שולחן ערוך אורח חיים נא ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · נא · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
מגן אברהם
(ג) צריך ליזהר: דב"ש הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה אחרונה ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"ד וביוצר הוי ברכת ק"ש עיין סימן ס"ו, כתב בכוונות דמותר לענות אמן אחר ב"ש ונ"ל דאפילו באמצע הברכ' מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עיין סימן ס' בטור וכתב רש"ל סי' ס"ד שאסור לומר פ' מי ימלל וגו' אחר ב"ש ובכ"ה כתב יש נוהגין לומר קדיש קודם ב"ש ויש נוהגין לאומרו קודם הודו כו':
ביאור הגר"א
ס"ד צריך כו'. הרי"ף והרא"ש וטעמם דבין ב"ש לישתבח לא יפסיק דהן סמוכות שלכן אינה מתחלת בברוך כמ"ש תוס' בברכות מ"ו א' ופסחים ק"ד ב' וכמש"ל ר"ס נ"ד ובין ישתבח ליוצר גם כן כמ"ש בירושלמי ושם ס"ג ובברכות ק"ש כמ"ש במתני' רפ"ב ובין גאולה לתפלה כמש"ש דף ב' וערש"י שם ושם ט' ב' ל"א א' וכ"ש בתפלה כמ"ש במתני' רפ"ה ישם כ"א ב':
ואפי' כו'. ר"ל אע"ג דבין ישתבח ליוצר מותר כמ"ש סי' נ"ד סעיף ג' לפי שהוא ענין אחר משא"כ כאן כנ"ל:
באר היטב
(ג) בדיבור: אבל מותר לענות אמן עיין מ"א. ועי' סימן ס"ו ס"ק ט' מש"ש:
כ' בתשובת מקור ברוך סי' א' שראוי לבטל המנהג שקצת נוהגין להפסיק כדי להביא החתן לבה"כ בין ב"ש ליוצר ואין כח המנהג זה יפה לילך אחריו ועי' בתשו' פנ"י ח"א סימן ה' וכשצריך להפסיק בין ב"ש לישתבח אומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר גם כן אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם ב"י אבודרה"ם ב"ח ואחרונים. אסור לומר מעמדות ותחינות בפסוקי דזמרה או בשעה שהש"ץ חוזר התפלה.
משנה ברורה
(ו) ליזהר — דברוך שאמר הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה שלאחריה ובין ישתבח ליוצר הלא אסור להפסיק כדלקמן בסימן נ"ד ומיוצר והלאה הוי ברכות ק"ש. כתב בתשובת מקור ברוך סימן א' שראוי לבטל המנהג שקצת נוהגין להפסיק כדי להביא החתן לבהכ"נ בין ב"ש ליוצר ואין כח מנהג זה יפה לילך אחריו עי"ש:
(ז) מלהפסיק — בכל מקום שאסור להפסיק אפילו בלה"ק אסור לדבר. וכשצריך להפסיק מפני איזה אונס או בכי האי גוונא דסעיף ה' צריך לומר קודם שידבר אלו הפסוקים ברוך ד' לעולם אמן ואמן וכו' עד ויברך דויד וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקים דהוי כמו ברכה לפניהם ולאחריהם:
(ח) בדבור — ואפילו ברוך הוא וב"ש אסור לומר כיון שלא הוזכרה בגמרא אבל אמן מותר לענות על כל ברכה ששומע אפי' באמצע פסוק של פסוקי דזמרה אם הוא במקום דסליק ענינא וכן כל ברכת הודאה מותר לברך כמו אשר יצר לאחר עשיית צרכיו וכיוצא בזה וכן לענות מודים דרבנן וכן לענות ק"ש עם הצבור שצריך שיקרא עמהם פסוק ראשון קורא ומכ"ש דמותר להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו:
(ט) סוף י"ח — וכשיש נפילת אפים לא ידבר עד אחר נפילת אפים [א"ר וח"א בשם שיטה מקובצת]:
(י) לצורך מצוה — פשוט דאם מתיירא שיעבור זמן ק"ש קודם שיגיע לקרותה בסדר התפלה ושכח לאמרה קודם ברוך שאמר מותר לו להפסיק ולקרותה וכן אם שכח לברך ברכת התורה קודם התפלה מותר לו לברך באמצע פסוקי דזמרה ולומר אח"כ פסוקים הנוהגין די"א דאסור לומר אפילו פסוקי דזמרה קודם בה"ת. אין לקרות לס"ת לכתחלה מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה רק לכהן אם אין שם כהן אחר וכן ללוי אם אין שם אלא הוא ורשאי לקרות בלחש עם הקורא אך לא יפסיק לומר לחזן לעשות מי שברך ואם החזן התחיל מעצמו ושכח שמו ושואלו מותר להשיבו מפני הכבוד. ואם הוא עומד סמוך לפרק שיכול לגמור עד הפרק בלי שהות קודם שיעלה יעשה כן אבל אם צריך לזה שהות לא ישהא מפני טורח הצבור [ש"א]. אסור לומר פסוק מי ימלל גבורות ד' וגו' אחר ב"ש קודם הודו ואחר כלות המזמורים יש נוהגין לאומרו. יש נוהגין לומר קדיש קודם ב"ש ויש נוהגין לאומרו קודם הודו:
(יא) לישתבח — אבל בין ישתבח ליוצר לדבר מצוה יבואר ס"ס נ"ד דיש מתירין:
ביאור הלכה
(*) צריך ליזהר וכו': עיין במ"ב במה שכתב דהפסק אמן מותר דוקא במקום דסליק ענינא הוא מהח"א ואף דדין זה לא ברירא אף לענין ברכת ק"ש וכמו שכתבנו לקמן בסימן ס"ו בבה"ל מ"מ נכון לפסוק כן דגם דין זה דמותר לענות אמן באמצע פסוקי דזמרה לא ברירא כולי האי דבאמת אף דלא נזכרה ברכת ב"ש בתלמוד מ"מ תקנה קדומה היא מימי כנה"ג ומוזכרת בזוהר הקדוש וברכת ישתבח מוזכרת בירושלמי כמו שאמרו השח בין ישתבח ליוצר וכמו שכתבו כל זה האחרונים. ומ"מ לענין קדיש וקדושה וברכו ומודים ואמן דהאל הקדוש ואמן דשומע תפלה נראה לי פשוט דבפסוקי דזמרה יפסיק לכל זה אף במקום דלא סליק ענינא ומה שכתבתי עוד דמותר להפסיק לאשר יצר הוא מדה"ח ואף דהח"א כתב דברכה זו יכול לברך אחר התפלה לא נהירא פן יצטרך אז עוד הפעם לצאת לנקביו ויתבטל הברכה וטוב שיניחה מלברך עד בין הפרקים:
(*) ואפי' לצורך מצוה: עיין במ"ב במש"כ דאין לקרות לכתחלה הוא מהשערי אפרים ופמ"ג ודה"ח ודלא כהח"א שכתב דמותר לקרות לכתחלה בפסד"ז ואפשר דכונתו ג"כ אם אין שם כהן אחר. ומש"כ עוד דמותר לומר עם הקורא בלחש כן כתב הש"א ואף דבדה"ח מחמיר בזה הנכון כהש"א דאף בברכת ק"ש מסיק הפמ"ג בסימן ס"ו אות ח' דבר זה בצ"ע דלא ליהוי עי"ז חשש ברכה לבטלה וכ"ש בזה שלא להחמיר בזה. ומה שכתבתי עוד דאם החזן שאלו מותר להשיבו פשוט:
כף החיים
(ז) סעיף ד: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור וכו' – לפי דברוך שאמר הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח הוי ברכה אחרונה. טור. מגן אברהם ס"ק ג. ר' זלמן אות ד. ועיין לקמן ריש סימן נ"ד. ואפילו בלשון הקודש אסור להפסיק בדיבור. וכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפילו בלשון הקודש. מגן אברהם ריש סימן סו. סידור בית עובד אות ה. קיצור שלחן ערוך סימן י"ד אות א. ועיין לקמן אות טו ובסימן ס"ו אות א ולעיל סימן כ"ה אות ג"ן. ואם עבר והפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה, או באמצע פסוקי דזמרה, אין צריך לחזור ולברך ברכת ברוך שאמר. כן משמע מדברי מרן ז"ל, שכתב: צריך ליזהר וכו', משמע דאינו אלא זהירות בעלמא, אבל לא שצריך לחזור הברכה אם הפסיק. ולא דמי לברכת המצוות והנהנין, דהתם תיקנו הברכה בשביל המצוה או ההנאה ההיא, אבל הכא לא תיקנוהו בשביל הזמירות אלא תיקנוהו על פי פתקא דנפל מן שמיא, רק שקבעוהו קודם הזמירות ודו"ק. ודלא כמו שכתב זכור ליצחק הררי סימן ז' וסימן ח':
