סעיף א עריכה
(א) סעיף א: כל היום כשעושה צרכיו וכו' מברך אשר יצר — מי שאכל דבר שחייב עליו ברכה אחרונה בורא נפשות רבות ושכח והטיל מים, יברך אשר יצר, דהיא תדירה. ועוד, ברכת אשר יצר אין לה שיעור, אבל ברכה אחרונה יש לה שיעור בכזית ורביעית, ועל כן ראוי להקדים ברכת אשר יצר. עולת תמיד ס"ק א' בשם רש"ל בתשובה סימן צ"ז, עטרת זהב סימן קס"ה, וכן כתב מגן אברהם שם ס"ק ג' בשם הנזכר, וכן כתב סו"ב בזה הסימן אות ב, אליה רבה ס"ק ב', ר' זלמן אות ז', ער"ה סימן קס"ה אות א' בשם מטה משה סימן שס"ה, וכן כתב רבי עקיבא אייגר בזה הסימן, וכן כתב הזכ"ל בהלכות ברכות אות א', סידור בית עובד אות ו', רוח חיים אות א', וכן כתב הפני יצחק נר"ו מערכת א' אות יו"ד, וכן כתב הרה"ג בן איש חי נר"ו פרשת ויצא אות י"ג. ואם הטיל מים קודם ברכת המזון, בחדושי רבי עקיבא אייגר שם כתב דצריך עיון איזה יקדים; אבל מדברי הרוח חיים שם משמע ברכת אשר יצר קודם, עיין שם. וכן יש לנהוג, דחיישינן שמא ישכח.
(ב) שם: כל היום כשעושה צרכיו וכו' מברך אשר יצר — מי ששתה סם המשלשל, ובדעתו לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמה מהם, כיון שלא הסיח דעתו מעשיית צרכיו, לפיכך לא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה, הלק"ט חלק א' סימן פ"ו, ר' זלמן אות ו(?), קיצור השולחן ערוך סימן ד' אות ו'. ובספר כרם שלמה כתב בשם שו"ת מוהרא"ף (מוהרח"ף?) דיהרהר בלבו עיין שם. אמנם היד אהרן ז"ל בהגהות הטור חלק על הלק"ט וסבירא ליה שיברך בכל פעם עיין שם, והביא דבריו החיד"א ז"ל בברכי יוסף אות ב', וכתב שכן המנהג פשוט לברך בכל פעם, ולית דחש לסברת הלק"ט. וכן כתב הכס"א אות ג', וכן כתב הש"צ דף מ"ה והזכ"ל בהלכות ברכות אות נו"ן בשם החיד"א ז"ל, וכן כתב הרוח חיים ז"ל. והמנהג עכשיו לברך בכל פעם, יען אינו יודע אם יפנה עוד פעם אחרת, ובלאו הכי הוא מסיח דעתו מזה. ובר מן דין, קיימא לן דכל היכא דפליגי הפוסקים אם מברך אם לא מברך ונהגו העם לברך, אין לומר בזה ספק ברכות להקל, כי המנהג עיקר, וכאשר מתבאר מדברי הברכי יוסף אורח חיים סימן רי"ט ובספר נהר שלום שם ס"ק ג' וכו' עד כאן לשונו, וכן כתב הרב פני יצחק נר"ו שם אות ז', וסיים דלא כהבית יעקב אות ג' שכתב ספק ברכות להקל וימתין לברך עד שיגמור, יעויין שם דליתא, עד כאן לשונו. וכן כתב שערי תשובה אות א' בשם הש"צ. וסיים שם השערי תשובה וזה לשונו: אך נראה דבשלשול חזק, שמרגיש שמיד יצטרך לפנות שנית, אסור לברך כדלקמן סימן צ"ב שאפילו בדברי תורה אסור, עיין שם וכו' עד כאן לשונו. וכן מנהגנו לברך בכל פעם, כסברת החיד"א ודעמיה, ואין לומר בזה ספק ברכות להקל, דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתב הרוח חיים. וכן כתב הזכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות ס' בשם התרומת הדשן סימן ל"ד והרדב"ז חלק א' סימן רכ"ט ומוהרש"ח הביאו הרדב"ם חלק ג' דף י"ד עמוד ב', וסיים שם הזכ"ל: נראה שהוא מוסכם, וכן כתב הרה"ג בן איש חי נר"ו פרשת לך לך אות ט"ו.
