לפני רשע. דבר אחר: אפשר למעין נרפס ולמקור משחת? אפשר לצדיק למוט לפני רשע? ומי הוא זה? זה יעקב כשבא מפדן ארם. מהו משלח ואומר לעשו? כה תאמרון לאדוני לעשו וגו׳; הוי וישלח יעקב מלאכים וגו׳:
[ב] וישלח יעקב וגו׳]. זהו שאמר הכתוב: "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו, יז). מי הוא זה? זה יעקב. כיון שיצא מבית אביו, מה כתיב? "וידר יעקב נדר" (בראשית כח, כ), מה אמר? "אם יהיה אלהים עמדי" (שם), כך השיבו הקב״ה: "והנה אנכי עמך" (בראשית כח, טו). רבותינו אמרו: על הכל השיבו, חוץ מן הפרנסה. ר׳ אושעיא אמר: אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית כח, טו). למה אמר שתי פעמים "אשר... אשר"? כביכול דבר קשה. אמר ר' אושעיא, אמר לו הקב״ה: אשריי ואשריך כשאעשה לך הדבר הזה. חזר ותבע: "ושבתי בשלום" (שם, כא), אמר לו: "והשבותיך" (שם, טו), אמר ר' חנינא ב״ר יצחק: אשריו לילוד אשה שכך שמע מבוראו! ראו, כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר: כה תאמרון לאדני לעשו? הוי יפה נאמר: "מחזיק באזני כלב"; אימתי? כששלח יעקב אצל עשו:
[ג] וישלח יעקב מלאכים. זהו שאמר הכתוב: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך"(תהלים צא, יא). אימתי? בשעה שאדם בארץ ישראל, מלאכים שבארץ ישראל משמרין אותו. וממי אתה למד? מיעקב, שבשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מה כתיב? "ויחלם והנה סולם" וגו׳ "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב), לא היה צריך לומר אלא "יורדים ועולים", משאדם יורד הוא עולה; והוא אומר: "עולים ויורדים"? אמר לו: אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל עלו להן, וירדו אחרים לשמור אותו בחוצה לארץ. לא עשה, אלא כשהוא בא מפדן ארם ירדו אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל, שנאמר: "ויאמר יעקב כאשר ראם" וגו׳ "ויקרא שם המקום ההוא מחנים" (בראשית לב, ג), "מחנה" אין כתיב כאן אלא "מחנים", שתי מחנות: אותן הראשונים ואותן האחרונים. מה עשה יעקב? כיון שרצה לשלה אצל עשו, נטל מאלו ומאלו ושלח, שנאמר: וישלח יעקב מלאכים. ואל תתמה, שהרי קטן ביתו דיבר עם המלאך. מי הוא זה? זה יוסף, שכיון שאמר לו: "לך נא וראה" וגו׳ (בראשית לז, יד), מה כתיב? "וימצאהו איש" וגו' (שם, טו); מה אמר לו? "ויאמר האיש נסעו מזה" וגו׳ ((שם, יז). מהו "דותינה"? שהיה אותו המלאך משמר דת יה. ואתה אל תתמה על יעקב ששלח מלאכים, ולא ביוסף, אלא אפילו הגר – דיברו עמה המלאכים; מה כתיב? ויקרא מלאך (ה׳) [אלהים] אל הגר (בראשית כא, יז). כמה מלאכים דברו עמה? ר' לוי אמר: [ארבעה][1], ורבותינו אמרו: שלושה. ומה אם השפחה מסיחה עם המלאכים, אל תתמה עם יעקב, שהיה משלח את המלאכים; לפיכך כתיב: וישלח יעקב מלאכים:
[ד] [לפניו אל עשו אחיו]. מהו לפניו? לפניו הוא נופל[2] את המלכות, שהמלכות בעולם הזה שלו, אבל אתה נוטל באחרונה. אל עשו אחיו – ורוח הקודש אומרת: [ווי][3], יעקב משלח אל עשו. ארצה שעיר שדה אדום, [מהו ארצה שעיר]? שהוא מעמיד שערות של אדם. שדה אדום – הוא אדום, ומאכלו אדום, וגבוריו אדומים, ולבושו אדום, ומגיניו אדומים, וארצו אדומה, ומי שעומד כנגדו אדום, ומי שפורע ממנו אדום, בלבוש אדום. הוא אדום, "ויצא הראשון אדמוני" (בראשית כה, כה). ומאכלו אדום, "מן האדום האדום הזה" (שם, ל). וגבוריו אדומים, "מגן גבוריהו מאדם" (נחום ב, ד). ולבושו אדום, "אנשי חיל מתולעים" (שם). מגיניו אדומים, "מגן גבוריהו מאדם" (שם). וארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום. ומי שעומד כנגדו הוא אדום, הוא דוד, "וישלח ויביאהו והוא אדמוני" (שמואל א טז, יב); ומה כתיב בו? "וישם באדום נציבים" (שמואל ב ח, יד). ומי שפורע ממנו אדום, "דודי צח ואדום" (שיר השירים ח, י), "מי זה בא מאדום" (ישעיהו סג, א). בלבוש אדום, "מדוע אדום ללבושך" וגו׳ (שם ב):
[ה] ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו. הוא קראו אדוני, אמר ירמיה: "מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש" (ירמיהו יג, כא). אמר ר׳ פנחס: אנטונינוס היה מכבד את רבינו מה שאין סוף, וכשהיה רבינו משלחני אצלו, והיה כותב לו אגרת וכותב בה: עבדך יהודה שואל בשלומך. והיה רע לאנטונינוס לומר שהוא קורא עצמו עבד, אמר לו: אל תכתוב עוד כדבר הזה. אמר לו רבינו: כך אני כותב לך, שאיני טוב מיעקב אבא; כששלח אצל עשו, מה אמר לו? כה אמר עבדך יעקב.
לא נעשיתי אוונתיסאי, עם לבן גרתי. לא הגיעני אחת מן הברכות שברכני אביך; אביך ברכני: "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ" (בראשית כז, כח), ואני אין בידי אחת מהן, אלא ויהי לי שור וחמור צאן, שאינו לא מן השמים ולא מן הארץ. כלום אתה שונא אותי, אלא בשביל הברכות? [עדיין לא הגיעני אפילו אחת].
וכי שור אחד וחמור אחד היו לו, שהוא אומר: ויהי לי שור וחמור וגו׳? ר׳ יהודה ור׳ נחמיה. ר׳ יהודה אומר: דרך ארץ השיח, כאדם שהוא אומר על הכל: הלך חמור, קרא תרנגול. ור׳ נחמיה אמר, לומר לו: עבדך יעקב, הריני משפיל עצמי לפניך. אם בקשתה, הרי יפה; ואם לאו, ויהי לי שור וחמור. [שור] זה יוסף, שנאמר: "בכור שורו הדר לו" וגו׳ (דברים לג, יז), ומסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, למה? שנאמר: "אם לא יסחבום צעירי הצאן" (ירמיהו מט, כ), אלו בניה של רחל. וחמור – זה מלך המשיח, שנאמר: גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים וגו׳ עני ורוכב על החמור (זכריה ט, ט). צאן – אלו ישראל, שנאמר: "ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא). ועבד ושפחה – אלו ישראל, שנאמר בהן: "הנה כעיני עבדים" וגו׳ (תהלים קכג, ב):
[ו] וישובו המלאכים וגו' באנו אל אחיך אל עשו. מה אתה סבור בו אחיך? עשו הוא. וגם הולך לקראתך, הוא מהלך כל היום. וארבע מאות איש עמו, מה אתה סבור, וארבע מאות איש עמו? אמר ר׳ שמואל בר נחמני: כל אחד ואחד היה עשוי על ארבע מאות איש. וכיון ששמע יעקב כן, מה כתיב? ויירא יעקב מאד (בראשית לב, ח):
דבר אחר: ויירא יעקב, אמרו רבותינו: נעשה גופו כשעוה הזו, ורוח הקודש צווחת: "התרפית ביום צרה צר כחכה" (משלי כד, י). באותה שעה אמר לו הקב״ה: "אל תירא כי (אתך) [עמך] אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך" וגו׳ (ישעיהו מא, י); אמצתיך במיכאל, עזרתיך בגבריאל; אף תמכתיך בימין צדקי (שם) – "הנה אנכי עמך" (בראשית כח, טז). באותה שעה, "ויחץ את העם אשר אתו" (בראשית לב, ח). מה עשה? זיינן מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים: לתפילה, ולדורון, ולמלחמה. לדורון מנין? ותעבור המנחה על פניו וגו׳ (שם, כב). למלחמה מנין? ויאמר אם יבא עשו וגו' (שם, ט). לתפילה מנין? ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו׳ (שם, י). מה כתיב אחריו? קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשיו (שם, יא-יב). אמר לו הקב״ה: אתה קראת אותי? חייך שאני מצילך, שנאמר: "הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי" (תהלים פט, כז):
[ז] ויותר יעקב לבדו (בראשית לב, כה). מה כתיב למעלה מן העניין? "ויירא יעקב מאד" וגו׳ (בראשית לב, ח). כיון שראה הקב״ה היאך היה יעקב מיצר, אמר ר׳ ברכיה: שלח ארבע כתות של מלאכים לעשות מלחמה עם עשו כל הלילה. באתה כת ראשונה, אמר להם: למי אתם? אמרו לו: בניו של יצחק אנו, והיו מפגישין אותו. אמר להם: מבני בניו של אברהם אנו, התחילו מפגישין אותו. כיון שאמרו: אחיו של יעקב אנו , התחילו מניחין לאותן, [אמרו[4]]: בשביל כבודו של יעקב נניח אתכם; הוי ויותר יעקב לבדו. ולא היה יעקב יודע כמה ניסים הקב״ה עשה עמו, לא עשה אלא כיון שבא בבוקר, אמר לו עשו אחיו: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי" (בראשית לג, ח), "אשר ראיתי" אין כתיב כאן, אלא אשר פגשתי. ויעקב לא היה יודע ששלח לו הקב״ה מלאכים, אלא היה סבור שהוא עסוק באותו המנחה ששלח לו, לכך אמר לו: "למצא חן בעיני אדני" (שם). וכיון שראה הקב״ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה. מה עשה לו המלאך? נדמה לו בדמות רועה, שנאמר: "ויאבק איש עמו" וגו׳ "וירא כי לא יכול לו" וגו׳ "ויאמר שלחני" וגו׳ (בראשית לב, כה-כז):
הפטרת הסדר בחזון עובדיה
[ח] ילמדנו רבינו: מה סימן נתן ר׳ יוסי בן קיסמא לתלמידיו, שהיו מטיילין בטבריא? אמרו לו לר׳ יוסי: רבי, אימתי בן דוד בא? אמר להם ר׳ יוסי: אם אני אומר לכם, אתם תבקשו ממנו אות? אמרו לו: לאו. אמר להם: הרי השער הזה יבנה ויפול יבנה ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא. אמרו לו רבותינו לר׳ יוסי: מבקשים אנו אות ממך. אמר להם: הרי מערת פמייס תהפך לדם, ונהפכה לדם כדבריו.
אוי למלכותו של עשו כשיראה הקב״ה מעשיה ויקום ויפרע ממנה! מצינו במצרים, כשהקב״ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר: "ויהי באשמורת הבוקר" וגו׳ (שמות יד, כד). ובאשור מה כתיב? "ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור" וגו׳ (מלכים ב יט, לה); במדי – על ידי מרדכי ואסתר; ביון – על ידי מתתיהו ובניו. אבל באדום אמר הקב״ה: אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין? שנאמר: חזון עובדיה כה אמר ה׳ אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה׳ וגו׳ (עובדיה א, א). אמר ר׳ ברכיה: מה ראה עובדיה לפרוע מאדום? ראה שהקב״ה משלם גמול לאוהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה. ורוח הקודש אומרת על ידי אליפז התימני: "ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה" (איוב ד, א-ב). אמר לו אליפז לאיוב: הרי אתה אומר: למה איני כאברהם? כך אמרת, "הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר" (איוב ל, יט). סבור אתה שהוא משוה אותך לו? אמר ר׳ ברכיה: סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם: "ותהי להם הלבנה לאבן" וגו׳ [והלבנה היתה להם לחומר] (בראשית יא, ג), הורני לחומר. אמר לו אליפז: וכי מעשיך כאברהם הם? הנסה דבר אליך תלאה וגו׳, אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה? "הנה יסרת רבים" (איוב ד ג); אתה היית מנחם כל בעלי יסורין. כשהיה סומא בא אצלך, והיית אומר לו: כבר היה יודע הקב״ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו: אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים, מי היה ממחה בידך? כך עתיד הקב״ה להשתבח בך, שנאמר: "אז תפקחנה עיני עורים" (ישעיהו לה ה). כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו]: אם היית רוצה לעשות קיתון [ו]לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך? כך הקב״ה עתיד להשתבח בך, שנאמר: "ואזני חרשים תפתחנה" (שם). לפיסח הייתה אומר: "אז ידלג כאיל פסח" (שם, ו), והייתה מנחמו, "כושל יקימון מליך" (איוב ד ד). ועכשיו שנגע בך נבהלתה? "כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא"] וגו׳ (שם ה), "הלא יראתך כסלתך" (שם ו). על שאמרת: אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו? "זכר נא מי הוא נקי אבד" וגו׳ (שם ז). נח שהיה צדיק, נמלט מדורו, אברהם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה; "זכר נא מי הוא נקי אבד" וגו׳. ולישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, "כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו" (שם ח), ומה היה להם? "מנשמת אלוה יאבדו" וגו' (שם ט), שנאמר: "נשפת ברוחך כסמו ים" (שמות טו י), אף כל הרשעים שעתידין לעמוד. "שאגת אריה וקול שחל" (איוב ד י), אמר לו איוב: הסתכל נא באביך עשו. אמר לו: אין לי עסק עמו, (הבן) ["בן] לא ישא בעון האב" וגו׳ (יחזקאל יח כ). "ליש אובד מבלי טרף" (איוב שם, יא), זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים; "ובני לביא יתפרדו" (שם), אלו אלופיו. אמר לו איוב: ואתה מה אתה לך? "ואלי דבר יגונב" (שם יב), אני נביא אני, אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, "בסעיפים מחזיונות לילה" (שם יב). אמר הקב״ה [לאליפז]: לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר: חזון עובדיה], דאמר ר׳ שמואל בר נחמני: מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום? אלא אמר הקב״ה: עשו גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה. ומה כתוב בנבואתו? "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה׳ דבר" (עובדיה א יח):