(ח) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' – כתב ה"ר דוד אבודרהם, שהר"ם, כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, היה אומר קודם שידבר – אלו הפסוקים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'", ו"ברוך ה' לעולם אמן ואמן", ו"ברוך ה' מציון", ו"ברוך ה' אלהים אלהי ישראל", ו"ברוך שם כבודו לעולם" וכו'. וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק, היה אומר גם אלו הפסוקים, לפי שהם כמו ברכה, עכ"ל. בית יוסף, ב"ח, ט"ז ס"ק ב, מגן אברהם ס"ק ד, אליה רבה אות ד, עטרת זקנים, סולת בלולה אות ג', ר' זלמן אות ה', שלמי צבור דף ס"ז ע"ג. וכתב כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף וזה לשונו: זו קולא יתירא לדעתי, בא וראה שלא כתבוהו הפוסקים. הגהה כ"י, עכ"ל. והביאו אליה רבה שם ושלמי צבור שם. וכתב אליה רבה שם וזה לשונו: נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר הרשות, אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא, דמיירי בעניין דמותר להפסיק, ואפילו הכי אומרים הפסוקים, וכן משמע בלבוש ולחם חמודות, עכ"ל יעו"ש. וכן כתב סולת בלולה שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ב, מאמר מרדכי אות ג, שלמי צבור שם, שערי תשובה אות ג. וכשמפסיק לקדיש וקדושה וכיוצא, שמותר להפסיק, אין צריך שיאמר אלו הפסוקים, דלא חמיר מקריאת שמע וברכותיה, וכן המנהג פשוט בינינו. מאמר מרדכי שם, שלמי צבור שם, שערי תשובה שם:
(ט) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — כתב סולת בלולה שם בשם המדרש, וזה לשונו: אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי לאליהו זכור לטוב, ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים. אמרתי לו: מה אלו טעונים? אמר לי: אף וחימה, לעשות נקמה באף וחימה למי שמספר בין קדוש לברוך, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך, בין גאולה לתפילה. ולא עוד, אלא שאין תפילתו נשמעת, שנאמר: "ולא אותי קראת יעקב", עכ"ל. וכן כתב שלמי ציבור דף ס"ז ע"ב. ועיין בבית יוסף סימן נ"ו ובאחרונים שם, שהביאו גם כן המדרש הזה, יעו"ש:
(י) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק, כמו שכתוב בסימן נ"ד סעיף ג. מגן אברהם ס"ק ג, רבינו זלמן אות ד:
(יא) שם: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר וכו' — אבל אחר ברכת ברוך שאמר מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב לעיל סעיף ב'. וכן בין פסוקי דזמרה מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב בשער הכוונות דף א ע"ג, שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אחר המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר, יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הברכות פרק א', וכן כתב מגן אברהם ס"ק ג בשם הכוונות. וכתב שם המגן אברהם וזה לשונו: ונראה לי דאפילו באמצע הברכה מותר לענות אמן, כיון שלא הוזכרה בגמרא, עכ"ל. מיהו הברכי יוסף אות א' ואות ד' הוכיח דנתקנה קודם התלמוד, יעו"ש, וכן כתבנו אנן לעיל אות א' בשם תולעת יעקב, דאנשי כנסת הגדולה תיקנוה, יעו"ש. ועיין פרי מגדים באשל אברהם אות ג', דסבירא ליה דיכול לענות אמן של אחר הברכות באמצע ברוך שאמר, יעו"ש, וכן כתב רבינו זלמן אות ה'. אמנם החיד"א בקשר גודל סימן ז' אות כ"ט ואות ל' כתב, דמדברי האר"י ז"ל משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן. ונראה דכוונת הרב ז"ל הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע, דברוך שאמר נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש, מידי דהוה אקריאת שמע וברכותיה, דעונה באמצע הפרק וכמו שכתב בשלמי צבור דף ס"ז ע"ב, עכ"ד. וכן כתב הזכור לאברהם בחלק ג' אות ב' דף ה' ע"ב באות כ"ט ואות ל', סידור בית עובד בדיני ברוך שאמר אות ט' ואות יו"ד. והוא הדין דיכול לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש ומודים, אבל לא אמנים של על ישראל ויהא שלמא, כמו שמפסיקים בקריאת שמע וברכותיה וכמו שנבאר בס"ד בסימן ס"ו סעיף ג', והוא הדין לכאן. וכן כתב בן איש חי פרשת ויגש אות ט'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד'}}.
וכל זה הוא אם התחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, דהיינו שהתחיל לומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן" וכו'; אבל קודם לכן יוכל לענות גם אמן של אחר הברכות, אבל לא אמן של על ישראל ויהא שלמא וברוך הוא וברוך שמו, כיון שאינם חובה כל כך אלא מנהגא בעלמא, כמו שכתב השלמי צבור דף פ"ה ע"א; ואם כן, למה יפסיק בזה בשבח הגדול הזה? וכשמפסיק לענות קדיש וקדושה וכו' בברכה שבאמצע ברוך שאמר, וגם אמן של אחר הברכות קודם שהתחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, זה לא חשיב מוסיף על פ"ז תיבות שבברכת ברוך שאמר, דאינו חשוב מוסיף אלא אם כן מוסיף איזה שבח בנוסח ברכת ברוך שאמר, אבל לא כשעונה איזה דבר שבקדושה שנתחייב לענות מחמת אחרים, ואינו נוגע לנוסח ברוך שאמר, והוא פשוט. ועיין בן איש חי באות הנזכר, שכתב: כשמפסיק לענות לכל דבר שבקדושה בי"א ברוך הראשונים קודם שהתחיל לומר הברכה שבאמצע ברוך שאמר, שחוזר ואומר ברוך שאמר מתחילתו עד סופו, כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם, יעו"ש. ולא נהירא, דאם חשיב עניית דבר שבקדושה תוספת על פ"ז תיבות, אם כן למה התירו הפוסקים לענות בברכה שבאמצע ברוך שאמר? ואם אינו חשוב תוספת, גם בי"א ברוך הראשונים לא חשיב, ואם כן למה צריך לחזור לאומרו מתחילתו? ואדרבה, דאם חוזר לאומרו מתחילתו הוי כמוסיף, דכיון דאמר מקצת הברוכים וחוזר לאומרם, הוי כמוסיף בנוסח הברוך שאמר עצמו, שכופל הדברים; ועוד, שי"ג ברוך אלו יש בהם כוונה, כמו שכתב בשער הכוונות דף י"ז ע"ג, ואם חוזר לאומרם הוי מוסיף.