סעיף ב עריכה
(ג) סעיף ב: הטיל מים ולא שפשף וכו' אין צריך ליטול ידיו אלא משום וכו' — וכן אם עשה גדולים ולא קינח, אין צריך ליטול ידיו אלא משום נקיות, כן מתבאר מדברי מרן ז"ל בית יוסף סימן תרי"ג והב"ח שם. והגם דבסימן זה כתב הב"ח דבעושה צרכיו ולא קינח דינו כקינח, דחזקה שנגע בבשר מטונף, אי נמי לפי שטינף גופו, וכן צריך לומר לדברי הב"ח בסימן זה, היינו לדעת היש אומרים שהביא הטור; אמנם הרא"ש לא סבירא ליה הכי, כמו שכתב הב"ח בסימן תרי"ג, וכן פסק מרן ז"ל בסימן תרי"ג סעיף ג', וכן כתב השו"ג שם אות ט'. ומה שהקשה הט"ז שם ס"ק ב' מדברי הטור סימן תקנ"ד, עיין נהר שלום שם שכתב דלא קשיא מידי דשם איירי בשפשף, והוא פשוט. מיהו הישועות יעקב אות א' כתב דיש להחמיר אף בלא שפשף, דחיישינן שמא יגע בידיים בעת הטלת מי רגליים, עיין שם. והרב זלמן אות ב' כתב, דאם נזהר שלא ליגע בערוותו, אין צריך ליטול אלא משום היכון, עיין שם. וכל זה מיירי כגון שנפנה או שהטיל מים על פני השדה וכדומה; אבל אם נכנס לבית הכסא קבוע, צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה על הידיים בבית הכסא, כמו שכתבנו לעיל סימן ד' אות ס"ה. ועיין פרי מגדים סימן תרי"ג במשבצות זהב ס"ק ב'.
(ד) שם: אלא משום נקיות וכו' — ואם אין לו מים, יקנח ידיו בצרור או בעפר, כמו שכתב סימן ד' סעיף כ"ב ובדברינו לשם אות ק'.
סעיף ג עריכה
(ה) סעיף ג: הטיל מים והסיח דעתו וכו' צריך לומר ב' פעמים אשר יצר — הנה בדין זה האחרונים חלקו על מר"ן ז"ל וסבירא להו דלא יברך רק פעם אחת, הלא המה הב"ח בשם מורו החסיד, והעו"ת אות ב', והנ"צ והשל"ה (הביאם אליה רבה אות ב') והמגן אברהם, והישועות יעקב אות ב', והסו"ב אות ד', וכן כתב הנהר שלום בשם מטה אהרן, והלק"ט ומהריק"ש, וכן כתב ר' זלמן אות ג', חיי אדם כלל ז' אות ז', פרי מגדים במשבצות זהב אות ב', ביאורי הגר"א אות ו', קיצור שולחן ערוך סימן ד' אות ו', וחיי עולם על ט"ז ס"ק ב'. וכן כתב שערי תשובה אות ב' בשם שאילת יעב"ץ עיין שם. ולעניין הלכה כתב הגאון חיד"א בברכי יוסף אות ג', הגם דאנן בארץ הצבי אתכא דמרן סמכינן, מכל מקום בעניין ברכות נקטינן להקל, דשב ואל תעשה עדיף במקום איסור ברכה, דהא עקרא כולהו ברכות אין מעכבות, וכן ראיתי רבותי נוהגין, עד כאן לשונו. וכן פסק הרה"ג בן איש חי נר"ו שם פרשת ויצא אות י"ב, ודלא כהאליה רבה ס"ק ב' שכתב בשם הט"ז. וכתב עוד שם הברכי יוסף וזה לשונו: ולא עוד, אלא דמי שהטיל מים, ונמלך והטיל פעם ב', ואחר זמן נסתפק אם בירך אפילו פעם אחת אם לא, נראה לי דלא יברך, דשמא בירך, ובפעם הזאת מברך ברכה שאינה צריכה לדעת האחרונים, עד כאן לשונו. ועיין במחזיק ברכה שכתב שאין לעשות בזה ספק ספיקא ולהצריך ברכה, עיין שם. והביאו דבריו הש"צ דף מ"ה והזכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות נו"ן והשערי תשובה שם, ודלא כהמאמר מרדכי אות ג' שכתב לברך מכח ספק ספיקא, עיין שם. מיהו יברך בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, בן איש חי שם. או יטיל מים עוד הפעם ויברך אשר יצר, מסגרת הזהב על קיצור שולחן ערוך סימן ד' אות ב' בשם תו' א'.
