כף החיים/אורח חיים/נא
סעיף א עריכה
(א) סעיף א: אומרים ברוך שאמר וכו' — וצריך לאומרו בניגון ובנעימה, כי הוא שיר נאה ונחמד; וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות, וסימן ראשו כתם פז. טור. וכתב בתולעת יעקב בשם אור זרוע: שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא, ומצאוהו כתוב בו, ויש בו פ"ז תיבות וקבלו לאומרו מעומד וכו', עכ"ל. ב"ח סימן נ"ג, ט"ז ס"ק א', אליה רבה אות א', סולת בלולה אות א', שלמי צבור דף ס"ו ע"ד. וכתב הסולת בלולה שם בשם ספר הגן וזה לשונו: בברוך שאמר יש פ"ז תיבות, להודיע שכל מי שאומר ברוך שאמר בקול נעים ובכוונה, הקב"ה עושה לו כתר של פז, שנאמר "ראשו כתם פ"ז", עכ"ל. בפה עמו בסגו"ל, בתשבחות בחיר"ק. ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו, בשעת אמירת ברוך שאמר. מגן אברהם ס"ק א' בשם הכוונות, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח עי"ש, וכן כתבו אחרונים. ועיין מחזיק ברכה בקונטריס אחרון אות ד', והביא דבריו השלמי צבור דף ס"ו ע"ב, יעו"ש:
(ב) שם: אומרים ברוך שאמר וכו' — נוסח פ"ז תיבות של "ברוך שאמר" שכתבנו לעיל בסימן מ"ח בשם האר"י ז"ל, זה לא ישתנה כלל בכל זמן, בין בחול בין בשבת, בין ביום טוב בין בראש השנה בין ביום הכיפורים, מפני שיש בו סודות נעלמים, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש תפילת השחר דף י"ז ע"ג. וכן כתב משנת חסידים בתפילת היצירה פרק א' אות ד', יד אהרן בהגהות הטור, וכן כתב הפרי חדש אות א', וכן כתב החיד"א בציפורן שמיר סימן ב' אות י"ט, וכן כתב דברי מנחם בהגהות בית יוסף אות ו' בשם מהר"א נחום יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ב'. ודלא כמו שכתב הכנסת הגדולה בהגהות הטור בשם ה"ר דוד אבודרהם, דבשבת אומרים "ברוך המנחיל מנוחה" וכו' וביום טוב "ברוך שנתן מועדי" וכו'. וכתב החיד"א במחזיק ברכה בקונטריס אחרון סימן נ"א אות ב', דאפילו אם הצבור יאמרו נוסח אחר, הוא לבדו יאמר נוסח המתוקן הנזכר, כי תוכו רצוף סודות נוראים, עכ"ל. והביא דבריו השלמי צבור דף ס"ו ע"ב, וכן כתב בציפורן שמיר שם ובקשר גודל סימן ז' אות כ"ה, סידור בית עובד אות ב':
סעיף ב עריכה
(ג) סעיף ב: אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן וכו' — משמע, אבל אם סיים עם החזן בבת אחת – לא יענה אמן, דהוי עונה אמן אחר ברכותיו. וכן כתב המגן אברהם ס"ק ב', אליה רבה אות ב', סולת בלולה במקור חכמה אות א', הלכה ברורה אות א', ברכי יוסף אות ב', קשר גודל סימן ז' אות כ"ו, שלמי צבור דף ס"ז ע"א, ר' זלמן אות ג', סידור בית עובד אות י"א, בן איש חי פרשת ויגש אות ח':
(ד) שם: עונה אחריו אמן — ויותר טוב אם יוכל להתחיל גם כן "מזמור לתודה" ואחר כך יענה אמן, כדי שלא יפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו. חסד לאלפים אות ג':
(ה) ואם החזן סיים ברכה אחרת, והוא אמר ברכה אחרת, מותר לענות אמן. מגן אברהם שם. אליה רבה שם. ר' זלמן שם. סולת בלולה אות ב'. מיהו הרב יד אהרן בהגהות הטור חלק על דברי המגן אברהם הנ"ל, וכתב דאין נראה לחלק בין הברכות שוות לכשאינן שוות לדעת הרא"ש, דהכל נראה כעונה אמן אחר ברכותיו, עכ"ל. וכן נראה דעת המאמר מרדכי אות א'. אבל הברכי יוסף אות ג' פסק כדברי המגן אברהם, וכתב דלא כהרב יד אהרן. וכן פסק בספרו קשר גודל סימן ז' אות כ"ו. וכן כתב הרב המגיה בשלמי צבור דף ס"ז ע"א, ועיין שם שכתב על דברי המאמר מרדכי שהוא דוחק גדול, וסיים: כיון דלדעת האומרים חייב לענות אמן, אם לא יענה גדול עונו מנשוא, כנודע עונשו של ביטול אמנים, ולדעת הרב יד אהרן דסבר דלא יענה – אינו אלא משום דמחזי כעונה אמן אחר ברכותיו, וזה אינו כל כך איסור גדול, ולא אמרו אלא מגונה הוי, וכמו שכתב הרב פרי חדש ז"ל דהעונה אמן אחר ברכותיו מגונה הוי אבל שתוקי לא משתקינן ליה, וכדאמרינן פרק אין עומדין עי"ש, אם כן כל כי האי מילתא דנידון דידן יענה אמן, מפני הספק של חומר ביטולו, ואפילו גנאי ליכא, עכ"ל. וכן כתב שערי תשובה אות ב':