וגם מה שכתב באות הנזכר, והביא ראיה מספר כף החיים סימן ח"י אות ה', לא ידענא מה ראיה יש משם, והרי לך לשונו: אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה, לא יענה וכו'. וכן באמצע הברכה, שאמר: "ברוך אתה ה'" מברוך שאמר, לא יענה לקדיש וקדושה ומודים עד אחר שיגמור "מלך מהולל בתשבחות", עכ"ל. ורוצה לומר, כיון דברכת "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" קצרה, לא יפסיק באמצעה, וכמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד', יעו"ש ודו"ק:
(יב) י"ג ברוכים שיש בברוך שאמר הם כנגד י"ג תיקוני דיקנא, כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי תפילת השחר דף י"ז ע"ג, יעו"ש, פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ד':
(יג) הפסוקים של "יהי כבוד ה' לעולם" וכו' שאומרים אחר מזמור לתודה, תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות, הרומזות לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי, וזהו סוד "חי חי הוא יודוך" וכו', וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין, ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות ועם הכולל הרי קל"ח כמנין חקל תפוחין, והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה, וז' שמות אלו הם בגימטריא פות"ר ועם הכולל תרפ"ז, והנה ראשי תיבות פסוקים הנזכרים הם בגימטריא תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנזכרים, ויוסף נקרא פותר כנודע. ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין, כנ"ל. ולזה סופי תיבות עולה כתר, לרמוז כי הוא סוף כל דרגין. וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון, ולכן אומרים "תהלה לדוד" אחריו מיד בלי הפסק, אפילו בשבת, שנרמזו בה הכ"ב אתוון, ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל, להיות כי פוגם בכתר הנזכר ח"ו, ולכן תיכף יתחיל לומר "אשרי" וכו' "תהלה לדוד" וכו'. שער הכוונות שם ע"ד, פרי עץ חיים שם פרק ה'. ועיין בספר משנת חסידים בתפילת היצירה פרק ג' אות ד' שכתב שסופי תיבות הח"י פסוקים הללו עם הח"י פסוקים עצמן הם מספר כת"ר, יעו"ש. וכן כתוב בהגהות וביאורים שבשער הכוונות הנדפס מחדש. ומה שכתוב שם "בפרי עץ חיים", נראה שטעות סופר הוא וצ"ל "בספר משנת חסידים":
(יד) פסוק "והוא רחום יכפר עון" יאמר אותו אפילו בשבת, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ח בשם האר"י ז"ל. וכן כתב המחזיק ברכה סימן רס"ז אות ג' יעו"ש, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ז' אות מ', שלמי צבור דף ס"ט ע"א, שערי תשובה אות ג'. והוא הדין מה שאומרים קודם פרשת התמיד: "שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל חטאתינו" וכו' וכיוצא בזה בנוסח התפילה, אומרים אותו אפילו בשבת. ומה שכתב בשער הכוונות בדרושי ראש השנה דף צ' ע"א שאין לומר "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" וכו' בשבת, הוא מפני שאין זה מתוקן בנוסח התפילה הרגיל בכל יום; אבל דבר המתוקן בנוסח התפילה שבכל יום צריך לאומרו, והוא פשוט. וכן כתבנו לקמן סימן קל"א אות ט"ו וסימן רס"ז אות ה בשם כמה פוסקים, יעו"ש:
(טו) "ה' מלך" שבפסוקי יהי כבוד אין צריך לעמוד, דלא כהרב יעב"ץ בסידורו. קשר גודל שם אות מ"א. וכן משמע מדברי האר"י ז"ל כמו שכתבנו לעיל סימן ן' אות ח יעו"ש, ועיין פתח הדביר אות ח'. ואין להפסיק כלל בין "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", כמו שאין להפסיק בין "ה' אלהיכם" ל"אמת". אליה רבה אות ד' בשם פסקי תוספות. ורוצה לומר, כמו שאין להפסיק בין תיבות "ה' אלהיכם" לתיבת "אמת" כמו שכתב לקמן סימן ס"ו, כך אין להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבת "מֶלֶך" או לתיבת "מָלָך" או לתיבת "ימלוך", משום דמשתנה העניין והוי כמזכיר השם לבטלה. אבל בין תיבות "ה' מלך" לתיבות "ה' מלך" וכו' פשיטא דיכול לענות קדיש או קדושה או אמן, כמו שאר הפסוקים של יהי כבוד וכו', כיון שאין משתנה העניין ולא הוי כמזכיר השם לבטלה, דהא אמר "ה' מלך". והוא הדין בכל מקום שמזכיר את השם אסור להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבה שלפניו או לתיבה שלאחריו היכא שמשתנה העניין, דהוי כמוציא שם שמים לבטלה. וכן כשהשם ריש פסוק, אסור להפסיק אחר תיבת "ה'" עד שיאמר איזה תיבות אחר תיבת "ה'", בעניין שלא ישתנה העניין והוי כמוציא שם שמים לבטלה, ודו"ק:
(טז) שם בהגה: ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח — וכן כתבו האחרונים, סולת בלולה במקור חכמה אות ב', שלמי צבור דף ס"ז ע"ב, קשר גודל סימן ז' אות ל"א, סידור בית עובד אות א', רבינו זלמן אות ד'. ואפילו בשתיקה אין להפסיק. קשר גודל שם, סידור בית עובד אות ב'. ועיין לעיל אות ז':
(טוב) לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו תוך פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כמו שהדין בקריאת שמע. סידור בית עובד אות ג':
(חי) לצורך מצוה מותר להפסיק ברמיזה תוך פסוקי דזמרה אפילו בתוך המזמור, דלא עדיף מקריאת שמע דמותר להפסיק ברמיזה לצורך מצוה בפרשה שניה, לפי רוב הפוסקים ז"ל, ובפסוקי דזמרה כולי עלמא יודו דמותר לצורך מצוה להפסיק ברמיזה. סידור בית עובד אות ד':
(יט) אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה, עיין לקמן סימן ס"ה וסימן ע"ח, וכדינו שם דינו כאן. פרי חדש אות ד', שתילי זיתים אות ה'. ועיין בדברינו לקמן סימן ג"ן אות י"א:
(ך) אלו שמפסיקין בפיוטים ביום טוב ובשבוע הבן וכיוצא, ראוי לגעור בהם, והם חוטאים ומחטיאים את הרבים ועוברים אלפני עור, שבסיבת אריכותם מפסיקין הקהל ומדברים זה עם זה מילי דעלמא. ואילו הוה בין ישתבח ליוצר החרשתי; אבל בין ברוך שאמר לישתבח, שהם ברכות שנתקנו אחת קודם המזמורים ואחת לאחר המזמורים, כל המפסיק וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתידין ליתן את הדין, וכדלקמן סימן ס"ח. פרי חדש שם. ועיין לקמן סימן ד"ן סעיף ג'. וכתב בשל"ה: אפילו בשבועות, שנוהגין להביא לכל אחד מיני עשבים להריח בהם לכבוד מתן תורה, צריכין ליזהר שלא לברך עליהם ולא יריחו עד אחר העמידה כדי שלא יפסיקו; וכל מי שמפסיק ודובר דבר, גורם רעה לעצמו ונקרא נרגן מפריד אלו"ף. סולת בלולה אות ד'. ועיין לקמן סימן תצ"ד אות נ"ז:
(כא) כל אמן יכול לענות באמצע פסוקי דזמרה. אחרונים. קשר גודל סימן ז' אות ל"ד. סידור בית עובד אות ח'. וכל שכן עניית קדיש וקדושה וברכו ומודים, דאפילו באמצע ברכת ברוך שאמר עונה, כמו שכתבנו לעיל אות י"א, וכן כתב סידור בית עובד שם:
(כב) דווקא אמן יכול לענות על כל ברכה, אבל ברוך הוא ובר[ו]ך שמו לא יענה תוך פסוקי דזמרה. מהר"י אזולאי ז"ל בספר טוב עין בשם האחרונים. סידור בית עובד אות ט'. ר' זלמן סימן קכ"ד אות ח'. וכן כתב חיי אדם כלל ך' אות ג'. קיצור שלחן ערוך סימן י"ד אות א'. והוא הדין אמן של על ישראל ויהא שלמא ועושה שלום לא יענה, כמו שכתבנו לעיל אות יו"ד:
(כג) הקורא קריאת שמע ושמע קול רעמים, כתב המגן אברהם סימן ס"ו ס"ק ה' דיפסיק ויברך. וכן כתב חיי אדם באות הנזכר לעיל, ר' זלמן שם אות ד'. אבל הרב בכור שור דף ק"ט ע"א חלק על המגן אברהם בטוב טעם ודעת יעו"ש, והביאו המחזיק ברכה שם אות ג', סידור בית עובד אות יו"ד. וכתב דהוא הדין בפסוקי דזמרה אין להפסיק לברך ברכת רעמים. ועיין לקמן סימן ס"ו אות ט"ז:
(כד) מברוך שאמר לא יפסיק אפילו לקרות פסוק שמע ישראל עם הציבור, אלא יאמר התיבות שאומר בשעה שהציבור אומרים פסוק "שמע ישראל" בניגון הציבור שיהא נראה כאילו קורא עמהם. שו"ע סימן ס"ה סעיף ב', ודלא כב"ח וט"ז. קשר גודל סימן ז' אות ל"ב, סידור בית עובד אות י"א, וכתב וכן עיקר. ועיין בדברינו לקמן סימן ס"ה אות ו':
(כה) כהן שקראוהו לעלות לתורה ולנשיאות כפים, עולה וקורא ונושא כפיו. סידור הרב יעב"ץ ז"ל, קשר גודל סימן ז' אות ל"ד, סידור בית עובד אות י"ד ואות י"ז:
(כו) ולקרותו לכתחילה לעלות לספר תורה כשהוא בפסוקי דזמרה, כתב המגן אברהם בסימן קל"ה ס"ק ו' אפשר דשרי, והביאו סידור בית עובד אות ט"ו. וכתב וזה לשונו: ולי נראה דאם הוא כהן ואין כהן אחר בבית הכנסת מבלעדו, מותר לקרותו לכהן לספר תורה אפילו לכתחילה, וכן אם הוא לוי, אבל אם הוא ישראל יש להחמיר שלא לקרותו לכתחלה, עכ"ל, וכן כתב פרי מגדים באשל אברהם סימן קל"ה אות ו': יראה באין כהן אחר מיירי, וכן כתב שערי אפרים שער א' אות א', וכתב שם: וטוב שלא יפסיק באמצע פסוק או עניין ממש, יעו"ש:
(כז) ואף על גב שעולה לספר תורה, מכל מקום ישתוק ולא יקרא עם החזן כלל, וכל שכן שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך, וכמו שכתב מגן אברהם בסימן ס"ו ס"ק ח' לעניין קריאת שמע, והוא הדין בפסוקי דזמרה. וכן כתב בית עובד אות י"ז. ודלא כמו שכתב שם השערי אפרים, שיקרא עם הקורא בלחש. ועיין לקמן סימן ס"ו אות כ"ד:
(כח) אם הוצרך לנקביו תוך פסוקי דזמרה וחזר, יטול ידיו, ואין לברך "אשר יצר" עד אחר ישתבח, כיון שיש שהות, דיכול לברך עד חצי שעה, כמו שכתבנו לעיל סימן ז' אות ז' ואות ח'. ועיין חיי אדם כלל ך' אות ג', ובסימן ג"ן סעיף ג' ובדברינו לשם בס"ד אות ז':