(ו) אם הטיל מים והסיח ולא בירך ואחר כך רוצה להטיל מים פעם ב', כתב המשבצות זהב שם: נראה דצריך לברך מקודם אשר יצר על שעבר ואחר כך יטיל, וכן כתב ת"א שם. אמנם השמן המאור כתב דמדברי מגן אברהם משמע דאין צריך לברך קודם על מה שעבר, דברכה על פעם ב' עולה אף על הא' ודלא כהפרי מגדים, עיין שם. וכן כתב שערי תשובה שם בשם שאילת יעב"ץ חלק א' סימן ט"ו, וכתב שכן נראה מדברי מוהר"א נחום ז"ל בתשובה כתב יד, עיין שם, וכן כתב חיי עולם שם שכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל, עיין שם, וספק ברכות להקל. ומיירי דאינו מתאווה כל כך לקטנים ויכול להעמיד עצמו, דאם לא כן בלאו הכי אסור לו לברך לכתחילה, שמן המאור שם.
(ז) כתב הלבוש סימן ד' וסימן ו' סעיף א', דברכת "אשר יצר" יאמר אותה סמוך לברכת על נטילת ידיים, ואף על פי שלא עשה צרכיו עכשיו, אי אפשר שלא הטיל מים או יצא ממנו מעט צחצוחי מים או עשה צרכיו מעט בלילה, או קודם ששכב ולא בירך עליהם, מפני ששכב תיכף בידיים מטונפות. לכך מברכין גם אשר יצר מיד כשירחץ בקומו, שהוא קרוב לוודאי שצריך לה, עד כאן לשונו. ובספר מצת שימורים דף ז' הביא משם מהר"מ די לונזאנו שחולק על זה, וכתב וזה לשונו: א"מ, קא פסיק ותני שאם קודם ששכב עשה צרכיו ולא בירך עליהם, שהוא חייב לברך אשר יצר בבוקר אפילו בלילי טבת הארוכות, ולא נאמר שעבר זמנה. ואני אומר שלא יברך כי עבר זמנה וכו', בפחות משעה אחת הוי הפסק ועבר זמנה ותו לא מברך וכו', עד כאן לשונו. והי"א ז"ל סימן ו' בהגהת הטור דחה ראייתו, עיין שם, והסכים עמו הכס"א בזה הסימן אות א' יעוש"ב. ועיין להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף סימן ו' אות ג' שהאריך בזה, ומסיק וזה לשונו: ולעניין דינא נקטינן כסברת האר"י ז"ל ודעמיה, שלא לברך בבוקר אם לא עשה צרכיו. ואם עשה ועבר זמן מה ולא בירך, שוב לא יברך, כסברת מהר"מ די לונזאנו והבתי כהונה, דספק ברכות להקל, עד כאן לשונו. והביאו דבריו הש"צ דף מ"ה והזכ"ל חלק א' הלכות ברכות אות א', עיין שם, וכן כתב הרב פני יצחק נר"ו מערכת א' אות ח' בשם הנז'. וסיים: וכל שלא עבר כי אם פחות מחצי שעה, יברך, כן כתב החסד לאברהם דף ט', עד כאן לשונו. וכן פסק הרה"ג בן איש חי נר"ו באות הנזכר. ואם עבר יותר מחצי שעה, יברך בלא שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. בן איש חי שם.
(ח) כתב בסידור בית עובד אות ה' בדיני אשר יצר בשם מהר"א נחום: מי שעשה צרכיו ולא בירך אשר יצר, אם נזכר קודם שהתחיל להתאוות לעשות צרכיו פשיטא שיברך, ואם נזכר אחר שהתחיל לו תאווה לא יברך, עד כאן לשונו. וכן כתב שערי תשובה אות א ובספר תפלה לדוד בשם הנזכר. ואף על גב דהביא דבריהם הרב פני יצחק נר"ו אות י"א, וכתב על דבריהם וזה לשונו: ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הברכי יוסף והחסד לאברהם, שהסכימו דכל דעבר יותר מחצי שעה שיצא – לא יברך, דעבר זמנה מקרי, ולא תליא באם נזכר קודם שהתחיל להתאוות או לא, וכן עיקר, דכל שעבר חצי שעה ולא בירך – שוב לא יברך, כהסכמת האחרונים, ושב ואל תעשה עדיף, עד כאן לשונו, וכן כתבנו אנן בעניותין באות הקודם — מכל מקום נפקא מינה שאם התחיל להתאוות קודם שעבר חצי שעה דלא יברך, משום ספק ברכות להקל.
סעיף ד עריכה
(ט) סעיף ד: אין שיעור וכו' כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך וכו' — אבל להפחה לא יברך, וגם אין צריך ליטול ידיו, דלא כהמון עם. חיי אדם כלל ז אות ז, וכן כתב עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ד אות ד בשם הנזכר.