סעיף ג עריכה
(ו) סעיף ג: אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו — וכן כתב מרן ז"ל לקמן סימן רט"ו סעיף א'. וכן כתב בשער הכוונות בנוסח התפילה דף נ"א ע"ב. והובאו דבריו לעיל סימן מ"ח, יעו"ש. וכן הוא בסידור הרש"ש ז"ל. ועיין מה שכתב מור"ם שם סימן רט"ו בהגהה, שאין עונים אמן, רק אחר ברכת "בונה ירושלים" וכו', יעו"ש. ועל כן כתבתי זאת, אף על גב דבלאו הכי אנן קיימא לן כדברי מרן ז"ל, מפני שיש אשכנזים הולכים על פי דברי האר"י זלה"ה ודו"ק:
סעיף ד עריכה
(ז) סעיף ד: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור וכו' – לפי דברוך שאמר הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח הוי ברכה אחרונה. טור. מגן אברהם ס"ק ג. ר' זלמן אות ד. ועיין לקמן ריש סימן נ"ד. ואפילו בלשון הקודש אסור להפסיק בדיבור. וכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפילו בלשון הקודש. מגן אברהם ריש סימן סו. סידור בית עובד אות ה. קיצור שלחן ערוך סימן י"ד אות א. ועיין לקמן אות טו ובסימן ס"ו אות א ולעיל סימן כ"ה אות ג"ן. ואם עבר והפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה, או באמצע פסוקי דזמרה, אין צריך לחזור ולברך ברכת ברוך שאמר. כן משמע מדברי מרן ז"ל, שכתב: צריך ליזהר וכו', משמע דאינו אלא זהירות בעלמא, אבל לא שצריך לחזור הברכה אם הפסיק. ולא דמי לברכת המצוות והנהנין, דהתם תיקנו הברכה בשביל המצוה או ההנאה ההיא, אבל הכא לא תיקנוהו בשביל הזמירות אלא תיקנוהו על פי פתקא דנפל מן שמיא, רק שקבעוהו קודם הזמירות ודו"ק. ודלא כמו שכתב זכור ליצחק הררי סימן ז' וסימן ח':
(ח) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' – כתב ה"ר דוד אבודרהם, שהר"ם, כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, היה אומר קודם שידבר – אלו הפסוקים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'", ו"ברוך ה' לעולם אמן ואמן", ו"ברוך ה' מציון", ו"ברוך ה' אלהים אלהי ישראל", ו"ברוך שם כבודו לעולם" וכו'. וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק, היה אומר גם אלו הפסוקים, לפי שהם כמו ברכה, עכ"ל. בית יוסף, ב"ח, ט"ז ס"ק ב, מגן אברהם ס"ק ד, אליה רבה אות ד, עטרת זקנים, סולת בלולה אות ג', ר' זלמן אות ה', שלמי צבור דף ס"ז ע"ג. וכתב כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף וזה לשונו: זו קולא יתירא לדעתי, בא וראה שלא כתבוהו הפוסקים. הגהה כ"י, עכ"ל. והביאו אליה רבה שם ושלמי צבור שם. וכתב אליה רבה שם וזה לשונו: נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר הרשות, אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא, דמיירי בעניין דמותר להפסיק, ואפילו הכי אומרים הפסוקים, וכן משמע בלבוש ולחם חמודות, עכ"ל יעו"ש. וכן כתב סולת בלולה שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ב, מאמר מרדכי אות ג, שלמי צבור שם, שערי תשובה אות ג. וכשמפסיק לקדיש וקדושה וכיוצא, שמותר להפסיק, אין צריך שיאמר אלו הפסוקים, דלא חמיר מקריאת שמע וברכותיה, וכן המנהג פשוט בינינו. מאמר מרדכי שם, שלמי צבור שם, שערי תשובה שם:
(ט) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — כתב סולת בלולה שם בשם המדרש, וזה לשונו: אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי לאליהו זכור לטוב, ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים. אמרתי לו: מה אלו טעונים? אמר לי: אף וחימה, לעשות נקמה באף וחימה למי שמספר בין קדוש לברוך, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך, בין גאולה לתפילה. ולא עוד, אלא שאין תפילתו נשמעת, שנאמר: "ולא אותי קראת יעקב", עכ"ל. וכן כתב שלמי ציבור דף ס"ז ע"ב. ועיין בבית יוסף סימן נ"ו ובאחרונים שם, שהביאו גם כן המדרש הזה, יעו"ש:
(י) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק, כמו שכתוב בסימן נ"ד סעיף ג. מגן אברהם ס"ק ג, רבינו זלמן אות ד:
(יא) שם: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר וכו' — אבל אחר ברכת ברוך שאמר מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב לעיל סעיף ב'. וכן בין פסוקי דזמרה מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב בשער הכוונות דף א ע"ג, שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אחר המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר, יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הברכות פרק א', וכן כתב מגן אברהם ס"ק ג בשם הכוונות. וכתב שם המגן אברהם וזה לשונו: ונראה לי דאפילו באמצע הברכה מותר לענות אמן, כיון שלא הוזכרה בגמרא, עכ"ל. מיהו הברכי יוסף אות א' ואות ד' הוכיח דנתקנה קודם התלמוד, יעו"ש, וכן כתבנו אנן לעיל אות א' בשם תולעת יעקב, דאנשי כנסת הגדולה תיקנוה, יעו"ש. ועיין פרי מגדים באשל אברהם אות ג', דסבירא ליה דיכול לענות אמן של אחר הברכות באמצע ברוך שאמר, יעו"ש, וכן כתב רבינו זלמן אות ה'. אמנם החיד"א בקשר גודל סימן ז' אות כ"ט ואות ל' כתב, דמדברי האר"י ז"ל משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן. ונראה דכוונת הרב ז"ל הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע, דברוך שאמר נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש, מידי דהוה אקריאת שמע וברכותיה, דעונה באמצע הפרק וכמו שכתב בשלמי צבור דף ס"ז ע"ב, עכ"ד. וכן כתב הזכור לאברהם בחלק ג' אות ב' דף ה' ע"ב באות כ"ט ואות ל', סידור בית עובד בדיני ברוך שאמר אות ט' ואות יו"ד. והוא הדין דיכול לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש ומודים, אבל לא אמנים של על ישראל ויהא שלמא, כמו שמפסיקים בקריאת שמע וברכותיה וכמו שנבאר בס"ד בסימן ס"ו סעיף ג', והוא הדין לכאן. וכן כתב בן איש חי פרשת ויגש אות ט'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד'}}.
וכל זה הוא אם התחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, דהיינו שהתחיל לומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן" וכו'; אבל קודם לכן יוכל לענות גם אמן של אחר הברכות, אבל לא אמן של על ישראל ויהא שלמא וברוך הוא וברוך שמו, כיון שאינם חובה כל כך אלא מנהגא בעלמא, כמו שכתב השלמי צבור דף פ"ה ע"א; ואם כן, למה יפסיק בזה בשבח הגדול הזה? וכשמפסיק לענות קדיש וקדושה וכו' בברכה שבאמצע ברוך שאמר, וגם אמן של אחר הברכות קודם שהתחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, זה לא חשיב מוסיף על פ"ז תיבות שבברכת ברוך שאמר, דאינו חשוב מוסיף אלא אם כן מוסיף איזה שבח בנוסח ברכת ברוך שאמר, אבל לא כשעונה איזה דבר שבקדושה שנתחייב לענות מחמת אחרים, ואינו נוגע לנוסח ברוך שאמר, והוא פשוט. ועיין בן איש חי באות הנזכר, שכתב: כשמפסיק לענות לכל דבר שבקדושה בי"א ברוך הראשונים קודם שהתחיל לומר הברכה שבאמצע ברוך שאמר, שחוזר ואומר ברוך שאמר מתחילתו עד סופו, כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם, יעו"ש. ולא נהירא, דאם חשיב עניית דבר שבקדושה תוספת על פ"ז תיבות, אם כן למה התירו הפוסקים לענות בברכה שבאמצע ברוך שאמר? ואם אינו חשוב תוספת, גם בי"א ברוך הראשונים לא חשיב, ואם כן למה צריך לחזור לאומרו מתחילתו? ואדרבה, דאם חוזר לאומרו מתחילתו הוי כמוסיף, דכיון דאמר מקצת הברוכים וחוזר לאומרם, הוי כמוסיף בנוסח הברוך שאמר עצמו, שכופל הדברים; ועוד, שי"ג ברוך אלו יש בהם כוונה, כמו שכתב בשער הכוונות דף י"ז ע"ג, ואם חוזר לאומרם הוי מוסיף.
וגם מה שכתב באות הנזכר, והביא ראיה מספר כף החיים סימן ח"י אות ה', לא ידענא מה ראיה יש משם, והרי לך לשונו: אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה, לא יענה וכו'. וכן באמצע הברכה, שאמר: "ברוך אתה ה'" מברוך שאמר, לא יענה לקדיש וקדושה ומודים עד אחר שיגמור "מלך מהולל בתשבחות", עכ"ל. ורוצה לומר, כיון דברכת "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" קצרה, לא יפסיק באמצעה, וכמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד', יעו"ש ודו"ק:
(יב) י"ג ברוכים שיש בברוך שאמר הם כנגד י"ג תיקוני דיקנא, כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי תפילת השחר דף י"ז ע"ג, יעו"ש, פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ד':
(יג) הפסוקים של "יהי כבוד ה' לעולם" וכו' שאומרים אחר מזמור לתודה, תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות, הרומזות לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי, וזהו סוד "חי חי הוא יודוך" וכו', וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין, ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות ועם הכולל הרי קל"ח כמנין חקל תפוחין, והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה, וז' שמות אלו הם בגימטריא פות"ר ועם הכולל תרפ"ז, והנה ראשי תיבות פסוקים הנזכרים הם בגימטריא תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנזכרים, ויוסף נקרא פותר כנודע. ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין, כנ"ל. ולזה סופי תיבות עולה כתר, לרמוז כי הוא סוף כל דרגין. וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון, ולכן אומרים "תהלה לדוד" אחריו מיד בלי הפסק, אפילו בשבת, שנרמזו בה הכ"ב אתוון, ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל, להיות כי פוגם בכתר הנזכר ח"ו, ולכן תיכף יתחיל לומר "אשרי" וכו' "תהלה לדוד" וכו'. שער הכוונות שם ע"ד, פרי עץ חיים שם פרק ה'. ועיין בספר משנת חסידים בתפילת היצירה פרק ג' אות ד' שכתב שסופי תיבות הח"י פסוקים הללו עם הח"י פסוקים עצמן הם מספר כת"ר, יעו"ש. וכן כתוב בהגהות וביאורים שבשער הכוונות הנדפס מחדש. ומה שכתוב שם "בפרי עץ חיים", נראה שטעות סופר הוא וצ"ל "בספר משנת חסידים":
(יד) פסוק "והוא רחום יכפר עון" יאמר אותו אפילו בשבת, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ח בשם האר"י ז"ל. וכן כתב המחזיק ברכה סימן רס"ז אות ג' יעו"ש, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ז' אות מ', שלמי צבור דף ס"ט ע"א, שערי תשובה אות ג'. והוא הדין מה שאומרים קודם פרשת התמיד: "שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל חטאתינו" וכו' וכיוצא בזה בנוסח התפילה, אומרים אותו אפילו בשבת. ומה שכתב בשער הכוונות בדרושי ראש השנה דף צ' ע"א שאין לומר "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" וכו' בשבת, הוא מפני שאין זה מתוקן בנוסח התפילה הרגיל בכל יום; אבל דבר המתוקן בנוסח התפילה שבכל יום צריך לאומרו, והוא פשוט. וכן כתבנו לקמן סימן קל"א אות ט"ו וסימן רס"ז אות ה בשם כמה פוסקים, יעו"ש:
(טו) "ה' מלך" שבפסוקי יהי כבוד אין צריך לעמוד, דלא כהרב יעב"ץ בסידורו. קשר גודל שם אות מ"א. וכן משמע מדברי האר"י ז"ל כמו שכתבנו לעיל סימן ן' אות ח יעו"ש, ועיין פתח הדביר אות ח'. ואין להפסיק כלל בין "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", כמו שאין להפסיק בין "ה' אלהיכם" ל"אמת". אליה רבה אות ד' בשם פסקי תוספות. ורוצה לומר, כמו שאין להפסיק בין תיבות "ה' אלהיכם" לתיבת "אמת" כמו שכתב לקמן סימן ס"ו, כך אין להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבת "מֶלֶך" או לתיבת "מָלָך" או לתיבת "ימלוך", משום דמשתנה העניין והוי כמזכיר השם לבטלה. אבל בין תיבות "ה' מלך" לתיבות "ה' מלך" וכו' פשיטא דיכול לענות קדיש או קדושה או אמן, כמו שאר הפסוקים של יהי כבוד וכו', כיון שאין משתנה העניין ולא הוי כמזכיר השם לבטלה, דהא אמר "ה' מלך". והוא הדין בכל מקום שמזכיר את השם אסור להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבה שלפניו או לתיבה שלאחריו היכא שמשתנה העניין, דהוי כמוציא שם שמים לבטלה. וכן כשהשם ריש פסוק, אסור להפסיק אחר תיבת "ה'" עד שיאמר איזה תיבות אחר תיבת "ה'", בעניין שלא ישתנה העניין והוי כמוציא שם שמים לבטלה, ודו"ק:
(טז) שם בהגה: ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח — וכן כתבו האחרונים, סולת בלולה במקור חכמה אות ב', שלמי צבור דף ס"ז ע"ב, קשר גודל סימן ז' אות ל"א, סידור בית עובד אות א', רבינו זלמן אות ד'. ואפילו בשתיקה אין להפסיק. קשר גודל שם, סידור בית עובד אות ב'. ועיין לעיל אות ז':
(טוב) לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו תוך פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כמו שהדין בקריאת שמע. סידור בית עובד אות ג':
(חי) לצורך מצוה מותר להפסיק ברמיזה תוך פסוקי דזמרה אפילו בתוך המזמור, דלא עדיף מקריאת שמע דמותר להפסיק ברמיזה לצורך מצוה בפרשה שניה, לפי רוב הפוסקים ז"ל, ובפסוקי דזמרה כולי עלמא יודו דמותר לצורך מצוה להפסיק ברמיזה. סידור בית עובד אות ד':
(יט) אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה, עיין לקמן סימן ס"ה וסימן ע"ח, וכדינו שם דינו כאן. פרי חדש אות ד', שתילי זיתים אות ה'. ועיין בדברינו לקמן סימן ג"ן אות י"א:
(ך) אלו שמפסיקין בפיוטים ביום טוב ובשבוע הבן וכיוצא, ראוי לגעור בהם, והם חוטאים ומחטיאים את הרבים ועוברים אלפני עור, שבסיבת אריכותם מפסיקין הקהל ומדברים זה עם זה מילי דעלמא. ואילו הוה בין ישתבח ליוצר החרשתי; אבל בין ברוך שאמר לישתבח, שהם ברכות שנתקנו אחת קודם המזמורים ואחת לאחר המזמורים, כל המפסיק וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתידין ליתן את הדין, וכדלקמן סימן ס"ח. פרי חדש שם. ועיין לקמן סימן ד"ן סעיף ג'. וכתב בשל"ה: אפילו בשבועות, שנוהגין להביא לכל אחד מיני עשבים להריח בהם לכבוד מתן תורה, צריכין ליזהר שלא לברך עליהם ולא יריחו עד אחר העמידה כדי שלא יפסיקו; וכל מי שמפסיק ודובר דבר, גורם רעה לעצמו ונקרא נרגן מפריד אלו"ף. סולת בלולה אות ד'. ועיין לקמן סימן תצ"ד אות נ"ז:
(כא) כל אמן יכול לענות באמצע פסוקי דזמרה. אחרונים. קשר גודל סימן ז' אות ל"ד. סידור בית עובד אות ח'. וכל שכן עניית קדיש וקדושה וברכו ומודים, דאפילו באמצע ברכת ברוך שאמר עונה, כמו שכתבנו לעיל אות י"א, וכן כתב סידור בית עובד שם:
(כב) דווקא אמן יכול לענות על כל ברכה, אבל ברוך הוא ובר[ו]ך שמו לא יענה תוך פסוקי דזמרה. מהר"י אזולאי ז"ל בספר טוב עין בשם האחרונים. סידור בית עובד אות ט'. ר' זלמן סימן קכ"ד אות ח'. וכן כתב חיי אדם כלל ך' אות ג'. קיצור שלחן ערוך סימן י"ד אות א'. והוא הדין אמן של על ישראל ויהא שלמא ועושה שלום לא יענה, כמו שכתבנו לעיל אות יו"ד:
(כג) הקורא קריאת שמע ושמע קול רעמים, כתב המגן אברהם סימן ס"ו ס"ק ה' דיפסיק ויברך. וכן כתב חיי אדם באות הנזכר לעיל, ר' זלמן שם אות ד'. אבל הרב בכור שור דף ק"ט ע"א חלק על המגן אברהם בטוב טעם ודעת יעו"ש, והביאו המחזיק ברכה שם אות ג', סידור בית עובד אות יו"ד. וכתב דהוא הדין בפסוקי דזמרה אין להפסיק לברך ברכת רעמים. ועיין לקמן סימן ס"ו אות ט"ז:
(כד) מברוך שאמר לא יפסיק אפילו לקרות פסוק שמע ישראל עם הציבור, אלא יאמר התיבות שאומר בשעה שהציבור אומרים פסוק "שמע ישראל" בניגון הציבור שיהא נראה כאילו קורא עמהם. שו"ע סימן ס"ה סעיף ב', ודלא כב"ח וט"ז. קשר גודל סימן ז' אות ל"ב, סידור בית עובד אות י"א, וכתב וכן עיקר. ועיין בדברינו לקמן סימן ס"ה אות ו':
(כה) כהן שקראוהו לעלות לתורה ולנשיאות כפים, עולה וקורא ונושא כפיו. סידור הרב יעב"ץ ז"ל, קשר גודל סימן ז' אות ל"ד, סידור בית עובד אות י"ד ואות י"ז:
(כו) ולקרותו לכתחילה לעלות לספר תורה כשהוא בפסוקי דזמרה, כתב המגן אברהם בסימן קל"ה ס"ק ו' אפשר דשרי, והביאו סידור בית עובד אות ט"ו. וכתב וזה לשונו: ולי נראה דאם הוא כהן ואין כהן אחר בבית הכנסת מבלעדו, מותר לקרותו לכהן לספר תורה אפילו לכתחילה, וכן אם הוא לוי, אבל אם הוא ישראל יש להחמיר שלא לקרותו לכתחלה, עכ"ל, וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם סימן קל"ה אות ו': יראה באין כהן אחר מיירי, וכן כתב שערי אפרים שער א' אות א', וכתב שם: וטוב שלא יפסיק באמצע פסוק או עניין ממש, יעו"ש:
(כז) ואף על גב שעולה לספר תורה, מכל מקום ישתוק ולא יקרא עם החזן כלל, וכל שכן שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך, וכמו שכתב מגן אברהם בסימן ס"ו ס"ק ח' לעניין קריאת שמע, והוא הדין בפסוקי דזמרה. וכן כתב בית עובד אות י"ז. ודלא כמו שכתב שם השערי אפרים, שיקרא עם הקורא בלחש. ועיין לקמן סימן ס"ו אות כ"ד:
(כח) אם הוצרך לנקביו תוך פסוקי דזמרה וחזר, יטול ידיו, ואין לברך "אשר יצר" עד אחר ישתבח, כיון שיש שהות, דיכול לברך עד חצי שעה, כמו שכתבנו לעיל סימן ז' אות ז' ואות ח'. ועיין חיי אדם כלל ך' אות ג', ובסימן ג"ן סעיף ג' ובדברינו לשם בס"ד אות ז':
סעיף ה עריכה
(כט) סעיף ה: בין המזמורים האלו וכו'. והוא הדין נמי באמצע "ברוך שאמר", דשואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, דלא עדיף מקריאת שמע וברכותיה, כמ"ש להלן ריש סימן ס"ו. מטה יהודה אות א' יעו"ש. והיינו בפנים חדשות, אם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבית הכנסת שאין אנו שואלין בשלום חלילה להשיב ולשאול אפילו בדברי תורה, לא בין הפרקים ולא בברכותיה ולא בפסוקי דזמרה, כך מצאתי בהגהות מרדכי שנדפס בקראקא. כנסת הגדולה בהגהות הטור סימן ס"ו, מגן אברהם שם ס"ק א', אליה רבה שם אות ב', סולת בלולה שם אות ב', חיי אדם כלל ך' אות ו', סידור בית עובד אות ז'. ועוד עיין לקמן בדברינו לסימן ס"ו אות ג' בס"ד:
סעיף ו עריכה
(ל) סעיף ו: צריך להפסיק בין אלילים וכו'. גם בין "כי" ל"כל" יש פסיק ולכן הכ"ף דגושה, ובין "העמים" ל"אלילים" ובין "שמים" ל"עשה" צריך גם כן להפסיק, שלא תבלע המ"ם. של"ה, מגן אברהם ס"ק ה', יד אהרן בהגהות הטור. וכן צריך להתיז "כי לעולם חסדו", דלא יהיה נראה כאומר "כלעולם חסדו", וכן צריך להתיז סמ"ך של "חסדו" שלא יראה כאומר חזדו בזיי"ן. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף סימן ן' אות א', יד אהרן שם על זה הסימן:
סעיף ז עריכה
(לא) סעיף ז: צריך לכוין בפסוק פותח את ידיך וכו'. בטור כתב: וצריך לכוין בתהלה לדוד, דאמר ר' אלעזר: כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ויותר יכוין בפסוק "פותח את ידיך", שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן, עכ"ל. והא שכתב הטור שעיקר מה שקבעוהו וכו', מפני שבגמרא ברכות דף ד' ע"ב נתנה טעם אחר גם כן משום דאתיא באל"ף בי"ת. וכתב ה"ר יונה בפרק אין עומדין, דכיון דעיקר אמירתו הוא מפני זה הפסוק, אומרים הגאונים שצריך לכוין באמירתו, ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת. ונראה שאף על פי שלא כיון בכולו, כיון שכיון בפסוק "פותח את ידיך" סגי. וכתוב בספר אוהל מועד: האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. פירוש, שמצוה זו מכרעת, אבל משום מצוה זו בלבד אינו בן העולם הבא, עכ"ל בית יוסף. ועיין מגן אברהם סימן א' ס"ק ז' שכתב בשם הבחיי פרשת צו, דמה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, אין די באמירה אלא בביאור הפרשה ויכיר נפלאות ה'. וכתב שם המחצית השקל, דהכוונה שעל ידי האמירה בכוונת הלב יכיר קצת מחסדי הבורא וקצת מגדולתו ועל ידי זה יהיה חרד על דבר ה' וישמור עצמו מן החטא, ואם עון בידו ירחיקהו וישוב בתשובה שלימה, ועל ידי זה יזכה לעולם הבא.
(לב) שם: ואם לא כיון צריך לחזור ולאומרו וכו'. ואף על גב דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה כמ"ש בסימן ק"א, הכא דאינו אלא פסוק אחד – חוזר, דיכול לכוין. מגן אברהם ס"ק ו', סולת בלולה אות ה', ר' זלמן אות ח'. ועוד נראה דהתם הוא הטעם דשמא גם בחזרה לא יכוין, והוי ליה פעם שנית ברכה לבטלה, מה שאין כן הכא. סולת בלולה שם, פרי מגדים אשל אברהם אות ו' (ומה שכתב פתחי עולם אות י"ב בשם אשל אברהם, במחכ"ת היא שגיאה כאשר יראה המעיין ודו"ק). וכן כתב הברכי יוסף אות ה', דמשמע מדברי מרן ז"ל דדווקא פסוק פותח את ידיך צריך לחזור ולאומרו וכו'. וכן מוכח מדברי רבינו יונה וכן עיקר, ודלא כהרב הלבוש שכתב דיחזור כל המזמור, עד כאן דבריו. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ז' אות מ"ב, שלמי צבור דף ס"ט ע"ב, סידור בית עובד אות ג':
(לג) שם: צריך לחזור ולאומרו וכו'. הרב ברכת הזבח בספר תפארת שמואל דף מ"ב כתב דלהכי תיקנו לאומרו ג' פעמים, דאי אפשר שלא יכוין פעם אחת, כדי שיזכה לעולם הבא. וכן כתב בארחות חיים דף כ"א ע"א, ברכי יוסף שם. ובשיורי ברכה אות ג' כתב וזה לשונו: תהלה לדוד פעם אחת צריך לאומרו, אלא דחכמים אחרונים התקינו לאומרו בפסוקי דזמרה ובסדרא ובמנחה, שמא יפשעו בפעם או בשתים ותשאר אחת בידם; מפני שאינו חייב לומר ג' פעמים. וראיה שבת, דאין בה סדרא ואין בה תהלה לדוד אלא ב' פעמים. ואף בקדושה דסדרא, בשתי ישיבות אומרים תהלה לדוד ובבית רבינו שבבבל אין אומרים, וסומכין לומר: שבת תוכיח שאין אומרים אלא ב' פעמים. סדר רב עמרם גאון כתב יד. והאידנא כולי עלמא אמרי ליה ג' פעמים גם בשבת, עכ"ל. ועיין מאמר מרדכי אות ד' שכתב, דגרסתם בגמרא לא היה ג' פעמים ביום, כי אם כל האומר תהלה לדוד בכל יום וכו', יעו"ש. ואם כן לפי זה, מי ששכח ולא כיון בפסוק פותח את ידיך שבתהלה לדוד שאומרים אחר ברוך שאמר, ולא נזכר עד אחר שאמר אחריו פסוקים אחרים, אין צריך לחזור לאומרו, כיון שיש לו תשלומין לכוין בתהלה לדוד שאומרים אחר העמידה; ולמה ליה להפסיק ולאומרו במקומות אחרים אשר אינם מקומו? אבל אם שכח לכוין בפסוק פותח את ידיך אשר אחר העמידה יחזור לאומרו בכל מקום שנזכר, כי שם לא יש דין הפסק:
(לד) שם: ואם לא כיון צריך לחזור וכו'. ועיקר הכוונה הוא שיבין פירוש המילות, שהקב"ה משגיח על בריותיו ומפרנסן, כמו שכתבנו לעיל באות ל"א. וכן כל מקום שנזכר כוונה בדברי הפשטנים הוא פירוש המילות, שיבין מה שהוא אומר, כמו שכתב חיי אדם כלל י"ח אות ב', אבל לא שמות וכוונות, כי אין אתנו יודע בזאת. ואפילו הלומדים בכתבי האר"י ז"ל לא יעשו זאת, כי אפשר יקצצו בנטיעות, אם לא עד אשר ילמדו מפי סופרים וספרים, וכולי האי ואולי אם יבינו העניין, ושב ואל תעשה עדיף. אכן יזהרו מאד בפירוש המילות ולא יחסרו תיבות ואותיות, ובפרט בשעת אזכרת השמות, כי ה' יראה ללבבות. ומיהו בפסוק "פותח את ידך" יש לכוין כוונה פשטית, שראשי תיבות של פ'ות'ח א'ת י'די'ך פא"י וסופי תיבות חת"ך ומשביע גימטריא חת"ך, ועיין בשער הכוונות. ולמודעי אני צריך הלומדים בכתבי האר"י ז"ל ומכוונים בסידור הרש"ש ז"ל כוונות הברכות והתפילות, שקודם כל יזהרו לכוין בפירוש המילות ואזכרת השמות על פי הפשט, וגם בהברת המילות שלא יחסר מהם שום אות, ואחר כך תבא עליהם הכוונה. וצריך ליזהר בזה הרבה מאוד, וגם לפנות לבם מכל מחשבה בעת התפילה; שאם ככה לא יעשו, אפשר שחס ושלום טורפים להם תפילתם לפניהם ואומרים עליהם לאמר: איך עד הפשט לא הגיעו ועושים להם כוונים רחמנא ליצלן, והחי יתן אל לבו:
(לה) שם הגה: ואומרים פסוק ואנחנו נברך יה וכו' — והטעם כתב הטור בשם רב עמרם, כדי לשלשולי הללויה בתר הללויה, דכולהו פרשיות עד "כל הנשמה תהלל יה" איתנהו סוף פרקא "הללויה" וריש פרקא "הללויה", דהללויה דבתר תהילת ה' ידבר פי ריש פרקא הוא, משום הכי מוסיפין "ואנחנו נברך יה", עכ"ל. והביא דבריו ט"ז ס"ק ג'. ובית יוסף בשם הכלבו כתב הטעם, לפי שאמרו חז"ל: כל האומר "תהילה לדוד" בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא; לפיכך, אחר שאמרנו "תהילה לדוד" אנו אומרים "ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם", כלומר שנזכה לאומרו לעולם הבא, יעו"ש. ונפקא מינה בין הטעמים, דלטעם רב עמרם אין צריך לאומרו כי אם ב"תהילה לדוד" שבתוך ברכת ברוך שאמר, אבל אחר העמידה ובמנחה אין צריך לאומרו, כיון דלא שייך טעם כדי לשלשל הללויה וכו'; אבל לטעם שכתב הכלבו צריך לאומרו בכל הג' פעמים ביום שאומרים "תהלה לדוד", וכן המנהג כמו שכתב הכלבו. מגן אברהם ס"ק ז' ומחצית השקל. וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות דף י"ח ע"ב, שהאר"י ז"ל היה נוהג לאומרו בכל פעם מג' זמנים הנזכרים:
(לו) כתוב בתשב"ץ למהר"ם סימן רנ"ו: באשרי לא יש ו' בח' וק', חק גימטריא גיהנם, כל האומרו ג' פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם, עכ"ל. ברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב'. ורוצה לומר, דבכל פסוקי "תהלה לדוד" יש וא"ו מתחיל באמצע פסוק, חוץ מפסוק אות ח' ואות ק' שלא יש וא"ו באמצע פסוק, וכמו שכתב השיורי ברכה שם בשם מהר"ר מרדכי כיעויין שם:
(לז) שם בהגה: וכופלין פסוק כל הנשמה וכו' — וכן פסוק "ה' ימלוך לעולם ועד". וגם יאמר אותו פעם ג' בלשון תרגום, "ה' מלכותיה קאים" וכו', וגם יאמר "כי בא סוס פרעה וכו' ובני ישראל הלכו" וכו' "כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך על כל" וכו', "ישתבח שמך", ולא יאמר פסוק "שמע ישראל" וכו' קודם ישתבח. שער הכוונות דף ל"א ע"ב, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח יעו"ש. וכן כתבו האחרונים:
(לח) יזהר לומר "מי כּמוך נאדר בקדש" בכ"ף דגושה, שאם לא כן נמצא מחרף כאומר "ה' מיכה", ומיכה הוא האיש שגנב השם ועשה העגל, שנאמר: "ועבר בים צרה". ואין להקשות מפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שהיא רפויה, שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו מיכה. וכן יקרא "ידמו כּאבן" הכ"ף דגושה, שלא יהא נראה כאומר "ידמוך אבן". וכן "עם זו גּאלת" הגימ"ל דגושה, שאם יהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף בר מינן. בית יוסף בשם ארחות חיים, מגן אברהם ס"ק ז', אליה רבה אות ז', וכן כתבו האחרונים. וכן "כי גּאה גּאה" דגושים. מטה משה דיני הנהגת בית הכנסת סימן נ"ז, שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות י"ב, שלמי צבור דף ע' ע"ג:
(טל) מצאתי כתוב שצריך להפסיק מעט בין "במים" ובין "אדירים", כי טעם טפחה תחת "במים" וסוף פסוק תחת ב"אדירים", כי תיבת "אדירים" לא קאי על "במים" אלא על המצריים כמו שאמרו במנחות דף נ"ג ע"א: יבא אדיר זה הקב"ה דכתיב "אדיר במרום ה'", ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב "ואדירי כל חפצי בם", מאדירים אלו מצרים דכתיב "צללו כעופרת במים אדירים", באדירים אלו המים דכתיב "אדירים משברי ים", עכ"ל. הרי מבואר ד"אדירים" דקרא קאי על מצרים, וזהו שאמרו במדרש: צללו אדירים כעופרת במים. סולת בלולה אות ד', שלמי צבור דף ע' ע"ג:
(מ) שירת הים צריך לומר בכוונה גדולה. וזה לשון זוהר בשלח: כל בר נש דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי למימרא לעלמא דאתי ולשבחא ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקודשא בריך הוא, דהא אית בה עלמא דעבר ועלמא דאתי ויומא דמלכא משיחא. ותלי עליה כל אינון תושבחין אחרנין דקאמרי עלאי ותתאי. לאמר בהאי זימנא. לאמר בארעא קדישא דשארו ישראל. לאמר בגלותא. לאמר בפורקנא דילהון דישראל. לאמר בעלמא דאתי, ע"כ. פרי חדש סימן ג"ן אות א'. סולת בלולה אות ד'. וכן כתב שלמי ציבור דף ע' ע"א. צפורן שמיר סימן ב' אות כ"ד:
(מא) עוד כתב שם הסולת בלולה בשם המדרש, שמי שאומר אותה בכל יום בשמחה רבה ובדקדוק התיבות ובטעמים ומכוין כאילו הוא בעצמו יוצא ממצרים ועובר הים והקב"ה מצילו, מוחלין לו עוונותיו. וזהו שאמר: "ויאמרו לאמר", רוצה לומר שציוונו לאמר אותה בכל יום יעו"ש, עכ"ל. וכן כתב צפורן שמיר שם: